הזכרת גשמים ושאלתם במקומות הזקוקים לגשמים בקיץ

השיעור של הרב מדן עסק בהזכרת גשמים ושאילתם במקומות הזקוקים לגשם בקיץ.
פתחנו את השיעור בסקירת מחלוקת רבי ור' יהודה. רבי חושב שבני נינווה לא יכולים לשאול גשמים בשומע תפילה, ואילו ר' יהודה חולק. הרב הסביר שזו מחלוקת היסטורית - ר' יהודה חי בזמן שעמ"י התפזר מהארץ והיא אבדה את מרכזיותה, אך רבי חי בזמן שהארץ השתקמה. יש ראשונים שהסבירו שהמחלוקת היא מה נקרא ציבור גדול, לפי רבי רק ארץ שלמה, ולפי ר' יהודה אפילו עיר גדולה.
חנניה טען שבגולה שואלים גשמים שישים יום אחרי תקופת תשרי, והרב קישר זאת לוויכוח של חנניה עם רבי האם הוא יכול לקדש חודשים ולעבר שנים בחו"ל. חנניה חשב שישראל עדיין לא התשקמה למרכז שהייתה פעם, ומאותה סיבה קובע לגולה זמן ייחודי לשאלת גשמים.
אח"כ סקרנו ארבע אופציות להגדרת זמני שאילת גשמים.
1. התאמת זמן שאלה לכל ארץ ע"פ צרכיה
2. שישים יום בתקופה הוא זמן כללי לשאילת גשמים, וז' בחשוון נתקן לא"י זכר לעולי הרגל
3. לבבל נתקן זמן מיוחד כי הייתה מרכז יהודי, ושאר הגלויות שואלות כא"י
4. בבל היא טובענית וגשם רב מזיק לה, ולכן ניתן להימנע שם מבקשת גשמים

העמקנו בתפיסה שזמן השאלה בארץ משפיע על כל חו"ל. הרב פרנק פסק לבני הכדור הדרומי לא לשאול או להזכיר אף פעם גשם, כי מוקד התפילה הוא הארץ. החזון איש חלק עליו, וטען שרק בהזכרה קושרה לשבח על הגשם בארץ, אך שאלה תלויה גם בצרכי המקום וגם בארץ ישראל (לכן אדם שטועה בהזכרה יחזור, ואדם שטועה בשאלה לא יחזור).
בניגוד אליהם, הרא"ש הבין שכל ארץ שואלת ע"פ צרכיה, והוא הסביר את הרמב"ם לפי שיטתו.
הר"ן הקשיח את הזמנים, וסידר זאת כך:
1. א"י- משמיני עצרת
2. כשיש פירות בשדה- ז' בחשוון
3. בבל שטובענית- שישים יום בתקופה
הוא הודה שהרי"ף והרמב"ם (לשיטתו) מונים רק שני זמנים:
1. א"י- ז' בחשוון זכר למקדש
2. גולה- שישים יום בתקופה

אח"כ דנו למה בני נינווה (או כל אחד אחר) לא יכול לשאול גשמים בברכת שנים מדין בקשה פרטית? הר"ן תירץ שגם מזיק לכל העולם, אך הבית יוסף טען שיש כאן שינוי ממטבע שטבעו חכמים.
הב"ח דאג לשינוי תקנת חכמים, ולכן הזהיר לא לשאול גשמים שלא בזמן אפילו בשומע תפילה.

עברנו לשיטת התורת חיים שהסביר את הרמב"ם בצורה חדשה ומשכנעת. ניתן לשאול גשמים שלא בזמן שנקבע רק בשומע תפילה, אך ניתן להימנע משאלת גשמים כאשר הם מזיקים.

ראינו גם את מחלוקת התשב"ץ ור' יונתן. ר' יונתן סבור שהציבור בחו"ל נחשב ליחידים ולכן לא יכול לקבוע תפילת תענית או לשאול גשמים בברכת השנים. התשב"ץ חלק עליו והסביר שציבור נחשב כרבים, אך לא יכול לבקש גשמים מצד שינוי מטבע שטבעו חכמים כדברי הבית יוסף.

הרב וואזנר חידש חידוש גדול אך פשוט, שלחצי כדור הדרומי החורף הוא מפסח ועד סוכות, וזו תקנת חכמים.

