תולדות | צמיחתו הרוחנית של יעקב

השיחה ניתנה בסעודה שלישית פרשת תולדות ה'תשע"ז, סוכמה על ידי יאיר אוסטר ונערכה על ידי שמואל פוקס. סיכום השיחה לא עבר את ביקורת הרב.

יעקב בנה הקטן

בפרשתנו ישנם שני פסוקים שמעלים תמיהה:

וַתִּקַּח רִבְקָה אֶת בִּגְדֵי עֵשָׂו בְּנָהּ הַגָּדֹל הַחֲמֻדֹת אֲשֶׁר אִתָּהּ בַּבָּיִת וַתַּלְבֵּשׁ אֶת יַעֲקֹב בְּנָהּ הַקָּטָן: (בראשית כז, טז)

וַיֻּגַּד לְרִבְקָה אֶת דִּבְרֵי עֵשָׂו בְּנָהּ הַגָּדֹל וַתִּשְׁלַח וַתִּקְרָא לְיַעֲקֹב בְּנָהּ הַקָּטָן וַתֹּאמֶר אֵלָיו הִנֵּה עֵשָׂו אָחִיךָ מִתְנַחֵם לְךָ לְהָרְגֶךָ: (שם, מב)

בשני הפסוקים הללו עשו מכונה "בנה הגדול" של רבקה ואילו יעקב מכונה "בנה הקטן". היינו מצפים למצוא כינויים כאלה כאשר יש הפרש משמעותי בגיל בין שני האחים, אך עשו ויעקב היו תאומים (ואם מאמצים את דברי חז"ל, בני 63). מה פשר חלוקה שכזאת בין שני אנשים מבוגרים, שהפרש הגילאים ביניהם היה לכל היותר כמה דקות?

הסבר פשוט שניתן להציע הוא שיעקב נקרא 'קטן' על שום היותו "אִישׁ תָּם יֹשֵׁב אֹהָלִים" (בראשית כה, כז), אדם שמסוגר בעולמו הפנימי והמשפחתי ופחות יודע להתמודד עם העולם החיצוני; הוא עדיין תלוי באימו  (אפילו לעניין הבגדים, מתואר כיצד רבקה מלבישה את יעקב), ובצדק הוא קרוי "בְּנָהּ הַקָּטָן". עשו לעומתו, הוא "אִישׁ יֹדֵעַ צַיִד אִישׁ שָׂדֶה" (שם), כלומר איש העולם הגדול. הוא יודע להסתדר עם קשיי העולם הזה בכוחות עצמו, וממילא מכונה "בנה הגדול".

אמנם, בפרשיות הבאות מסופר לנו שיעקב נאלץ להתמודד עם קשיים רבים: המנוסה מפני אחיו והגלות מארצו, גלילת האבן מעל פי הבאר, יחסיו המורכבים עם לבן חותנו ולבסוף התמודדותו המוצלחת עם עשו אחיו. יעקב מעיד בעצמו על הקשיים בהם הוא היה: "הָיִיתִי בַיּוֹם אֲכָלַנִי חֹרֶב וְקֶרַח בַּלָּיְלָה וַתִּדַּד שְׁנָתִי מֵעֵינָי" (בראשית לא, מ). מה הפך את יעקב מאותו "בן קטן", מאותו "איש תם", לאדם שיכול להתמודד עם העולם החיצוני על כל קשייו?

הוי גולה למקום תורה

חז"ל, כדי להתמודד עם בעיה מסוימת בתיארוך הסיפורים, מפצלים את הפסוק שפותח את הפרשה הבאה – "וַיֵּצֵא יַעֲקֹב מִבְּאֵר שָׁבַע וַיֵּלֶךְ חָרָנָה" (שם כח, י) – לשני חלקים שמפרידות ביניהם 14 שנים. בין היציאה מבאר שבע להליכה לחרן, מלמדים חז"ל, יעקב למד תורה בבית מדרשם של שם ועבר.

