עריכה: אביעד ברסטל.

***

פתיחה

בשני השיעורים האחרונים (שיעור מס' 56 ושיעור מס' 57) עסקנו בהלכות הקשורות ל"זילותא דשבת". את דיוננו בנושא נשלים בשיעור זה, ונעסוק בעז"ה בשימוש בהתקנים הלכ־טכנולוגיים בשבת ובמועד.

הפעם, נפתח את דיוננו ברקע היסטורי. בשנת תשכ"ה הוקם בירושלים המכון המדעי־הלכתי־טכנולוגי, שבראשו עמד עשרות שנים הרב לוי יצחק הלפרין ז"ל. כעשור לאחר מכן, הוקם כאן באלון־שבות מכון צומ"ת,[1] שאותו ייסד ובראשו עמד הרב ישראל רוזן ז"ל, לאחר מספר שנים שבהן הועסק במכון המדעי־הלכתי הנ"ל בירושלים. שני המכונים ביקשו לייצר פתרונות הלכ־טכנולוגיים, שיאפשרו שימוש במכשירי חשמל בשבת.

באופן מאוד כללי וסכמטי, מתחלקים הפתרונות המיוצרים במכונים אלה לשניים: פתרונות ביתיים ופתרונות ציבוריים־מערכתיים. יש מן הפתרונות שנועדו לשימוש כמעט בכל בית שומר שבת, והם מבוססים על התאמת מכשירי חשמל לשבת, באופן שבו הפעלתם לא תהיה כרוכה באיסור כלשהו. כך, התקני שבת למקררים מבטלים את כלל הפעולות האוטומטית המתרחשות עם פתיחת דלת המקרר, ועל כן השימוש במקרר מותר לכתחילה. על דרך זו, מיחמי מים פותחו באופן שבו ניתן יהיה להשתמש במימיהם מבלי להשפיע על גוף החימום, ומבלי להיכשל באיסורים שונים הקשורים לבישול המים.

אך לצד פתרונות אלה, פיתחו שני המכונים גם התקנים שנועדו להפעיל מכשירים חשמליים הנחוצים לצורכי רפואה, ביטחון וצרכים חיוניים אחרים. בהתקנים אלו, ביקשו לצמצם ככל הניתן את חומרת האיסור עבור אנשי ביטחון והצלה שגם כך נאלצים להשתמש במכשירים אלה בשבת. פתרונות אלה, שרבים מהם אינם בגדר של 'היתר לכתחילה', לא נועדו, כמובן, לציבור הרחב. לא נוכל לפרט את סוגי ההתקנים השונים במסגרת זו, אך די אם נציין שהם מבוססים בדרך כלל על 'השהיה', על 'מניעת המונע' או על 'הגברת זרם חשמלי קיים'. כאמור, פתרונות אלה, המכונים בפי העם 'התקני גרמא', נועדו לאפשר את קיומן של מערכות חיוניות, בעיקר בתחומי הרפואה והביטחון.

אכן, כפי שלמדנו בהרחבה בשלבים קודמים בסדרת שיעורים זו, לא פעם קיים 'תחום אפור' במסגרת הפעילות הנחוצה לצורכי פיקוח נפש. כאשר סכנת החיים ברורה ומיידית, יש לעשות את כל הדרוש במהירות האפשרית. אך כאשר מדובר בפעולות שגרתיות שאינן מצילות חיים באופן ישיר, ואולם הן נחוצות במסגרת התפישה של 'פיקוח נפש ציבורי', "נזקא דרבים", או הבטחת שלום הציבור, לא פעם מתעוררות שאלות משמעותיות אודות אופן ההתנהלות הנכון בשבת ובמועד.

כך למשל, סגלי הרפואה בבתי החולים נדרשים לבצע רישומים שגרתיים לשם מעקב אחר החולים. אין ספק, שהימנעות מוחלטת מרישומים אלה עלולה לגרום תקלה, ואף לעלות בחיי אדם. יחד עם זאת, היות שאין בדבר דחיפות ובהילות, יש למצוא את הדרך הקלה ביותר מבחינה הלכתית לכתיבת הנתונים בכתיבה ידנית או במחשב. יש מבתי החולים המעסיקים "גוי של שבת" לצרכים אלה, ואולם בבתי חולים רבים מעדיפים דווקא להשתמש ב'מקלדת השבת' של מכון צומ"ת, המבוססת על מנגנונים שונים של הפעלת עקיפין, ואשר השימוש בה קל הרבה יותר מבחינה הלכתית. בעזרת מקלדת זו, יכול איש סגל רפואה לבצע את מלאכתו בשבת מבלי להתלבט על נחיצות הכתיבה של כל אות וכל מילה.

