יחזקאל פרק טו | משל עץ הגפן של יחזקאל
פרק ט"ו הוא פרק קצר מאוד, ויש בו משל ונמשל ברורים מאוד. לפרק מבנה שירי מתוחכם, ומצורף חלק ממאמרו של א. ריבלין המנתח את רכיבי השירה שבפרק. המשל מתחלק לשני חלקים (פסוקים ב-ג, וד-ה) והוא מתאפיין בריבוי שאלות רטוריות. המשל מדבר על זמורת גפן, שהיא חלשה מאוד ביחס לענפי עצים אחרים – ובדרך השאלה הרטורית מדגישה את חוסר היכולת של ענף הגפן לשמש למלאכה. בחלק השני מתווסף נתון שמגרע את מצבו של הענף – הענף אף נשרף מתוכו, ואם כך – ודאי שהוא כבר לא יכול לשמש לאף מלאכה.
הנמשל קצר הרבה יותר מן המשל, ובמקום סימני שאלה רטורית, הוא מכיל בתוכו בעיקר סימני קריאה: "כַּאֲשֶׁר עֵץ הַגֶּפֶן בְּעֵץ הַיַּעַר אֲשֶׁר נְתַתִּיו לָאֵשׁ לְאָכְלָה כֵּן נָתַתִּי אֶת יֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִָם: וְנָתַתִּי אֶת פָּנַי בָּהֶם מֵהָאֵשׁ יָצָאוּ וְהָאֵשׁ תֹּאכְלֵם" (טו, ו-ז). כשם שענף הגפן נשרף על ידי האש, ירושלים תישרף גם היא. חוסר הסימטריה בין הנמשל למשל מעלה כמה נקודות. קודם כל, נראה שהמעבר מסימני שאלה לסימני קריאה הוא מכוון, ונועד להדגיש את נחרצות המסקנה על ירושלים. כך גם הקיצור בתיאור הנמשל מספק את הנחרצות הנדרשת. אמנם, הנמשל משאיר כמה חורים ביחס למשל:
הראשון שבהם, אליו מתייחס ריבלין במאמרו, הוא שבמשל יש התייחסות מרובה לשאלת תכלית הענף: "היצלח למלאכה" – השאלה העולה לדיון (והתשובה אליה היא שלילית), היא יכולת הענף לשמש לתכלית של מלאכה. ואילו בנמשל, ביחס לירושלים, היישום איננו סימטרי: במקום לומר לאיזו תכלית ירושלים כבר לא תצלח לשמש, הנבואה פשוט אומרת שירושלים תישרף. ריבלין במאמרו מציע שההשלמה המתבקשת אמורה לצלצל לשומעים עוד מן המשל: כנגד "היצלח למלאכה" על הגפן, יש לשאול "היצלח למלוכה" על מלכות יהודה שבירושלים.
במשל מוצגים שני שלבים: חולשתו של ענף הגפן כשלעצמו, וחולשתו לאחר שנשרף מבפנים. מה משמעות שני השלבים הללו? כנראה הנבואה אומרת שגם ירושלים – חלשה כשלעצמה, וגם כבר עברה שלב ראשוני של שריפה, וכדברי ר"י קרא על פסוק ד': "את שתי קצותיו אכלה האש: אילו ב׳ גליות שכבר גלו: גלות יהויקים גלות יכוניה".
תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)