סיימנו במנחת יצחק שטען שמצד אחד בני הכדור הדרומי לא יכולים לשאול גשמים בחורף שלהם כי זה מזיק לרוב העולם, ומצד שני לא יכולים לשאול בקיץ שלהם כי זה מזיק להם, והוא אומר להם לבקש גשמים בכל השנה בשומע תפילה, בין בשבילם ובין בשביל שאר העולם (ע"פ הרב מסאטמר).

File

סיכום מאת צבי שיננזון שיעור ד' מחזור נ"ב. הסיכום לא עבר את ביקורת הרב:

הזכרת גשמים ושאלתם במקומות
הזקוקים לגשמים בקיץ

פתיחה

בשיעור הקודם עסקנו בהזכרת ושאלת גשמים באופן כללי, והיום נמקד את הדיון במקומות שזקוקים לגשם בקיץ. תוך כדי ניתוח המקורות יעלו לנו שתי שאלות יסוד: מרכזיותה של ארץ ישראל בתקופת היסוד, וקיבעון ואחידות הנוסח – האם התפילה היא נצחית והמציאות מותאמת אליה, או שנתקנה למציאות מסוימת שיכולה להשתנות.

מחלוקת רבי ור' יהודה- היסטורית או למדנית?

הגמרא בתענית מעלה שאלות אלו בסיפור על בני נינווה:

שלחו ליה בני נינוה לרבי: כגון אנן, דאפילו בתקופת תמוז בעינן מטרא, היכי נעביד? כיחידים דמינן או כרבים דמינן? כיחידים דמינן - ובשומע תפלה, או כרבים דמינן ובברכת השנים? שלח להו: כיחידים דמיתו, ובשומע תפלה... אמר רבי יהודה: אימתי - בזמן שהשנים כתיקנן וישראל שרוין על אדמתן, אבל בזמן הזה - הכל לפי השנים, הכל לפי המקומות, הכל לפי הזמן!... מאי הוי עלה? רב נחמן אמר: בברכת השנים, רב ששת אמר: בשומע תפלה. והלכתא: בשומע תפלה.

תלמוד בבלי תענית דף יד עמוד ב

נראה שהמחלוקת בין רבי יהודה ורבי היא מחלוקת היסטורית ולא למדנית. נבחן מתי אמר כל תנא את דעתו – ר' יהודה נמצא בזמן גזירות אדריאנוס כאשר עמ"י מתפזר ועמוד השדרה שלו מתפרק בעקבות כשלון המרד, ואילו רבי חי בזמן שארץ ישראל השתקמה בימי אנטונינוס.

יש ראשונים שהסבירו (בדוחק) שהמחלוקת ביניהם היא בשאלה מה נקרא ציבור גדול, לפי רבי רק ארץ שלמה כמו ספרד ואשכנז, ולפי ר' יהודה אפילו עיר גדולה כמו נינווה.

בגמרא אחרת מובאת דעתו של חנניה:

משנה. בשלשה במרחשון שואלין את הגשמים. רבן גמליאל אומר: בשבעה בו, חמשה עשר יום אחר החג, כדי שיגיע אחרון שבישראל לנהר פרת[1].

גמרא. אמר רבי אלעזר: הלכה כרבן גמליאל. תניא, חנניה אומר: ובגולה עד ששים בתקופה. אמר רב הונא בר חייא אמר שמואל: הלכה כחנניה.

תלמוד בבלי תענית דף י עמוד א

נראה שצריך לקרוא גמרא זו ע"פ הסיפור אצלנו בברכות:

אמר רב ספרא, רבי אבהו הוה משתעי: כשירד חנינא בן אחי רבי יהושע לגולה היה מעבר שנים וקובע חדשים בחוצה לארץ. שגרו אחריו שני תלמידי חכמים רבי יוסי בן כיפר ובן בנו של זכריה בן קבוטל... אמר להם: והלא עקיבא בן יוסף היה מעבר שנים וקובע חדשים בחוץ לארץ?... וכן אמרו לנו: לכו ואמרו לו בשמנו: אם שומע - מוטב, ואם לאו - יהא בנדוי. ואמרו לאחינו שבגולה: אם שומעין - מוטב, ואם לאו - יעלו להר, אחיה יבנה מזבח, חנניה ינגן בכנור, ויכפרו כולם ויאמרו: אין להם חלק באלהי ישראל. מיד געו כל העם בבכיה ואמרו: חס ושלום! יש לנו חלק באלהי ישראל. וכל כך למה? - משום שנאמר כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים.

