עריכה: אביעד ברסטל.

***

פתיחה

בשיעורים האחרונים עסקנו ביישום העקרונות של 'פיקוח נפש ציבורי', 'עיר הסמוכה לספר' ו'עַד רִדְתָּהּ' במענה לשאלות המתחדשות בצה"ל ובכוחות הביטחון, אשר משיקות לפעילות המבצעית.

בשיעור זה, אבקש לבחון נושא הלכתי אחר, אשר חיילים ומפקדים נדרשים אליו באופן תדיר מדי שבת בכלל המערכים בצה"ל: חילול שבת במסגרת שמירה על נהלי הבטיחות ונהלי השיגרה. נושא זה אמנם איננו חלק מ'תורת המלחמה', ואולם אף הוא מהווה דוגמה מובהקת למימוש העקרונות בעניין 'פיקוח נפש ציבורי'.

 

השאלות ההלכתיות

כאמור, הנושא שכיח מאוד, ושאלות בעניינו נשאלות מדי שבת. להלן דוגמאות אחדות:

א. בעבר היה נוהל שחייב בדיקה של הנשק האישי בעזרת פנס בסיום שמירה, כדי לוודא שאין כדור בקנה. האם מותר להדליק פנס לצורך כזה בשבת?

ב. בעת שהייה ב'שטח' בשעת לילה, נדרשת לעיתים קרובות הפעלת מקלות־תאורה (סטיקלייטים). האם מותר להפעילם גם בליל שבת?

ג. בכל נסיעה ברכב צבאי, נדרשת העברת 'כרטיס־חוגר' במערכת בשם ענ"א – עוזר נהג אלקטרוני. המערכת עוקבת אחר נהיגת הנהג, ומוודאת שהוא נוהג בזהירות. בכל חריגה מן המהירות המותרת, או בעת ביצוע בלימות פתאומיות או פניות לא זהירות, מקבל קצין הרכב היחידתי דיווח אוטומטי מן המערכת, הכולל את שם הנהג. השימוש במערכת כרוך בפעולה חשמלית, וכאמור מטרתה להבטיח נהיגה זהירה יותר. האם הדבר מותר בשבת?

ד. במסגרת משימת הגנת מחנות צה"ל, נדרשות בדיקות קשר שגרתיות בכל כמה שעות, כדי לוודא שהמערכות תקינות והשומרים ערניים. האם מותר לבצע בדיקות כאלה גם בשבת?

ה. צוות השמירה בכל מחנה נדרש לבדוק אחת לכמה שעות שהנשקייה היחידתית נעולה ומאובטחת, ואף לחתום כי בוצעה בדיקה. האם חתימה כזאת מותרת בשבת?

ו. לכל רכב מבצעי נדרש גלגל חלופי ('רזרבי'). במידה והרכב תקין, אך נמצא שהגלגל החלופי תקול – האם מותר לחלל את השבת לתיקון גלגל זה, אשר נחוץ רק בעת תקלה?

ז. כל טנק בגזרה מבצעית בצה"ל מחויב ב'טיפול יומי' (טל"ת = טיפול לפני תנועה). האם מותר לערוך טיפול כזה גם בשבת באופן שגרתי, אף שהטיפול כרוך בהנעת הטנק, ובפעולות נוספות הכרוכות באיסורי תורה?

כאמור, הדוגמאות רבות, והצד השווה לכולן, שנדרשת פעולה הכרוכה בחילול שבת באיסורי תורה או באיסורי דרבנן, וזאת במטרה להבטיח שמירה על חיי אדם ולמנוע תקלות בטיחותיות או תקלות מבצעיות.

הקלישאה הצה"לית החבוטה קובעת ש'הנהלים נכתבו בדם'. לצערנו הרב מאוד, אין מדובר בקלישאה בלבד, אלא במציאות קשה וכואבת, ובה לאורך השנים חיילים קיפחו את חייהם עקב תקלות ותאונות שניתן היה למנוע, אילו רק היה ננקט משנה זהירות.

