קריאת שמע שעל המיטה

על היחס בין קריאת שמע על המיטה לבין קריאת שמע בערבית. המחלוקת בית הלל ובית שמאי בנוגע לזמן קריאת שמע.

תקנת הוספת קריאת שמע לתפילת ערבית,  מה היא הקריאה העיקרית, ומה מהות קריאת שמע?

File

סיכום מאת צבי שיננזון שיעור ד' מחזור נ"ב. הסיכום לא עבר את ביקורת הרב: 

קריאת שמע שעל המיטה

הרב יעקב מדן

פתיחה

(ד) שְׁמַע יִשְׂרָאֵל י"י אֱלֹהֵינוּ י"י אֶחָד.       
(ה) וְאָהַבְתָּ אֵת י"י אֱלֹהֶיךָ בְּכׇל לְבָבְךָ וּבְכׇל נַפְשְׁךָ וּבְכׇל מְאֹדֶךָ.
(ו) וְהָיוּ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם עַל לְבָבֶךָ.      
(ז) וְשִׁנַּנְתָּם לְבָנֶיךָ וְדִבַּרְתָּ בָּם בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ וּבְשׇׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ.  
(ח) וּקְשַׁרְתָּם לְאוֹת עַל יָדֶךָ וְהָיוּ לְטֹטָפֹת בֵּין עֵינֶיךָ. 
(ט) וּכְתַבְתָּם עַל מְזֻזוֹת בֵּיתֶךָ וּבִשְׁעָרֶיךָ.

דברים ו'

פשט הפסוקים הוא שצריך לקבל עול מלכות שמים על ידי ה'דברים האלה'. הדברים האלה' הם כנראה עשרת הדברות כמו שנאמר בפרק ה': "אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה דִּבֶּר י"י אֶל כׇּל קְהַלְכֶם בָּהָר". כך, אחרי שמשה מסיים לתאר את מעמד הר סיני בפרק הקודם הוא מצווה על קריאת שמע וזכרון מעמד הר סיני (אכן, עשרת הדברות היו בעבר חלק מהתפילה אך הושמטו בגלל המינים).

מחלוקת בית הלל ובית שמאי

במשנה מובאת מחלוקת בית הלל ובית שמאי:

בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: בָּעֶרֶב כָּל אָדָם יַטֶּה וְיִקְרָא, וּבַבֹּקֶר יַעַמוֹד, שֶׁנֶּאֱמַר {דברים ו':ז'} "וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ".         
וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: כָּל אָדָם קוֹרֵא כְּדַרְכּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר "וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ".

ברכות י:

הגמרא אח"כ דנה במקור דעת בית שמאי:

בִּשְׁלָמָא בֵּית הִלֵּל, קָא מְפָרְשִׁי טַעְמַיְיהוּ וְטַעֲמָא דְּבֵית שַׁמַּאי, אֵלָּא בֵּית שַׁמַּאי, מַאי טַעֲמָא לָא אָמְרִי כְּבֵית הִלֵּל? אָמְרִי לָךְ בֵּית שַׁמַּאי, אִם כֵּן, נֵימָא קְרָא בַּבֹּקֶר וּבָעֶרֶב! מַאי בְּשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ? בְּשָׁעַת שְׁכִיבָה, שְׁכִיבָה מַמָּשׁ, וּבְשָׁעַת קִימָה, קִימָה מַמָּשׁ.

ברכות יא:

בוודאי שב"ש לא מתכוונים שאדם ישכב בבית הכנסת באמצע תפילת ערבית ויקרא ק"ש, אלא לדעתם המצווה היא לקרוא לפני השינה ק"ש שעל המיטה.

כך גם משתמע מהמילים: "בְּשָׁעַת שְׁכִיבָה, שְׁכִיבָה מַמָּשׁ, וּבְשָׁעַת קִימָה, קִימָה מַמָּשׁ". בית שמאי לא מצריכים רק לקרוא שמע בשכיבה, אלא גם לקרוא בשעת השכיבה והשינה.

ב"ה חולקים על ב"ש, אבל עד כמה הם חולקים? אפשר להבין שהם שהם חולקים רק על אופן הקריאה, ומאפשרים לאדם גם לעמוד או ללכת, אך מסכימים שקוראים את שמע לפני השינה. אולם, מהמקור "וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ" נראה שהם מרחיבים את זמן ק"ש לכל הלילה.

