עריכה: אביעד ברסטל.

***

א. פתיחה

בשיעור שעבר עסקנו במשמעותו של החוסן הלאומי. בין היתר, הזכרנו ש'דעת הקהל' מהווה מרכיב משמעותי של הניצחון במלחמה. בשיעור זה ובשיעור הבא נעסוק בעז"ה בנושא קרוב, והוא – גדרי המותר והאסור בשבת בפעילות התקשורתית וההסברתית שנעשית במערך דובר צה"ל ובשאר יחידות ההסברה הלאומיות. גם כאן, השאלות נוגעות במידה רבה למקומה ולמשמעותה של 'דעת הקהל' בארץ ובעולם.

כמובן, גם נושא זה הוא נושא הלכתי 'חדש', שאין לגביו תקדימים ברורים בספרות ההלכתית לדורותיה, וזאת משום שהמציאות שבה אנו חיים שונה לבלי הכר מזו ששררה לאורך כל הדורות. לפיכך, נידרש שוב לדמות מילתא למילתא, ולנסות לקבוע האם ישנם מצבים שבהם מותר לחלל את השבת כדי לעסוק במלאכת הדברור.

בפתח הדברים, אבקש להעיר כי כדי לרדת לשורש העניין, עלינו להאריך קמעה בהסבר המציאות המבצעית ואופי הפעילות במערך דובר צה"ל. לפיכך, השיעור הנוכחי יתמקד בעיקר בהצגת השאלות ההלכתיות, ובשיעור הבא נגיע בעזרת ה' גם לתשובות.

 

ב. 'נוהל שבת' במערך דובר צה"ל

בחודש אדר תשע"ט פורסם לראשונה 'נוהל שבת' למערך דובר צה"ל, שאותו כתבתי יחד עם דובר צה"ל דאז תא"ל (במיל') רונן מנליס, ובשיתוף מפקדים שומרי שבת במערך. קובץ הנחיות זה, שהינו קובץ קצר המכיל עמודים ספורים בלבד, נכתב במשך כמעט שתים־עשרה שנה (!). התחלתי לעסוק בנושא זה, שעבורו בחרתי את הכותרת 'פיקוח נפש תקשורתי', כאשר שירַתּי כחייל בשירות חובה בבית המדרש להלכה של הרבנות הצבאית בשנת תשס"ז. כבר אז התחלנו ברבנות הצבאית לחקור את המשמעות ההלכתית של העשייה התקשורתית, ולהיפגש הן עם מפקדים במערך דובר צה"ל הן עם פוסקי הלכה, כדי לנסות להגיע למסקנה בנושא. בשנת תש"ע אף זכיתי לפרסם בכתב העת 'תחומין' (כרך ל') מאמר תחת כותרת זו, ובו עיקרי הדיון ההלכתי.

אך כפי שכבר ציינתי בשיעורים קודמים, את ההנחיות ההלכתיות המקצועיות ליחידות צה"ל, מפרסמת הרבנות הצבאית בשיתוף פעולה עם הגורמים הפיקודיים באותן יחידות. לפיכך, נדרשנו להגיע להנחיות שתהיינה מקובלות עלינו מבחינה הלכתית, ויחד עם זאת גם מקובלות מבחינה מקצועית על המפקדים במערך דובר צה"ל. על אף ניסיונות רבים שנעשו במשך השנים, לא הצלחנו להגיע לעמק השווה ולמסקנות משותפות.

כך, נתגלעה מחלוקת לגבי מאורע שהתרחש בשבת קודש פרשת ויצא תשע"ה. שר הביטחון דאז, משה (בוגי) יעלון, בחר בסגן הרמטכ"ל דאז, האלוף גדי איזנקוט, לתפקיד הרמטכ"ל העשרים־ואחד של צה"ל. לשכת שר הביטחון פרסמה את דבר הבחירה סמוך מאוד לכניסת השבת, והדבר חייב את המשרתים במערך דובר צה"ל לעסוק לאורך השבת בדברור הנושא, ובמענה לשאילתות רבות שהתקבלו אודות פועלו של גדי איזנקוט לאורך השנים. בעיניים מקצועיות – בחירת רמטכ"ל היא מאורע מיוחד, שמחייב מעטפת תקשורתית מלאה. בעיניים הלכתיות – קשה מאוד להגדיר פעילות מסוג זה כפעילות מבצעית שיש בה ממד של 'פיקוח נפש' המתיר חילול שבת. כאמור, ההודעה שיצאה מלשכת השר סמוך כל כך לשבת היא שיצרה את המורכבת בנושא, ולא עלה בידינו להגיע להנחיה הלכתית ומקצועית משותפת.