חרף מציאות זו, השאלות בנושא מרובות, וזאת משום שבפועל החייל נדרש לחלל את השבת שלא אל מול פני אויב, ולא במסגרת פעילות מבצעית. לפיכך, לעיתים קרובות מאוד חיילים חשים כי זהו חילול שבת בלתי מוצדק, שנובע מחששות מופרזים ומוגזמים. זאת ועוד, לא פעם קורה שגם בימות החול לא מקיימים את כלל הוראות הבטיחות באופן מושלם, ועל כן חיילים נתקלים בקושי במימוש הוראות אלה דווקא בשבת.

 

שת"פ בשבת

כדי להבהיר את עומק הספק, אבקש לשתף בסיפור מצער שחוויתי באופן אישי.

בשנת תשע"ד פרסמנו קובץ הנחיות הלכתיות לפעילות בשבת של חיל האיסוף הקרבי ('מודיעין שדה' לשעבר; כיום הוא נקרא חיל הגנת הגבולות). במסגרת כתיבת הקובץ, נדרשתי לשתי משימות. המשימה הראשונה הייתה לבקר בכל גדודי האיסוף של צה"ל, מרמת הגולן ועד אילת, כדי לעמוד מקרוב על המשימה המבצעית, אמצעי התצפית הייחודיים ואופי הפעילות. המשימה השנייה הייתה לשוחח עם חיילים ומפקדים שומרי שבת ששירתו בחיל האיסוף לאורך השנים, ולשמוע מהם מהן השאלות ההלכתיות שאיתן התמודדו.

במסגרת זו, ביקרתי באחת מישיבות ההסדר, ופגשתי קבוצה גדולה של לוחמים שהשתחררה זה עתה משירות בחיל האיסוף. הם שאלו שאלות רבות, ואחת מהן הייתה האם מותר לערוך בשבת 'שת"פ' (=שיתוף פעולה). ביקשתי שיסבירו יותר במה מדובר, והם תיארו שלקראת כל משימת איסוף, נדרשת חבירה פיזית של צוות האיסוף ליחידה האחראית על הביטחון השוטף באותה גזרה, כדי ליצור שפה משותפת וכדי שהלוחמים בגזרה לא יופתעו מנוכחותו של כוח נוסף, המקיים פעילות תחת הסוואה ומבקש לתצפת על הנעשה מעבר לגבול.

אמרתי לשואלים שלכאורה המשימה אכן חשובה ומשמעותית, אך תגובתם הייתה שלא תמיד מקפידים על כך גם ביום חול, ובכלל – ניתן לערוך שת"פ כזה גם בשיחת טלפון, ואין צורך לנסוע בשבת ולחבור אל הכוח האחר בצורה פיזית. שמעתי את השאלה, והמשכתי בדרכי.

כאמור, באותה העת ביקרתי גם בגדודי האיסוף, ובין היתר בגדוד המוצב בגבול רצועת עזה. אל הביקור בגדוד האיסוף התלווה קצין צעיר מחיל האיסוף הקרבי בשם טל נחמן. טל ליווה את הביקור במאור פנים, והסביר על המשימות השונות של הגדוד, ועל האמצעים שהוא מפעיל במהלך הפעילות המבצעית.

זמן קצר לאחר מכן, ביום ד' באדר א' תשע"ד, נפל טל נחמן בפעילות מבצעית בגבול רצועת עזה. הייתה זו פעילות מבצעית שגרתית באזור נחל עוז, ובמהלכה לוחם מגדוד הסיור של חטיבת 'גבעתי' שהשתתף במשימה ואבטח את הכוח מן האיסוף הקרבי, זיהה דמות וסבר כי מדובר במחבל על גבי הנגמ"ש. החייל פתח באש לעבר הנגמ"ש, וטל ז"ל נהרג.[1]

לאחר נפילתו של טל, שבתי והתבוננתי באותה שאלה שנשאלתי: האמנם מותר לבצע שת"פ בשבת? האם מדובר על משימה שיש בה משום פיקוח נפש? אני משוכנע שהחייל ששאל זאת אכן סבר – מנקודת מבטו – שנהלי הבטיחות, ובמקרה זה נהלי התיאום בין הכוח המבצעי ובין כוח האיסוף, הם משימה טרחנית ומיותרת, שאינה מצדיקה נסיעה בשבת, שכרוכה באיסור תורה.