על דרך זו, חיילים בקו התפר ביהודה ושומרון נדרשים להשתמש מדי פעם בפנס בשעות הלילה. הפנס נחוץ לשם ביצוע המשימה, ואולם כאשר מדובר בפנס שיש בו נורת להט, כל הפעלה שלו כרוכה באיסור תורה. במכון צומ"ת פותח פנס (ובו נורת לד – שאין בה איסור תורה) שהפעלתו מבוססת על הגברת זרם חשמלי קיים, וברור שהשימוש בפנס זה מקל מאוד על החייל, ומונע ממנו את הצורך להתלבט ולהתחבט על נחיצותה של כל הדלקה. חשוב לציין, שהתלבטות חוזרת ונשנית בפעילות מבצעית גורעת ממהירות התגובה של החייל, ומיכולתו להתרכז במשימה המוטלת עליו.[2] מבחינה זו, אותם התקני שבת לא רק מקלים מחומרת האיסור, אלא תורמים תרומה מבצעית של ממש.

לפני קצת יותר מעשור, הוקם גם ברבנות הצבאית מכון עצמאי להלכה וטכנולוגיה. מכון זה, שפועל בס"ד עד עצם היום הזה, פיתח אף הוא התקנים הלכ־טכנולוגים המותאמים לצרכיו הייחודיים לצה"ל, בדגש על 'בקרות כניסה' לאזורים ממודרים שפועלות בצורה חשמלית, שיאפשרו למשרתים בהם לצאת ולהיכנס לאורך השבת, מבלי להתלבט על נחיצותה של כל כניסה או יציאה. עד כה יוצרו במכון: מקלדות ועכברי שבת, פנסים ייעודיים לשבת, התקנים לפתיחת שערים חשמליים, התקנים לשימוש במכונות קרח, פתרונות לנטרול מנגנוני חיסכון באנרגיה, פנס ייעודי לשבת ועוד כהנה. כה יתן ה' וכה יוסיף.

כאמור לעיל, במסגרת שיעורנו לא נעסוק כלל בהגדרות ההלכתיות בעניין "מעשה", "גרמא" ושיטות הפעלה שונות. על נושא זה נכתבו ספרים שלמים, ולא נוכל במסגרת זו לגעת אפילו באפס קצה של הסוגיא. את דיוננו נמקד אפוא אך ורק בשאלה העקרונית לגבי עצם השימוש ב'פתרונות' למיניהם, ונבקש לבחון האם פתרונות אלה אינם כרוכים ב"זילתא דשבת", ובפגיעה בכבודה ובצביונה של השבת.

 

המחלוקת בדבר "זילותא דשבת"

כאמור, המכון הראשון שהוקדש כולו לעיסוק בנושא זה היה המכון המדעי־טכנולוגי־הלכתי בירושלים. ראש המכון, הרב לוי יצחק הלפרין, זכה לפרסם עשרה כרכים של ספרי שאלות ותשובות בשם "מעשה חושב". בפתחו של הכרך הראשון הוא ערך מאמר קצר שכותרתו "על דרכי פעילות המכון", ושם הציג את שאלתנו באופן מפורש:

"הואיל וספרנו זה הוא הראשון בסידרת השו"ת מצאנו לנכון להתחיל בדיון הלכתי מקיף בתשובה לשאלת רבים אודות עצם קיומו של המכון ודרכי פעולותיו באור ההלכה: האם זו הדרך הנכונה בהתאם להלכה לפתור בעיות תוך חיפוש אחר פתרונות טכניים חשמליים ואלקטרוניים כתחליף לתיפעול ידני, באופן שהמלאכות מבוצעות בשבת רק שאינן מתייחסות אל האדם הגורם לכך, באמצעים חשמליים עקיפים ועקיפי עקיפים, אם בדרך גרמא המותרת במקרים מיוחדים אם בדרך גרמא המותרת לכתחלה וכדומה? האם אין בכך משום הערמה או תחבולה או פריצת גדר וזלזול בחומת השבת?!". (שו"ת מעשה חושב כרך א', פתיחה, עמוד י"ג)