השנים חלפו, והודות לעבודת מטה מאומצת שהתבצעה בשנת תשע"ט, נוסחו העקרונות המוסכמים שהפכו וגובשו לנוהל שבת מחייב במערך דובר צה"ל. עקרונות אלה תוקפו בשנת תשפ"ב פעם נוספת, ולאורם מתנהלים מפקדים וחיילים שומרי שבת במערך דובר צה"ל.

 

 

ג. השאלות ההלכתיות

1. מבוא

בעולם המודרני תופסת התקשורת מקום חשוב מאין כמותו. אנשי המקצוע מכנים אותה 'מעצמה' (ולעיתים 'המעצמה השביעית'),^[1] ובכוחה להשפיע השפעה מכרעת על החלטות והכרעות בכל תחומי חיינו. כבר במאה השמונה־עשרה ציין הוגה הדעות הבריטי אדמונד ברק כי העיתונאים יושבים באולם התחתון של בית הנבחרים הבריטי, אבל למעשה הם בעלי המעמד החזק ביותר.^[2] אין ספק, שבמאות השנים שחלפו מאז, כוחם רק הלך והתעצם.

מטבע הדברים, תחום חיים מרכזי כל כך מעורר שאלות הלכתיות שונות. שאלות היסוד הן אלה הנוגעות לסוגיות 'תקשורתיות' מובהקות, וביניהן: האם ניתן למצוא היתרים שונים בהלכות לשון הרע ורכילות להפצת ידיעות שונות בתקשורת? האם ההלכה מכירה בערכי חופש הביטוי ו'זכות הציבור לדעת'? האם מותר להפיץ ידיעות שאינן אמת, רק כדי ליצור הד תקשורתי שיוביל לבירור האמת? ועוד כהנה וכהנה.

אך כאמור, בשיעור זה נבקש להתמקד בשאלה מסוג אחר, הנובעת מעצם היות התקשורת גורם מרכזי ובעל השפעה מכרעת בעולם המודרני. שאלתנו היא האם במצבים מסוימים ניתן לראות את הפעילות התקשורתית כפעילות שיש בה ממד מבצעי חיוני, המתיר פעילות בשבת.

 

2. דברור מציל חיים

בפתח הדברים, יש לציין שבמצבים מסוימים התקשורת אכן מהווה כלי בטחוני ובטיחותי להצלת חיי אדם. כך, אם בציר נסיעה כלשהו נורו יריות על כלי רכב, חובה על דובר צה"ל לדווח על כך לאמצעי התקשורת, כדי להרחיק אזרחים וכלי רכב אחרים מהמקום עד לסיום האירוע. היתר זה איננו היתר 'תקשורתי', משום שבהקשר זה התקשורת אינה אלא כלי להתרעה ולהגנה; כפי שמותר להפעיל אזעקה במצב של נפילת טילים, כך מותר להודיע בתקשורת על אירוע חבלני.

דוגמא אחרת למקום שבו דובר צה"ל מגן על הכוחות הלוחמים, היא בתיאום בינם ובין המשודר בכלי התקשורת. במלחמת לבנון השנייה, התקדם גדוד שריון בעומק לבנון, וכתב של אחד מערוצי הטלוויזיה המרכזיים התלווה אליו, ופרסם את התמונות בשידור ישיר. בדובר צה"ל ישנם חיילים שתפקידם לנטר את הפרסום בכלי התקשורת, ובמקרה כמו זה – לדווח מיידית לכוחות הלוחמים על עצם הפרסום, שעלול לחשוף את מיקומו של הכוח, ולהוביל לפגיעה בלוחמים.

אמנם, דוגמאות אלה אינן שכיחות, ואת עיקר הפעילות מקדיש מערך דובר צה"ל לנושאים הקשורים בדברור ובתדמית. להבהרת הדברים, אזכיר שאלות שנשאלו הלכה למעשה בארבעה תחומים.