תלמוד בבלי ברכות דף סג עמוד א

ר' עקיבא חי בזמן גזירות אדריאנוס וקבע חדשים בחוצה ארץ, אך רבי חי בזמן שהיישוב ישתקם ולכן הוא נלחם בחנניה שקובע חדשים בחו"ל. חנניה חושב כמו ר' יהודה, שהיישוב בארץ ישראל התפרק, ולכן הוא קובע בחו"ל גם את עיבור החודש וקידוש החודשים וגם את זמני שאלת גשמים.

 

היחס בין שאלת גשמים בז' בחשוון לבין שישים בתקופה

הפער בין קביעת ז' בחשוון לארץ ישראל לבין שישים יום אחר התקופה לגולה, מעלה ארבע אפשרויות:

1.      התאמת זמן שאלת גשמים לכל ארץ: כל ארץ שואלת גשמים ע"פ צרכיה, אך נינווה לא הייתה עיר ולא ארץ ולכן היא שאלה כמו א"י.

2.      נתקנו שני זמנים: שישים יום אחרי תקופת תשרי הוא זמן כללי לשאלת גשמים, וז' בחשוון נתקן כזכר לעולי הרגל בזמן המקדש.

3.      בבל כמרכז יהודי: בבל הייתה מרכז היהדות במשך זמן רב וראש הגלות היווה את המשך מלכות בית דוד, ולכן אסרו לעזוב את בבל. מסיבה זו נתקן לבבל זמן מיוחד, אבל שאר כל הגלויות צריכות לשאול גשמים כמו בארץ ישראל.

4.      גשם שמזיק: בבל היא טובענית וגשם רב מדי עלול להזיק, ולכן ניתן לתקן לא לשאול גשמים.

האפשרויות השונות משפיעות על השאלה מתי ישאלו גשמים באירופה. אם ז' בחשוון נקבע כזכר למקדש אז באירופה ישאלו כמו בבל, אך אם דין שישים יום אחרי התקופה נקבע כי בבל טובענית, אז באירופה שאין חשש דומה ישאלו כמו בישראל.

ייחוד ארץ ישראל- הרב פרנק והחזון איש

תפיסת שאלת גשמים כתלויה בארץ ישראל אינה פשוטה, ור' צבי פסח פרנק לוקח אותו הכי רחוק:

ולכן במדינת ניו זילאנד אל תשנו ממנהג ישראל בכל התפוצות שאחרי סוכות תאמרו ותן טל ומטר ואחרי הפסח תאמרו ותן ברכה ולא ותן טל ומטר, וכן לא תזכירו משיב הרוח ומוריד הגשם כמבואר בשו"ע (סימן קיז), וכן הוא בערוך השלחן

שו"ת הר צבי אורח חיים א סימן נו

גם אם אלו שחיים בניו זילנד ואצלם החורף מתחיל בפסח ונגמר בסוכות, עדיין בקיץ שלהם יזכירו וישאלו גשמים ובחורף שלהם לא יזכירו או ישאלו, כי ארץ ישראל היא מרכז התודעה ומבקשים גשמים למען הארץ[2].

החזון איש מרחיב בשיטה זו:

ונראה דאף דהמחבר (סי' קי”ז ס”ב) חשש לדעת הרא”ש לעניין חזרה מ”מ זה דווקא לעניין שאלה אבל לא להזכרה, דהזכרה שאנו מסדרין שבחו של מקום צריך לילך אחרי סדרי א”י דעיקר הלימוד של גבורת גשמים בתפילה בא”י כתיב ונתתי מטר ארצכם כמבואר לעיל כמה מאמרי חז”ל דעיקר גשמים בא”י וכל העולם הוא מתמצית. הלכך אין להזכיר גשמים בזמן שבא”י אין צריך אף במקום ששואלים שם בעת ההיא.

חזון איש או"ח י"ח, ז'

הזכרה היא שבחו של ה', ושבחו של ה' הוא הורדת הגשמים בארץ ישראל דווקא. לעומת הזכרה, שאלת גשמים היא לפי הצרכים של כל מקום ומקום.