ראינו שלב"ש זמן קריאת שמע הוא שעת שכיבה והכוונה לקריאת שמע שעל המיטה, ואילו לב"ה זמן ק"ש כולל גם את "ובלכתך בדרך" והכוונה לקריאת שמע בתפילת ערבית.

על פי הפסוקים עצמם ניתן לדבר על ארבע קריאות שמע ביום:

וְשִׁנַּנְתָּם לְבָנֶיךָ וְדִבַּרְתָּ בָּם 1. בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ 2. וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ 3. וּבְשׇׁכְבְּךָ 4. וּבְקוּמֶךָ.

• תפילת השחר- קמים בבוקר וקוראים קריאת שמע (מה שנקרא ק"ש קטנה)
• חלק מתפילת שחרית- לפני שיוצאים לדרך מתפללים שחרית ומשם הולכים ישר לעבודה
• כחלק מתפילת ערבית- בדרך מהעבודה הביתה עוצרים בבית הכנסת ומתפללים ערבית
• על המטה- לפני שהולכים לישון קוראים קריאת שמע פעם רביעית

אם נאמר שיש רק שתי קריאות, אפשר להסביר את "בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ" כנשיקת המזוזה (שבתוכה כתובים פרשיות ק"ש) ביציאה לעבודה ובחזרה מהעבודה [למרות שבית הלל דורשים את הפסוק לעניין לפטור עוסק במצווה, לא סביר שזו המשמעות הפשוטה והיחידה של הפסוק].

היחס בין קריאת שמע לתפילה

ניתן לזהות בדברי התנאים מפנה מקריאת שמע על המטה לקריאת שמע מוקדמת יותר בערב - מיד כשבא הביתה מהשדה או לפני זה - בבית כנסת, שם הוא כבר מתפלל וסומך גאולה לתפילה.

זה מעורר אותנו לדון ביחס בין תפילה לקריאת שמע. הזמנים של קריאת שמע הם אישיים - על פי הלו"ז של האדם. האדם נפגש עם הקב"ה כחלק מהחיים שלו - כשהוא מתעורר, כשהוא יוצא לדרך, כשהוא חוזר, וכשהוא הולך לישון הוא נפגש עם הקב"ה ומקבל עליו עול מלכות שמים. לתפילה יש משמעות מעט שונה - התפילה הולכת אחר סדר העולם הכללי שהקב"ה מנהיג, ולכן הזמנים שלה קבועים יותר ופחות קשורים למעשי האדם.

חז"ל רצו לסמוך גאולה לתפילה ולחבר בין שני הגורמים האלה. כך מצד אחד, ברכות קריאת שמע עוסקות בסדר העולם בלי קשר לאדם - המעריב ערבים, כחלק מהחיבור בין התפילה לקריאת שמע. מצד שני, אהבת עולם עוסקת בלימוד תורה וכך מתחברת ל"והיו הדברים האלה". בנוסף, "בשכבך" יכול להתפרש כבקשת הגנה לקראת הלילה, ולהתחבר לברכת "השכיבנו".

הרחבת זמן ק"ש או הוספת קריאה

כאן נשאל שאלה יסודית, האם הקדמת קריאת שמע לתחילת הערב בטלה את דין קריאת שמע שעל המטה שמקורה בפשוטו של מקרא, או שהיא הוספה ורק תקנה כדי שלא ישכחו לומר ק"ש על המטה או כדי לחבר בין התפילה לק"ש?

הברייתא מתארת את הוספת פרשיות שמע לסדר תפילת ערבית:

חֲכָמִים עָשׂוּ סְיָיג לְדִבְרֵיהֶם, כְּדֵי שֶׁלֹּא יְהֶא אָדָם בָּא מִן הַשָּׂדֶה בָּעֶרֶב וְאוֹמֵר: אֵלֵךְ לְבֵיתִי וְאוֹכַל קִימְעָא וְאֶשְׁתֶּה קִימְעָא וְאִישַׁן קִימְעָא, וְאַחַר כָּךְ אֶקְרָא קְרִיאַת שְׁמַע, וְאֶתְפַּלֵּל, וְחוֹטַפְתּוֹ שֵׁינָה, וְנִמְצָא יָשֵׁן כָּל הַלַּיְלָה. אֲבָל אָדָם בָּא מִן הַשָּׂדֶה בָּעֶרֶב, נִכְנָס לְבֵית הַכְּנֶסֶת. אִם רָגִיל לִקְרוֹת, קוֹרֵא, וְאִם רָגִיל לִשְׁנוֹת, שׁוֹנֶה, וְקוֹרֵא קְרִיאַת שְׁמַע וּמִתְפַּלֵּל, וְאוֹכֵל פִּתּוֹ וּמְבָרֵךְ. וְכָל הָעוֹבֵר עַל דִּבְרֵי חֲכָמִים חַיָּיב מִיתָה.

