השיחה ניתנה בליל שבת קודש פרשת שלח־לך ה'תשפ"ב. סיכם איתן סיון, ערך אביעד ברסטל. סיכום השיחה לא עבר את ביקורת הרב.

***

פתיחה: דור המדבר

בפרשת 'שלח לך' אנו קוראים על שליחת המרגלים ועל חטאם. כפי שמתואר בתורה, המרגלים הוציאו את "דִּבַּת הָאָרֶץ" (במדבר י"ג, לב), והעם הקשיב להם ובכה על כך שה' הוציא את עם ישראל ממצרים. אכן, מפורסמים דברי המדרש על בכי זה:

"'ותשא כל העדה ויתנו את קולם ויבכו' – אמר רבה אמר רבי יוחנן: אותו היום תשעה באב היה, אמר הקב"ה: הן בכו בכיה של חנם, ואני אקבע להם בכיה לדורות". (סוטה לה.)

בעקבות החטא הנורא, מסעם של בני ישראל אל ארץ ישראל – שינה את מסלולו. הקב"ה ראה כי בני ישראל לא ראויים להיכנס אל הארץ, גזר כי על העם להישאר במדבר למשך ארבעים שנה ורק לאחר שכל הדור ימות (למעט יהושע בן נון וכלב בן יפונה), יוכל הדור הבא להיכנס לארץ. העונש שהוטל על העם בכך שלא יוכל להיכנס לארץ, גדול מנשוא.

יתרה מכך, גם המשך המסע שלהם במדבר נעשה שונה לחלוטין: מהליכה בדרך קלה ומלאת ניסים, זו הפכה להליכה בדרך מפרכת וקשוחה. כל הטובות שהעניק להם הקב"ה, 'הידרדרו' משפע גדול ליכולת הישרדותית בלבד.

כך, בפרשת בשלח, בראשית המסע במדבר מתואר המן ככזה ש"טַעְמוֹ כְּצַפִּיחִת בִּדְבָשׁ..." (שמות ט"ז, לא). העם נהנה מטעמו של המן, ומפורסמים המדרשים על טעמו המיוחד. אך מתברר שבהמשך טעמו נעשה רע – לאחר חטא המרגלים: "וַיְעַנְּךָ וַיַּרְעִבֶךָ וַיַּאֲכִלְךָ אֶת הַמָּן אֲשֶׁר לֹא יָדַעְתָּ..." (דברים ח', ג).

עד כאן לגבי הידרדרות 'המצב' לאחר חטא המרגלים. אך במי מדובר? הדור שנגזר עליו למות בעקבות חטאו מכונה 'דור המדבר', אך לא הרבה ידוע לנו עליו מלבד מספר מצומצם של סיפורים שליליים. למרות זאת, התנאים נחלקו בדבר מהותו של דור זה, כפי שמופיע במשנה בפרק חלק (סנהדרין י', ג; קח.), וביתר הרחבה בברייתא שמביא הבבלי:

"ת"ר: דור המדבר אין להם חלק לעולם הבא, שנאמר 'במדבר הזה יתמו ושם ימתו'. 'יתמו' בעולם הזה, 'ושם ימתו' בעולם הבא. ואמר 'באשר נשבעתי באפי אם יבאון אל מנוחתי', דברי רבי עקיבא.     
רבי אליעזר אומר: באין הן לעולם הבא שנאמר 'אספו לי חסידי כרתי בריתי עלי זבח'". (סנהדרין קי:)

אנו רואים כאן שני קטבים ביחס אל עם ישראל בזמן שהותו במדבר. לפי רבי עקיבא, זהו דור רשע, והקב"ה סיים את כל הקשר שלו עם דור המדבר – עד כדי כך שאין להם חלק לעולם הבא! מנגד, רבי אליעזר רואה את הדור בעין חיובית מאוד – וקובע כי הם נחשבים לחסידיו וכורתי בריתו של הקב"ה. איך נוצר כזה קיטוב בין הדעות? ומה עומד בשורש סברתו של כל אחת מהן?

 

דעת רבי עקיבא: "בחמה שפוכה"

כאמור, דעתו של רבי עקיבא לגבי דור המדבר חריפה ביותר, עד כדי כך שאין שלאף אחד מהם זכות להגיע לעולם הבא.