שאלותיו של הרב הלפרין לא נשאלו בחלל ריק. כמה מגדולי הדור דאז קבעו בנחרצות, שהפיתוח והשימוש בהתקנים הלכ־טכנולוגיים למיניהם כרוך בזלזול חמור בשבת. כך למשל, נכתב במודעה שפורסמה בעתונות בי"א במנחם אב תשמ"ה:

"הרינו בזה להודיע בשער בת רבים בדבר ההמצאות הטכנולוגיות החדישות... כי מלבד אשר ההיתרים עצמם מפוקפקים עד מאד, ואף אם היה דבר זה מותר מבחינת פרטי דיני שבת, בלי ספק שאי אפשר לשמור על תנאי ההיתרים, חוץ מזה עצם ההשתמשות בהיתרים האלו איסורו חמור מאד משום דכל כי האי גוונא יש בזה הירוס ועקירת שמירת השבת ח"ו והפיכתה ליום של חול רח"ל, ולעשות פעולות רגילות כעין מלאכות ומכאן ועד למלאכות ממש המרחק קטן מאד, ואוי לנו כי הגענו לכל זאת.                                                      
באשר על כן פשוט וברור כי על פי דעת תורה"ק אסור להשתמש בדודי החימום המיוסדים עפ"י היתרי גרמא... וכן אסור להפעיל עפ"י ההמצאות הטכנולוגיות של גרמא וכח שני – כי הצד השוה בכולם שהם הירוס ועקירת קדושת השבת וסופו מי ישורנו, ועל כיוצא בזה אנו מצוים לשמור משמרת המצוות.                         
ועל ידי שנעשה משמרת לתורה"ק נזכה ששב"ק יהיה לנו ליום מנוחה וקדושה מנוחה שלמה אשר הקדוש ברוך הוא רוצה בה.    
אלעזר מנחם מן שך, יעקב ישראל קניבסקי, יצחק יעקב וייס רב ואב"ד עיה"ק ירושלים תובב"א, שמואל וואזנר רב אב"ד ור"מ זכרון מאיר בני־ברק".

חתימתם של ארבעה מגדולי הדור המובהקים על גילוי דעת זה מלמדת על החשש הכבד מפני שימוש במכשירי גרמא למיניהם.

לדעה זו הצטרפו גם גדולים נוספים. הרב חיים דוד הלוי, שידוע בפסיקות שלא פעם נחשבות ל'חדשניות' ואף 'מודרניות', מצטט גילוי דעת זה, ומצטרף אליו בכל לב. לדבריו, אין שום צורך שרופא דתי ישתמש בטלפון המותאם לשבת. הוא מסביר, שלרופא מותר לעשות את כל הדרוש לצורכי פיקוח נפש ולכן מראש אין שום תועלת בהתקנים אלו, ויחד עם זאת, השימוש בטלפון כזה עלול גם לגרום תקלה ומכשול:

"ולכן עדיין חושב אנכי שכל המיכשורים הטכנולוגיים שיבטלו הצורך בביצוע מלאכות בשבת, או לפחות מלאכות האסורות מן התורה, אין בהם שום צורך... רק באופן ציורי אמחיש לכבודו התוצאה. שכאשר יהיה לכבודו טלפון־שבת, יתכן וקרוב לודאי, שגם סתם יהודים דתיים אחרים יתקינו טלפונים כאלה בבתיהם, כי מי יכול למנוע זאת מהם, ואז יפעל הטלפון בשבת כביום חול לשיחות בטלות ומיותרות, ושבת קדשנו מה תהא עליה. וכן לגבי אותה מכונית שיהיה אפשר לנסוע בה בשבת ללא מלאכה דאורייתא, האם כבודו מתאר לו שבעידן הטכנולוגיה המפותח שבו חיים, עוד יכולים לפתח מיכשור טכנולוגי שבעזרתו יוכלו לנוע אוטובוסים ורכבות ללא חילול שבת של ממש, ואז שבת קדשנו כיום מנוחה וקדושה תאבד חלילה לעם ישראל... ולכן, על משמרתי אעמודה, שכל זה הוא מיותר לחלוטין, ואין התועלת המפוקפקת שוה בנזק העצום שייגרם לשבת מלכתא כיום מנוחה וקדושה". (שו"ת עשה לך רב ח"ז, סי' כ"ג)