ברכות ד:

הגמרא מציעה שני הסברים למה "כָל הָעוֹבֵר עַל דִּבְרֵי חֲכָמִים חַיָּיב מִיתָה":

מַאי שְׁנָא בְּכָל דּוּכְתָּא, דְּלָא קָתָנֵי "חַיָּיב מִיתָה", וּמַאי שְׁנָא הָכָא, דְּקָתָנֵי "חַיָּיב מִיתָה"?
אִיבָעֵית, אֵימָא מִשּׁוּם דְּאִיכָּא אוֹנֶס שֵׁינָה, 
וְאִיבָעֵית, אֵימָא לְאַפּוֹקֵי מִמַּאן דַּאֲמַר "תְּפִלַּת עַרְבִית רְשׁוּת", קָא מַשְׁמַע לַן דְּחוֹבָה.

אפשרות שלישית היא שמי שנוהג כדברי ב"ש חייב מיתה כמו ר' טרפון (עיין משנה י:).

מקור הברייתא הוא באבות דר' נתן ושם היא מובאת לדוגמה לסייג שחכמים עושים לתורה:

איזהו סייג שעשו חכמים לדבריהם שחכמים אומרים קריאת שמע של ערבית עד חצות רבן גמליאל אומר עד קרות הגבר. כיצד אדם בא ממלאכתו אל יאמר אוכל קימעא ואשתה קימעא ואישן קימעא ואחר כך אקרא קריאת שמע נמצא ישן כל הלילה ואינו קורא אלא אדם בא ממלאכתו בערב ילך לבית הכנסת או לבית המדרש אם רגיל לקרות קורא ואם רגיל לשנות שונה ואם לאו קורא ק"ש ומתפלל וכל העובר על דברי חכמים חייב מיתה.

אבות דרבי נתן, נוסחא א', פרק ב'

כאן יוצא שהעובר על דברי חכמים עובר על "ועשו סייג לתורה".

קיימת גם נוסחה שנייה לאבות דר' נתן:

...מכאן אמרו חכמים עלה אדם למטה יקרא אם היה ת"ח יקרא את שמע בתחלה ואם רצה לשנות ישנה וכל העובר על דברי חכמים הרי זה מתחייב בנפשו

אבות דרבי נתן נוסחא ב', פרק ג'

בעוד שבנוסחה הראשונה חכמים תיקנו לקרוא את שמע בערבית, כאן התקנה היא לקרוא את שמע על המיטה לפני שלומדים, וקריאת שמע על המיטה היא העיקרית והחשובה.

תוקף קריאת שמע שעל המיטה

כאן ניגע בשלוש שיטות בנוגע לתוקף ק"ש:

1. מצוות קריאת שמע ("בשכבך")
2. חיוב נספח לקריאת שמע של ערבית
3. רשות

קריאת שמע על המטה - "בשכבך"

בשיטה הראשונה הולכים ב"ש, וגם כמה סוגיות בירושלמי.

ייתכן שכך עולה גם מהבבלי:

אֲמַר רִבִּי אַיְלָא בְּרֵיהּ דְּרַב שְׁמוּאֵל בַּר מַרְתָּא מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב: אָמַר ״שְׁמַע יִשְׂרָאֵל ה׳ אֱלֹהֵינוּ ה׳ אֶחָד״ וְנֶאֱנַס בְּשֵׁינָה, יָצָא. אֲמַר לֵיהּ רַב נַחְמָן לְדָרוּ עַבְדֵּיהּ: ״בִּפְסוּקָא קַמָּא צַעְרַן, טְפֵי לָא תְצַעְרַן״... אֲמַר רַב יוֹסֵף: פְּרַקְדָּן לֹא יִקְרָא קְרִיאַת שְׁמַע.

ברכות יג:

לא סביר שבתפילת ערבית בשבע בערב ביישוב רב נחמן היה עייף כל כך, ונראה שמדובר בק"ש שעל המיטה שמקיימים בה את המצווה, אך מספיק לקרוא את הפסוק הראשון, וכך בה"ג פוסק.