הוא ממשיך בחילוק נוסף:

וכשם שבשאלה מזכירין בזמן שצריך בא”י, כך מפסיקין בכלות הזמן שצריך בא”י. ונראה דאף במקום דזמן שאלה מאוחרת מדחינן נמי הזכרה מ”מ מודה דאין להזכיר אחר שכלה זמן הזכרה בא”י.
ואפשר שזה דעת הראשונים במונפישליר המובא בשו”ת הרא”ש שם שהיו שואלין בז' והיו מפסיקין ביום א' של פסח דס”ל דאף שאלת חו”ל צריך להיות מישך שייך בזמן שאלה דארץ ישראל, ורק אז יכולים לקובעה במטבע הברכה, אבל לא משום חו”ל בלבד. דלא מצינו בגמרא רק לדחות זמן השאלה מהתחלתו אך לא לדחותו בסוף.

גם אם בתחילת הזמן אפשר לחלק בין תחילת השאלה לתחילת ההזכרה, אחרי שכלה זמן הגשמים בארץ אין להזכיר ולשאול גשמים בחו"ל. כלומר, שאלת גשמים צריכה להיות מתאימה גם לארץ ישראל וגם לצורכי המקום.

מסיבות דומות המנחת יצחק פוסק לחצי הכדור הדרומי לא להזכיר או לשאול גשם כלל כל השנה, ואם הם צריכים גשמים שיבקשו בשומע תפילה.

החזון איש מסיים ודן בענייני חזרה:

ולכן נראה שאם אמר מוה”ג בין פסח לעצרת במדינתנו[3] מחזירין אות אותו כמבואר בשו”ע קי”ד ס”ד. והגאון רבי ישראל מאיר הכהן שליט”א במ”ב שם בבה”ל הביא ג”כ בשם הפמ”ג וח”א ותמה עליהם. ולפי האמור דבריהם מכוונים, והחילוק בהזכרה בין זמן עצירת גשמים לשאר זמנים כמבואר שם ודאי לא מסתבר לחלק לעניין הזכרה וע”ע בדבריו בבה”ל סי' קי”ז ס”ב ד”ה ושאל.

אם שאל גשמים במקום שצריך אותם בין פסח לעצרת לא חוזר מחשש לשיטת הרא"ש שפוסק לשאול גשמים בחו"ל בין פסח לעצרת (נרחיב בשיטתו בהמשך), אך אם הזכיר גשם מחזירים אותו. נראה שהחלוקה היא בין הזכרה שקשורה בצורה הדוקה יותר לארץ ישראל, לבין שאלה שעקרונית היא לפי צורכי המקום.

הביאור הלכה לא הבין את החילוק בין הזכרה לשאלה, ולכן הוא פוסק אחרת:

וא"כ לפ"ז במדינותינו שצריכין מטר בין פסח לעצרת לכאורה היה ראוי לנו לפסוק בדיעבד דאין חוזר אם הזכיר גשם, אבל כיון דבלא"ה המ"א מסתפק בסימן קי"ז סק"ד דדלמא השו"ע לא מסתפק לפסוק כוותיה דהרא"ש רק כשיש עצירת גשמים נראה לכאורה דאין זה

באור הלכה סימן קי"ד סעיף ד'

נראה לו לפסוק שבחו"ל כשצריך גשם בין פסח לעצרת לא חוזר בין בהזכרה ובין בשאלה מתוך חשש לדעת הרא"ש, אך כיוון שהמגן אברהם מעלה אפשרות שסומכים על הרא"ש רק בזמן עצירת גשמים, נראה שיש לחזור.

דעת הרא"ש- שאלה לפי צורכי המקום

לעומת הדעות שראינו עד עכשיו, הרא"ש מבין שכל ארץ שואלת ומזכירה גשמים לפי צרכיה[4], ולמצב בישראל או בבל אין השפעה על כך:

על כי שמעתי כי יש תמהים על דברי באתי לפרש מה שאמרתי שאין ראוי לפסוק מלהזכיר ולשאול עתה ביום טוב הראשון של פסח... ואמר ר' אלעזר הלכה כר"ג, הו"א אין לשנות בשום מקום ולעבור על דברי המשנה וכמו שפוסק ר' אלעזר. קא משמע לן שמואל שאין זה כעובר על דברי המשנה, שלבני ארץ ישראל נשנית המשנה כפי מקומם וכפי צרכם. השתא הדברים קל וחומר אם בני בבל עושים כפי מקומם וכפי צרכם שלא בשינוי המשנה כל שכן שבני אשכנז יעשו כפי צרכם בשינוי המשנה... והדבר ידוע שבאשכנז עיקר קיום התבואה היא על ידי הגשמים שבין פסח לעצרת... אלמא דרבי לא פליג אלא בבני עיר אחת, אבל ארץ אשכנז שהיא רחבת ידים מודה ר' דשואלין כל זמן שהם צריכין וכיון ששואלין מפני הצורך כ"ש שמזכירין דהזכרה נמי רצוי שאלה היא.

שו"ת הרא"ש כלל ד' סימן י'

הרא"ש מסתמך גם על דעת הרמב"ם, שלכאורה סותר את עצמו. במשנה תורה הוא פוסק:

בשנער ובסוריא ובמצרים ובמקומות הסמוכות לאלו והדומין להן שואלין את הגשמים ביום ששים אחר תקופת תשרי. מקומות שהן צריכין לגשמים בימות החמה כגון איי הים הרחוקים שואלין את הגשמים בעת שהן צריכין להן בשומע תפלה.

רמב"ם תפילה ונשיאת כפים פרק ב הלכה טז - יז

לפי הלכות תפילה ניתן לשאול גשמים בברכת השנים רק מסוכות עד פסח, אך בפירוש המשנה הרמב"ם כותב להפך:

בשאר ארצות השאלה בזמן שהמטר טוב והגון באותו המקום ונתן אותו הזמן כאילו הוא שבעה במרחשון וכשיתעכבו הגשמים לאחר אותו הזמן על אלו הדרכים הנזכרים יתנהגו בתעניות כמו שזכר. כי יש ארצות לא יתחילו בהם הגשמים אלא מניסן. וארצות שיש בהם במרחשון הקיץ והגשמים אינם להם טובים אלא ממיתין ומאבדין והיאך ישאלו אנשי זה המקום גשם במרחשון הלא זה מן השקר והאולת וכל זה דבר אמיתי וגלוי.

פירוש המשנה לרמב"ם תענית א' ג'

הרא"ש טוען שאין סתירה – במשנה תורה הרמב"ם מדבר על "מקומות" שנחשבים כיחידים ולכן יכולים לשאול רק בשומע תפילה, בעוד שבפירוש הוא מדבר על "ארצות" שנחשבות כרבים ולכן יכולות לשאול בברכת השנים.

דעת הר"ן- קשיחות הזמנים

הר"ן בחידושיו על הרי"ף טוען שבכל מקום שבו האקלים דומה לא"י ינהגו כמותה, והוא מסביר את הרמב"ם בדומה לשיטתו:

וכבר כתבתי בחדושי שנראה מדקדוק סוגיית הגמרא דבאתרא דלית להו פירי בדברא ואינו מקום טובעני אלא צורך גשמים כגון ארץ ישראל שואלין תכף אחר החג ונמצא אומר שכל המקומות שוין להזכרה מיו"ט האחרון של חג אבל בשאלה נחלקו לג' דינין כפי חלוק המקומות שבארץ ישראל ובכל המקומות הצריכין למטר כיוצא בה ואין להן פירי בדברא שואלין ומזכירין ביום טוב האחרון של חג והיכא דאית להו פירי בדברא מאחרין השאלה עד ז' במרחשון ובבל שהיא טובעני הרבה עד ס' בתקופה וזהו הדרך היותר מתחוור בעיני וכבר נהגו ג"כ בקצת מקומות לשאול בז' במרחשון אבל מה אעשה והרב אלפסי ז"ל לא הזכיר בהלכותיו פירי דדברא כלל... ואף הר"ם במז"ל... ומדבריהם צריך לומר דכי אפסיקא הלכתא כר"ג היינו אפילו לאחר חורבן לפי שהיו מתאספים בכל הסביבות ברגל לירושלים כמו שעושין גם היום ומפני עולים הללו ראוי שנאחר השאלה שהיא היתה עיקר התקנה אבל לא סגי כל כך שנאחר את ההזכרה ולפי זה אין לנו דין שלישי של פירי דדברא כלל ועמדנו על שני דינין בלבד דבא"י בזמן הזה נקיטינן בהזכרה כר' יהודה ובשאלה כר"ג ובגולה כר' יהודה בהזכרה ובשאלה עד ששים בתקופה