 

3. שמירה על תדמית צה"ל בארץ ובעולם

סוג השאלות הראשון, נוגע לשמירה על תדמיתו של צה"ל. אחד מאתגרי הביטחון הלאומי במדינת ישראל נוגע למבקשי מקלט ממדינות שונות באפריקה המסתננים למדינת ישראל. לא פעם קרה, שחיילי צה"ל נדרשו לחלל את השבת כדי לאתר מסתננים כאלה, ולהביאם למתקן מעצר.^[3] והנה, שבת אחת פנה עיתונאי לדובר צה"ל, בטענה שבליל שבת פעלו חיילי צה"ל באופן בלתי מוסרי כלפי המסתננים, והוא מתכוון לדווח על כך במהדורת החדשות בצאת השבת. אין ספק שפרסום ידיעה כזו יפגע מאוד בתדמית צה"ל בארץ ובעולם. האם משום כך יש להתיר את חילול השבת הנחוץ לצורך בירור הידיעה, הבהרתה או הכחשתה?

באופן דומה, אזרח ישראלי שיצא לטיול בשבת באזור יהודה ושומרון עצר באחד ממחסומי צה"ל, ולטענתו היה עד להתנהגות בלתי הולמת כלפי נשים פלסטיניות שביקשו לעבור במחסום. הוא יצר קשר עם גורם בכיר בדובר צה"ל, והודיע שאם לא יטפלו בנושא בדחיפות, ויבהירו לו מה בדיוק אירע שם, הוא יפנה לאחת מרשתות התקשורת, שבוודאי תשמח לפרסם את הדברים. האם מותר להיענות לבקשה כזאת בשבת?

באחת מפעולות צה"ל ברצועת עזה דיווחו רשתות התקשורת הפלסטיניות שצה"ל הרס במתכוון מסגד בבית חאנון. לטענת הכוחות שפעלו בשטח, הטענה שקרית, ולא היו דברים מעולם; האם מותר להודיע על כך בשבת, ולהכחיש את המידע המפורסם בתקשורת הפלסטינית?

אגב, במסגרת עניין זה של השמירה על התדמית – הרי שגם ההגנה על תדמיתו של מערך דובר צה"ל עצמו היא ערך משמעותי. אם התברר שמידע שפורסם על ידי צה"ל היה לא מדויק, נדרשת פעילות מהירה של תיקון והבהרה, משום שאם צה"ל יאבד את אמינות דיווחיו בתקשורת, תיפגע באופן משמעותי כל יכולת ההסברה והדברור. גם בתחום זה נשאלו לא פעם שאלות הלכתיות, הנוגעות לחילול שבת לשם העמדת דברים על דיוקם, והבהרה אודות פרסומים שכבר הופצו ברבים.

 

4. 'לגיטימציה' לפעילות המבצעית

סוג שאלות נוסף, עוסק במתן לגיטימציה לפעילויות מבצעיות קונקרטיות. אחד מדפוסי הפעולה השכיחים של המחבלים ברצועת עזה ובמקומות נוספים הוא ירי לעבר כוחות צה"ל מתוך ריכוזי אוכלוסיה. באחד מאותם מקרים, ירו המחבלים רקטות לעבר ישראל מתוך בניין שצה"ל ידע שנמצאים בו ילדים. דובר צה"ל הפיץ את הידיעה ברשתות התקשורת, בדגש על התקשורת הבין־לאומית. מטרת הפצת הידיעה היא לאפשר לצה"ל להשיב אש למקורות הירי, מתוך ידיעה ברורה שייתכן שייפגעו גם אזרחים. אם התקשורת תדע מראש שהמחבלים הם אלה שירו מתוך ריכוזי אוכלוסיה, היא תגיב בסלחנות, יחסית, על הפגיעה באזרחים. אם הידיעה על פגיעה באזרחים תופץ קודם שיוודע בעולם על הירי מריכוזי האוכלוסיה, התגובה העולמית תהיה חמורה הרבה יותר. במקרים קיצוניים, תגובה כזו תחייב עצירה מוחלטת של פעילות הכוחות הלוחמים בשטח. האם יש מקום להתיר פעילות תקשורתית כזו בשבת?

