ישעיהו מ' | נחמו נחמו עמי

אנחנו נכנסים היום בשעה טובה לחלקו השני של ספר ישעיהו, שבמובנים מסוימים שונה מאוד מהחלק שלמדנו עד כה. חלק מההבדלים הללו קשורים לדיון בשאלת "ישעיהו השני" שעוד נעסוק בה בע"ה. הפרק של היום הוא גם הפטרת "שבת נחמו", הראשונה בשבע הפטרות הנחמה שאחר תשעה באב, ואכן מאפיין משמעותי של הפרקים אותם אנו פותחים היום הוא היותם פרקי נחמה שעוסקים רבות בגאולה.

פרק מ' פותח בקריאה ברורה לנחמה ובהכנות להתגלות ה': "נַחֲמוּ נַחֲמוּ עַמִּי יֹאמַר אֱלֹהֵיכֶם... קוֹל קוֹרֵא בַּמִּדְבָּר פַּנּוּ דֶּרֶךְ ה' יַשְּׁרוּ בָּעֲרָבָה מְסִלָּה לֵאלֹהֵינוּ". חלק מהמוטיבים כאן מתחברים למוטיבי גאולה שאנו מכירים מישעיהו. כך למשל הכנת המסילה להתגלות ה' מזכירה את הכנת המסילה לבני ישראל שיתקבצו (ישעיהו י"א, טז), והפסוק הבא "כָּל גֶּיא יִנָּשֵׂא וְכָל הַר וְגִבְעָה יִשְׁפָּלוּ וְהָיָה הֶעָקֹב לְמִישׁוֹר וְהָרְכָסִים לְבִקְעָה" (מ, ד) מזכיר את תיאורי יום ה' שכוללים את השפלת סמלי הגאווה.

מעבר לתיאור גאולה, הפרק שלנו מכיל עיסוק רב בתיאולוגיה. הפרק כולל שימוש בכלים ספרותיים רבים כמו שימוש בביטוי חוזר (שימו לב למשל לשימוש הכפול בביטוי "יבש חציר נבל ציץ" או לשימוש הכפול ב"זרועו"), שאלה חוזרת (שימו לב לשאלה "אל מי תדמיון א-ל" ולשימושיה השונים בפרק) ושאלות רטוריות.

במסגרת העיסוק התיאולוגי בפרק, נמצאים במוקד שני נושאים. הראשון הוא עיסוק בהיות ה' בורא העולם. הנבואה קוראת לבני האדם ושואלת אותם מי יכול להתיימר לדעת את דרכי ה' בבריאת העולם: "מִי מָדַד בְּשָׁעֳלוֹ מַיִם וְשָׁמַיִם בַּזֶּרֶת תִּכֵּן וְכָל בַּשָּׁלִשׁ עֲפַר הָאָרֶץ וְשָׁקַל בַּפֶּלֶס הָרִים וּגְבָעוֹת בְּמֹאזְנָיִם" (מ', יב). הנושא השני הוא עיסוק בהיות ה' משגיח על העולם ומנהיגו, בשאלה שמגיעה מיד אחר כך "מִי תִּכֵּן אֶת רוּחַ ה' וְאִישׁ עֲצָתוֹ יוֹדִיעֶנּוּ: אֶת מִי נוֹעָץ וַיְבִינֵהוּ וַיְלַמְּדֵהוּ בְּאֹרַח מִשְׁפָּט וַיְלַמְּדֵהוּ דַעַת וְדֶרֶךְ תְּבוּנוֹת יוֹדִיעֶנּוּ" (מ', יג-יד).

