השאילה באורים ותומים

בתחילת ספר שופטים השבטים מתארגנים למלחמה  כדי לכבוש אזורים שונים בארץ ישראל. חלק מהמקומות הם חדשים ויש לכבוש אותם לראשונה,  וחלקם, כמו העיר ירושלים, כבר נזכרו בכיבושי יהושע. ואכן, בספר יהושע מסופר שהקב"ה אומר ליהושע: "אַתָּה זָקַנְתָּה בָּאתָ בַיָּמִים וְהָאָרֶץ נִשְׁאֲרָה הַרְבֵּה מְאֹד לְרִשְׁתָּהּ" (יהושע י"ג, א).

אך מה לגבי מקומות כמו ירושלים? מדוע יש צורך לכבוש שוב מקומות שכבר נכבשו בספר יהושע?

התשובה היא שעם ישראל לא שמע לאזהרות שניתנו לו, הן בתורת משה והן בספר יהושע, לבל ישאיר את המקומות שנכבשו ריקים מאדם. המצווה לכבוש ולנחול את הארץ לא הסתיימה בכיבושי יהושע. התורה מסבירה כיצד כיבוש הארץ יתרחש: "לֹא אֲגָרְשֶׁנּוּ מִפָּנֶיךָ בְּשָׁנָה אֶחָת פֶּן תִּהְיֶה הָאָרֶץ שְׁמָמָה וְרַבָּה עָלֶיךָ חַיַּת הַשָּׂדֶה" (שמות כ"ג, כט. ראו גם דברים ז', כב). כלומר, ההתנחלות בארץ ישראל תיקח זמן רב – גם כיוון שעצם המלחמה נגד שבעת העממין תארך זמן רב, וגם משום שלאחר כיבוש אזור חדש, ללא התנחלות השבטים בתוך הערים הכבושות המקום יתמלא במהירות בעמים אחרים, כפי שקרה בספר שופטים.

הפסוק הראשון בספר שופטים פותח ברצון של חלק משבטי ישראל להמשיך בלחימה ובכיבוש הארץ: "וַיִּשְׁאֲלוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בַּה' לֵאמֹר מִי יַעֲלֶה לָּנוּ אֶל הַכְּנַעֲנִי בַּתְּחִלָּה לְהִלָּחֶם בּוֹ?" המפרשים מסבירים שהשבטים השתמשו באורים ותומים כדי לשאול את ה'.

הרמב"ן, בבואו להסביר כיצד עבדו האורים והתומים מביא כדוגמא את הסיפור שלנו מספר שופטים:

והענין הוא, כי היו שמות קדושים, מכחם יאירו האותיות מאבני החשן אל עיני הכהן השואל במשפטם. והמשל, כי כאשר שאלו מי יעלה לנו אל הכנעני בתחלה להלחם ?(שופטים א א). היה הכהן מכוין בשמות שהם האורים, והאירו לעיניו אותיות יהודה, ויו"ד מלוי, ועי"ן משמעון, ולמ"ד מלוי, וה"א מאברהם. (רמב"ן על שמות כ"ח, ל)

נוהג זה של שאילה באורים ובתומים חוזר על עצמו במקומות נוספים בספר שמואל, ומוזכר בדרך כלל בהקשר של יציאה למלחמה. (שמואל א' כ"ח, ו; שם ל', ז).

מה הם האורים והתומים?

התורה מונה את האורים והתומים כחלק מבגדי הכהונה: "וְנָתַתָּ אֶל חֹשֶׁן הַמִּשְׁפָּט אֶת הָאוּרִים וְאֶת הַתֻּמִּים" (שמות כ"ח, ל), אך לא כל כך ברור מה הם בדיוק. הפרשנים  נחלקו ביניהם: האבן עזרא (שם, ו) פירש שמדובר בכלי העשוי זהב וכסף, והרמב"ן הסביר שהאבן עזרא "חשב שהם על הצורות שיעשו בעלי הכוכבים לדעת מחשבת השואל". הרמב"ן דוחה את ההסבר של הראב"ע, ומסביר כרש"י, שהכוונה לכתב מיוחד שהיה מונח בתוך החושן. וכך מפרש רש"י: "כתב שם המפורש, שהיה נותנו בתוך כפלי החשן, שעל ידו הוא מאיר דבריו ומתמם את דבריו". רש"י מדגיש בפירושו שהאורים והתומים היו נפרדים מבגדי הכהונה, ובבית שני האורים והתומים כבר לא היו חלק מהחושן: "במקדש שני היה החשן, שאי אפשר לכהן גדול להיות מחוסר בגדים, אבל אותו השם לא היה בתוכו".

לעומתם, הרמב"ם הבין אחרת. הרמב"ם מסביר שבימי בית שני היו אורים ותומים, רק שלא השתמשו בהם:

ואף אורים ותומים שהיו בבית שני לא היו משיבין ברוח הקדש, ולא היו נשאלין בהן שנאמר עד עמוד כהן לאורים ותומים, ולא היו עושין אותן אלא להשלים שמנה בגדים לכהן גדול כדי שלא יהא מחוסר בגדים. (רמב"ם, הלכות בית הבחירה ד', א)

וכן הוא כותב:

עשו בבית שני אורים ותומים כדי להשלים שמנה בגדים ואף על פי שלא היו נשאלין בהן, ומפני מה לא היו שואלין בהן? מפני שלא היתה שם רוח (רמב"ם, הלכות כלי המקדש י', י)

הרמב"ם, אם כן, הבין שהאורים והתומים היו חלק מבגדי הכהן הגדול, ושאבני האפוד הם למעשה האורים ותומים. על כך מסביר ה"לחם יהודה":

היינו שהם נכללים בכללות החשן דהיינו שמות הכתובים על ד' טורים אודם פטדה וכו' שמהם בולטות האותיות לברר גוף השאלה ואינן דבר מובדל.^[1]

במסכת יומא, הגמרא מסבירה כיצד הייתה נעשית השאילה באורים ותומים:

כיצד שואלין? השואל [המלך או הסנהדרין] פניו כלפי נשאל [הכהן הגדול], והנשאל פניו כלפי שכינה. השואל אומר: ארדף אחרי הגדוד הזה? והנשאל אומר: כה אמר ה' עלה והצלח. (יומא ע"ג ע"א)

נחלקו הראשונים מה הכוונה במילים "כלפי השכינה". רש"י שם הסביר שב"מקום השכינה" הכוונה הוא לחושן האפוד – לאורים ותומים עצמם. זאת אומרת, הכהן היה מרכין את ראשו כלפי חזהו. אך הרמב"ם מבין שהכהן היה נעמד מול הארון שזהו מקום השכינה (הלכות כלי המקדש י', יא).

הרב יהודה גרשוני קישר בין שתי המחלוקות שבין הרמב"ם לרש"י.^[2] לפי רש"י, שם ה' המונח בתוך האפוד הוא כינוי לשכינה, אך לשיטת הרמב"ם שאין שם ה' מצוי באפוד הרי שהשכינה חייבת להיות ארון ברית ה' – וממילא חייבים להסביר שכוונת הגמרא היא שהכהן פנה לכיוון הארון.

האם במלחמות יהושע השתמשו באורים ותומים?

האם ניתן ללמוד מתיאור זה שרק מתקופת השופטים עם ישראל שאל באורים ותומים, ובמלחמות יהושע הוא לא התייעץ בה' ולא השתמש באורים ותומים?

בספר יהושע מסופר שיהושע השתמש בגורל,^[3] גם בחטא עכן וגם בחלוקת הארץ, אך לא מצאנו מפורש שבמלחמות יהושע התייעצו באורים ותומים.^[4]

התמיהה גדולה עוד יותר, מכיוון שהמקור להתייעצות באורים ותומים בשעת מלחמה נלמד מהפסוקים העוסקים במינוי של יהושע למנהיג ישראל! הגמרא בסנהדרין מחפשת מקור לדין המשנה, שיציאה למלחמת הרשות היא רק על ידי סנהדרין של שבעים ואחד. הגמרא מצטטת פסוק מספר במדבר:

וְלִפְנֵי אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן יַעֲמֹד וְשָׁאַל לוֹ בְּמִשְׁפַּט הָאוּרִים לִפְנֵי ה' עַל פִּיו יֵצְאוּ וְעַל פִּיו יָבֹאוּ הוּא וְכׇל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אִתּוֹ וְכׇל הָעֵדָה. (במדבר כ"ז, כא)

וכך דורשת הגמרא:

אמר רבי אבהו: דאמר קרא: 'ולפני אלעזר הכהן יעמד'. הוא – זה מלך, וכל בני ישראל אתו – זה משוח מלחמה, וכל העדה – זה סנהדרי. (סנהדרין ט"ז ע"א)

אמנם הגמרא מתלבטת האם פסוק זה אכן מוכיח שיש צורך בהתייעצות עם הסנהדרין, שכן ייתכן שהסנהדרין הוזכרו כאן כדי ללמד שגם עליהם להתייעץ עם הכהן, אך בכל מקרה ברור שהפסוק מלמד שעל יהושע לשאול את הכהן במשפט האורים!

מקור מעניין שממנו אפשר לענות על שאלה זו לכאורה היא הגמרא בעירובין ס"ג. הגמרא שם דורשת שאלעזר הכהן נענש על כך שלא חלק כבוד למשה. עונשו היה שלמרות שהתורה קבעה בפסוק שצוטט לעיל שיהושע צריך לשאול את אלעזר, הרי שלא "אשכחן דאיצטריך ליה יהושע" (לא מצאנו שיהושע שאל אותו). נשאלת השאלה: איזה סוג של שאלות יהושע היה אמור לשאול את אלעזר? לפי רש"י שם, מדובר בשאלות ב"דבר הלכה".

על כך הקשה בעל התורה תמימה: הרי רש"י עצמו, בעירובין מ"ה ע"א, סובר שלא שואלים את האורים ותומים שאלות של איסור והיתר! לכן הוא מסביר שכוונת רש"י היא "לשאול לו דבר הלכה בענייני והנהגות העולם, כמו בדבר מלחמת הארץ וחלוקתה וכדומה" (הערה ל"ה בתורה תמימה).

ותוספות הסבירו שאין הדברים אמורים לגבי חלוקת הארץ, מכיוון שזו נקבעה בגזירת הכתוב, אלא ל"שאר דברים הצריכים לשאול באורים ותומים, שהיה נגלה לו בנבואה". (סנהדרין ט"ז ע"א ד"ה "מה")

יוצא אם כן שלפי חלק מההסברים יהושע אכן לא התיעץ באורים ותומים בשעת יציאה למלחמה, ולפי התוספות היה זה מפני שיהושע השיג את התשובות בנבואתו.

המפרשים בתחילת ספר יהושע נחלקו בשאלה שלנו.

הרלב"ג, בתחילת הספר, פירש שברור שהתייעצו באורים ותומים במלחמות יהושע. לכן הוא מפרש שהייתה סיבה מיוחדת שבגללה הזכירו את השאילה באורים ותומים בתחילת ספר שופטים. לעומתו, המלבי"ם והאברבנאל מסבירים שאכן בימי יהושע לא התיעצו באורים ותומים לפני היציאה למלחמה, משום שיהושע היה נביא ולא היה בהם צורך. האברבנאל מוסיף שעניין זה מוכיח שבתחילת ספר שופטים לא היה נביא שזהה ברמתו ליהושע – לכן היה צורך באורים ותומים.

לפי תשובה זו, הנבואה היא מדרגה גבוהה יותר מאורים ותומים, והיא דומה לרוח הקודש.^[5]

באילו מלחמות יש צורך באורים ותומים?

ישנם שני סוגים של מלחמה. יש מלחמות מצווה, כמו מלחמה לעזרת ישראל מיד צר, מלחמה נגד שבעת העממין, נגד עמלק וכיבוש הארץ (לשיטת הרמב"ן), ויש מלחמות רשות, כמו מלחמות שמטרתן להרחיב גבול ישראל.

יש לשאול: האם הצורך באורים ותומים הוא בכל המלחמות או רק במלחמות רשות?

הפסוק מספר במדבר מלמד שיהושע צריך לשאול באורים ותומים. ברור שמלחמות יהושע הם מלחמות מצווה – הן נועדו לכיבוש הארץ והחרמת שבעת העממין; לפי זה יש ללמוד שיש לשאול באורים ותומים בכל מלחמת מצווה.

הראשונים העלו שאלה זו כחלק מתמיהה גדולה יותר הנוגעת לעיקר דיונה של הגמרא בצורך באישור הסנהדרין כדי לצאת למלחמת רשות. הגמרא ניסתה ללמוד דין זה ממלחמות יהושע – אך כיצד ניתן ללמוד שיש צורך בסנהדרין כדי לצאת למלחמת הרשות (כלשון המשנה), ממלחמות יהושע שהיו מלחמות מצווה?

היד רמ"ה (על דף ט"ו) מסביר שפסוק זה רומז למלחמת הרשות – שכן במלחמת מצווה הכל יוצאין למלחמה (כלשון המשנה בסוטה ח', ז) וממילא אין צורך בכהן משוח מלחמה. אך במינוי יהושע התורה מזכירה כהן משוח מלחמה – ולכן נראה שהיא מתייחסת למלחמות הרשות!

אך הסבר זה אינו מתאים לשיטת הרמב"ם, שפוסק שכהן משוח מלחמה יוצא גם במלחמת החובה (כך שואל רבנו יונה)! ממילא לשיטתו צריך להסביר שהגמרא דחתה לבסוף מקור זה. אמנם הגמרא דוחה את המקור הזה מסיבה אחרת, אך היא הייתה יכולה להשתמש גם בשאלה זו. הגמרא בהמשך מביאה מקור אחר ממנו אפשר ללמוד שיש צורך באורים ותומים ביציאה למלחמת הרשות – מדוד המלך, שהתייעץ באורים ותומים לפני יציאתו למלחמה. שם, מפורש שמדובר במלחמת רשות:

כנור היה תלוי למעלה ממטתו של דוד, כיון שהגיע חצות לילה רוח צפונית מנשבת בו, והיה מנגן מאליו. מיד היה דוד עומד ועוסק בתורה עד שעלה עמוד השחר. כיון שעלה עמוד השחר נכנסו חכמי ישראל אצלו. אמרו לו: אדונינו המלך, עמך ישראל צריכין לפרנסה!... אמר להם: לכו פשטו ידיכם בגדוד. מיד יועצין באחיתופל, ונמלכין בסנהדרין, ושואלין באורים ותומים. (סנהדרין ט"ז ע"א)

הגמרא מסבירה שדין זה נלמד מפסוק בדברי הימים:

אַחֲרֵי אֲחִיתֹפֶל יְהוֹיָדָע בֶּן־בְּנָיָהוּ וְאֶבְיָתָר וְשַׂר־צָבָא לַמֶּלֶךְ יוֹאָב. (דברי הימים א' כ"ז, לד)

וכך דרש רב יוסף:

ואחרי אחיתפל בניהו בן יהוידע ואביתר ושר צבא למלך יואב. אחיתופל – זה יועץ... ובניהו בן יהוידע – זו סנהדרין. אביתר – אלו אורים ותומים.

יוצא, אם כן, שיש צורך בסנהדרין רק במלחמת הרשות. אך לכאורה ניתן עדיין ללמוד משתי המקורות שיש צורך באורים ותומים – שכן הגמרא דחתה את הלימוד שהזכיר את הצורך באורים ותומים רק משום שלא ברור ממנו שיש צורך להתייעץ גם בסנהדרין – וממילא ייתכן שלפי זה יש צורך באורים ותומים בכל סוגי המלחמות, וכך אמנם הבין הרמב"ן!^[6]

הרמב"ן כותב:

שמצוה על המלך או על השופט ומי שהעם ברשותו להוציאם לצבא במלחמת רשות או מצוה להיות שואל באורים ותומים ועל פיהם יתנהג בעניינם והוא אמרו ית' (פנחס כז) ולפני אלעזר הכהן יעמוד ושאל לו במשפט האורים לפני י"י על פיו יצאו ועל פיו יבואו הוא וכל בני ישראל אתו וכל העדה. יצוה ביהושע שהוא המושל הראשון אשר הוא פקיד על העדה שישאל בעניינם באורים ותומים ועל פי משפטם יוציאם ויביאם וכן בכל השופטים והמלכים לדורות. (השגות הרמב"ן לספר המצוות לרמב"ם העשין והלאוין שסילק)

ומסכם לבסוף:

וזו היא באמת מצוה לא עצה בלבד והיא לדורות!

מהי דעת הרמב"ם? הרמב"ן בעצמו מפנה אותנו לדברי הרמב"ם בספר המצוות (שורש י"ד), שם הרמב"ם כותב שיש צורך באורים ותומים במלחמה:

והנה הרב בעצמו כתב בהקדמתו למצות [רב: - ד.] כלשון הזה וידוע שהמלחמות וכבוש הארצות לא יהיה אלא במלך ובעצת סנהדרי גדולה וכהן גדול כמו שאמר ולפני אלעזר הכהן יעמוד ושאל לו במשפט האורים לפני י"י.

בהמשך דבריו שם הרמב"ם כותב:

כל מצות עשה או לא תעשה שתהיה תלויה בקרבנות או בעבודות או במיתות בית דין או בסנהדרין או בנביא ומלך או מלחמת רשות לא אצטרך שאומר בה וזאת אין אנו חייבים בה אלא בפני הבית.

מסוף דבריו משמע שיש צורך באורים ותומים רק במלחמת הרשות. אך בנוסח ספר המצוות של הרב חיים הלר מובא "או מלחמת מצוה". על פי נוסח זה גם הרמב"ם סובר שיש צורך באורים ותומים בכל סוגי המלחמות!

אך במשנה תורה, הרמב"ם כותב אחרת:

מלחמת מצוה אינו צריך ליטול בה רשות בית דין, אלא יוצא מעצמו בכל עת, וכופה העם לצאת, אבל מלחמת הרשות אינו מוציא העם בה אלא על פי בית דין של שבעים ואחד. (רמב"ם, הלכות מלכים ה', ב)

מפורש ברמב"ם שאין צריכים אורים ותומים, לא במלחמת הרשות ולא במלחמת מצווה! האם יש כאן סתירה בדברי הרמב"ם?

הרב שמריהו אריאלי, בספרו משפט המלחמה (עמ' צז), מסביר כי ייתכן שהתשובה תלויה בעצם השאלה הנשאלת. אם נסבור "שהשאלה בגדר נטילת רשות על המלחמה", הרי שייתכן שהשאילה באורים ותומים מעכבת. אך לדעתו, השאלה היא "האם יצליחו במלחמה". זוהי שאלה שאיננה מעכבת, ולכן הרמב"ם לא הביא בהלכותיו את השאילה באורים ותומים.^[7]

תשובה נוספת היא שלכתחילה יש לשאול אך אין זה לעיכובא. הסבר זה של האחרונים מבוסס על תירוץ של רבינו יונה, שנראה מיד.

על המשנה בסנהדרין (כ ע"ב), שואל רבינו יונה: מדוע המשנה לא מביאה שיש צורך באורים ותומים ביציאה למלחמה ומזכירה רק את הצורך בסנהדרין? הוא מסביר שבבית שני לא היו אורים ותומים, "לכן לא תני ליה". על פי זה הסביר הגרי"ד שאין השאילה באורים ותומים מעכבת במלחמה:^[8]

ומשמעות תירוצו דהיה אפשר לצאת למלחמה בזמן בית שני אף בלי אורים ותומים. כלומר, דאורים ותומים מעכבין במלחמה רק כל היכא דאיתנייהו לאורים ותומים, אבל בדליתנייהו, כגון בזמן בית שני, אין מעכבין ויוצאין למלחמה אף בלי האורים ותומים. (שיעורי הרב על סנהדרין ט"ז ע"א)^[9]

אך על הסבר הגרי"ד ניתן להקשות מהגמרא בשבועות. הצורך באורים ותומים קיים לכאורה גם בקידוש העיר ירושלים והעזרות. כך מובא במשנה בשבועות ב', א. הגמרא על משנה זו, בדף ט"ז ע"א, מביאה דעה שגורסת שעזרא לא קידש את העיר בגלל הצורך באורים ותומים. אך לפי תירוץ הגרי"ד, מדוע שלא נאמר גם במקרה זה שאם אין אורים ותומים הרי שאין הם מעכבים?

כתירוץ מובא בחידושי הגר"ם והגרי"ד על הלכות הבחירה (עמ' ט"ז-י"ז) שיש חילוק בין הצורך באורים ותומים במלחמה לבין הצורך באורים ותומים בהרחבת העיר ירושלים. במלחמה, דין אורים ותומים הוא נטילת רשות לצאת למלחמה – וממילא אם אין אורים ותומים, כמו בימי בית שני, השאילה אינה נצרכת וגם לא מעכבת. אבל בקידוש העיר והעזרה, תפקיד האורים ותומים היא לא רק ליטול רשות אלא גם לקדש את העיר: "עצם מעשה הקידוש נעשה וחל ע"י האורים ותומים".

עוד מובא שם שלדעת הרמב"ם "הא דאורים ותומים מעכבים במלחמה הוא רק בזמן דאיכא חובה וחלות דין שאלה באו"ת, ובבית שני דליכא שאילה, האורים ותומים אינם מעכבים כלל"!

האם מלחמות ישראל בימינו מוגדרות כמלחמות מצווה?

בשיעור היום עסקנו רק בשאלה האם אורים ותומים מעכבים במלחמה, אך לא עסקנו בשאר הדרישות הנצרכות כדי להתיר מלחמה. לא נעסוק בשאר הדרישות ונשאל רק לגבי אורים ותומים – האם להלכה העובדה שאין כיום אורים ותומים מעכבת את החלת ההגדרה ההלכתית של מלחמה?

ע"פ הסבר של הרב משה סולוביצ'יק ובנו הגרי"ד הנ"ל ניתן להסיק שבימינו שאין אורים ותומים, האורים ותומים לא מעכבים ולכן לפי הרמב"ם המלחמות שאנו נלחמים הם מלחמות מצווה.

הרב שלמה גורן, לעומת זאת, כתב שהדבר תלוי בנוסחאות שהבאנו בדעת הרמב"ם. לאחר הסברים שונים על הנושא, מגיע הרב גורן למסקנה שעל פי הנוסח הרגיל של הרמב"ם בספר המצוות מלחמות מצווה נוהגות בימינו, מה שאין כן לפי נוסח כתב היד.^[10]

הרב זוין פסק שכל מלחמות ישראל כיום הם מלחמות מצווה.^[11] לגבי הצורך באורים ותומים, הוא מעיר שגם לפי הרמב"ן לא ברור עם הדבר מעכב.

[1] כך הסביר גם ערוך השולחן העתיד, הלכות כלי המקדש ל"ב ג.

[2] קול צופיך, עמ' כ"ט–ל"ג.

[3] עיינו בשיעור 10.

[4] הגמרא בסנהדרין ט"ז. מבינה שחלוקת הארץ בגורל נעשתה על ידי אורים ותומים.

[5]  בפירושו לתורה, שמות כ"ח האברבנאל עוסק ביחס בין האורים ותומים לנבואה ומסביר את היתרון של האורים ותומים שהיה זמין תמיד מה שאין כן בנבואה.

[6] אמנם הוא מתחיל את דבריו בלשון של הסתפקות: "ויש לי ענין מצוה מסתפק עלי והוא שייראה לי"

[7] הוא מוכיח את דבריו מהגמרא בעירובין מ"ה וברכות ג ע"ב שם משמע שהשאלה היא האם יצליחו במלחמה.

[8] וכך הבינו עוד אחרונים: עיין בערוך השולחן העתיד הלכות מלכים ע"ד, ז, וכן בספרו של הרב גרשון אריאלי תורת המלך עמ' קמ"ב.

[9] עיין בקובץ חידושי תורה עמ' לאשם הרב משה סולוביצ'יק הוסיף בשם בנו שדייק מלשון הרמב"ם שהובא לעיל ש"בבית שני לא היו משיבין ברוח הקודש ולא היו נשאלין בהן"  ש"העדר שאילת אורים ותומים בבית שני אינו רק חסרון היכי תמצא כי אם הופקע ע"פ דין כל דין שאלה (באו"ת)".

[10] משיב מלחמה, חלק א עמ' קל"ז. הוא גם מסביר שלפי ראשונים כמו הרי"ף הרא"ש והטור הדבר ברור שהמלחמות היום הם בגדר מלחמת מצווה.

[11] לאור ההלכה, בפרק המלחמה, סוף פרק ז.