דברים דומים הובאו גם בשמו של הרי"ש אלישיב (שבות יצחק – שבת, כרך ו' פרק ט"ו). משנתו של הריש"א בהגדרת מעשה וגרמא הוסברה שם באריכות, ותוך כדי הדברים הובא פסק נחרץ בשמו ולפיו גם אם יש בפני רופא שני טלפונים, האחד מותאם לשבת והאחר רגיל – מוטב להשתמש לצורכי פיקוח נפש בטלפון הרגיל, כדי למנוע שימוש באותו טלפון־שבת לצרכים בלתי חיוניים.

בשנים האחרונות, היה זה הרב ניסים קרליץ, מגדולי פוסקי בני ברק, שחזר שוב ושוב על חומרת האיסור בשימוש בהתקנים אלה:

"בתקופתנו יצאו כמה וכמה אנשים שרצו להתיר מלאכות שבת ע"י גרמא והסרת מונע וכדומה. ועפי"ז התירו הפעלת מכשירים חשמליים וכסא גלגלים וכדומה בשבת ע"פ שיטה זו. וכבר נתפרסם מגדולי ישראל זצ"ל ויבל"ט גדולי ישראל שליט"א לאסור כל שימוש בהיתרים אלו... ועוד שהדבר מהוה פירצה חמורה בחומת השבת וקלות ראש בקדושת והלכות שבת. והמתבונן בשורש סוגי קולות אלו יווכח כי מקורם באנשים שמחפשים פתרונות לבעיית הדת ר"ל, וחלילה להקל או להסתמך על היתרים אלו". (ספר 'חוט שני', שבת, חלק א', קונטרס החשמל ומכשירי חשמל, סעיף י')

להלן שם אף הודפסה מודעה שפרסם הרב קרליץ בחודש שבט תשס"ג, ובה קבע שהנוסע בקלנועית שיש בה מנגנון גרמא "דינו כמחלל שבת בפרהסיא".

ובכן, כאמור, דבריו של הרב הלפרין לא נאמרו בחלל ריק, אלא התבקשו להתמודד עם עמדה נחרצת זו, שאחזו בה כמה מגדולי הדור המובהקים. במוקד תשובתו של הרב הלפרין הוא מעמיד את הנושא שהוזכר לעיל – 'התחום האפור' שבפיקוח נפש:

"אחת המטרות החשובות בפעולות המכון היא לאפשר ע"י אמצעים טכנולוגיים שונים תיכנון וקיום פעילות דחופה וחיונית בשבת, כגון בתי חולים, שרותי בטחון וכדומה, ללא צורך שימוש בהיתרי פיקוח נפש באיסורי תורה, או היתרי הפסד מרובה ושעת הדחק באיסורים דרבנן. נושא מיוחד העסיק את המכון במשך תקופה ארוכה והוא תיכנון הפעלת בית חולים בשבת ע"פ ההלכה". (מעשה חושב כרך א', עמ' יט)

בהקשר זה, משיב הרב הלפרין על שאלה גדולה נוספת:

"כדי להוציא מלב השואלים הרי השבת הותרה או דחויה מפני פיקוח נפש, ומה העבודה הזאת לכם לחפש דרכים למניעת הצורך להשתמש בהיתר זה, סוף סוף הרי אין השבת מתחללת במקרים אלה?!        
תשובה לדבר: אמנם כן, פיקוח נפש דוחה שבת ואדרבה מצוה לעשות כל איסורי מלאכות שבת בכל הקשור למקרים של הצלת חיים. ברם, הלכה זו נאמרה רק בשעת מעשה במצב שהוא כבר בגדר פיקוח נפש. אבל בודאי מוטלת חובה לתכנן מראש שלא יהיה צורך להזדקק להיתר חילול שבת לצורך פיקוח נפש". (שם, עמ' כ)

בהמשך דבריו מצטט הרב הלפרין את המקורות ההלכתיים לכך שחובה להיערך מבעוד מועד למניעת חילול שבת (ראו על כך בהרחבה בשיעור מס' 13 וכן בשיעור מס' 14). לדבריו, ההתקנים ההלכ־טכנולוגיים ממשים חובה זו לחסוך חילול שבת מיותר.