כפל הנושאים הזה חוזר פעם נוספת בפרק. מצד אחד, הקריאה לשים לב לנפלאות הבריאה: "שְׂאוּ מָרוֹם עֵינֵיכֶם וּרְאוּ מִי בָרָא אֵלֶּה" (מ', כו) – על גודלה ופאר וההדר שבה. אבל הדגשת פארו וגודלו של ה' כבורא העולם יכולה לגרום לאדם להרגיש קטן מדי, ולחשוב שמעשיו לא מעניינים את הקב"ה. כנגד זה אומר הנביא: "לָמָּה תֹאמַר יַעֲקֹב וּתְדַבֵּר יִשְׂרָאֵל נִסְתְּרָה דַרְכִּי מֵה' וּמֵאֱלֹהַי מִשְׁפָּטִי יַעֲבוֹר" (מ', כז) – ה' מתעסק בבריאת גרמי השמים אבל גם בנתינת כוח לאנשים פשוטים: "נֹתֵן לַיָּעֵף כֹּחַ וּלְאֵין אוֹנִים עָצְמָה יַרְבֶּה" (מ', כט).

ונראה, ששני הנושאים הללו, הבריאה של העולם על גודלו והנהגתו לפרטיו – על המתח שביניהם – עומדים בתשתית שני הנושאים החשובים ביותר בישעיהו. מצד אחד, הכנעת גאוות האדם, שקשורה להפנמה שה' הוא בורא העולם והשולט בו. ומצד שני, הדרישה מן האדם להנהיג את החברה שסביבו בצדקה ומשפט, דרישה שנובעת באופן ישיר מעובדת היות ה' מנהיג את עולמו בצדקה ומשפט, על הירידה לפרטים שבדבר. ואולי ה' אומר לנו: כשם שהנהגתי את העולם לפרטיו אינה פוגמת בכבודי, כך אתם תיזהרו שלא להימנע מלעזור לאנשים מסכנים ופשוטים בגלל שאתם חושבים את עצמכם ב"מעמד גבוה" יותר. אם ה' עוזר לחלשים, ודאי שגם אתם יכולים ונדרשים לכך.

*****

הרחבה | האזנה מומלצת!

חלקו השני של ספר ישעיהו, פרקים מ'-ס"ו, עורר בדורות האחרונים דיון נרחב במחקר המקרא, תחת הכותרת "ישעיהו השני". הטענה היא שחלק זה של הספר לא נכתב על ידי ישעיהו אלא על ידי נביא מאוחר, בהתבסס על כמה טענות:

1. חלק זה של הספר שונה משמעותית בסגנונו ובאופיו מן החלק הראשון.
2. הכותרת של ספר ישעיהו מתארכת את נבואותיו לתקופת המלכים עוזיהו עד חזקיהו. חלקו הראשון של הספר נחתם בנספח היסטורי על ימי חזקיהו, ממש כמו ספר ירמיהו שנחתם בפרק של נספח היסטורי, ולכן מסתבר לומר שכאן נחתם הספר.
3. חלקו השני של ישעיהו מתייחס לגלות בבל וקורא לגאולה ממנה, ואף מזכיר את כורש מלך פרס בשמו. מסתבר שנבואות אלה נאמרו בזמן גלות בבל, ולא בתקופה שמוקדמת לכך במאתיים שנה, קודם לידתו של כורש.

בסרטון המצורף, דנים הרב יעקב מדן והרב אמנון בזק בסוגיה זו. ראשית, האם יש בעיה תאולוגית להכיר בטענת המחקר על כך שחלק מספר ישעיהו נכתב על ידי נביא אחר? ובנוסף, האם טענות אלה משכנעות דיין או שניתן להביא כנגדן טענות אחרות שיראו דווקא על דמיון בין שני חלקי הספר, ויסבירו מדוע סגנונו משתנה במובנים מסוימים.

הרב מדן מצדד בעמדה שספר ישעיהו כולו הוא ספר אחד, והוא מסביר באופן יצירתי את אזכורו של כורש ואת אופיים של פרקים אלה. ואילו הרב בזק יסביר מדוע, למרות שהפרקים נכתבו על ידי נביא אחר, הם צורפו לבסוף לכדי ספר אחד.