ואולם, כאשר מתבוננים בתמונה הרחבה, ובכך שנהלי תיאום ובטיחות מסוג זה אכן נועדו להציל חיים ולמנוע אירועים חמורים וכואבים כמו נפילתו של סרן טל נחמן ז"ל, אנו מבינים כי בהחלט יש בכך פיקוח נפש. כפי שלמדנו בראשיתה של סדרת השיעורים (שיעור מס' 1), "חביבה נפשן של ישראל לפני המקום יותר מן המצוות" (רש"י יומא פב:), וברור שמותר לחלל את השבת כדי להציל אפילו נפש אחת מישראל.

 

פיקוח נפש ציבורי

אלא, שכאן אכן נדרש להבהיר ולברר יותר: כאשר מחללים שבת בשמו של נוהל בטיחות זה או אחר, הרי אין 'סכנה לפנינו' ואין 'חולה לפנינו'. חייל הנדרש לעשות פעולה מסוימת בשבת רק בשם נוהל בטיחות, איננו מציל חיים באופן ישיר, ולעיתים אף יטען שפשוט וברור בעיניו, שגם אם ברגע זה יוותר על אותו נוהל בטיחות, איש לא ייפגע!

כך, בדוגמא שהוזכרה לעיל בעניין הדלקת פנס לצורך פריקת נשק: חייל מיומן יכול לפרוק נשק גם 'מתוך שינה', וקרוב לוודאי שלא יוותר כדור בקנה.

החידוש בהיתר לחלל שבת במצבים כאלה, הוא שמשעה שחייל לבש מדים, המסגרת כשלעצמה היא זו שמחייבת אותו לקיים את נהלי הבטיחות. גם אם ברגע זה ובשעה זו איש אינו נתון בסכנה, הרי שברמה המערכתית, אי־קיום נהלי הבטיחות – סופו שיעלה בחיי אדם. גם אם הסכנה אינה לפנינו בהווה, הרי שהתרשלות בנהלים אלה תוביל ברמה המערכתית ולאורך שנים לפגיעה בחיי אדם, וכאשר עוסקים בציבור ולא ביחיד, גם זה בכלל 'פיקוח נפש'.

אבקש לחזור ולצטט בהקשר זה את הגדרתו הקולעת של הרב פרופ' דוד טנדלר, שאותה הבאנו גם בשיעור בעניין תיקון מפגעי תברואה בשבת (שיעור מס' 25):

"זהו אחריות של חברה או מלכות או ממשלה לדאוג על העתיד הרחוק. בהגדרת חברה ומדינה שיש אחריות לדורות שעדיין לא נולדו, העתיד והווה חד הוא".[2]

החייל המחלל שבת לשם קיום נוהל בטיחות אינו מציל חיים בהווה, אך מחמת היותו חלק מן המערכת הצבאית, גם עליו מוטלת האחריות לדאוג גם "לדורות שעדיין לא נולדו", ומבחינה זו "העתיד וההווה חד הוא".

אכן, ההגדרה שהוצעה כאן אינה פשוטה ואינה מוסכמת, וכבר לפני כמה עשרות שנים מצאנו שפוסקי הזמן נחלקו לגבי יישומה המדויק.

הרב אברהם יצחק נריה, בנו של הרב משה צבי נריה, היה לוחם במלחמת יום הכיפורים ולאחר מכן רב צבאי במבצע שלום הגליל. בשנת תשמ"ב פרסם מאמר שכותרתו "פקוח נפש בצבא", ובו ביקש לבחון את הגדר המדויק של סכנה עתידית הנחשבת פיקוח נפש. הרב מתייחס למקורות השונים שבהם כבר עסקנו בשיעורים הקודמים כמו "גחלת של מתכת" (שיעור מס' 22 ושיעור מס' 23), או דברי ה'חזון אי"ש' (יורה דעה סי' ר"ח, סק"ז) על "דברים עתידים שבהווה אין להם כל זכר" (שיעור מס' 19).