אם ננסה לבקש מקור לדעתו של רבי עקיבא, מסתבר שהוא שואב את סברתו מנבואתו של הנביא יחזקאל על אנשי דור המדבר:

"וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם כֹּה אָמַר ה' אֱ-לֹהִים בְּיוֹם בָּחֳרִי בְיִשְׂרָאֵל וָאֶשָּׂא יָדִי לְזֶרַע בֵּית יַעֲקֹב וָאִוָּדַע לָהֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם וָאֶשָּׂא יָדִי לָהֶם לֵאמֹר אֲנִי ה' אֱ-לֹהֵיכֶם: בַּיּוֹם הַהוּא נָשָׂאתִי יָדִי לָהֶם לְהוֹצִיאָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אֶל אֶרֶץ אֲשֶׁר תַּרְתִּי לָהֶם זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ צְבִי הִיא לְכָל הָאֲרָצוֹת: וָאֹמַר אֲלֵהֶם אִישׁ שִׁקּוּצֵי עֵינָיו הַשְׁלִיכוּ וּבְגִלּוּלֵי מִצְרַיִם אַל תִּטַּמָּאוּ אֲנִי ה' אֱ-לֹהֵיכֶם: וַיַּמְרוּ בִי וְלֹא אָבוּ לִשְׁמֹעַ אֵלַי אִישׁ אֶת שִׁקּוּצֵי עֵינֵיהֶם לֹא הִשְׁלִיכוּ וְאֶת גִּלּוּלֵי מִצְרַיִם לֹא עָזָבוּ וָאֹמַר לִשְׁפֹּךְ חֲמָתִי עֲלֵיהֶם לְכַלּוֹת אַפִּי בָּהֶם בְּתוֹךְ אֶרֶץ מִצְרָיִם: וָאַעַשׂ לְמַעַן שְׁמִי לְבִלְתִּי הֵחֵל לְעֵינֵי הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הֵמָּה בְתוֹכָם אֲשֶׁר נוֹדַעְתִּי אֲלֵיהֶם לְעֵינֵיהֶם לְהוֹצִיאָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם: וָאוֹצִיאֵם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם וָאֲבִאֵם אֶל הַמִּדְבָּר: ...לָכֵן אֱמֹר אֶל בֵּית יִשְׂרָאֵל כֹּה אָמַר ה' אֱ-לֹהִים הַבְּדֶרֶךְ אֲבוֹתֵיכֶם אַתֶּם נִטְמְאִים וְאַחֲרֵי שִׁקּוּצֵיהֶם אַתֶּם זֹנִים: ...חַי אָנִי נְאֻם ה' אֱ-לֹהִים אִם לֹא בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרוֹעַ נְטוּיָה וּבְחֵמָה שְׁפוּכָה אֶמְלוֹךְ עֲלֵיכֶם: וְהוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מִן הָעַמִּים וְקִבַּצְתִּי אֶתְכֶם מִן הָאֲרָצוֹת אֲשֶׁר נְפוֹצֹתֶם בָּם בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרוֹעַ נְטוּיָה וּבְחֵמָה שְׁפוּכָה: וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל מִדְבַּר הָעַמִּים וְנִשְׁפַּטְתִי אִתְּכֶם שָׁם פָּנִים אֶל פָּנִים: כַּאֲשֶׁר נִשְׁפַּטְתִּי אֶת אֲבוֹתֵיכֶם בְּמִדְבַּר אֶרֶץ מִצְרָיִם כֵּן אִשָּׁפֵט אִתְּכֶם נְאֻם ה' אֱ-לֹהִים". (יחזקאל כ', ה-י, ל, לג־לו)

הנביא יחזקאל משווה את דורו־שלו, תקופה שפלה מאוד בעם ישראל – לאנשי 'דור המדבר'. הנביא מזהיר אותם מהעתיד לבואר לאור התנהגותם. בפרק זה, מתוארים אנשי המדבר כאנשים רעים וחוטאים, אשר הלכו אחרי כל גילולי מצרים, ולא הקשיבו אל הקב"ה.

אך השיא מגיע בתיאור היציאה ממצרים – בה יש שינוי משמעותי מהתיאור אשר אנחנו מכירים מסיפור היציאה. אנו מכירים את התיאור בספר שמות שלפיו ה' הוציא את העם ביד חזקה ובזרוע נטויה; אך ביחזקאל יש תוספת שלילית – 'חמה שפוכה'. הקב"ה הוציא את עם ישראל ממצרים, לא בשביל להביאם המנוחה אלא כדי להביא אותם אל המדבר ושם לשפוט אותם על התנהגותם הרעה. תיאור זה מעניק אופי שלילי מאוד לתהליך היציאה ממצרים וקובע כי הדור סבל מפגם מובנה, פגם אשר המשיך לכל תקופתו במדבר.