ואכן, רבים מפוסקי הזמן קיבלו דווקא את עמדת הרב הלפרין, ולא את העמדה המחמירה שצוטטה לעיל בהרחבה. כך למשל, נהנו הן במכון הטכנולוגי הן במכון צומ"ת מחסותם של הרש"ז אויערבך ותלמידו הרי"י נויבירט, הרב עובדיה יוסף וגדולים רבים אחרים. הרב ישראל רוזן, שאת הגותו ומאמריו בענייני הלכה וטכנולוגיה קיבץ בספרו 'בחצוצרות בית ה'', מתאר בהקדמת הספר כיצד עודדו אותו גדולי הדור להוסיף ולפתח פתרונות שונים ומגוונים, שיקלו מאוד על פעילותם של צוותי הרפואה והביטחון.

כך סיכם את הדברים הרב דב ליאור בתשובה בעניין שימוש בהתקנים הלכ־טכנולוגיים בצה"ל:

"נלע"ד שיש מקום לשני המכונים [צומת –המשכת מצב / מכון טכנולוגי להלכה – מניעת המניעה] ואפשר להשתמש בתוצרת של שניהם בתחום הצבא... היות ושבת דחויה ולא הותרה יש עניין למעט חילולי שבת בצבא עד כמה שידנו מגעת, ולעשות הקל הקל תחילה אפילו באיסורי דרבנן. וודאי שאין חשש שיבואו לזלזל בשבתות, להיפך, יצא מזה מסר שבגלל שמירת השבת אנו עושים את כל הטירחא למנוע פגיעה בקדושת השבת". (שו"ת דבר חברון אורח חיים סי' ת"מ)

אכן, בסוגיות שונות שקיימים בהן ספקות בהלכות פיקוח נפש, כגון פעילות דובר צה"ל, פעילות פיקוד העורף, יחסים בין־לאומיים ועוד כהנה, הרבנות הצבאית ממליצה בדרך קבע על השימוש בהתקנים הלכ־טכנולוגיים. בדרך זו, אפשר להקל באופן די גורף בפעולות שאמנם אינן מצילות חיים באופן ישיר, אך מהוות חלק בלתי נפרד מן המעטפת הנדרשת לפעילותו השוטפת של צה"ל, ואשר תורמות בעקיפין או במישרין לביטחון הלאומי, כפי שהתבאר בשיעורים הקודמים.[3]

 

הגבלת השימוש לפעולות חיונית בלבד

כפי שראינו, מקום חשוב בהתנגדותם של הרבנים האוסרים תפס החשש שמא פתרונות הלכ־טכנולוגיים 'יזלגו' מתחומי הרפואה והביטחון גם לתחומים אחרים שאינם חיוניים.

אמנם, יש לציין ששני המכונים גם יחד עסקו לאורך השנים בצרכים חיוניים שונים, ולאו דווקא רפואה וביטחון. כך, למשל, פותחו פתרונות לחליבה בגרמא, פותחו עגלות־נכים וקלנועיות המבוססות על התקני גרמא, הותקנו התקני גרמא המאפשרים לכבדי ראייה לקרוא וכן הלאה.

מצד אחד, בנושאים אלה אין פיקוח נפש כלל ועיקר. מצד שני, העובדה שאדם בעל צרכים מיוחדים מסוגל לתפקד גם בשבת, והוא אינו נדרש להיות כלוא בביתו למשך כל השבת – מהווה אף היא צורך חיוני עד מאוד. ואכן, הרב רוזן העיד כי רבים מגדולי הדור צידדו בהתקנת התקן גרמא לעגלת נכים:

