כיוון המזבח במקדש ומחוצה לו

"אמר רבי יוסה: אם אין יודע לכוין את הרוחות – צא ולמד מן התקופה, ממקום שהחמה זורחת באחד בתקופת תמוז עד מקום שהיא זורחת באחד בתקופת טבת – אלו פני מזרח, ממקום שהחמה שוקעת באחד בתקופת טבת עד מקום שהיא שוקעת באחד בתקופת תמוז – אלו פני המערב, והשאר – צפון ודרום. הדא הוא דכתיב 'הולך אל דרום וסובב אל צפון' – הולך אל דרום ביום, וסובב אל צפון בלילה. 'סובב סובב הולך הרוח ועל סביבותיו שב הרוח' – אלו פני המזרח והמערב. ניחא בשילה ובבית העולמים, דמר ר' אחא בשם שמואל בר רב יצחק: כמה יגעו נביאים הראשונים לעשות שער המזרחי שתהא החמה מצמצמת בו באחד בתקופת טבת ובאחד בתקופת תמוז. שבעה שמות נקראו לו: שער סור, שער היסוד, שער חריסית, שער איתון, שער התווך, שער חדש, שער העליון. שער סור – ששם היו טמאים פורשין, הדא הוא דכתיב 'סורו טמא קראו למו'. שער היסוד – ששם היו מייסדין את ההלכה. שער חריסית – שהוא מכוין כנגד זריחת החמה, היך מה דאת אמר 'האומר לחרס ולא יזרח'. שער האיתון – שהוא משמש כניסה ויציאה. שער התווך – שהוא מיוסד בין שני שערים. שער חדש – ששם חידשו סופרים את ההלכה. שער העליון – שהוא למעלה מעזרת ישראל, החיל ועזרת הנשים, ומעלה יתירה היתה בבית העולמים.       
ובמדבר מי היה מכוין להן את הרוחות? א"ר אחא: ארון היה מכוין להם את הרוחות. הדא הוא דכתיב 'ונסעו הקהתים נושאי המקדש' – זה הארון, 'והקימו' – בני מררי, 'את המשכן עד בואם' – בני קהת, שעליהן היה הארון נתון".

"וכאן בא החידוש : מכיוון שהמזבח שהוקם בהר הבית בתחילה ע"י דוד הוקם בלא היכל ובלא קשר ישיר אליו, בוודאי הוקם המזבח באלכסון כשהקרן האחת פונה למערב. לאחר שנעצרה המגיפה הכריז דוד על המקום כמקום הקמת בית המקדש הקבוע. אולי כך עמד גם המזבח של אברהם. מזבח כזה – האם מותר היה להרסו ולשנותו אחרי בניית הבית? מעשה כזה בוודאי נחשב למעשה חילול ונבלה, אשר נשמר למזבחות האלילים במקומות רבים במקרא, וכך גם דרשו חז"ל את הפסוק 'לא תעשון כן לה' א'...' – מכאן אזהרה לנותץ אבן מן המזבח'.

מזבח-הנחושת ניתן היה לשנות את כיוונו, אך לא מזבח-אבנים בנוי. מזבח הנחושת שנעשה במדבר היה בימי דוד בגבעון, ואפשר שהובא לחנוכת המקדש ע"י שלמה, אבל בבנין שבנה שלמה לא נזכר כלל מזבח בנוי אלא מזבח נחושת 20 על 20 אמה, וכאשר זבח שלמה אלפי זבחים, קידש את 'תוך החצר'. האם כל זה לא מראה בעיה ביחס למזבח שבנה דוד? האם נמנע שלמה ממזבח בנוי בגלל סיבה זו? ואולי גנז במזבח הנחושת את המזבח של דוד אביו?