תקופה זו מבדילה בין יעקב הפסיבי, התלוי בהוריו להנחיה ועצה, לבין יעקב המתמודד עם אתגרים ויכול להם. בחירתם של חז"ל לקשר אותה ללימודו של יעקב בבית המדרש מלמדת אותנו על תפיסה רחבה שלהם, לפיה בית המדרש הוא מקום המעצב אישיות של אדם. אדם נכנס אליו במקום אחד, ויוצא לאחר כמה שנים במקום אחר לגמרי.

המשנה באבות (ד, יד) אומרת "הוי גולה למקום תורה". מאז ומתמיד היהדות האמינה שיש צורך ליצור ניתוק כלשהו בין העולם החיצוני לבין בית המדרש. בישיבות בדורות הקודמים אותו נתק בא לידי ביטוי בצורה מוחלטת יותר, הישיבה הייתה כמין "תיבת נח" המסוגרת מן העולם החיצוני, כשרוב הבחורים היו צריכים לנסוע ארוכות מביתם לתקופות ממושכות בישיבה, היה קשה ליצור קשר עם העולם מבחוץ וכו'. היום המצב שונה, גם כי מציאותית בלתי אפשרי ליצור ניתוק כזה בימינו וגם כי תפיסתנו החינוכית שונה במקצת,  בבחינת "צֹהַר תַּעֲשֶׂה לַתֵּבָה". אנחנו לא מאמינים בניתוק מוחלט ובמחיקת כל מה שקדם לישיבה, כדברי הושע (יב, יג): "וַיִּבְרַח יַעֲקֹב שְׂדֵה אֲרָם"; אלא מזדהים יותר עם הגרסה המופיעה בתורה, "וַיֵּצֵא יַעֲקֹב": לא בריחה והתנתקות מהבית והעבר, אלא יציאה על מנת לחזור.

אמנם, גם אם זו לא בריחה, היציאה צריכה להיות בעלת משמעות. בית המדרש הוא המקום האיכותי ביותר לשקילת הנחת יסוד מחדש, לבחינת דברים שברומו של עולם מזווית שונה, לבניית סולם ערכים נכון יותר. לדברים אלו, בהחלט ניתן וצריך לשאוף גם בדור שלנו.

חז"ל דורשים על הפסוק "כִּי אִם בְּתוֹרַת יְהוָה חֶפְצוֹ וּבְתוֹרָתוֹ יֶהְגֶּה יוֹמָם וָלָיְלָה" (תהילים א, ב):

ואמר רבא בתחילה נקראת על שמו של הקדוש ברוך הוא ולבסוף נקראת על שמו שנאמר בתורת ה' חפצו ובתורתו יהגה יומם ולילה. (ע"ז יט.)

רק אותה תקופה בבית המדרש, אותה בחינה מחודשת של הדברים, היא ההופכת את התורה מתורת ה' לתורתו של האדם. הרב עמיטל זצ"ל היה נוהג לפתוח כל שנה בשיחה על מימרת חז"ל (ברכות ח.) "לעולם יכנס אדם שני פתחים בבית הכנסת", על המוכנות להתנתק מהעולם החיצוני ולשקוע בבית המדרש. על השאיפה להיות "שחקן" במגרשה של התורה ולא צופה מן הצד, הרצון לקנות את התורה. זה מה שדוד מבקש מה':

אַחַת שָׁאַלְתִּי מֵאֵת ה' אוֹתָהּ אֲבַקֵּשׁ שִׁבְתִּי בְּבֵית ה' כָּל יְמֵי חַיַּי. (תהילים כז, ד)

גם יעקב לא מסוגל להתמודד עם קשיי העולם. הוא לא מסוגל להיקרא "ישראל", בלי אותה תקופה בבית המדרש. רק לאחר לימוד משמעותי הוא הופך לבעלים על התורה, מגבש עמדות לגבי המציאות, ומתוך כך יכול להתמודד עמה. רק לאחריה הוא בשל להתמודד בהצלחה עם האתגרים שבעולם החיצון, ולאחריהם לשוב לביתו כאדם אחר. 

[עורך: שמואל פוקס]