"במכון 'צומת' עוסקים בסידורים הלכתיים־טכנולוגיים בעניינים שונים, וביניהם סידור מיוחד לעגלת נכים חשמלית. כידוע, ההיתר נולד על ברכי מרן הרשז"א זצ"ל. הדברים גם לובנו עם הר"ש ישראלי זצ"ל ופורסמו ב'תחומין' (כרך ח'). רבנים רבים הצטרפו להיתר הלכה למעשה כשהתירו לנזקקים אשר פנו אליהם במישרין, כמו הרב מרדכי אליהו וכן הר"ע יוסף, הר"י נויבירט, הר"מ שטרנבוך, הר"י אריאל ורבים נוספים". (הרב ישראל רוזן, "נסיעה בעגלת נכים ממונעת מחוץ לעירוב", בתוך: תחומין כרך ל"ב)

אמנם, אף אם נקבל גישה זו, הנוגעת לצרכיהם החיוניים של בעלי צרכים מיוחדים, ואף אם נרחיב אותה למערכות כלכליות חיוניות במשק (דוגמת פתרונות לחליבה בשבת), הרי שאין להתעלם מכך שהחשש מפני 'מדרון חלקלק' – קם ונהיה! בשנים האחרונות אנו עדים לתופעה מצערת, שבה ההתקנים למיניהם משמשים גם לצרכים שאינם חיוניים בעליל. אכן, יש הטוענים שעצם השימוש במכשירי החשמל השונים הוא בכלל "עונג שבת", ויש בו צורך חיוני כדי שהשבת לא תהיה כמעמסה על שלומי אמוני ישראל. ואולם, פוסקי הזמן עומדים כחומה בצורה כנגד השקפות אלה. כך למשל, כתב הראשון לציון הרב שלמה משה עמאר:

"בעת האחרונה קמו גופים שמטפלים בדברים אלו בטוב טעם ודעת בבתי חולים ובמחנות צבא, ועל ידי המצאות אלו רבים שנאלצים לעשות מפני פיקוח נפש או קרוב לפיקוח נפש, וכל מה שממציאים עושים לפי ההלכה למנוע מחילול שבת עד כמה שאפשר, ותבוא עליהם ברכה. אולם יש שהרחיבו את השימוש לדברים אחרים ועשו דברים שאין דעת חכמים נוחה מהם שיש בזה חשש חילול השם, כגון: רם קול לבתי כנסת ושום סיבה שבגללה צריכים להזדקק להיתרים דחוקים ולא נכונים, וכן המציאו קלנועית ועושים שבתם חול גמור". (שו"ת שמע שלמה, ח"ח, סי' ב' [ועי"ש גם בסי' ג'])

אמנם, במכון צומת מצדדים בשימוש בהתקני גרמא לקלנועיות עבור קשישים או נכים המתקשים לצאת מבתיהם, אך התפישה העקרונית, שלפיה יש להימנע באופן מוחלט מהרחבה בלתי ראויה של ההיתרים השונים למקומות בלתי נצרכים – מוסכמת על הכל.

האריך בכך הרבה, הרב אשר וייס, כאשר התנגד בחריפות ל'מתג הכשר' (The Kosher Switch), שכל מטרתו לאפשר הפעלה של כלל מכשירי החשמל בבית בעזרת 'התקן גרמא'. מפאת חשיבות דבריו של הרב אשר וייס נצטט אותם בהרחבה:

"לשאלת רבים בדבר ההמצאה החדשה הנני לבאר את הנראה ברור ופשוט, דמלבד מה שראוי לדחות את המצאה זו מכל וכל ובאופן מוחלט מצד השקפת התורה הקדושה, אף מצד ההלכה הצרופה יש בה חשש איסור דאורייתא ואין מקום להקל בו כלל...  
עד כאן דברינו ביסודות ההלכה, אך לא אוכל שלא לתת ביטוי לכאב לבי, אוי לנו שכך עלתה בימינו שאנשים לומדי תורה ושומרי מצוות יכולים להעלות על דעתם לחלל את קדושת השבת ולפגוע בכל עצם צביונה. הלא בנין היהדות שני יסודות לו, ולא על ההלכה לבדה יחיה העם, אלא ההלכה הפסוקה והצרופה מחד והמסורת והמנהג מאידך, וזה יותר ממאה שנה מאז חדרה החשמל לכל בית ובית נשמעה קול המונה של תורה, קול המון כקול ש-די שקדושת השבת דורשת במפגיע הימנעות בכל צורה ודרך של סגירת מעגל חשמלי בשבת...         
והנה זה עתה זכינו להמצאה חדשה שמאפשרת 'להשתחרר' מעולה של שבת ולהדליק בידים את החשמל. אם נלך בדרך זו חלילה יתקיים בנו ושבתם וראיתם שאין בין צדיק לרשע ואין בין עובד א-להים לאשר לא עבדו, זה מדליק את חשמל במתג זה וזה מדליק במתג זה 'הכשר', זה יסע ברכב מדגם זה וזה יסע ברכב כשר לשבת, זה יבעיר אש במכשיר זה וזה במכשיר אחר, והשבת צועקת במר נפשה עשאוני בניי כחול, וצביון השבת כפי שנשתרשה בקרב בית ישראל מימות אבות אבותינו תאבד לחלוטין...                                          
והנה ידעתי שפורצי הגדר יטענו, והלא בהרבה דברים הקילו גדולי הדורות וחילקו בין דין לדין, ואין בידינו לגזור גזירות חדשות במקום שלא גזרו חז"ל. ואען ואומר, הלא אני הקטן והדל הלכתי בדרך שסללו לפנינו גדולי הפוסקים לדורותיהם להפעיל את כחא דהתירא ובפרט במקום שיש בו צורכי רבים...                            
על כן קורא אני אל נא אחיי תרעו, כלך לכם מדרך זו כי לא זו הדרך ולא זו העיר. שבו ונוחו ביום השבת ועל מנוחתה יקדישו את שמך. אלה הדברים היוצאים מנהמת לבי, מלבד מה שכבר כתבתי את הנלענ"ד שיש בזה חשש מלאכה דאורייתא. החותם בדמע אשר וייס". (הרב אשר וייס, "מכשירי גרמא בשבת – המתג הכשר" [נמצא באתר 'מנחת אשר' כשיעור לפרשת בחוקותי תשע"ה, כאן; וכן נתפרסם בכותרת דומה בכתב־העת 'שרידים: בטאון רבני אירופה', גליון כ"ח, אייר תשע"ז; עמ' 127־132, כאן])

חריפות הדברים מדברת בעד עצמה, ומבהירה את עומקו של המושג "זילותא דשבת". כפי שכבר למדנו בשיעורים הקודמים, בסוגיית הגמרא עצמה מפורש, שאיסורים מפאת "זילותא דשבת" הותרו כאשר יש בהם 'צורך הרבים'. מסתבר, שצורך הרבים קיים בתחומי הרפואה והביטחון, ואף בצרכים חיוניים אחרים שאף שהם נוגעים ליחידים יש בהם השפעה רבה על בעלי צרכים מיוחדים או על מערכות כלכליות משמעותיות. אך כאשר מדובר בהפעלה ביתית של מנגנוני גרמא בלי כל צורך מיוחד, אין כל מקום להתיר.

 

השימוש ב'שעון שבת'

התקן הלכ־טכנולוגי 'ותיק' יותר, שבו משתמשים כמעט בכל בית בישראל, הוא שעון השבת. קשה לדמיין שבת בעולמנו המודרני, מבלי עזרתו של המנגנון הפשוט והיעיל, המפעיל את התאורה, מיזוג האויר ולעיתים אף את מדיח הכלים, התריסים החשמליים או מערכת האזעקה.

עם זאת, לפני כחמישים שנה, כאשר המציאות ה'חדישה' של מכשירי חשמל בכל בית היתה לעובדה מוגמרת, נדרשו הפוסקים לשאלת ההיתר להשתמש בשעון שבת, והתחבטו בדבר טובא. הרב משה פיינשטיין חשש מאוד להשמעת קול ולזילותא דשבת:

"מלאכה הנעשית בשבת ע"י שעון שבת... אבל יש טעם גדול לאסור מטעם אחר דהא זילותא דשבת ואף זילותא דיו"ט הא אסרו בכמה דברים וכיון שברור שאיכא זילותא דשבת הוא בכלל איסור זה ממילא אף שלא אסרו זה ביחוד דכל ענין זילותא הוא האיסור. וגם פשוט לע"ד דעושה דבר שהוא זילותא לשבת הוא עובר בידים על חיוב הכבוד שמשמע שהוא ג"כ חיוב התורה". (אגרות משה אורח חיים ח"ד, סי' ס'; ובקצרה גם שם, סי' מ' אות ב')