אם אמנם נגנז המזבח הבנוי באלכסון בימי הבית הראשון ע"י מזבח הנחושת 'אשר לפני ה'', יתכן שאפשר להבין טפח מהשינוי המכריע שחולל אחז מלך יהודה במקדש, עם כניעתו לתגלת פלאסר. שם מדובר בפירוש על מזבח אבנים חדש, ששוב הוצב באלכסון כאילו אין עוד בית, מה שמתאים לסגירת ההיכל ע"י אחז. כן נזכר בו 'ירך המזבח צפונה', כמו בפסוק המקביל בתורה, שממנו למדנו אלכסון (אמנם, ההמשך – "לפני ה" – חסר), ואדרבה – "מזבח הנחושת אשר לפני ה'" מוצב עכשיו מחדש על ירכו הצפונית של המזבח הבנוי. יחד עם קיצוץ כל מה שמזכיר את שלמה, מדובר כנראה בשינוי מכריע הכרוך בחסות האשורית החדשה, ואחז סוגר את ההיכל כדי להכריז על סילוק השכינה. זה כנראה פירוש הפסוק: 'ואת מזבח הנחושת אשר לפני ה', ויקרב מאת פני הבית, מבין המזבח ומבין בית ה', ויתן אותו על ירך המזבח צפונה'.

מעתה, כשהקימו שבי הגולה מזבח-עולה בנוי והחלו להקריב עליו בראש השנה הראשון לבואם, בעוד 'היכל ה' לא יוסד', עמדה בפניהם בעיה חמורה. כוונתם היתה לחדש את הבית כולו, אך החלו במזבח – האם יבנו מזבח מכוון כלפי ההיכל שעוד איננו, או יבנו מזבח שקרנותיו פונות לרוחות-עולם, מפני שעדיין לא יוסד ההיכל וכך ישאר המזבח גם אח"כ מפני שאסור להרסו. שאלה חמורה זו הוכרעה ע"י הנביאים שבדור, חגי וזכריה, ככל הנראה באופן המוכר לנו: מזבח ישר, מצפון לדרום, אשר כמוהו אולי טרם נבנה בירושלים. הכרעה חשובה כזו היתה באמת נבואית, על סמך הבית העתיד להבנות, וללא תקדים באופיה, ודבר זה נרמז יפה בנוסחה של המשנה: 'שלושה נביאים עלו עמהם מן הגולה, אחד שהעיד להם על המזבח, ואחד שהעיד להם על מקום המזבח, ואחד שהעיד להם, שמקריבין אע"פ שאין בית'.

שלושת הדברים קשורים זה בזה: צורת המזבח באופן הצבתו, ושני אלה בכך שמקריבין גם בלי בית, באופן ההולם את הבית שיבנה, ולא כמו במזבח שעומד לעצמו. בברייתא בשם ר' אליעזר בן יעקב מובא הסיפור בשינוי מסויים: '...אחד שהעיד להם על המזבח ועל מקום המזבח, ואחד שהעיד להם שמקריבין אע"פ שאין בית, ואחד שהעיד להם על התורה שתכתב אשורית'.

צירוף שתי עדויות המזבח מובן בהחלט לפי השערתנו (שהרי מידות המזבח נמסרו ביחזקאל ואינן צריכות לעדות נבואית חדשה), שהעדות היתה על כיווני המזבח ביחס לרוחות-עולם. ואילו הדבר השלישי לכאורה אינו שייך, אך מחזק את ההשערה בדבר שינוי מרחיק לכת ממה שהיה בעבר. גם כתיבת התורה בכתב אשורי היא שינוי מקיף, שעל פירושו נחלקו חכמים אחר כך. הקבלה זו אינה מאפשרת עוד את המחשבה שמדובר בעדות בעלת אופי טכני, אינפורמטיבי, של זיהוי המקום.