בסיומו של המאמר, צירף הרב שלושה פסקי הלכה בשם הרב יוסף שלום אלישיב, ומפאת חשיבות הנושא אצטט את דבריו במלואם:

"וכאן מקום עמי לצטט שלושה פסקי הלכה למעשה אשר נאמרו לי ע"י הגרי"ש אלישיב שליט"א [והובאו לפניו לפני הדפסתם].    
שאלתי היתה עקרונית, האם הוראות מטכ"ל במשא בטיחות, הוראות אחזקה ותפעול, מחייבות בכל מקרה עד כדי חילול שבת למענם?   
וביתר פירוט שאלתי על שלושה מקרים. א. משאית מלאה מוקשים חנתה בשבת בלב מחנה רפידים, המותר לפרקה הואיל ואלו הוראות הבטיחות של חיל הנדסה או לחכות עד מוצ"ש? ב. שמירה בשבת מחוץ לעירוב במקום שאינו מסוכן, האם מותר ללכת עם המחסנית מחוץ לנשק כפי שקובעות הוראות הבטיחות בצה"ל או שיש לתוחבה בפנים כדי להנצל מאיסור טלטול מחוץ לעירוב? ג. מקלעים חדשים הגיעו לגיזרה בגולן בליל שבת, למחרת היה צורך לצאת עמם לסיור. הוראות התפעול מחייבות לערוך ניסוי מקלעים מוקדם לפני הסיור. אין מקלעים אחרים בשטח, האם יהיה מותר לערוך ניסוי זה בשבת?   
וענני שעקרונית הואיל ואיסור שבת אינו חמור אצלם איננו יכולים לקבל כל חששא רחוקה שלהם, ועל פיו לחלל שבת. אלא עלינו לבחון כל מקרה לגופו, לפי ראות עיני הדיין עד מקום שידו מגעת. וכך אמר לי אף הגאון רבי יואל קלופט שליט"א.                        
למקרה א. שאלני קודם האם שכיח הדבר שמוקש יתפוצץ ? ועניתי שזה עלול לקרות אך הדבר נדיר. וענה שאם כך אין לפרק בשבת.
למקרה ב. שאלני האם שכיח הדבר שכדור יפלט מנשק טעון? ועניתיו שבעוזי היה הדבר שכיח אך ברובי  M16הוא מאד נדיר, ועל כך אמר אף שחשש פיקו"נ רחוק יש בכך, יכניסו המחסנית בתוך הרובה. (ושמעתי בשם הגרש"ז אוירבך שאמר שאין להכניסה במקרה כזה).  
למקרה ג. שאל מה המצב בגיזרה, האם היו שם התקלויות אם לאו בזמן האחרון, ועניתי שהיה זה מעשה שהיה, אך לו יצוייר שהגיזרה שקטה לחלוטין, ועל כך שאל אם הבדיקה של המקלע הכרחית, ועניתי שהבדיקה חשובה מאד, אך כמובן שמקלע כרגיל פועל. וענה שאם כן, לא יעשו את הבדיקה. ראשית, רחוק החשש שיתקלו באויב ויצטרכו להפעיל את הנשק, ושנית, חשש רחוק הוא שהמקלע לא יפעל, ומחמת שתי אפשרויות רחוקות אלו אין להתיר חילול שבת. (הגר"י קלופט נטה במקרה זה לקולא).                                
ולסיכום נראה שבנושאי חילול שבת לצורכי פיקו"נ שאינו עתה לפנינו, נחלקו בגדריו הפוסקים, ואף מאחרוני זמנינו, וכל מקרה לגופו צריך ישוב דעת מחודש, לאור הנתונים המיוחדים הקשורים לתנאי הזמן והמקום, וה' יאיר עינינו". (הרב אברהם יצחק נריה, "פיקוח נפש בשבת בצבא", בתוך: תחומין כרך ג')

הרב אלישיב טען שתי טענות. הטענה הראשונה היא חוסר אמון בגורמים המקצועיים הקובעים את נהלי הבטיחות, והחשש מפני מקדמי־בטיחות מופרזים, שאינם מצדיקים חילול שבת. טענה זו מורכבת, שכן כפי שכבר למדנו (בשיעור מס' 16) – בהלכות פיקוח נפש יש לנהוג על פי 'בקיאים', אשר נושאים באחריות, ומודעים לחששות ולהשלכות.