בדומה לכך, לאור החשיבות הרבה שנהוג לייחס לחשיפה התקשורתית, בצה"ל מקפידים לתעד את פעילות הכוחות הלוחמים. בפעילות באחת הערים הגדולות בשומרון, איתר הכוח מעבדת נפץ גדולה ואמצעי לחימה רבים. המעבדה צולמה על ידי דובר צה"ל, והפצת הצילומים תבהיר לאזרחי ישראל ולעולם כולו שהפעילות הייתה מוצדקת, ונדרש להתמיד בה. אך כמובן, כדי להפיץ את הצילומים נדרשות פעולות שונות של עריכה ועיבוד החומר; האם פעולות אלה מותרות בשבת?

 

5. 'מלחמה' על דעת הקהל

סוג שאלות שלישי, קשור למאבק הכללי על דעת הקהל. כך, כלי טיס של צה"ל צילם חוליית מחבלים שהכניסה לאמבולנס של הצלב האדום אלונקה שבתוכה מטען חבלה. צה"ל עצר את האמבולנס וניטרל את המטען. דובר צה"ל ביקש לפרסם את התמונות בכל רשתות התקשורת, כדי להציג את המחבלים באור שלילי, וכך לרתום את דעת הקהל לטובת ישראל. האם השפעה כזו על דעת הקהל היא תרומה הכרחית, עד כדי כך שנגדירה צורך מלחמתי המתיר חילול שבת?

לנספח הצבאי בוושינגטון הוגשה שאילתא ביחס לפעילות כלשהי של צה"ל בעזה. הוא נדרש להשיב על השאילתא באופן מידי, ופנה לדובר צה"ל בבקשה שיאספו ויערכו עבורו את החומר הרלוונטי. ברור שתשובה מסודרת ומנומקת של הנספח, שתשודר בארצות־הברית וברחבי העולם, תתרום מאוד לתדמית הישראלית; אך האם ניתן להתיר פעילות כזו גם בשבת?

 

6. פעילות הרגעה, והעצמת החוסן הלאומי

סוג שאלות רביעי נוגע לפעילויות דוברות לחיזוק החוסן הלאומי. כך, מתקפות טרור התרחשו, לא פעם, בשבת. באחד האירועים, הסתננו מחבלים מרצועת עזה לתוך מדינת ישראל. ביישובים הסמוכים לגדר הופעלה מערכת התרעה, והדבר התפרסם חיש מהר באינטרנט: 'חדירת מחבלים בדרום'. בסופו של דבר, נתפסו המחבלים, והתקבלה הוראה לחזור לשגרה. כעת, באינטרנט מופצת ידיעה על הסתננות והתרעה; האם מותר עתה לפרסם ידיעה נוספת על חזרה לשגרה? מצד אחד, ליישובים שבהם התקבלה ההתרעה, כבר הורו לחזור לשגרה. מצד שני, כל שאר אזרחי המדינה, שכבר שמעו על הנעשה בתקשורת וברשתות החברתיות, בוודאי חוששים מאוד מפני התוצאות: האם היו נפגעים? האם המחבלים נתפסו? וכן הלאה. הודעה רשמית של דובר צה"ל על סיום האירוע תביא בוודאי לרגיעה, אך האם לשם אותה רגיעה מותר לחלל שבת?

על דרך זו, בעיתות מלחמה, מפרסמים גורמים בכירים במערכת הביטחון (דובר צה"ל, אלוף הפיקוד, הרמטכ"ל ושר הביטחון) מידע שוטף לציבור, לעיתים קרובות בסרטונים מצולמים. האם מותר לחלל את השבת כדי להפיק סרטונים כאלה, ולהבטיח שהמידע המדויק והאמין ביותר יופץ לאזרחי המדינה, וכך יעצים את 'החוסן הלאומי' שעליו למדנו בשיעור שעבר?

לסיכום, לפנינו תחומים שונים ומגוונים שבהם הפעילות התקשורתית משפיעה, במישרין או בעקיפין, הן על פעילות הכוחות הצבאיים בשדה הקרב, הן על מעמדו של צה"ל ועל מעמדה של מדינת ישראל בארץ ובעולם. עם זאת, הפעילות התקשורתית במהותה היא פעילות תודעתית, ולא פעילות מצילת חיים, ומכאן הקושי להגדיר את העיסוק התקשורתי כעיסוק מציל חיים, המתיר חילול שבת.