לפי זה צריך לקרוא את שתי הפרשיות של שמע, ואכן יש דעות כאלו.

הגמרא בפרק תשיעי מבארת את תוכן קריאת שמע:

הַנִּכְנָס לִישַׁן עַל מִטָּתוֹ, אוֹמֵר מִ"שְּׁמַע יִשְׂרָאֵל" עַד "וְהָיָה אִם שָׁמוֹעַ", וְאוֹמֵר: "בָּרוּךְ הַמַּפִּיל..."

ברכות ס:

לא ברור האם עד 'והיה אם שמוע' ועד בכלל או לא, ור' חננאל מבין שאכן צריך לקרוא גם את 'והיה אם שמוע' בק"ש שעל המיטה:

הנכנס לישן על מטתו אומר שמע עד והיה אם שמוע ור"ח ז"ל כתב גם פרשה שניה לפי שיש בה בשכבך ובקומך ואפשר דגרסינן שמע והיה אם שמוע

רא"ש מסכת ברכות פרק ט

ורבינו חננאל אומר, שקורא על מטתו פרשת שמע והיה אם שמע תשמעו, זולתי פרשת ציצית, שאין זמן ציצית בלילה, ועל אותה קריאה נאמר שאם נאנס בשינה אין מקיצין אותו אלא בפסוק ראשון

פסקי ריא"ז, מסכת ברכות, פרק ב' - היה קורא

כך גם אפשר להסביר את פטור החתן מקריאת שמע. לכאורה לא הגיוני לפטור אותו מקריאת שמע של ערבית, וכך פוסק המחזור ויטרי:

חתן פטור מקרא ק"ש לילה הראשון עד מוצאי שבת אם לא עשה מעשה. פי' משום דטריד במחשבת בעילת מצוה. אבל אם בעל חייב. והכונס את האלמנה חייב ואת הבתולה פטור. וק"ש שאמרו זהו ק"ש שעל מיטתו. אבל בק"ש דתפילה של ערבית ושחרית חייב:

מחזור ויטרי, תס"ו

כך גם האורחות חיים מביא בשם ר' שמואל בר' שלמה (מורו של המהר"ם מרוטנבורג).

על בסיס שיטה זו רב עמרם גאון חידש ברכה:

לעניין ברכה בקריאת שמע שעל המיטה כתב רב עמרם שצריך לברך עליה אשר קדשנו במצוותיו וציוונו על קריאת שמע, דס''ל כרבנו דקריאת שמע שעל המיטה עיקר

לשון ריא''ז (שט''ג ברכות א', ב')

ר' גרשום מסכים שקריאת שמע שעל המיטה עיקר, אך חולק וסובר שאין לברך:

והשיב, שמצינו כיוצא בזה בשנים מקומות, בק"ש ערבית שמברכים בבית הכנסת, ובק"ש שעל מיטתו שהוא עיקר אין מברכים וכן בכזית מצינו באחרונה שהיא עיקר אין מברכים ובראשונה מברכים, הכא נמי ל"ש.

שו"ת רבינו גרשום מאור הגולה, סימן י"ג

קריאת שמע על המטה כתקנה צדדית

מסתבר שר' יוחנן ור' יהושע בן לוי נחלקו לגבי משמעות ק"ש שעל המיטה, אחרי שכבר תוקנה קריאת שמע בתפילת ערבית:

דַּאֲמַר רִבִּי יוֹחָנָן: באֵיזֶהוּ בֶּן הָעוֹלָם הַבָּא? זֶה הַסּוֹמֵךְ גְּאוּלָּה לִתְפִלָּה שֶׁל עַרְבִית. רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אוֹמֵר: תְּפִלּוֹת בָּאֶמְצַע תִּקְּנוּם.      
בְּמַאי קָא מִפַּלְּגִי? אִי בָעֵית, אֵימָא קְרָא, אִיבָעֵית, אֵימָא סְבָרָא. אִיבָעֵית, אֵימָא סְבָרָא, דְּרִבִּי יוֹחָנָן סָבַר: גְּאוּלָּה מֵאוּרְתָּא נַמֵי הָוֵי, אֵלָּא גְּאוּלָּה מְעַלַּיְיתָּא לָא הָוְיָא אֵלָּא עַד צַפְרָא. וְרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי סָבַר: כֵּיוָן דְּלָא הָוְיָא אֵלָּא מִצַּפְרָא, לָא הָוְיָא גְּאוּלָּה מְעַלַּיְיתָּא.  
וְאִי בָעֵית אֵימָא קְרָא, וּשְׁנֵיהֶם מִקְרָא אֶחָד דָּרְשׁוּ, דִּכְתִיב: {דברים ו׳:ז׳} ״בְּשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ״, רִבִּי יוֹחָנָן סָבַר: מַקִּישׁ שְׁכִיבָה לַקִּימָה: מַה קִּימָה קְרִיאַת שְׁמַע וְאַחַר כָּךְ תְּפִלָּה, אַף שְׁכִיבָה נַמֵי, קְרִיאַת שְׁמַע וְאַחַר כָּךְ תְּפִלָּה. רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי סָבַר: מַקִּישׁ שְׁכִיבָה לַקִּימָה: מַה קִּימָה קְרִיאַת שְׁמַע סָמוּךְ לְמִטָּתוֹ, אַף שְׁכִיבָה נַמֵי, קְרִיאַת שְׁמַע סָמוּךְ לְמִטָּתוֹ.

ברכות ד:

ר' יוחנן מבין שהתקנה מבטלת את פשוטו של מקרא ומותחת את זמן ק"ש לכל הלילה, ור' יהושע בן לוי מבין שעדיין הקריאה שעל המיטה היא העיקרית.

[אפשר לטעון שר' יהושע בן לוי הוא מהעיר לוד כמו ר' טרפון ור' אליעזר והוא ממשך את המסורת שהקריאה על המיטה היא ק"ש העיקרית].

בסוף העמוד הגמרא דנה במקור הקריאה על המיטה:

אֲמַר רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: אַף עַל פִּי שֶׁקָּרָא אָדָם קְרִיאַת שְׁמַע בְּבֵית הַכְּנֶסֶת, מִצְוָה לִקְרוֹתוֹ עַל מִטָּתוֹ. אֲמַר רִבִּי יוֹסֵי: מַאי קְרָא? {תהלים ד':ה'} "רִגְזוּ וְאַל תֶּחֱטָאוּ, אִמְרוּ בִלְבַבְכֶם עַל מִשְׁכַּבְכֶם, וְדוֹמּוּ סֶלָה".   
אֲמַר רַב נַחְמָן: אִם תַּלְמִיד חָכָם הוּא, אֵין צָרִיךְ. אֲמַר אַבַּיֵי: אַף תַּלְמִיד חָכָם, מִיבָּעֵי לֵיהּ לְמֵימַר חַד פְּסוּקָא דְּרַחֲמֵי, כְּגוֹן: {תהלים ל"א:ו'} "בְּיָדְךָ אַפְקִיד רוּחִי פָּדִיתָה אוֹתִי ה' אֵל אֱמֶת".

ברכות ד:-ה.

היה מתבקש להביא את הפסוק "בשכבך" בשביל ר' יהושע בן לוי, וכך להמשיך את שיטתו. אלא שהבבלי לוקח אותו למקום אחר, ומסביר את הקריאה כנספח ועניין צדדי.

מה פירוש הפסוק: "רִגְזוּ וְאַל תֶּחֱטָאוּ, אִמְרוּ בִלְבַבְכֶם עַל מִשְׁכַּבְכֶם, וְדוֹמּוּ סֶלָה"? לרגוז זה לדאוג, אך איזה חטא אפשר לעשות בלילה? אפשר לראות בתנ"ך כמה דוגמאות:

• כִּי לֹא יִשְׁנוּ אִם לֹא יָרֵעוּ וְנִגְזְלָה שְׁנָתָם אִם לֹא יכשולו יַכְשִׁילוּ משלי ד', טז
• וְעֵין נֹאֵף שָׁמְרָה נֶשֶׁף לֵאמֹר לֹא תְשׁוּרֵנִי עָיִן וְסֵתֶר פָּנִים יָשִׂים איוב כ''ד, טו
• הוֹי חֹשְׁבֵי אָוֶן וּפֹעֲלֵי רָע עַל מִשְׁכְּבוֹתָם בְּאוֹר הַבֹּקֶר יַעֲשׂוּהָ כִּי יֶשׁ לְאֵל יָדָם מיכה ב', א

אדם אומר ק"ש כדי לזכור שה' לידו ושלא יחטא בניאוף או בשאר העברות בפסוקים.

בנוסף להצלה מחטא, אפשר לראות את קריאת שמע בתור נספח כלימוד תורה לפני השינה:

א"ר חנא בר חימי א"ר פדת א"ר יוחנן כל המשביע עצמו מדברי תורה או קורא קריית שמע על מטתו ולא לן אין מבשרין אותו בשורות רעות שנאמ' ושבע ילין בל יפקד רע

שאילתות דרב אחאי מקץ שאילתא כט

סיבה מרכזית שלישית היא הגנה מסכנות הלילה:

תנן הקורא קריאת שמע בבית הכנסת שחרית יצא ידי חובתו, ערבית לא יצא ידי חובתו, אלא אם כן חוזר ומתפלל בביתו, מה טעם, כדי להבריח את המזיקין מן הבית

מדרש תהלים, מזמור ד'

הכוונה במזיקים היא לא בהכרח שדים, אלא שודדים וחיות רעות שיכולים לפרוץ לבית. כך נראה גם מאביי שפוטר תלמיד חכם מקריאת שמע מלאה כיוון שהתורה מגנה עליו.[1]

אפשר למצוא כמה נפקא מינות בין הסיבות:

ק"ש שעל המיטה בליל הסדר

השולחן ערוך פוסק:

חייב אדם לעסוק בהלכות הפסח וביציאת מצרים, ולספר בניסים ובנפלאות שעשה הקדוש ברוך הוא לאבותינו, עד שתחטפנו שינה. הגה: ... ונוהגים שלא לקרות על מטתו רק פרשת שמע, ולא שאר דברים שקורין בשאר לילות כדי להגן, כי ליל שמורים הוא מן המזיקין.

שולחן ערוך אורח חיים הלכות פסח סימן תפא

הרמ"א אומר לקרוא את שמע גם בליל הסדר אך לא דברים נוספים שאומרים כנגד המזיקים, כי מדובר בליל שימורים. אך לדעת השו"ע לא אומרים כלל ק"ש על המיטה אלא אדם נרדם מתוך סיפור יצירת מצרים, כיוון שכל מטרת קריאת שמע היא הגנה מן המזיקים וליל פסח הוא ליל שימורים.

לפי הרמ"א צריך לחלק, קריאת שמע עצמה היא המצווה של "בשכבך" ובשביל ההגנה יש פסוקים נוספים, וכך אומר הלבוש:

ונוהגין בשתי לילות הללו שלא לקרות על מטתו רקג פרשת שמע שהיא חיוב משום ק"ש של שכיבה, אבל שאר ענינים שקורין להגין מן המזיקין אין צריך, כי ליל שמורים הוא מן המזיקין:

לבוש אורח חיים סימן תפא סעיף ב

סדר אמירת ק"ש המפיל ומזמורי שמירה

המגן אברהם מתלבט מה סדר האמירה:

ומסדור ל' הטור וש"ע משמע דאחר שמע יאמר המפיל ואח"כ יאמר יושב בסתר וכו' וצ"ל דטעמו משום דשמע א"א משום שמירה רק משום דילפינן מקרא אמרו בלבבכם כדאיתא בגמרא שצ"ל ד"ת או בקשה סמוך לשינה לכן צריך לאומרה קודם ברכת המפיל שלא יהיה הפסק בין ברכה לשינה אבל יושב בסתר ואינך דהוי משום שמירה לא הוי הפסק.     
אבל הרמב"ם פ"ז והג"מ ס"ל שגם שמע אומר באחרונה וכ"כ הרד"א בשם רבינו האי דס"ל דגם שמע הוי משום שמירה וכ"כ התוספות ריש ברכות דמוכח כן

מגן אברהם סימן רלט ס"ק ב

לפי הרמב"ם ניתן לומר שמע אחרי ברכת המפיל, כיוון שגם ק"ש היא כנגד המזיקים ולכן היא לא נחשבת להפסק. לעומתו, הטור פוסק לומר את שמע לפני ברכת המפיל כי חיוב ק"ש הוא משום לימוד תורה.

חיוב נשים בק"ש שעל המיטה

להבנה הזו יש השלכה לגבי חיוב נשים בק"ש. האליה רבה אומר שנשים חייבות בקריאת שמע כי גם הן צריכות שמירה, אבל הפרי מגדים מביא שיש חולקים: "דסוברים דמשום תורה ונשי לאו בני לימוד תורה".

החולקים מבינים שק"ש על המיטה נועדה לסיים את היום בדברי תורה "והגית בו יומם ולילה".

אפשר לראות תפיסה זו ברשב"י:

אמר רבי יוחנן משום ר"ש בן יוחי: אפי' לא קרא אדם אלא קרית שמע שחרית וערבית - קיים לא ימוש

מנחות צט:

וכך גם הירושלמי מסיק בשיטת רשב"י:

טַעֲמֵיהּ דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי זֶהוּ שִׁינּוּן (קריאת שמע) וְזֶה שִׁינּוּן (לימוד תורה) וְאֵין מְבַטֵּל שִׁינּוּן מִפְּנֵי שִׁינּוּן.

ירושלמי ברכות פ"א ה"ב

שינה בצהריים

המהרי"ל פוסק שאדם צריך לקרוא ק"ש גם לפני שינת צהריים. שיטה זו לא יכולה להסתמך על מצוות ק"ש, לימוד תורה או מזיקים, אלא לקריאת שמע כהכנה לקראת הפקדת הנשמה אצל ה' ובדומה לווידוי לפני המיתה.

 

הירושלמי מביא הסבר נוסף לקריאת שמע בבית הכנסת:

אָמַר רִבִּי יוֹסֵי תִּיפְתָּר בְּאִילֵּין כּוּפְרָנַיָּא דְקִיקַיָּיא דְּאוֹרְחֵיהוֹן מִסְתַּלְּקָא עַד דְּהוּא אַיְמָמָה דְצָדִי לוֹן מִיקַּמֵּי חַיּוּתָא.        
תַּנִּי הַקּוֹרֵא קוֹדֶם לָכֵן לֹא יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ. אִם כֵּן לָמָּה קוֹרִין אוֹתָהּ בְּבֵית הַכְּנֶסֶת. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי אֵין קוֹרִין אוֹתָהּ בְּבֵית הַכְּנֶסֶת בִּשְׁבִיל לָצֵאת יְדֵי חוֹבָתוֹ אֶלָּא כְדֵי לַעֲמוֹד בִּתְפִילָּה מִתּוֹךְ דָּבָר שֶׁל תּוֹרָה.

ירושלמי ברכות פ"א ה"א

בני הכפרים עזבו את עבודתם מוקדם ולכן גם התפללו מוקדם, והם קראו קריאת שמע כדי לעמוד בתפילה מתוך דבר של תורה.

אפשר להסביר שקראו את ק"ש בברכותיה לפני צה"כ כי הברכות עומדות בפני עצמן גם כשלא יוצאים יד"ח ק"ש, והן שייכות גם רק לקראת הלילה, ואז משמע כרש"י (המובא ברא"ש) שאין בעיה לברך ברכות שמע לפני הזמן ולצאת ידי חובה בקריאת שמע שעל המיטה. לעומת זאת, רב האי גאון הבין שהם לא ברכו את ברכות קריאת שמע, כיוון שהתפללו לפני הזמן, ונם קראו רק את שמע כמו שבמנחה קוראים רק את אשרי.

קריאת שמע על המטה כרשות

האשכול מתייחס לגמרא שניתן לצאת ידי חובת ק"ש גם בפסוק ראשון:

אמר רב יצחק בר שמואל בר מרתא משמיה דרב אמר שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד ונאנס בשינה יצא, וכל שכן אונס אחר שיצא. ומי שמפרש ומוקים להא מילתא בקרית שמע שעל מטתו טעותא היא, דקרית שמע שעל מטתו רשות היא וליכא למימר בה נאנס בשינה יצא:

האשכול, ליקוטי הלכות תפילה

כך גם בתשובות הגאונים (שערי תשובה ס' נז), שו"ת הרמב"ם (ס' קפב) ובשו"ת ר' אברהם בן הרמב"ם (סימנים עט, פט).

סיכום

לסיכום, ראינו שלוש שיטות בהבנת קריאת שמע שעל המיטה:

1. קריאת שמע על המיטה היא המצווה מדאורייתא, ואין מקרא יוצא מידי פשוטו, והקריאה בערבית היא מחשש שאדם ירדם בלי לקרוא ק"ש.
2. קריאת שמע בערבית היא העיקרית כבית הלל, והקריאה על המיטה היא נספח
3. קריאת שמע על המיטה היא רשות

וראינו נפקא מינות שונות: ק"ש בליל הסדר, סדר ק"ש והמפיל, חיוב נשים בק"ש, ק"ש לפני שינת צהריים.