הטענה השנייה של הרב אלישיב, היא שחשש רחוק עד מאוד לסכנת נפשות – אינו מצדיק חילול שבת. בפסקת הסיום עומד הרב נריה על כך שפסיקה זו אינה עולה בקנה אחד עם יסודותיו של 'פיקוח נפש ציבורי' שאותם הוא עצמו קבע במאמרו, ומסיים שאכן יש מחלוקת בדבר בין פוסקי הזמן.

הרב יהושע בן מאיר כתב מאמר תגובה למאמרו של הרב נריה, ובו הוא חולק מכל וכל על תפישתו של הרב אלישיב בעניין היחס ההלכתי לנהלי הבטיחות:

"מובן הדבר, שהוראות אשר פורסמו על ידי הגורם המקצועי המוסמך מחייבות את כלל צה"ל, ממילא יש על כל אחד מאיתנו חובה הלכתית ברורה להשמע להן מצד 'ונשמרתם לנפשותיכם'. זלזול בהוראה שכזו ואי ביצועה, אף במקרה והענין נסתיים ללא אסון, מהווים עברה חמורה ביותר מבחינה הלכתית. נובע מכך בהכרח, שאם בצוע הוראה שכזו כרוך בעשיית מלאכה בשבת, הרי זהו הדין הפשוט של פיקוח נפש דוחה שבת". (הרב יהושע בן מאיר, "תוקפם של הוראות הבטיחות בצה"ל", בתוך: תחומין כרך ד')

בהמשך דבריו שם, מתייחס הרב בן מאיר גם לסוגיית האמון במפקדים, וקובע שככל שמדובר במקרה נקודתי, אזי יש מקום לדרוש שמפקד בכיר הוא שייתן את ההוראה בדבר נחיצות פעולה מסוימת בשבת, וזאת לאחר שהרב הצבאי שוחח אתו על כך. ואולם, כאשר מדובר בנהלי בטיחות כלליים בצה"ל, הדברים פשוטים וברורים, ואין כל שאלה של אמון במפקד זה או אחר. לפיכך, הנחיות אלה מחייבות כפיקוח נפש לכל דבר ועניין. הרב בן מאיר מסיים וקובע:

"לגבי הוראות בטיחות מכיון שבהוראות אלו אין ספק שהם נובעות מטעמי בטיחות, ורק הספק ההלכתי שלנו הוא אם ספק פיקו"נ זה נקרא לפנינו ודוחה שבת – ניתן להסיק מהעובדה שצה"ל מוכן לצורך ביצוע הוראות בטיחות להוציא כספים, לבטל חופשות. למנוע שינה וכדומה, וזאת אף בימי חול, לענין היתר מלאכה בשבת...   
הוראות הבטחון הוצאו מתוך הסקת לקחים בצה"ל, ובצבאות אחרים, מתאונות שקרו בפועל. אין ספק ששמירתם המלאה והקפדנית בכל צה"ל מונעת נפגעים רבים, ושהזילזול בהם מביא לאבידות בנפש. כל יחידה שמפקדה היה קשוח בנושאי הוראות הביטחון ירד בה מספר הנפגעים באורח משמעותי. כל פעם שהרפו את המשמעת בנושא זה שלמנו מחיר יקר. עלינו להסביר לתלמידינו ולפסוק לכל השואל את מוצא פינו כי מצווה גמורה לקיים את כל ההוראות בנושא בטיחות בין בחול בין בשבת. זילזול בהוראה שכזו ואי ביצועה, אף במקרה שהסתיים ללא אסון, מהווים עבירה חמורה ביותר מבחינה הלכתית, ביטול מצוות של 'השמר לך ושמור נפשך', ועבירה בלאו של 'לא תשים דמים'".

הרב זלמן קורן כתב 'תגובה לתגובה' למאמרו של הרב בן מאיר, וביקש להצדיק דווקא את פסקי הרב אלישיב ("הוראות בטיחות צבאיות לעניין פקו"נ", בתוך: תחומין כרך ד'). הרב קורן מסביר שכדי לחלל שבת נדרש כל חייל לבחון כל מקרה לגופו, ולקבוע האם יש במקרה הזה סכנה לחיי אדם. במאמרו הנזכר, הרב בן מאיר דחה בתוקף טענה זו, ולעניות דעתי הצדק עימו: כל עניינן של הוראות הבטיחות, שהן כלליות ומחייבות את כולם. אם ניתן חלילה תורת כל אחד בידו, וכל חייל יחליט בכל מקרה לגופו האם קיימת סכנה או לא קיימת סכנה, הדברים יגיעו בוודאות עד כדי פיקוח נפש.

מעניין לציין, שבשולי מאמרו של הרב בן מאיר הוסיף הרב אברהם יצחק נריה את ההערה הבאה:

"שמחה היא לי, שהנושא שבו עסקתי עורר הדים, ורבנן שקלי וטרי בהאי שמעתתא... ברצוני להעיר כי בהזדמנות שוחחתי עם הגאון רבי יואל קלאפט שליט"א ובאותה שיחה אמר לי כי הוא חוזר בו מפסקו הקודם ולמעשה דעתו שיש לקבל את הוראות הבטיחות הצה"ליות כמות שהן ואף לחלל שבת לצורך ביצוען או שמירתן". (שם)

הרב יואל קלופט, תלמיד חכם גדול ששימש במספר תפקידי רבנות ואף שימש דיין בבית הדין הרבני בחיפה, נטה מלכתחילה להסכים עם פסיקת הרב אלישיב, שהוראות בטיחות אינן מוגדרות פיקוח נפש. אך לבסוף, חזר בו וקיבל דווקא את עמדת הרב בן מאיר, שלפיה מותר לחלל את השבת לצורך שמירה על נהלי הבטיחות.

גם הרב רא"ם הכהן כתב מאמר קצר ובו התייחס לפסקיו של הרב אלישיב כפי שצוטטו על ידי הרב נריה, והסביר:

"לענ"ד כל שאלותיו של הרב יצחק נריה ותשובותיו של הגרי"ש אלישיב נשאלו על ידי אדם יחיד ובאופן פרטי, ולא כפי שהיה ראוי שהן תישאלנה – על ידי המפקד האחראי על הוראות הבטיחות בצבא. לענ"ד הוראות הבטיחות תוקנו ביסודן על ידי האחראים לכך מתוך התייחסות לסיכויי ההיפגעות של פרטים בתוך ציבור. ברור, שהקפדה על הוראות הבטיחות שומרת, בסופו של דבר, על חייו של אדם כלשהו, ובהתייחסות הכללית מדובר בהצלת חיי אדם ודאית, מכיוון שאם בכל הצבא יפרו את הוראות הבטיחות – בוודאי יהרגו חיילים כתוצאה מתקלות... לכן לענ"ד יש לחלוק על כל שלושת הפסקים המובאים". (שו"ת בדי הארון – פיקוח נפש, סי' ז')[3]

לסיום פרק זה, יש לציין שגם בספר 'הצבא כהלכה' (פרק ט"ז, סעיפים טז־יט) התייחס בהרחבה לדיון זה בדבר קיום הוראות הבטיחות בשבת. לדבריו, אמת המידה הקובעת האם מותר לחלל שבת לשם הוראת בטיחות, היא רמת ההקפדה על הוראה זו בימות החול.

כפי שכבר הסברנו בעבר (שיעור מס' 20), אמת מידה זו נכונה באופן כללי, אם כי לעיתים יש יוצאים מן הכלל. כך, למשל, במקרה שהזכרתי לעיל, טענו חיילי האיסוף הקרבי שגם בימות החול לעיתים מתרשלים בביצוע שת"פ; ואף על פי כן, פשוט וברור בעיניי שמשימה זו מותרת בשבת.

 

איסורי תורה ואיסורי דרבנן

כאן המקום להעיר, שגם הרב גורן נדרש לשאלה זו של מעמדן ההלכתי של הוראות הבטיחות, וקבע שהן אכן מחייבות גם בשבת (שו"ת משיב מלחמה, ח"א סי' כ"ח). אמנם, הרב גורן כתב את הדברים בקיצור נמרץ, והם נכתבו במסגרת תשובה שעסקה בהיתר לטלטל תחמושת חיה מרכב ששב ממארב אל מחסן התחמושת היחידתי. מסתבר שלא היה שם איסור תורה של נסיעה ברכב או הוצאה מרשות לרשות, אלא איסור מוקצה בלבד.

