סיפור רב אסי ואימו והמעשה של ר' נחמן ברב ובן יחיד (1)
במסכת קידושין מופיעה סוגיה מוכרת יחסית שעוסקת בכיבוד אב ואם, בעקבות דברי המשנה על "מצות האב על הבן".[1] הסוגיה מכילה גם יחידה אגדית, שמופיעים בה כמה אמרות אגדיות וסיפורי אגדה בנושא כיבוד אב ואם – ביניהם הסיפורים הידועים על דמא בן נתינה ור' טרפון ואמו. את היחידה האגדית הזו חותם סיפור רב אסי ואמו. בניתוח ספרותי של הסיפור הזה עסקתי באריכות בסדרת שיעורים קודמת באתר זה ובספרי "פנים אל פנים". אביא כאן בתמצית את עיקרי הדברים שהופיעו שם, לאחר מכן אעמיק עוד קצת בסיפור זה, וממנו אעבור לסיפור של ר' נחמן, העוסק גם הוא ביחסי הורות.
קידושין ל"א ע"ב | תרגום |
א רב אסי הוה ליה ההיא אמא זקינה, אמרה לי': בעינא תכשיטין, עבד לה. בעינא גברא, נייעין לך. בעינא גברא דשפיר כותך, שבקה ואזל לארעא דישראל.
ב שמע דקא אזלה אבתריה, אתא לקמיה דרבי יוחנן, אמר לי': מהו לצאת מארץ לחוצה לארץ? א"ל: אסור. לקראת אמא, מהו? א"ל: איני יודע. [אתרח] פורתא הדר אתא, אמר ליה: אסי, נתרצית לצאת? המקום יחזירך לשלום.
ג אתא לקמיה דרבי אלעזר, א"ל: חס ושלום, דלמא מירתח רתח! א"ל: מאי אמר לך? אמר ליה: המקום יחזירך לשלום, אמר ליה: ואם איתא דרתח לא הוה מברך לך.
ד אדהכי והכי שמע לארונא דקאתי, אמר: אי ידעי לא נפקי.
| א רב אסי היתה לו אם זקנה. אמרה לו: 'אני צריכה/רוצה תכשיטים'. עשה לה. 'אני רוצה איש'. (אמר לה) 'נחפש/נבדוק לך'. 'אני רוצה איש יפה כמוך'. עזב אותה והלך לארץ ישראל.
ב שמע שהיא באה אחריו. בא לפני ר' יוחנן, אמר לו: 'מהו לצאת מהארץ לחוץ לארץ'? אמר לו: 'אסור'. (אמר לו:) 'לקראת אמא מהו'? אמר לו: איני יודע. השתהה מעט, ואחר בא. אמר לו (ר' יוחנן): 'אסי, נתרצית לצאת? המקום יחזירך לשלום'.
ג בא לפני ר' אלעזר, אמר לו: 'חס ושלום שמא (ר' יוחנן) כועס!'. אמר לו: 'מה אמר לך'? אמר לו: 'המקום יחזירך לשלום'. אמר לו: 'ואילו היה כועס לא היה מברך אותך'.
ד בין כך ובין כך שמע שארונה (של אמו) בא. אמר: 'אילו ידעתי לא הייתי יוצא'.
|
בסיפור על רב אסי ואמו יש ארבעה חלקים, או "תמונות". בחלק הראשון, שמתרחש בבבל, אמו הזקנה של רב אסי מבקשת ממנו שלוש בקשות. הבקשה השלישית, למצוא לה חתן "יפה כמוך" – שניתן להדין אותה כבלבול בין בן לבן זוג – מבהילה אותו מאד והוא בורח ממנה לארץ ישראל. בחלק השני הוא שומע שאמו מגיעה לארץ ישראל, ושואל את רבו, ר' יוחנן, אם הוא יכול לצאת מהארץ כדי לקבל את פניה או ללוותה. בחלק השלישי של הסיפור, תלמיד אחר של ר' יוחנן, ר' אלעזר, מפיג את חששותיו של רב אסי, ומוכיח לו שתשובתו האחרונה של ר' יוחנן לא נאמרה בכעס אלא בנחת ובברכה. בתמונה הרביעית רב אסי שומע שאמו כבר נפטרה ולמעשה זהו ארונה שמגיע לקבורה, והסיפור מסתיים במשפט "אילו ידעתי לא הייתי יוצא".
יש כמה פירושים אפשריים למשפט הזה, כפי שנראה להלן, אבל הפשוטה ביותר, לכאורה, היא שרב אסי מתחרט על בריחתו מאמו ונטישתה זמן קצר לפני פטירתה. המשפט הזה, וגם המבט הראשוני על הסיפור כולו, משאירים טעם משמעותי מאד של החמצה בהקשר של יחסי הורים וילדים. נראה שרב אסי מחמיץ 'בגדול' בתחום הזה, והסוף הוא טרגי. כשהוא מתחרט זה כבר מאוחר מדי – את אמו המתה לא ניתן להשיב.
ההחמצה הזו משתלבת היטב, לכאורה, בסוגיה כולה. כאמור לעיל, הסיפור על רב אסי ואמו חותם קובץ אגדי גדול במסכת קידושין (לא ע"א–ע"ב), שמגולל כמה סיפורים ואנקדוטות בנושא כיבוד אב ואם. אמנם חלק מהסיפורים או התיאורים ברצף זה מתארים הצלחה בקיום המצווה, אך יחד עם זאת בולטים בקובץ כמה סיפורי אי-הצלחה, שמבטאים את הקושי הגדול הטמון בקיום מצווה זו, ואפילו מביעים ייאוש מקיומה:
על ר' טרפון מסופר ששימש בגופו 'מדרגה' לאמו כשעלתה וירדה ממיטתה. אך תגובת חבריו בבית המדרש היתה שגם מעשה יומיומי ומרשים זה אינו ממלא חצי מקיום המצוה; קיום מלא יותר תלוי בעמידה בניסיון קשה בהרבה – 'כלום זרקה ארנקי בפניך לים ולא הכלמתה?'
ר' יוחנן, גדול אמוראי ארץ ישראל, אומר שאשרי מי שלא ראה את הוריו ולא נאלץ לעמוד בפני האתגר הקשה של מצוות כיבוד הורים – שאותו הוא כנראה תופס כקשה מדי.[2] בהמשך מסופר שר' יוחנן עצמו נותר עם לידתו יתום מאביו ומאמו, ושהוא תיאר את חוויית החיים האישית הזאת כחיובית, כיוון שקיום המצווה נראה לו בלתי אפשרי. זוהי כמובן התבטאות חריפה וקשה ביותר. בהמשך מופיע שאף אביי היה שותף לגורלו של ר' יוחנן, וכנראה שאף לדעתו.
היחיד בקובץ זה שמצליח לעמוד ברף הגבוה שמציבים החכמים לר' טרפון הוא הנוכרי מאשקלון, דמא בן נתינה. ואולם דמא בן נתינה מופיע בסוגיה על תקן 'האחר', מישהו מבחוץ, ולכן הצלחתו אינה בהכרח מלמדת על הסיכוי של יהודים או אף חכמים לעמוד באתגר הזה. לא בכדי נוסחה הדרישה המופלגת שהציבו חכמים לר' טרפון – 'כלום זרקה ארנקי בפניך לים ולא הכלמתה?' – באופן זהה לתיאור הצלחתו של של דמא בן נתינה: 'פעם אחת היה לבוש סירקון של זהב והיה יושב בין גדולי רומי, ובאתה אמו וקרעתו ממנו וטפחה לו על ראשו וירקה לו בפניו, ולא הכלימה'.
סיפור רב אסי ואמו הוא אקורד הסיום של הסוגיה. מה שנראה כסיפור טרגי נוסף של כישלון והחמצה מתאים לחתימת סוגיה זו, שאופיה פסימי.
אולם, זו איננה הקריאה האפשרית היחידה בסיפור. קריאה ספרותית מדוקדקת יותר, תיתן תמונה אחרת.
מבנה הסיפור
כפי שכתבתי, אפשר לחלק את סיפור רב אסי לארבעה חלקים (א'-ד', מסומנים לעיל). כפי שכבר הראה ג' רובנר,[3] בתלמוד הירושלמי מופיעה מקבילה לחלק האמצעי של הסיפור (חלקים ב', וג'):
ירושלמי נזיר פרק ז', הלכה א | תרגום |
רבי יסא שמע דאתת אימיה לבוצרה אתא ושאל לרבי יוחנן מהו לצאת אמר ליה מפני סכנת דרכים צא ואם בשביל כבוד אמך איני יודע... אטרח עלוי ואמר גמרת לצאת תבוא בשלום שמע ר' לעזר ואמר: אין רשות גדולה מזאת
| רבי אסי שמע שבאה אמו לבצרה בא ושאל את ר' יוחנן: האם מותר לצאת (מארץ ישראל לקראתה?) אמר לו: (אם אתה רוצה ללוות אותה) מפני סכנת דרכים – צא ואם בשביל כבוד אמך – איני יודע... הטריח עליו (חזר ושאל אותו שוב ושוב) ואמר: החלטת לצאת? תבוא בשלום שמע ר' אלעזר ואמר: אין רשות גדולה מזאת (=דבריו של ר' יוחנן הם נתינת רשות לצאת) |
הסיפור הזה בירושלמי עומד בפני עצמו כסיפור שלם. ממילא, גם בבבלי חלקים ב' ו-ג, שעוסקים בדינמיקה בין רב אסי לר' יוחנן, יכולים לעמוד (בשינויים סגנוניים קלים) כסיפור שלם העומד בפני עצמו. גם את חלקים א' ו-ד', שעוסקים בדינמיקה בין רב אסי ואמו, אפשר לצרף יחד ללא החלקים שביניהם, והם יעמדו כסיפור שלם.
אם נתבונן כך על הסיפור בבבלי ונפריד בין שני הסיפורים, נוכל לראות שהסיפור כולו בנוי במבנה של סיפור (ב'-ג') בתוך סיפור (א', ד'). עיצוב הסיפור במבנה כזה מאפשר קריאה מחודשת בדבריו של רב אסי בסיום הסיפור: "אילו ידעתי לא הייתי יוצא". בקריאה רגילה של הסיפור, למשפט הזה תיתכנה שתי משמעויות:
"אילו ידעתי שאמי מגיעה לארץ ישראל לאחר שנפטרה כבר, לקבורה, לא הייתי שוקל לצאת מהארץ, מפני שמשקל איסור היציאה מהארץ היה גובר במצב כזה"
"אילו ידעתי שאמי תמות תוך זמן קצר לא הייתי יוצא מבבל מראש ועוזב אותה. גם אם דבריה היו קשים לי, הייתי נשאר להיות איתה בימיה האחרונים".
אבל לאור היחס החדש שגילינו בין החלקים, יש אפשרות נוספת.
בחלקים ב'-ג', רב אסי חווה חרדה שנולדה מהחשש שדבריו של ר' יוחנן בתשובתו האחרונה מכילים כעס כלפיו. הפרשנות הזו לדברי ר' יוחנן מקבלת את הפרכתה על ידי ר' אלעזר, שמבהיר את כוונת דברי ר' יוחנן על פי היכרותו עמו.
כאמור, חלקים ב'-ג', שמספרים על המפגש עם ר' יוחנן, הם סיפור בפני עצמו – סיפור פנימי. בסיפור פנימי זה, כבסיפורים רבים אחרים שבהם מופיע סיפור בתוך סיפור, רב אסי, הדמות הראשית, עובר תהליך. הוא לומד על עצמו משהו חדש, כפי שקורה פעמים רבות לגיבורים שעוברים תהליכים בסיפורים. אפשר לפרש את הלימוד הזה באופנים שונים. אפשרות טובה אחת הציע ג' רובנר[4] – רב אסי לומד להכיר את הכוחות שלו. מצבו הראשוני היה תחושה של חולשה פנימית גדולה, שגרמה לו בין השאר לבריחה מההתמודדות עם אמו (הדמנטית?), ובחלקים ב'-ג' הוא למד שיש לו את הכוח ואת הכלים להתמודד עם דילמות. וכיצד הוא למד זאת? מהדו-שיח שלו עם ר' יוחנן. ר' יוחנן אינו מכריע את השאלה שרב אסי מציג לו, שיש בה התנגשות בין שני ערכים – כיבוד אם וקדושת ארץ ישראל. רק לבסוף, כשרב אסי מתעקש, הוא מגיב "אסי, נתרצית לצאת? תבוא בשלום". תחילה רב אסי הבין את התגובה ככעס על כך שרב אסי התעקש ולא קיבל את חוסר ההכרעה של רבו. אבל ר' אלעזר מפרש לו את ר' יוחנן אחרת, ולאחר שיחתו עם ר' אלעזר, רב אסי מבין שר' יוחנן לא כעס על העצמאות שלו, אלא רצה להעצים אותה. הוא תולה את הפיתרון בהכרעה הפנימית של רב אסי – "אסי – נתרצית לצאת" ונותן תוקף להכרעה זו בברכתו "תבוא בשלום". רב אסי למד כאן, איפוא, שהכוח והתשובות נמצאים בתוכו.
אפשר להציע פרשנות אחרת. רב אסי לומד מהתקרית הזו שיעור שיעור על אופן פרשנותו את המציאות, על האופן שבו הוא פוגש את העולם. אולי הוא יכול להסיק ממה שאירע לו שהוא מתבונן במשקפיים כהות מדי, חרדתיות מדי, בדברים תמימים שבעצם לא היו אמורים לעורר חרדה.
עם הלימוד הזה של רב אסי (שנלמד בסיפור הפנימי 'בתוך סיפור'), אפשר לחזור אל סיפור המסגרת – יחסיו של רב אסי עם אמו. רב אסי בורח מאימו בגלל דבריה "אני רוצה איש יפה כמוך". על פי הפרשנות של רובנר, נאמר שרב אסי הועצם בעקבות המפגש עם ר' יוחנן, וכעת הוא סבור שכוחותיו הפנימיים היו מסייעים לו בהתמודדות עם המצב הנפשי הקשה של אמו. על פי הפרשנות השניה, נאמר שרב אסי למד שיש לו נטיה לפרש את המציאות באופן שלילי, שאינה בהכרח משקפת את המציאות האובייקטיבית. את דברי אמו הוא פירש כנראה באופן שלילי, כביכול עוברת בראשה המחשבה שהוא החתן המיועד שלה מתוך הבלבול של הזיקנה.[5] רצון כזה הוא באמת מטריד ומבהיל, ואפשר להבין את תגובתו האינסטינקטיבית להתרחק. אלא שאולי לא זו היתה כוונתה. עם התובנה החדשה לגבי אופן חשיבתו והאופן שבו החרדות פועלות בתוכו ומשפיעות אצלו על פרשנות המציאות הוא חוזר לדבריה ובוחן אותם מחדש. אולי אפשר לפרש אותם אחרת; אולי דבריה תמימים יותר והיא רק רצתה להחמיא לו או להביע את אהבתה לו ואת רצונה בקרבתו. לאור האפשרויות האלה הוא אומר שאילו ידע את מה שהוא יודע עכשיו לגבי אופי הפרשנות שהוא נותן למציאות והאפשרות לפרש אחרת. לא היה יוצא – לא היה עוזב אותה לכתחילה.
***
בסיום של הסיפור עדיין יש משהו טרגי. הדמות הפרטית של רב אסי החמיצה. את האם לא ניתן להחזיר לחיים, ואת נטישתה לעת זקנתה לא ניתן להשיב לאחור. אבל מוסר ההשכל שלמדו הקוראים איננו פסימי כלל. דרך המסע של רב אסי עם עצמו הם יכולים לעבור תהליך פנימי בעצמם, ותהליך זה עשוי לשנות את האופן שבו הם פועלים בחייהם. הם יכולים להתבונן מחדש על מערכות היחסים, בייחוד אלה הבין-דוריות, ששכיחים בהן הפערים ואי ההבנות, ולאפשר לפרשנויות חדשות להמתיק את התקשורת ולגשר על הפערים.
לאור זה, אפשר גם לקרוא אחרת את החתימה של הסוגיה בסיפור על רב אסי. הסיפור שהסוגיה חותמת בו אינו מותיר אותנו עם התובנה שכיבוד אב ואם הוא בלתי אפשרי, אלא מאפשר לנו ללמוד לקח חשוב, מניסיונו האישי המר של רב אסי. לעיתים קרובות יחסים בין הורים וילדים מעוצבים על ידי פערי הגילאים, פערי האישיות ופערי הדורות, שמובילים לחוסר הבנה, אלה של צרכי אלה. כל אלו עלולים ליצור בעיות בתקשורת. התובנה שעולה מהסיפור, היא שהדרך שבה אנו מבינים את הרצונות והתגובות של הורינו או ילדינו נובעת לפעמים מדפוסי חשיבה פנימיים מקובעים, ואינה משקפת את מחשבותיהם האמיתיות. תובנה זו עשויה לתרום תרומה משמעותית למערכת היחסים בין הצדדים, ולשפר את היכולת לקיים את מצוות כיבוד אב ואם. אמנם, כפי שעולה מניסיונו של רב אסי ומסיפורים אחרים בסוגיה, המצווה נותרת אתגר קשה, לפעמים קשה מאד. אך סיפור רב אסי, שחותם את הסוגיה, פותח בפני הלומדים אפיק מחשבה חשוב שעשוי לשפוך אור על חלק ממקור הקושי שבמצווה ועל האפשרויות לקיום טוב יותר שלה.
שלושה שותפים באדם
רעיון מרכזי נוסף בסוגיה, שיכול לקבל אור חדש בעזרת סיפורו של רב אסי, הוא השוואת יחסי האדם עם הוריו ליחסיו עם השכינה. נקודה זו עולה בחלקים שונים של הסוגיה, במימרות ובסיפורים, ונביא להלן חלק מהדברים:
ת"ר נאמר: (שמות כ) כבד את אביך ואת אמך, ונאמר: (משלי ג) כבד את ה' מהונך, השוה הכתוב כבוד אב ואם לכבוד המקום...
ת"ר, שלשה שותפין הן באדם: הקב"ה, ואביו, ואמו, בזמן שאדם מכבד את אביו ואת אמו, אמר הקב"ה: מעלה אני עליהם כאילו דרתי ביניהם וכבדוני...
תני תנא קמיה דרב נחמן: בזמן שאדם מצער את אביו ואת אמו, אמר הקב"ה: יפה עשיתי שלא דרתי ביניהם, שאלמלי דרתי ביניהם ציערוני...
רב הונא בריה דרב יהושע לא מסגי ארבע אמות בגילוי הראש, אמר: שכינה למעלה מראשי...
רב יוסף כי הוה שמע קל כרעא דאמיה, אמר: איקום מקמי שכינה דאתיא...[6]
(קידושין ל"א ע"א-ע"ב)
באופן פשוט, ההשוואה הזו מדגישה שתי נקודות:
לחיוב בכבוד ההורים והשכינה קיימת סיבה משותפת, שכן 'שלושה שותפין הן באדם...'.
ההשוואה מדגישה את החשיבות ואת דרגת החומרה של מצוות כיבוד הורים, שמושווית לכבוד השכינה. נראה שבין השאר נובעים מכך הסטנדרטים הגבוהים והמחמירים שבהם הסוגיה מאפיינת את המצווה.
בעקבות הפרשנות שהצגתי לסיפור רב אסי, עולה נקודה שלישית ביחס להשוואה בין ההורים לשכינה, וזוהי אולי תרומה נוספת של הסיפור לסוגיה: הסיפור מעלה לתודעתנו את הקושי בתקשורת הבין-דורית, או, באופן כללי יותר, את הקושי בתקשורת בין שניים שהם נפרדים ואחרים. בכך הסיפור יכול גם להאיר, בהקשרו בסוגיה הנוכחית, קושי יסודי שמאפיין גם את יחסי האדם עם א-לוהיו. אחד מהאתגרים היסודיים הגדולים במערכת היחסים של כל אדם מאמין עם א-לוהיו הוא התקשורת עם הא-ל – בדרך כלל היעדרה של תקשורת דו-צדדית ישירה וברורה. המאמין חי, מתפלל ועובד את א-לוהיו מתוך חוסר ודאות מסוים לגבי רצונו של הקב"ה ממנו בכל רגע נתון, ובלי לדעת מהן מחשבותיו של אותו א-ל עליו: האם הקב"ה מרוצה ממנו? האם הוא פועל בכיוון הנכון או שמא עליו לשנות כיוון בעבודתו הדתית ובניהול חייו? לשאלות אלה אין מענה ברור, וזהו אחד מהמקורות לקשייו של המאמין. אפשר שההצעות שעולות מקריאת סיפור רב אסי מסמנות כיוון גם לגבי שאלה זו – ההעצמה האישית שרב אסי עובר בתחום ההכרעה בספקות במערכות יחסים, או הדרך לחיות עם הספק שרכש, יכולים לשמש את האדם גם בעמידתו מול א-לוהים.
[1] משנה קידושין א', ז.
[2] רש"י, ד"ה 'אשרי מי שלא חמאן': 'שאי אפשר לקיים כבודם ככל הצורך והוא נענש עליהם'.
[3] ראו J. Rovner, ' "Rav Assi had this old Mother": The Structure, Meaning and Formation of a Talmudic Story', in: Creation and Composition (edited by J. L. Rubenstein), Tübingen, 2005.
[4] שם, עמ' 106-108.
[5] כך הבינו כמה פרשנים, ראו, למשל, תוס' ר"י הזקן על אתר: '...והכיר שנטרפה דעתה וברח שלא יוכל לצאת ידי שמים'. והש' הגהות הגר"א על אתר.
[6] תרגום: רב יוסף, כאשר היה שומע את קול רגליה של אמו היה אומר: אקום מפני השכינה שבאה'.
תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)