עלון שבות 131

בשוב העלון

בפתיחה לספר "עין יעקב", מביא המחבר מדרש, שלא נודע מקורו:

"בן זומא אומר: מצינו פסוק כולל יותר, והוא - 'שמע ישראל ה' א-להינו ה' אחד'. בן ננס אומר: מצינו פסוק כולל יותר, והוא - 'ואהבת לרעך כמוך'. שמעון בן פזי אומר: מצינו פסוק כולל יותר, והוא - 'את הכבש אחד תעשה בבקר, ואת הכבש השני תעשה בין הערבים'. עמד ר' פלוני על רגליו ואמר: הלכה כבן פזי, דכתיב - 'ככל אשר אני מראה אותך את תבנית המשכן ואת תבנית כל כליו'".

רבים תמהו על מדרש פליאה זה (ראה תורה שלמה, בראשית פ"ה, אות א'). בצד שני פסוקים ידועים ושגורים בפי כל, המתמצתים את יסודות האמונה הישראלית, מביא שמעון בן פזי פסוק העוסק בפרט מעולם הקורבנות, ולא זו בלבד שנפסקה הלכה כמותו, אלא גם הובאה לדעתו ראיה, שבמבט ראשון אינה קשורה כלל לפסוקו של שמעון בן פזי.

אולם דווקא המכנה המשותף בין שני הפסוקים, מסייע לנו להבין את העקרון הבא לידי ביטוי במדרש זה, והעומק הטמון בו. יכולת ההתמדה היומיומית, השגרתית, האפורה לכאורה, מדי בוקר ומדי בין ערביים, דורשת אותם כוחות רוחניים שנדרש בצלאל בן אורי, לדקדק בכל פרט ופרט מבניין המשכן וכליו. כללה הגדול של התורה הוא, שעבודת ה' מתמקדת דווקא ביכולת לחיות את החוויה הדתית בעבודה מתמשכת, בפרטים הקטנים. מובן, כי בחייו של אדם נמצאים מאורעות ומעמדים מרגשים, בהם חש הוא ביתר עוצמה את קרבתו לא-להיו. אולם, לאחר פרשות מעמד הר סיני, מגיעה פרשת המשכן, הדורשת מהאדם להמשיך את אוירת הר סיני אל הפרטים הקטנים, ולאחריה פרשת הקרבנות, שהמסר הבוקע ועולה מקרבן התמיד הוא - היכולת להתמיד באותה רוח.

אנו נמצאים עתה בעיצומו של זמן, בימי החורף הקרים והאפורים. דווקא בשעה זו, מוטלת עלינו החובה להמשיך את עבודת ה' ביתר שאת, בהתמדה של בוקר ובין ערביים. בעיסוקנו בתורה, שומא עלינו למצוא את אור התמיד שבשגרת היומיום, ולחוש, כי -

"כשהנשמה מאירה, גם השמים עוטי ערפל מפיקים אור נעים" (הראי"ה קוק, "מגד ירחים").

* * *

נאמנותו של הבעל לטעון "פתח פתוח מצאתי" / הרב יעקב מדן
ספק ספקא שאינו מתהפך וספק ספקא משם אחד / הרב שלמה לוי
ברכות המילה וברכת האירוסין / חגי יקותיאל
מעשה ידי הבת/ דודי דויטש ומוטי ספראי
הלנת שכר שכיר / אלי ליפשיץ
תורת אחריות בשואל / מנחם אדלר
בעלות באיסורי הנאה / יצחק בלאו
איסור מלאכה בחול המועד / גד אלדד ויעקב מאיר
דרכי תשובה וגאולה / נועם שלזינגר
מעבר המלוכה מבית שאול לבית דוד - עיון ביחס בין פרק כ"ד לפרק כ"ו בשמואל א' / ישי חי רוזנברג

בפתח העלון נסקור בקצרה את המאמרים המתפרסמים בו:

העלון פותח, כדרכו, במאמרים העוסקים בנושאים הנלמדים בישיבה. הרב יעקב מדן מסכם את סוגיית נאמנותו של הבעל לטעון "פתח פתוח מצאתי", בין באיסורים ובין בממונות, במקרים השונים הנידונים בראשונים בסוגיה.

במאמר המשיק בין לימוד מסכת כתובות ובין עיסוק ה"כולל" בדיני איסור והיתר, עומד הרב שלמה לוי על היחס שבין ספק ספקא שאינו מתהפך, לספק ספקא משם אחד, ומחלק בין שני סוגים של ספק ספקא שאינו מתהפך.

חגי יקותיאל דן במחלוקת הראשונים באופי ברכת המילה וברכת האירוסין - האם הן ברכת המצוות או ברכת השבח, תוך כדי עמידה על אופי ברכת המצוות בכלל.

ביסודות דין מעשה ידי הבת, עוסקים דודי דויטש ומוטי ספראי, ותולים את התחומים השונים בדין זה באופי הדין - האם מעשיה הם זכות שזיכתה תורה לאב, או תוצאה ישירה מקניין האב בבתו.

שני מאמרים קשורים למסכת בבא מציעא, שנלמדה בישיבה אשתקד:

אלי ליפשיץ מעלה שתי אפשרויות בהבנת איסור הלנת שכר שכיר - כחיוב ייחודי של התורה, או כדין הכללי של גזל. ע"י חילוק זה מסביר הכותב את היחס שבין "בל תלין" לבין "לא תבוא עליו השמש", ועומד על היחס שבין התורה שבכתב והתורה שבעל פה בדין זה.

מנחם אדלר מברר את מקור חיוב אונסין בשואל, ומציג שלוש אפשרויות: הסכמת השואל להשתעבד למשאיל אף במקרה של אונס; ההכנסה לרשות השואל; או מעשה הזכיה שביצע השואל בתחילת ההשאלה.

בנושאים הלכתיים שונים עוסקים המאמרים הבאים:

יצחק בלאו מבהיר את מחלוקת הראשונים בשאלת בעלות באיסורי הנאה, ותולה את מחלוקתם בשאלת הגדרת בעלות - שליטה עובדתית או זכות משפטית, ובשאלת הגדרת ממון - הגדרה אובייקטיבית או סובייקטיבית.

במחלוקת הראשונים באופי איסור מלאכה בחול המועד - איסור עצמאי או איסור כמלאכת יום טוב, דניםגד אלדד ויעקב מאיר, ולדעה שזהו איסור עצמאי מבחינים הם בין חול המועד, שבו נאסר הטורח; לבין יום טוב, שבו נאסרו מלאכות כשלעצמן.

בנושאי התנ"ך:

במאמרו על דרכי התשובה והגאולה, משווה נועם שלזינגר בין פרשת התשובה בדברים ל', ובין פרשת התוכחה שקדמה לה, ומגיע למסקנה שדרך הגאולה אינה מחזירה את עם ישראל למצב בו היה לפני החטא, אלא מעלה אותו לדרגה גבוהה יותר.

חותם את העלון מאמרו של ישי חי רוזנברג, הטוען כי מעבר המלוכה מבית שאול לבית דוד הוא תהליך ארוך, הבא לידי ביטוי, בין השאר, ביחס שבין קריעת מעילו של שאול, בשמואל א', פרק כ"ד, לבין לקיחת החנית בפרק כ"ו שם.

בברכת חורף פורה

יאיר יניב ואמנון בזק