חזקיהו שעשה מדעתו

 

יחזקיהו מלך יהודה עשה ארבעה דברים והסכימה דעתו לדעת המקום: גנז ספר רפואות... כתת נחש הנחושת... והסיר את הבמות והמזבחות... סתם מי גיחון והסכימה דעתו לדעת המקום... (נו"א ב, ד)

הדיון במעשי חזקיהו מובא אגב האזכור של הדברים שעשה משה מדעתו. כפי שזכה משה והסכימה דעתו לדעת המקום במעשים אלו, כך נאמר גם על מעשי חזקיהו אלו שהסכימה דעתו לדעת המקום.

בכמה מקומות עסקו חז"ל במעשי חזקיהו. הגמרא בפסחים מביאה אף היא רשימה של דברים שעשה:

תנו רבנן: שישה דברים עשה חזקיה המלך, על שלושה הודו לו ועל שלשה לא הודו לו. גירר עצמות אביו על מיטה של חבלים והודו לו, כיתת נחש הנחושת והודו לו, גנז ספר רפואות והודו לו. ועל שלושה לא הודו לו. קיצץ דלתות של היכל ושיגרן למלך אשור ולא הודו לו, סתם מי גיחון העליון ולא הודו לו, עיבר ניסן וניסן ולא הודו לו. (פסחים נו ע"א)

יש כמה הבדלים בולטים בין גמרא זו לבין אבות דרבי נתן. ראשית, אצלנו הניסוח הוא 'הסכימה דעתו לדעת המקום' ובפסחים הניסוח הוא 'הודו לו'. שנית, אצלנו מעשיו זוכים להכרה ובפסחים ההתייחסות מורכבת יותר ויש הסתייגות מכמה ממעשיו. נשים לב במיוחד לכך שאצלנו סתימת מי הגיחון מופיעה כדבר שזכה להסכמה ואילו בפסחים על אותו מעשה בדיוק לא הודו לו. אולם ככלל ברור בשני המקומות שמעשיו של חזקיהו זוכים למבט ושיפוט ערכי מצד חז"ל.

כדי להבין את הסוגיה לפרטיה יש להכיר את תקופת מלכותו של חזקיהו ולראות כיצד מתייחסים אליו חז"ל. בכך נעסוק בשיעור זה. בהסתמך על כך נוכל בשיעורים הבאים לחזור לפרטים השונים המוזכרים כאן באדר"נ, להתחקות אחר השאלות הערכיות שנידונות בכל אחד מהמקרים ולהבין את הכרעתם של חז"ל. אדהכי והכי ננסה להבין גם את טיב ההסכמה שקיבל חזקיהו ואת מקורה.

***

חזקיהו היה אחד ממלכי יהודה הבולטים ביותר ותקופת פעילותו תופסת מקום רב בספרי התנ"ך. מלבד תיאור מפורט – שבחלקו חופף בספרים השונים – של אופן הנהגתו ומעשיו בספרים מלכים ב, ישעיהו ודברי הימים ב, תקופתו מקבלת ביטוי גם בנבואותיהם של ישעיהו, הושע ומיכה, שפעלו בזמנו. יתרה מכך, להלן נראה שתקופת חזקיהו השפיעה על תוכן ספרים נוספים בתנ"ך.

כרקע לדיון בדברי חז"ל על חזקיהו נתאר בקצרה את המאורעות בימיו.[1] קודם לכן נראה את הפסוקים הראשונים המתארים אותו:

וַיַּעַשׂ הַיָּשָׁר בְּעֵינֵי ה' כְּכֹל אֲשֶׁר עָשָׂה דָּוִד אָבִיו: הוּא הֵסִיר אֶת הַבָּמוֹת וְשִׁבַּר אֶת הַמַּצֵּבֹת וְכָרַת אֶת הָאֲשֵׁרָה וְכִתַּת נְחַשׁ הַנְּחֹשֶׁת אֲשֶׁר עָשָׂה מֹשֶׁה כִּי עַד הַיָּמִים הָהֵמָּה הָיוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מְקַטְּרִים לוֹ וַיִּקְרָא לוֹ נְחֻשְׁתָּן: בַּה' אֱ-לֹהