השופט כמנהיג: מבוא לספר שופטים

הפסוקים האחרונים בספר יהושע מקבילים לפסוקים האחרונים בספר דברים. בשניהם הספר מסתיים עם פטירתו של המנהיג. ההקבלה בין מות משה למות יהושע מתבקשת:

אך השוואה זו מבליטה גם את ההבדל הגדול בין שני הסיפורים. בספר דברים, תוך כדי תיאור מות משה התורה מספרת:

וִיהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן מָלֵא רוּחַ חׇכְמָה כִּי סָמַךְ מֹשֶׁה אֶת יָדָיו עָלָיו וַיִּשְׁמְעוּ אֵלָיו בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיַּעֲשׂוּ כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה. (דברים ל"ד, ט)

הבחירה ביהושע כמנהיג נעשתה כבר בפרק כ"ז בספר במדבר. בפרק זה משה מבקש מהקב"ה מנהיג שבבא היום יחליף אותו. מנהיגתו של יהושע נקבעת על ידי הקב"ה והיא נעשית לעיני כל העם:

וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה קַח לְךָ אֶת יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן אִישׁ אֲשֶׁר רוּחַ בּוֹ וְסָמַכְתָּ אֶת יָדְךָ עָלָיו. וְהַעֲמַדְתָּ אֹתוֹ לִפְנֵי אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן וְלִפְנֵי כׇּל הָעֵדָה וְצִוִּיתָה אֹתוֹ לְעֵינֵיהֶם. וְנָתַתָּה מֵהוֹדְךָ עָלָיו לְמַעַן יִשְׁמְעוּ כׇּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. וְלִפְנֵי אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן יַעֲמֹד וְשָׁאַל לוֹ בְּמִשְׁפַּט הָאוּרִים לִפְנֵי ה' עַל פִּיו יֵצְאוּ וְעַל פִּיו יָבֹאוּ הוּא וְכׇל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אִתּוֹ וְכׇל הָעֵדָה. וַיַּעַשׂ מֹשֶׁה כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֹתוֹ וַיִּקַּח אֶת יְהוֹשֻׁעַ וַיַּעֲמִדֵהוּ לִפְנֵי אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן וְלִפְנֵי כׇּל הָעֵדָה. וַיִּסְמֹךְ אֶת יָדָיו עָלָיו וַיְצַוֵּהוּ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר ה' בְּיַד מֹשֶׁה. (במדבר כ"ז, יח–כג)

ניתן לסכם שסיומה של התורה תואמת לקריאה "המלך מת, יחי המלך!".

בניגוד גמור לכך, ספר יהושע מסתיים ללא מינוי של מנהיג חלופי. יתר על כך, ליהושע אין משרת או דמות משנה שניתן לחשוב עליה כפוטנציאל להנהגה.

לכאורה היה מתבקש שמוסד המלכות, שמתממש רק בספר שמואל, יתחיל כבר עם מות יהושע. אך אין הדבר כן. המנהיגים, ממות יהושע ועד להמלכת שאול, מתחלפים כל כמה שנים ומתאפיינים בעיקר כדמויות מנהיגות שתפקידן להושיע את ישראל במלחמה. ההנהגה של עם ישראל על ידי שופטים היא ייחודית בתנ"ך לתקופה עליה מסופר בספר שופטים, ושם הספר מדגיש ומדגים זאת.

בתחילת ספר שופטים מצוין שהשופטים מונו על ידי הקב"ה, וכן מפורש שתפקידם המרכזי הוא להושיע את ישראל:

וַיָּקֶם ה' שֹׁפְטִים וַיּוֹשִׁיעוּם מִיַּד שֹׁסֵיהֶם. וְגַם אֶל שֹׁפְטֵיהֶם לֹא שָׁמֵעוּ כִּי זָנוּ אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים וַיִּשְׁתַּחֲווּ לָהֶם סָרוּ מַהֵר מִן הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר הָלְכוּ אֲבוֹתָם לִשְׁמֹעַ מִצְוֺת ה' לֹא עָשׂוּ כֵן. וְכִי הֵקִים ה'  לָהֶם שֹׁפְטִיםוְהָיָה ה' עִם הַשֹּׁפֵטוְהוֹשִׁיעָם מִיַּדאֹיְבֵיהֶם כֹּליְמֵי הַשּׁוֹפֵט כִּי יִנָּחֵםה' מִנַּאֲקָתָם מִפְּנֵילֹחֲצֵיהֶם וְדֹחֲקֵיהֶם. (שופטים ב', טז–יח)

מה מאפיין את המנהיגים המוכרים בשם 'שופטים'? האם הם באמת שונים כל כך ממלכים? מה ההבדל בין סוגי ההנהגה השונים, והאם יש להבדל זה גם נפקא מינות הלכתיות?

לפני שנדון במעמד השופט כמנהיג, ננסה להבין את מעמדם הייחודי של משה ויהושע.

האם משה ויהושע היו מלכים?

מה היה מעמדם של משה ויהושע?

על הפסוק "וַיְהִי בִישֻׁרוּן מֶלֶךְ בְּהִתְאַסֵּף רָאשֵׁי עָם יַחַד שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל" (דברים ל"ג, ה) נחלקו הפרשנים בשאלה: מיהו המלך? הרמב"ן שם מביא שני הסברים. למרות שהוא עצמו מעדיף את הפירוש שלפיו הכוונה כאן היא לקב"ה, הוא מביא גם פירוש אחר:

במקצת האגדות שמפרשין אותו על משה, אומרים משה מלך, שנאמר ויהי בישורון מלך בהתאסף וגו'. ... והוא היה מלך עלינו ועל כל שבטינו יחד וראוי לנו לעשות דבריו ומצותיו כי מלך גדול וחכם היה עלינו, יספר הכתוב גם בכבוד השליח שהיה גדול וראוי להאמין בו.

זוהי גם דעתו של האבן עזרא.

אחד המקורות המפורשים בחז"ל לגבי הכוח הניתן למלך הוא הגמרא בשבועות י"ד ע"ב, הלומדת  שכל תוספת לעיר ירושלים ולמקדש נעשתה רק על ידי מלך, נביא כהן גדול או סנהדרין. הגמרא לומדת זאת מהפסוק בשמות כ"ה, ט: "כְּכֹל אֲשֶׁר אֲנִי מַרְאֶה אוֹתְךָ אֵת תַּבְנִית הַמִּשְׁכָּן וְאֵת תַּבְנִית כׇּל כֵּלָיו וְכֵן תַּעֲשׂוּ".

זאת אומרת, כל שינוי ותוספת למקדש חייב להיעשות על ידי אנשים מקבילים לאלו שבנו וחנכו את המשכן. משה, הנחשב למלך, חנך את המשכן, ולכן גם בעתיד יש צורך במלך.

מצד שני, בעמוד הבא הגמרא מביאה בשם עולא שמשה ביקש מלכות ולא נתנו לו. הגמרא מצביעה על הסתירה בין המימרה של עולה לברייתא על המשכן, ועונה שמשה ביקש מלכות לזרעו – ואת זה הוא לא קיבל.

קושיה נוספת על מעמדו של משה כמלך ניתן למצוא במכילתא לפרשת יתרו. המכילתא מספרת שמשה שימש את יתרו, והאחרונים מקשים: אם משה נחשב למלך, כיצד מחל על כבודו ושימש את חתנו? הרי הגמרא בקידושין ל"ב ע"ב מלמדת שאסור למלך למחול על כבודו! ספר המקנה שם תירץ שמשה אכן נחשב למלך, אבל דין הכבוד של מלך שייך רק משעת הכניסה לארץ, שרק אז התחייבו ישראל במצוות "שום תשים עליך מלך".

ייתכן שמעמדו של משה היה דומה יותר למעמד של נשיא. הגמרא בקידושין ל"ג ע"ב לומדת שכאשר הנשיא עובר לפני העם יש לקום לפניו: "ואינו יושב עד שישב במקומו", ודבר זה נלמד מהסיפור על משה:

וְהָיָה כְּצֵאת מֹשֶׁה אֶל הָאֹהֶל יָקוּמוּ כׇּל הָעָם וְנִצְּבוּ אִישׁ פֶּתַח אׇהֳלוֹ וְהִבִּיטוּ אַחֲרֵי מֹשֶׁה עַד בֹּאוֹ הָאֹהֱלָה. (שמות ל"ג, ח)

יוצא אם כן שלמשה היה גם מעמד של נשיא. והנה, הגמרא שם מחלקת בין נשיא למלך ופוסקת שלנשיא מותר למחול על כבודו.

יש גם מקורות רבים המבינים שיהושע נחשב למלך. הרמב"ם כתב:

אין מעמידין מלך בתחילה אלא על פי בית דין של שבעים זקנים ועל פי נביא, כיהושע שמינהו משה רבינו ובית דינו, וכשאול ודוד שמינם שמואל הרמתי ובית דינו. (רמב"ם הלכות מלכים א', ג)

הרי לנו שהרמב"ם הבין שיהושע נחשב למלך. מקור מפורש לזה נמצא בגמרא ביומא ע"ג ע"ב. הגמרא שם לומדת שהשאילה באורים ותומים יכולה להיעשות רק על ידי מלך מכך שיהושע שאל באורים ותומים (ראו במדבר כ"ז, כא). ראיה נוספת כבר הזכרנו בשיעורים הקודמים, שדין מורד במלכות נלמד מיהושע!

לעומת כל אלו, בגמרא בסוכה כ"ז ע"ב כתוב: "אין לך כל שבט ושבט מישראל שלא העמיד ממנו שופט", ורש"י מסביר שיהושע היה השופט משבט אפרים.

יוצא אם כן שלא ברור מה מעמדם של משה ויהושע, מצד אחד לומדים מהם דיני מלכות, אך מצד שני הם דומים יותר למנהיגים ממעמד אחר, נשיא או שופט!

נדמה שעל פי הגמרא בזבחים יש להסביר שמשה ויהושע אכן נחשבו במעמדם כמלכים וכל דיני מלך חלים עליהם; לכן ניתן ללמוד מהם דיני מלכות. אך בשונה ממלכי ישראל מבית דוד, משה ויהושע לא ייסדו שושלות של מלכות, ולכן הם לא יכולים להיחשב עד הסוף למלכים.

מה ההבדל בין מלך לשופט?

הרב יעקב קמינצקי, בפירושו אמת ליעקב, כותב מפורשות שזהו ההבדל היחידי בין השופט למלך:

באמת אין בין שופט ומלך ולא כלום, ושופט יש לו את כל הסמכויות שישנם למלך, כי תפקיד השופט הוא להיות שליח של מלכות שמים ונמצא שיש לו בכל מצות ד' כל דיני מלך שהרי הוא הנהו שלוחו של מלכות שמים, והעיקר שנתחדש להם בימי שמואל הוא רק שהמלך יכול להורישה לזרעו אחריו. ("אמת ליעקב" על דברים ל"ג, ה)

בפירושו על הנ"ך^[1] הקשה הרב קמניצקי שאם אכן אין חילוק מהותי בין שופט למלך, ואם אכן יהושע ומשה היו מלכים, מה נתחדש בפרשת המלך בספר שמואל? הרי מעמד המלך היה ידוע כבר לעם!

תשובתו לקושיה זו מבוססת על בקשת העם מגדעון שימלוך עליהם. בספר שופטים מסופר:

וַיֹּאמְרוּ אִישׁ יִשְׂרָאֵל אֶל גִּדְעוֹן מְשָׁל בָּנוּ גַּם אַתָּה גַּם בִּנְךָ גַּם בֶּן בְּנֶךָ כִּי הוֹשַׁעְתָּנוּ מִיַּד מִדְיָן. (שופטים ח', כב)

וזוהי תשובת גדעון:

וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם גִּדְעוֹן לֹא אֶמְשֹׁל אֲנִי בָּכֶם וְלֹא יִמְשֹׁל בְּנִי בָּכֶם, ה' יִמְשֹׁל בָּכֶם. (שם, כג)

לדעת הרב קמינצקי, תשובת גדעון מוכיחה את ההבדל בין המלך לשופט. החילוק בין השופט למלך מתבטא אמנם רק ביצירת שושלת של מלכים בן אחר בן, אך חילוק זה הוא מהותי ומסמל הבדל עצום בין שני סוגי המנהיגים.

השופט הוא אכן מנהיג שמינויו נעשה על פי ה' ולכן יש לציית להוראותיו ואסור למרוד בו, אך המלכות לא שייכת לו באופן פרטי, ולכן איננה עוברת לבניו. אך המלך, שנמשח בשמן, גופו ממש נהיה למלך ומסיבה זו ציווי פרטי שלו נחשב לציווי של מלך וכל סירוב לו נחשב למרידה.

לעומת הרב קמינצקי, האברבנאל בתחילת פירושו לספר שופטים משווה בין שני סוגי המנהיגים ומביא הבדלים רבים ביניהם. הוא גם מעלה מספר נקודות שבהן המלך והשופט דומים זה לזה:

1. השופטים והמלכים ממונים על ידי בית דין וישראל מקבלים אותם על עצמם,

2. כפי שמסופר בתנ"ך גם השופטים וגם המלכים היו ממונים על המלחמות לצאת ולבוא לפני העם, וגם על דבר המשפט,

3. לפעמים, המלכים והשופטים מכים ועונשים שלא בדין ושלא מן התורה, כפי צורך השעה,

4. גם למלכים וגם לשופטים יש לנהוג במורא ובכבוד, והממרה את פיהם חייב מיתה.

אך יש הבדלים חשובים, ביניהם תכונות ששייכות רק למלכים. הבדלים אלה הם בעיקרם הבדלים הלכתיים:

1. המלכים, בחירתם מהא-ל יתברך הוא על ידי משיחה.

2. כח המלך ומנויו אינו בענין הדין ולשפוט בין איש ובין רעהו על פי התורה, אבל הוא לבד בתקון הקבוץ המדיני. להושיע את העם מאויביהם ולפסוק הדין בדברים כפי הוראת השעה וצורך העת לא בדרך דין צודק. ואמנם השופטים הם בחלוף זה, שמנויים בייחוד הוא לדון בין אדם לחברו ע"פ התורה [כלומר, תפקידם של השופטים הוא בעיקר לדון את העם ותפקידם של המלכים הוא בעיקר להושיע את העם מאויביו],

3. שהמלך חייב במצוות המלך המנויים בתורה כגון איסור להרבות נשים וכו',

4. למלך יש דינים מיוחדים בענייני כבוד, כגון שאין יושבים על כסאו, ואין רוכבין על סוסו, ואין משתמשין בשרביטו ולא בכל תשמישיו, ואין נושאין אלמנתו, אינו חולץ ולא מיבם ולא חולצין ולא מיבמין את אשתו, אסור לראותו ערום וכשהוא בבית המרחץ וכשהוא מסתפר, כל איש מישראל ואפילו נביא עומד לפניו משתחוה לו,

5. המלך משנמשח זכה בכתר המלכות לו ולבניו עד עולם, שהמלכות ירושה היא לו.

יוצא אם כן שהתורה מכירה בסמכותם של מושלים שיכולים להיקרא 'שופטים' או 'נשיאים', ונוסף עליהם יש דין מיוחד של מלך, שעליו חלים דינים מיוחדים. חשוב לציין שגם בדיני מלכים ישנם חילוקים הלכתיים בין מלכי ישראל למלכי בית דוד, וייתכן שמלכי ישראל יותר דומים לנשיאים ולשופטים מאשר למלכי בית דוד.

האם דיני השופטים והנשיאים מקבילים לדיני המלך?

הרב משה פיינשטין נשאל כיצד רבי יהודה הרבה סוסים, הרי כנשיא ישראל וכמנהיג הוא בוודאי דומה למלך!^[2]

תשובתו היתה:

הנה פשוט שרק מלך אסור כמו בנשים וכסף וזהב שהדיוט מותר ורבי אף שהיה בדין נשיא לא היה בדין מלך.

לעומתו, הרב קוק טען שחלק מדיניהם שווים:

וחוץ מזה נראים הדברים, שבזמן שאין מלך, כיון שמשפטי המלוכה הם ג"כ מה שנוגע למצב הכללי של האומה, חוזרים אלה הזכיות של המשפטים ליד האומה בכללה. וביחוד נראה שגם כל שופט שקם בישראל דין מלך יש לו, לענין כמה משפטי המלוכה, וביחוד למה שנוגע להנהגת הכלל. (שו"ת משפט כהן עמוד של"ז)

...הסברא קימת, דלענין משפט המלוכה, שנוגע להנהגת הכלל, ודאי גם שופטים מוסכמים ונשיאים כלליים במקום מלך הם עומדים.

מי הוא המנהיג האידיאלי? מלך או שופט?

בשאלה זו נחלקו גדולי עולם. שיטת הרמב"ם היא שהמצווה למנות מלך היא מצווה חיובית. לעומתו, היו כאלה שסברו שמצווה זו יותר דומה למצוות אשת יפת תואר, שהיא מצווה של בדיעבד ולא לכתחילה.

בדרך השניה צעד הספורנו. בכמה מקומות ניתן להביא ראיות לכך שהספורנו סבר שהתורה מצווה אותנו למנות מלך הדומה יותר לשופט, ואת רעיון המלוכה הנמשכת מאב לבן הוא דוחה בשתי ידיים.

בהסברו לבקשת העם להמליך מלך בספר דברים, הוא מסביר את ההבדל בין מלך לשופט:

שתהיה המלכות לו ולזרעו לא כענין השופטים שהיה השופט מולך הוא בלבד אבל לא זרעו אחריו. (ספורנו על דברים י"ז, יד)

אך לדעתו (וכן לדעת האברבנאל) הרעיון שהמנהיגות נמשכת לבניו של המנהיג הוא פסול:

אמנם שיהיה כמלכי הגויים מחזיק במלכות הוא וזרעו נמאס אצל האל יתברך.

ובמקום אחר התורה מצווה אותנו למנות מלך הדומה יותר לשופט:

ועל מנוי שופט למלך בזה האופן נצטוו בביאתם לארץ כאמרו ו'לא תהיה עדת ה' כצאן אשר אין להם רועה'. (ספורנו על במדבר כ"ז, יז). 

[1]  מצוטט ע"י הרב שמעון קרסנר בספרו נחלת שמעון על ספר שופטים  עמ' כ"ז-כ"ח

[2] שו"ת אגרות משה יורה דעה חלק א סימן קלה