לעניות דעתי, אף לשיטת הרב אלישיב שצוטטה לעיל, יש מקום לקבוע שבמקום שבו מימוש הוראת הבטיחות כרוך באיסור דרבנן בלבד, הדבר מותר. כדמיון לכך, יש להזכיר את דעת האחרונים הסבורים שאף אם אין הלכה כ'מגיד משנה' (שבת ב', יד), ואין לעשות בשבת פעולות שאינן חיוניות לצורך חולה שיש בו סכנה, הרי שבאיסורי דרבנן ניתן להקל באופן די גורף (ראו על כך בשיעור מס' 8, בדברי ה'ביאור הלכה' וה'שמירת שבת כהלכתה', ואכמ"ל).

הדברים נוגעים לשאלה מעשית, שאני הקטן נשאל כמעט מידי יום שישי, והיא: האם מותר לחייל בתחילת הטירונות לטלטל את נשקו האישי, אף שהוא טרם ערך בו מטווח, והוא איננו מיומן בשימוש בו. נחלקו הפוסקים האם הנשק האישי מוגדר מוקצה, או שמא יש לראות בו כלי שמלאכתו להיתר – מלאכת ההגנה, ובמובנים מסוימים אף לראותו כתכשיט.[4]

מבלי להיכנס לפרטי המחלוקת האם הנשק האישי נחשב מוקצה, נהלי הבטיחות של צה"ל מחייבים את החייל להישאר צמוד לנשקו האישי כל העת. לצערנו, גניבת נשקים והיעלמות נשקים היא תופעה שכיחה, והם עלולים ליפול לידי עבריינים ומחבלים, ולעלות בחיי אדם. לפיכך, חובה גמורה על החייל להתרגל לשאת את נשקו בצמוד אליו תמיד – כמובן, למעט אם המפקדים במקום החליטו לנעול במרוכז את כלל הנשקים למשך השבת, בהתאם לפקודות ולנהלים בנושא.

לנוכח העובדה שהאיסור בטלטול נשק שלא לצורך מבצעי הוא לכל היותר איסור דרבנן, ומה גם שלדעת חלק מן הפוסקים זהו היתר גמור, הרי שהלכה למעשה אנו מורים לחייל לשאת את נשקו בצמוד אליו גם בשבת, כדי לשמור על נוהל הבטיחות המחייב בהקשר זה.

 

היערכות למניעת חילול שבת

חשוב לציין, שבנושאים אלה של נהלי הבטיחות, שאין בהם פיקוח נפש ישיר אלא פיקוח נפש עתידי ועקיף, קיימת חובה גמורה להיערך מראש לצמצום חילול השבת ככל שניתן (ראו על כך בהרחבה בשיעור מס' 13, ובשיעור מס' 14).

כך, הרב הצבאי הראשי, תת־אלוף הרב איל קרים, פסק (שו"ת קשרי מלחמה ח"ב, סי' ל"ז) שאסור לקיים 'כנס בטיחות' בעיצומה של השבת, לאחר תקלת בטיחות שאירעה באחת היחידות, בטענה שעל אף החשיבות הרבה בכנס, ניתן לקיימו גם ביום ראשון.

באשר ל'חתימות' על הביקורות בנשקייה היחידתית, פקודות צה"ל עצמן מאפשרות למלאן לפני כניסת השבת ולאחר צאתה. הביקורת עצמה נעשית בשבת, אך הנוהל המחייב לחתום כי בוצעה ביקורת מאפשר חתימה בפועל במוצאי שבת.

כמו כן, הוראות חיל השריון, שנכתבו בתיאום עם הרבנות הצבאית, מאפשרות לקיים טיפול שוטף לטנקים בגזרות המבצעיות סמוך לפני כניסת השבת ומייד עם צאתה, ולוותר על הטיפול השוטף בשבת (ובלבד שהטנק לא נסע בשבת). באופן זה, ניתן לשמור על הכוננות המבצעית הנדרשת מבלי לחלל את השבת.