היחס הקשה שמבטא יחזקאל ביחס לדור המדבר, מסביר היטב מניין שאב רבי עקיבא את דבריו. יתרה מכך, לאור פסוקים אלו נראה שקשה ביותר להבין את דעת רבי אליעזר – אם חטאם והתנהגותם מתוארים בצורה כה שלילית, איך אפשר בכלל לומר דבר חיובי על דור שכזה?

 

דעת רבי אליעזר: מעלת החינוך

דומה שעל מנת להבין את דעת רבי אליעזר, יש לעיין באגדה מפורסמת על חוני המעגל הנמצאת במסכת תענית:

"אמר ר' יוחנן כל ימיו של אותו צדיק היה מצטער על מקרא זה, 'שיר המעלות בשוב ה' את שיבת ציון היינו כחולמים'. אמר: מי איכא דניים שבעין שנין בחלמא? יומא חד הוה אזל באורחא חזייה לההוא גברא דהוה נטע חרובא; אמר ליה: האי עד כמה שנין טעין? אמר ליה: עד שבעין שנין; אמר ליה: פשיטא לך דחיית שבעין שנין? אמר ליה: האי עלמא בחרובא אשכחתיה, כי היכי דשתלי לי אבהתי שתלי נמי לבראי". (תענית כג.)

הגמרא במסכת תענית מספרת, כי חוני תמה איך אנשים חיו בגלות – הרי מדובר בחיים חסרי טעם ומשמעות, ומה המטרה בהם?

חוני המעגל דורש פסוק זה על יהוצדק, אביו של יהושע הכהן הגדול בבית שני. יהוצדק, נולד בגלות ללא בית מקדש ועבודת כהנים, ומת לפני בניית הכרזת כורש. מה הטעם לחייו, הרי הוא עצמו לא זכה לעבוד בעבודת בית המקדש?

השאלה איננה נותרת ללא מענה. לאחר זמן־מה, רואה חוני אדם ששותל חרוב – עץ שמביא פירות לאחר זמן רב. חוני לא מבין למה הוא משקיע את זמנו בשתילת עץ שלא יוכל להנות ממנו, ושואלו על כך – ואותו אדם משיב כי כשם שאבותיו שתלו עבורו אץ חרוב, כך גם הוא שותל עץ חרוב עבור צאצאיו. אותו זקן חושף בפני חוני את הערך בהשקעה בדור הבא, גם בדברים שהאדם עצמו לעולם לא יזכה להנות מהם או אפילו לראותם.

נקודה זו, נראית יסודית ביותר להבנת החינוך של אנשי דור המדבר: דור המדבר ניצב בפני חיים מייאשים עד בלתי אפשריים. היה עליו להסתובב ולתור במדבר במשך ארבעים שנה, בידיעה שבכל שנה בליל ט' באב הוא יכול למות; וגם אם ניצל זו רק שאלה של זמן עד שימות מפני שלא יוכל להיכנס לארץ, ובזמן הזה הוא גם חווה מסע קשוח ומפרך. חיים שכאלה אינם חיים, איך ניתן לקום בבוקר ולהמשיך ללכת בעקבות משה?!

נראה כי כמו אותו זקן ששתל עץ חרובים בשביל צאצאיו, כך גם אנשי דור המדבר הכירו בכך שאמנם יש דברים שאליהם לעולם לא יזכו, אך הם מעוניינים להנחילם לבניהם. אנו רואים את השפעותיו הברוכות של החינוך שהם הנחילו לצאצאיהם – בהצלחה הכבירה של יהושע בכניסה לארץ. במדרש (למשל ויקרא רבה צו ט', א) דור המדבר מכונה 'דור דעה'; ולאור החינוך שהם נטעו בבניהם, נוכל להבין מדוע הם זכו לתואר זה.

בעצם, ניתן לומר כי על מנת שדורו של יהושע יזכה להגיע להישגיו, נדרש חינוך דואג ומסור של הוריהם, דור המדבר. על אף חטא המרגלים, הכירו בני אותו הדור בחשיבות הכניסה לארץ ובצורך בחינוך ילדיהם כדי שיוכלו לכבוש את הארץ, ולהקים את הממלכה אשר ה' חפץ בה.

בדומה אליהם, נראה שחוני המעגל למד את אותו המסר כלפי יהוצדק הכהן. אמנם יש צער בחיים בגלות, והזכות לשרת במקדש היא בהחלט המטרה האידיאלית. אך יש גם אידיאל חשוב נוסף: לדאוג לכך שצאצאיך יוכלו לממש יעדים נעלים אלו, וזאת באמצעות חינוכם לכך בצורה הטובה ביותר.