 

ד. "היום קצר"

אם לא די במורכבות שאותה תיארנו עד כה, הרי שלכל אלה יש לצרף שיקול נוסף, והוא – התזמון. כפי שכבר למדנו בהרחבה בעבר (שיעור מס' 9), אין לחלל את השבת לצורכי פיקוח נפש בפעולות שניתן בקלות לדחותן למוצאי שבת. ובכן, אף אם הדברור אכן מהווה פעולה חיונית ומשמעותית – מדוע חייבים לבצע אותו דווקא בשבת? האם לא ניתן להכחיש מידע־כוזב, לפרסם תיעוד מבצעי או להעביר דיווחים לציבור במשך ששת ימי המעשה? מהו הערך של פרסום המידע 'בזמן אמת' ודווקא בשבת?

בתשובה לשאלות אלה עלינו להכיר בכך שענייני פיקוח נפש נקבעים על פי שיקול דעתם של המומחים וגורמי המקצוע (כזכור, עסקנו בכך בשיעור מס' 16). בנידון דידן, קובעים המומחים לדבר כי לעולם התקשורת כללים משלו. אחד הכללים המרכזיים הוא זה הקובע כי "היום קצר". כך, למשל, ידיעה בת ארבעים־ושמונה שעות היא ידיעה ישנה מאוד, וסביר להניח שאבד עליה הכלח. אורך החיים של ידיעה תקשורתית הוא קצר במיוחד, ובעיקר במרשתת וברשתות החברתיות, שם 'מבול המידע' הוא בלתי פוסק. בעיתון היורד לדפוס, ובמידה מסוימת גם במהדורת חדשות ברדיו או בטלוויזיה, קיים מועד אחרון ('דֶד־לַיין') לפרסום כל ידיעה, מה שמייצר סדר זמנים מסוים, אשר מחייב גם הוא מידה רבה של זריזות כדי לדווח 'בשידור ישיר' ו'בזמן אמת'. אך ברשתות החברתיות ובכלל במרשתת, הקצב מהיר אף יותר, שכן ניתן לפרסם כל ידיעה בכל זמן, ועיכוב בתגובה לידיעה זו או אחרת עשוי להיות משמעותי עד מאוד.

לדוגמא, עיתונאי מן התקשורת הבין־לאומית פנה למערך דובר צה"ל ולבקש מענה למידע שקיבל מן התקשורת הפלסטינית בתוך שעה. אם לא יקבל מענה, הרי שמבחינתו 'שתיקה כהודאה', והוא יפרסם את הדברים ככתבם וכלשונם. מאבק זה מול גופי התקשורת העוינים את מדינת ישראל הוא בגדר מלחמה של ממש, וכדי לנצח בה, חובה על צה"ל להגיב בדייקנות, באמינות ובמהירות.

דוגמא נוספת: בסיום פעילות של צה"ל במחנה פליטים ברצועת עזה, התעורר חשד שהחיילים פגעו במשפחה חפה מפשע. צה"ל ערך תחקיר, ומסקנותיו שאין ממש בחשדות, ולא הייתה פגיעה כזו. כמה חודשים לאחר מכן, טען כתב באחד הערוצים המרכזיים שבידיו נתונים חדשים על הפרשייה, המטילים פקפוק רב באמינות מסקנות התחקיר הצה"לי. הכתב פנה לדובר צה"ל ביום שישי בצהריים, וביקש תגובה עד למהדורת החדשות ששודרה בליל שבת.

הימנעות מתגובה מיידית תוביל לכך שבמשך שבת שלמה כל גופי התקשורת בארץ ובעולם^[4] ידונו ב'חידוש' הצה"לי לערוך תחקירים שמטרתם 'טיוח העובדות', ולהאיר את צה"ל באור חיובי. זאת, כאשר תגובה קולעת ומדוייקת של דובר צה"ל תוכל 'להשתיק' את הפרשיה מלכתחילה, ולמנוע את ההֵד התקשורתי שהיא עלולה לעורר.

נקודה שנייה שנוגעת למהירות התגובה, קשורה לדעת הקהל, שאותה כבר הזכרנו לעיל. דא עקא, בעולם המודרני דעת הקהל לא נקבעת לאחר דיון יסודי ומעמיק, אלא בדקות בודדות. תמונה אחת, סרטון קצרצר או כתבה בת מילים ספורות באינטרנט – כל אלה עשויים להיות מופצים בִּן רגע למאות מיליונים, ולקבוע את דעתם באופן מידי. לכן, אם ארגוני המחבלים יפיצו סרט שנערך על ידם, ובו נראים חיילי צה"ל פוגעים באוכלוסיה אזרחית, וסרטון התגובה של דובר צה"ל יפורסם רק עשרים־וארבע שעות לאחר מכן, הרי שהסרטון הראשון 'יקנה שביתה' בתודעה הציבורית העולמית, וספק רב האם ניתן יהיה לשנות דבר־מה לאחר מכן.

נקודה שלישית באותו עניין נתחדשה אף היא בשנים האחרונות. בעבר, מקובל היה להטיל חיסיון מלא על ידיעות הנוגעת לביטחון המדינה, עד שלא יתיר דובר צה"ל את פרסומן. כיום, לכל אדם בכל מקום ישנו טלפון חכם, המאפשר לו להפיץ ברשתות החברתיות כל דבר. דובר צה"ל מסוגל להטיל חיסיון על גופי תקשורת רשמיים, אך לעולם לא יוכל לנצח את הרשתות החברתיות. לכן, גם אם בעבר ניתן היה לדחות את הטיפול בעניינים שונים בכמה שעות, הרי שכיום, תגובת דובר צה"ל מוכרחת להינתן באופן מידי, ולנצח ב'מירוץ' הפרסום. כאמור, הרווח בכך שידיעה כלשהי מפורסמת על ידי דובר צה"ל, ולא על ידי גורמים אחרים, הוא רווח משמעותי ביותר.

ובכן, אף אם נגדיר את העיסוק התקשורתי כעיסוק מבצעי חיוני, האם ההלכה מכירה גם בקצב המסחרר של עולם התקשורת, ומתירה לעסוק בכך באופן בהול ובשבת עצמה?^[5]

 

ה. סיום – "עד רדתה"

כאמור בפתח הדברים, לפנינו שאלות הלכתיות רבות ומגוונות, שקשה למצוא להן תקדימים בספרות ההלכתית לדורותיה. מצד אחד, באופן פשוט קשה להגדיר את העיסוק התקשורתי כ'פיקוח נפש'. מצד שני, בעידן המודרני מדובר בפעולות חיוניות מאין כמותן, אשר ללא ספק מהוות חלק בלתי נפרד מן המאמץ הצבאי. צה"ל משקיע משאבים רבים בנושא התקשורתי, והדברור מהווה רכיב משמעותי לניצחון המערכה.

יתר על כן, לפעילות המבצעית של צה"ל ביהודה ושומרון מצטרפים דרך קבע גם נציגים של דובר צה"ל. בעבר קרה לא פעם, שעקב העדר נציגות תקשורתית מתאימה, הפעילות נדחתה ואף בוטלה! הדבר מלמד על כך שהמפקדים בקצה המבצעי מכירים בכך, שבמציאות המודרנית ניצחון בשדה הקרב, שלא יתועד ויצולם, איננו מספיק. רק ניצחון מעשי, המתורגם גם לניצחון תקשורתי, הוא ניצחון מושלם.

ובכן, לכאורה הדרך הפשוטה ביותר להכרעה בנושאים אלה הייתה לכלול גם אותם ב'צורכי המלחמה', שבהם מותר לעסוק מדין "עַד רִדְתָּהּ" (ראו לעיל בעיקר שיעור מס' 34). אמנם, אף שבהחלט יש מקום לכך, הרי שלא ברור שהדבר יפתור את כל השאלות. כפי שכבר למדנו (בשיעור מס' 36), לדעת פוסקים רבים "עַד רִדְתָּהּ" הוא עיקרון הנוגע למלחמה כוללת, ולא לפעילות ביטחון שוטף, ובוודאי לא לפעולות מנע הקשורות להעצמת תדמיתו של צה"ל בעולם. לפיכך, בהחלט ייתכן שסברת "עַד רִדְתָּהּ" היא בגדר "חזי לאצטרופי", אך קשה יהיה לסמוך עליה לבדה.

לפיכך, עלינו להרחיב את היריעה, ובשיעור הבא ננסה בעזרת ה' להציע תשובות ומשנה הלכתית סדורה ביחס לשאלות השונות הנוגעות לפיקוח נפש תקשורתי.