יהושע ג-ד | חציית הירדן

(כל נקודה ניתנת לקריאה בפני עצמה)
 

1. אירועים מקבילים

מדבריו של יהושע לעם בתחילת הסיפור על חציית הירדן, ניכר שאנו עומדים בפני אירוע בעל חשיבות דרמטית: "ויאמר יהושע אל העם התקדשו כי מחר יעשה ה' בקרבכם נפלאות". ציווי להתקדש לקראת אירוע מוכר לנו ממעמד הר סיני (שמות יט, י), ואתם מוזמנים למצוא עוד הקבלות בין הפרקים שלנו למעמד הר סיני, ולחשוב מה המשמעות של זה.

חשיבותה של קריעת הירדן ברורה מאוד גם לאור הקבלתה המובהקת לקריעת ים סוף, הקבלה שמשרתת את השאלה החשובה שעלתה אתמול: האם יהושע יצליח להיכנס לנעליו הגדולות של משה? לפי הפרק שלנו התשובה ברורה: "בַּיּוֹם הַהוּא גִּדַּל ה' אֶת יְהוֹשֻׁעַ בְּעֵינֵי כָּל יִשְׂרָאֵל וַיִּרְאוּ אֹתוֹ כַּאֲשֶׁר יָרְאוּ אֶת מֹשֶׁה כָּל יְמֵי חַיָּיו" (ד, יד; ושימו לב שהקב"ה אומר במפורש בתחילת הפרשיה [ג, ז] שמטרתה של קריעת הירדן היא חיזוק האמונה ביהושע כבמשה).

2. רצף הפסוקים בפרשייה שלנו

הפרקים שלנו קצת קשים ומסורבלים לקריאה, וקשה לעקוב אחרי רצף הסיפור. הפסוקים עוסקים לפרטי פרטים בשאלת מיקומם של כפות רגלי הכהנים, סדר ההליכה של בני ישראל, ולקיחת האבנים מן הירדן – אלא שאף העיסוק לפרטי פרטים לא מובן עד תומו. בפרק יש כפילויות רבות, וכמה פסוקים שנראה כאילו אינם נמצאים במקומם. הקורא את הסיפור לא מצליח לבנות רצף סיפור אחיד וקוהרנטי: מתי הקב"ה ציווה על הפרשת שנים עשר אנשים? איפה מניחים את שתים-עשרה האבנים? מתי הכהנים יצאו מן הירדן?

עקב הקשיים הרבים בקריאת הסיפור, חוקרים למיניהם הרבו בהצעות לחלוקת הסיפור ל'מקורות', כאשר אף אחת מההצעות, באופן לא-מפתיע, לא כל כך משכנעת. תחת ההנחה שלנו שהסיפור הוא אחד, נזכיר שתי הצעות לקריאת הסיפור ויישוב החלקים השונים שלו. פרופ' אלי עסיס בספרו הנזכר אתמול, הציע שהסיפור בנוי משלוש זוויות ספרותיות, שכל אחת מהן מבטאת מטרה אחרת של הפרקים: חיזוק האמון שרוחש העם ליהושע, חיזוק האמונה של ישראל בה', ויראת עמי הארץ מפני ה'. ד"ר שוקי רייס בשיעור בvbm הציע קריאה אחרת, לפיה הפרקים בנויים על שלושה אדנים בסיסיים בסיפור המעשה: ירידת הכהנים אל הירדן, לקיחת האבנים מן הירדן, ועליית הכהנים מן הירדן. בכל אחד מן האדנים שלושה חלקים: ציווי ה', ציווי יהושע לעם, ותיאור המעשה. הסבר זה מיישב כמעט את כל הסיפור, למעט שני פסוקים חריגים (ג, יב; ד, יא) – וד"ר רייס מתייחס באריכות לשתי החריגות הללו ומנסה להסביר את משמעותן במסגרת הפרשייה.

3. נקודות נוספות

נקודות נוספות שיש לעמוד עליהן בפרק:

1. מעברם של ראובן, גד וחצי שבט המנשה בראש העם – המהווה את קיום התחייבותם למשה. שאלת מקומם של שניים וחצי השבטים תמשיך ללוות את ספרי יהושע ושופטים, ויהיה מעניין לבחון את הדברים בהמשך לאור המתואר בפרקנו.
2. "אֲשֶׁר יִשְׁאָלוּן בְּנֵיכֶם מָחָר אֶת אֲבוֹתָם לֵאמֹר מָה הָאֲבָנִים הָאֵלֶּה" (ד, כא) – מה הפסוק הזה מזכיר לכם? ומה המשמעות של זה, הן ביחס לכניסה לארץ והן ביחס להקמת האבנים?