לדעת הרב פיינשטיין, יש בשימוש בשעון שבת משום "זילותא דשבת". הוא מחדש שאף שפשטות הדברים שמדובר בדין דרבנן בלבד, הרי שיש להעניק לו מעמד קרוב לדין תורה, משום שהוא מבוסס ביסודו על חיוב כבוד שבת´שהוא מדאורייתא. בחדשנות האופיינית לו, מוסיף ר' משה ומסביר את התנגדותו לשימוש בשעון שבת:

"הנה לענ"ד פשוט שאסור להתיר זה דהרי ע"י מורה שעות כזה יכולים לעשות כל המלאכות בשבת ובכל בתי החרושת (פעקטעריס) ואין לך זלזול גדול לשבת מזה, וברור שאם היה זה בזמן התנאים והאמוראים היו אוסרין זה, כמו שאסרו אמירה לעכו"ם מטעם זה, וגם אולי הוא ממילא בכלל איסור זה דאסרו אמירה לעכו"ם, דאסרו כל מלאכה הנעשית בשביל ישראל מצד אמירת הישראל וכ"ש מצד מעשה הישראל". (שם)

אין ספק שישנם חילוקים רבים בין השימוש בשעון שבת ובין אמירה לנכרי שיבצע פעולה עבור ישראל, ואולם עצם השוואתו של הרב פיינשטיין מחודשת ומעניינת. בסיכומו של דבר, ראוי לדעתו לאסור את הפעלת מכשירי החשמל באמצעות שעון השבת.

על אף שטיעוניו של הרב פיינשטיין נחרצים, נמנו וגמרו גדולי הדור להתיר את השימוש בשעון שבת.[4] מסתבר, שגם בזה ראו 'צורך רבים' משמעותי וחיוני שכמעט שאי אפשר בלעדיו, וזאת בנוסף לכך שכאשר הפתרון הפך כה רווח, הרי שלא חששו לכך שהוא כרוך ב"זילותא דשבת".

 

סיום

זכות גדולה נפלה בחלקי לעמוד בקשר קרוב מאוד וארוך שנים עם הרב ישראל רוזן ז"ל, וללמוד ממנו תורה, וגם השקפת עולם. עם פטירתו של הרב רוזן, התמנה ידידי הרב מנחם פרל לעמוד בראש מכון צומת.

במאמר שפרסם הרב פרל לפני שנים אחדות – בתחומין כמובן! – הוא אכן מוכיח באופן משכנע שענייני "זילותא דשבת" תלויים בזמן ובמקום:

"מצוות כיבוד השבת היא מצווה גמורה, מדאורייתא, מדברי נביאים או מדרבנן. הזלזול בה חמור. אך מה יחשב לזלזול הוא עניין תלוי תרבות, מקום וזמן, ומבט סובייקטיבי. בסוגיות רבות ראינו כי נחלקו דעות הפוסקים ביחס לפעולה מסוימת האם תחשב לזלזול בכבוד השבת או שאין בפעולה זו כל זלזול, ואם משרתת היא את מצוות עונג שבת, אולי אף תחשב כמצווה". (הרב מנחם פרל, "זילותא דשבת במרחב הציבורי", בתוך: תחומין כרך ל"ט)

האם בעוד שנים אחדות גם ה"מתג הכשר" יהפוך לפתרון רווח, בדיוק כמו שעון השבת שהתנגד לו הרב פיינשטיין, וכך תיפתר בעיית "זילותא דשבת" לגביו? אני נוטה לחשוב שלא, ואולם אני בהחלט מזדהה עם טענתו של הרב פרל על כך שבכל דור ובכל תקופה יש לבחון את היבטי "זילותא דשבת".

עם זאת, כפי שהודגש והובהר לעיל, בכל הקשור להלכות פיקוח נפש – שהן העומדות במוקד סדרת שיעורנו – אין ספק שהפתרונות ההלכ־טכנולוגיים הם המצאה חשובה ומבורכת, שנכון להרחיב את השימוש בה ובכך להקל על העוסקים בהצלת נפשות.