על דרך זו, חייל הזקוק להדלקת פנס לצורך בדיקת נשק, או להפעלת מקל־תאורה בעת שהייה בשטח, נדרש להפעיל אותם לפני כניסת השבת. כמו כן, ראוי להצטייד לצורך זה בפנס שיש בו תאורת־לד, ולא חוט להט, שאיסורו מדרבנן ולא מדאורייתא.

 

מלאכות בשינוי

בשיעור שעסק במלאכות בשינוי בפיקוח נפש (שיעור מס' 12) ציטטנו את דבריו של הרב יוסף שלום אלישיב שפסק:

"יש לצדד דאף דקיימא לן דספק סכנה של עתיד נמי מחללין עליו את השבת, אבל בהכאי גוונא אם אפשר לשנות מצד הדין אליבא דכולי עלמא, ולא רק מצד שכן נוהגין כמו שכתב הרמ"א, דאכתי לא נכנס לכלל סכנה אלא אנו חוששין מפני העתיד וכשאפשר לשנות דהוא יקבל את הדבר בלא איחור יש להחמיר אליבא דכולי עלמא". (קובץ תשובות ח"ב, סי' כ"ו אות ג')

גם כאן, לעניות דעתי, זו צריכה להיות ההוראה הלכה למעשה בכל הנוגע לקיום נהלי הבטיחות בשבת. לכן, במקרה שהפנס לא הופעל מערב שבת כנדרש לכתחילה, יש להפעילו בשבת – אם כי חובה לעשות זאת בשינוי.

כמו כן, אני משיב באופן קבוע לשואלים שמותר להשתמש במערכת הענ"א בשבת, אך יש להעביר את כרטיס החוגר בשינוי. על דרך זו, מותר לערוך גם בדיקות קשר בשבת, אך ראוי ללחוץ על מכשיר הקשר בשינוי.

כאמור לעיל, לעניות דעתי הוראות הבטיחות מתירות גם איסורי תורה, ובזה החובה לבצע את המלאכה בשינוי היא חובה גמורה. אסיים אפוא בדוגמה לכך, שבה – בדחילו ורחימו – דעתי שונה מדעתו של מו"ח הרב שלמה לוי.

בשיעורי ההכנה לצבא בישיבת הר־עציון נהג הרב שלמה לתת את הדוגמה הבאה: בעבר היתה הוראה של חיל השריון, שבחודשי החורף חובה להניע את הטנק בכל כמה שעות, כדי למנוע קיפאון (למיטב ידיעתי הדבר אינו רלוונטי בטנקים החדישים). ויהי היום, ובעיצומה של שבת חורפית אחת יצאה 'שמש צדקה ומרפא בכנפיה', והיתה שבת חמימה בהחלט. ברור שבמזג אוויר כזה אין כל חשש לקיפאון! ממילא, נשאלה השאלה האם יש לקיים את ההוראה כלשונה, ולהניע את הטנק, או שמא במצב כזה ניתן לוותר על כך. הרב שלמה קבע שבמצבים כאלה אין שום היתר לקיים את ההוראה, וזהו חשש חילול שבת.

במחילת כבודו, אני חושב שהוראה כזאת עלולה להוביל למציאות הבעייתית שתיארנו לעיל, כאשר ניתנה 'תורת כל אחד בידו'. מה יהיה כאשר מדובר על שבת עם מזג אוויר הפכפך? או עם טמפרטורות מעט גבוהות? האם גם אז כל חייל בכל עמדה יחליט בעצמו האם לקיים את נוהל הנעת הטנק? יש חשש רב, שביום מן הימים ובזמן מן הזמנים, הוראה כזאת תגרום לתקלה מבצעית.

יחד עם זאת, היות שכאן מדובר בשאלה חמורה של חילול שבת באיסור תורה, לעניות דעתי בזה חיוב גמור הוא להניע את הטנק בשינוי. באופן זה, שוב אין בכך איסור תורה, אך ההוראה המחייבת – התקיימה כלשונה.