האפשרות השניה להבנת העדות הנבואית המיוחדת הזאת היא: בשעה שבנו שבי הגולה את המזבח הציבו אותו באלכסון, ככל מזבח בלא היכל, ואחר-כך, כשנבנה ההיכל, נבנה מזבח גדול יותר שגנז את הקודם במקומו, השיק לקרנותיו, והיה מכוון בצלעותיו לרוחות העולם. גם הכרעה כזאת היא נבואית ויוצאת דופן, מאחר שהמזבח הגדול תוכנן מראש לגניזת מזבח האלכסון. דבר זה יאפשר אולי להבין את משנת מידות:

'המזבח היה שלשים ושתים על שלשים ושתים. עלה אמה וכנס אמה – זה היסוד, נמצא שלשים על שלשים. עלה חמש וכנס אמה – זה הסובב, נמצא עשרים ושמונה על עשרים ושמונה. מקום הקרנות אמה מזה ואמה מזה, נמצא עשרים ושש על עשרים ושש. מקום הלוך רגלי הכהנים אמה מזה ואמה מזה, נמצא עשרים וארבע על עשרים וארבע מקום מערכה. אמר רבי יוסי: מתחילה לא היה אלא עשרים ושמונה על עשרים ושמונה, כונס ועולה במדה זו, עד שנמצא מקום המערכה עשרים על עשרים. וכשעלו בני הגולה, הוסיפו עליו ארבע אמות מן הדרום וארבע אמות מן המערב, כמין גמא, שנאמר 'והאריאל שתים עשרה ארך בשתים עשרה רוחב רבוע'. יכול שאינו אלא שתים עשרה על שתים עשרה? כשהוא אומר 'אל ארבעת רבעיו', מלמד שמין האמצע הוא מודד שתים עשרה לכל רוח. וחוט של סיקרא חוגרו באמצע להבדיל בין הדמים העליונים לדמים התחתונים. והיסוד היה מהלך על פני כל הצפון ועל פני כל המערב, ואוכל בדרום אמה אחת ובמזרח אמה אחת'.

לכך יסייעו גם פסוקי יחזקאל (שני סוגי האמות), וכמדומני שבכך תימצא גם 'ההוכחה המכרעת' לצדקת ההשערה:

א. 14X14 אמות של העזרה העליונה במזבח יחזקאל, דברים ככתבם (וכך מפרשים הרד"ק והגר"א), בתוספת חצי אמה לגבול, מאפשרים לגנוז תחתם מזבח אלכסוני של 10X10 אמות.

זהו אולי סוד המבוכה הגדולה בקשר למקום המזבח, הספקות והמחלוקות, שנולד מתוך היחס שבין מזבח ישר שצלעותיו ברוחות עולם לבין מזבח אלכסוני, הוא שאומרת ברייתא יוצאת דופן, המובאת בגמרא ע"י רב יוסף: 'דתניא: 'ויכינו המזבח על מכונותיו' – שהגיעו לסוף מידותיו'. ומפרש רש"י: 'שאנשי כנסת הגדולה הגיעו לסוף מידותיו – להם נגלה המקום המקודש למזבח, מה שלא נגלה לשלמה'. ולבסוף – אולי בזה טמון גם המפתח לשאלת אורכו ורוחבו של המזבח. מזבח אלכסוני אשר מגדיר את 'לפני ה'' ע"י הקרן המערבית שלו צריך להבליט זאת ע"י תוספת אורך בציר מזרח-מערב, שאחרת כל קרן מצביעה בשווה. תוספת האורך יחד עם מקום הכבש מגדירים את הקרן המערבית ככיוון המרכזי של המזבח. עדיין דרושה מדידה מדויקת כדי להיווכח אם יש יחס כמותי בין האורך והרוחב, או אם יש גודל ידוע לתוספת האמורה".