ר"ן על הרי"ף תענית דף ב עמוד א

לפי הר"ן יש שלושה דינים:

·        ארץ ישראל- שואלים משמיני עצרת

·        מקומות שיש פירות בשדה- שואלים מז' בחשוון

·        בבל שהיא טובענית- שישים יום בתקופה

אך לפי הרי"ף והרמב"ם (להבנת הר"ן) יש רק שני דינים:

·        ארץ ישראל- שואלים מז' בחשוון כי התאספו ברגל לירושלים

·        גולה- שישים יום בתקופה

העיקר בדברי הר"ן זה שלא כל מקום ישאל גשמים בזמן אחר אלא יהיו זמנים מוגדרים.

שיטת הבית יוסף- שינוי ממטבע חכמים

הבית יוסף שואל שאלה טובה. הרי הגמרא בע"ז ח. אומרת שניתן לברך בסוף כל ברכה מעין הברכה, ואף מביאה כדוגמה אדם ששואל פרנסתו בברכת השנים, אז למה בני נינווה לא יכלו לשאול בברכת השנים בקשה אישית?

הוא את תירוצו של הר"ן:

וכתב הרב רבינו נסים... שאני מטר שהוא מזיק לרוב העולם בתקופת תמוז

הר"ן מתרץ שלא ניתן לבקש בברכת השנים מטר שמזיק לרוב העולם, וכך גם הריטב"א והאשכול מסבירים.

אך הבית יוסף חולק ומביא הסבר אחר:

ולי נראה דלא דמיא כלל לההיא דע"ז דהתם אינו משנה ממטבע הציבור אלא שמוסיף מעין מה ששואלים הציבור הילכך אומרה בברכת השנים אבל הכא שהוא משנה ממטבע הציבור שהרי אינם שואלים מטר ומי ששאלו מחזירין אותו אינו בדין שיהיו היחידים משנין מטבע הברכה מפני צורך עצמן וישאלו מטר באותה ברכה עצמה:

הבעיה היא שינוי ממטבע שטבעו חכמים, ולכן ניתן להוסיף בקשה אישית בסוף הברכה, אך לא ניתן לבקש באמצעה "ותן טל ומטר".

הערה צדדית- יחיד שטעה

בהמשך הוא מביא את רבו, המהר"י אבוהב:

וכתב רבנו הגדול מהר"י אבוהב ז"ל שמאחר שהרא"ש כתב באותה תשובה שאע"פ שהוא יחיד היה יכול לשאול מאחר שזה הדבר הוא צרכי רבים אלא כדי שלא יהא נראה שהם כאגודות אגודות נראה מכאן ראיה שאם היחיד טעה ושאל גשם בזמן שהיה מן הדין לשאול טל שלא יחזור מאחר שהאמת נראה כדברי הרא"ש ואפילו ביחיד יש לו מקום להתפלל אלא מהסבה הנזכרת היכא שהתפלל בדיעבד שאין בכאן זאת החורבה נראה שאין לו לחזור וצריך עיון עכ"ל

אם היחיד טעה ושאל גשמים במקום טל הוא אינו צריך לחזור, כי ניתן להסתמך על הרא"ש בדיעבד (והאחרונים הסכימו אתו). אמנם הבית יוסף עצמו מסתפק בכך, וממליץ להתפלל תפילת נדבה.

ב"ח וערוך השולחן- הרחבת שיטת הבית יוסף

הב"ח מקצין את שיטת הבית יוסף:

ונראה דלפי זה כל שכן שיש לנו לשאול מטר משבעה במרחשון בשומע תפילה כשצריכין לכך דהא אפילו בתקופת תמוז דסימן קללה הן הגשמים שואלין בשומע תפילה כשצריכים למטר כל שכן בימות הגשמים:   
מיהו קבלתי דיש ליזהר שלא לשאול גשמים כלל שלא בזמן שתקנו חכמים אפילו בשומע תפילה אלא מרצין לפניו יתברך בתעניות ובסליחות בי"ג מדות ואומרים פסוקים ומזמורים של מטר אבל אין שואלין ותן טל ומטר.

ב"ח אורח חיים סימן קיז

הב"ח מסיק לא לשאול גשמים אפילו בשומע תפלה עד תקופת השנה אף אם צריכים לכך.

ערוך השולחן הולך בכיוון דומה לר"ן לעיל:

וזה שאין שואלין מיד אחר החג בשביל עולי רגלים שיבואו לביתם  ואף ע"ג דלפ"ז בזמה"ז היה להם לשאול מיד אחר החג מ"מ לא נשתנה התקנה ויש בגמרא עוד טעם משום הפירות המונחים בשדות עד ז' מרחשון ואין לבקש אז גשמים כדי שלא ירקבו הפירות והרי"ף לא הביא טעם זה וטעמו נ"ל כדי שלא יאמרו דאם אין פירות בשדה יתחילו מיד דאינו כן דלא פלוג רבנן בתקנתא

ערוך השולחן אורח חיים סימן קיז סעיף ב

למרות שקבעו את הזמנים בגלל עולי רגלים או בגלל הפירות בשדה, הזמנים נקבעו ולא ניתן לשנות אותם כיוון שלא פלוג רבנן.

כיוון זה נוגע בשאלה אקטואלית האם ניתן לשנות תפילות כמו נחם או תחנון ארוך, שחלקים מהן לא נכונים בימינו.

תורת חיים- ניתן רק להימנע מבקשת גשמים

התורת חיים לא מקבל את ההסבר של הרא"ש ברמב"ם. הוא מבדיל בין שאלת גשמים בקיץ, לבין שאלת גשמים בחורף. ניתן לשאול גשמים בקיץ בשומע תפילה, כמו דברי הרמב"ם בהלכות, ואילו בפירוש המשנה הרמב"ם מדבר על הימנעות משאלת גשמים בחורף במקומות שמזיקים (כאן לא ניתן לדחות את ההימנעות לשומע תפילה, ולכן נאלצים לשנות את ברכת השנים עצמה).

הוא מוסיף שיחידים שמתקבצים כולם לעיר אחת להתפלל נחשבים כיחידים, למרות שהם פרוסים על פני כל ברזיל. עוד הוא אומר, שמי ששאל גשם בטעות מז' בחשוון עד תקופת השנה לא צריך לחזור, אלא אם כן זה סימן קללה במקומו.

מחלוקת תשב"ץ ור' יהונתן- האם יש רבים בחו"ל?

התשב"ץ (ג' רכ"ד) מביא מחלוקת בינו לבין ר' יונתן. לפי ר' יונתן בחו"ל לא מבקשים גשמים בברכת השנים ולא מברכים שש ברכות נוספות בתעניות, כי בחו"ל הציבור נחשב ליחידים. התשב"ץ חולק עליו, ולשיטתו ציבור נחשב כרבים ויכול להתפלל תפילת תענית, והסיבה שלא ניתן לבקש גשמים בברכת השנים היא מצד שינוי ממטבע שטבעו חכמים, כמו שהבית יוסף הסביר.

הרב וואזנר- חורף וקיץ מקומיים

הרב וואזנר בספרו 'שבט הלוי' מחדש שחכמים תיקנו שבחורף מזכירים ושואלים גשמים, אך הם לא קבעו מתי חורף ומתי קיץ. מסיבה זו, בחצי הכדור הדרומי שאצלם החורף הוא מפסח עד סוכות, ולא שהם זקוקים לגשם גם בקיץ כמו בספרד ובאשכנז, מטבע שטבעו חכמים הוא לבקש אז גשמים. אולם הוא לא מוכן להסתמך על זה עד שיסכימו אתו.

מנחת יצחק- בקשת גשמים עולמית

כאמור, המנחת יצחק השיב לבני הכדור הדרומי לומר ותן ברכה גם בקיץ וגם בחורף, כיוון שלא ניתן לשאול גשמים כאשר רוב העולם לא צריך, אז שיבקשו בחורף שלהם גשמים בשומע תפילה. מה יעשו כאשר יש לכל העולם חורף ולהם יש קיץ? כאן הוא כופף את דעתו בפני הרבי סאטמר שאומר לשאול גשמים בשומע תפילה, וכך כל השנה הם יאמרו בברכת השנים 'ותן ברכה' ובברכת שומע תפילה שואלים גשם, או בשביל החורף שלהם או בשביל החורף של שאר העולם.