"באשר לשאלת כיוון המזבח, מלכתחילה לא ראיתי בשאלה זו קושי מיוחד, כי לא מצינו בתורה הקפדה מיוחדת על כיוון המזבח, רק בבנין אהל מועד והמקדש עצמו. יש לכיוונים של המקדש משמעות, וממילא מובן שהמזבחות הנבנים שם בנויים בהתאם למבנה כולו, מה שאין כן במזבח שאינו קשור לבניין, והוא עומד בפני עצמו, בזה באמת לא מצינו בשום מקום דבר מה שמחייב כיוון מסוים. עוד זאת יש לציין, כי המושג 'ירך המזבח', בהוראתו המקראית המקורית, הוא כפי הנראה זווית הנוצרת על ידי שני קירות, שכן במשכן עצמו מצינו במפורש: 'וחמשה בריחים לקרשי צלע המשכן השנית, וחמשה בריחם לקרשי צלע המשכן לירכתים ימה'. לעומת זאת במזבח מצינו: 'ושחט אתו על ירך המזבח צפנה לפני ה', וזרקו בני אהרן הכהנים את דמו על המזבח סביב'. וזה מדוקדק יותר אם קרנות המזבח (ולא קירות המזבח) מכוונות לרוחות העולם, כי אם נניח שהקירות מכוונים לרוחות העולם, הרי יש למזבח ירכתיים צפונה (כשם שלמשכן יש 'ירכתיים ימה'), והשחיטה היא אם כן בירכתי צפון, וכבר הזכיר את הדברים בשמי הרב יואל בן נון במאמר שכתב על מזבח הר עיבל (אלא שדקדוק זה אינו הוכחה שאין עליה תשובה, כי מצינו לעיתים שימוש במושג 'ירך' במקומות שלא נראה מהם שההקפדה היא על זווית דווקא).

לאור הדברים האמורים כאן אודות מבנה המזבח, מובלטת יותר הנקודה האמורה, שאינו דומה כיוונו של מזבח שנבנה כחלק מבניין של משכן או מקדש, למזבח שנבנה באופן ייחודי, כאשר הוא נועד להיות חלק ממבנה שיש בו שורה של שתים עשרה אבנים (מצבות), שהן למעשה בלתי אפשריות בתקופת המקדש.

יש להוסיף עוד כי כפי שצויין לעיל, מסתבר שהאבנים עמדו בשורה ונגעו זו בזו בזוויות, וכך נוצר קיר רצוף באורך תשעה וחצי מטר בערך, שעליו נכתבו דברי התורה. ונראה עוד כי האבנים עצמן הוצבו כאשר צלעותיהן מכוונות כנגד רוחות העולם, ותחילת הכתיבה הייתה מן האבן המזרחית, מן הקיר המזרחי שלה, שהוא ימיני לעומד מכיוון המזבח; אחריה נכתבו הדברים על הקיר הדרומי, שהוא כיוון תנועת השמש ומהלך היום, ואחר כך (בהתאם למהלך היום) נכתבו הדברים על הקיר המערבי. בנקודה זו הפסיקו לכתוב על גבי אותה אבן, ושיירו את הצלע הצפונית חשופה, אך בנקודה זו הציבו משמאל לאבן הראשונה את האבן השניה, באופן שהן נגעו זו בזו בזווית, וכך נוצר הקו האלכסוני. על האבן השניה כתבו בשלב זה רק על שתי צלעות (דהיינו הצלע הדרומית, שהיא הצלע הסמוכה לאבן הראשונה, והצלע המערבית שמשמאלה), וכן הלאה. כך הוצב קיר האבנים כולו באלכסון, מכיוון דרום-מזרח לכיוון צפון-מערב. על האבן השתים עשרה כתבו ברציפות על כל ארבע צלעותיה, וכך לאחר שכתבו על אותה אבן, תחילה על האבן הדרומית ואחריה על המערבית, עברו אל הצד האחורי של אותו קיר, וכתבו על הצלע הצפונית ועל הצלע המזרחית, ואת סיום הדברים כתבו על הצלע הצפונית של האבן הראשונה. קיר זה הוא, אם כן, הדבר שהכתיב את כיוון המזבח".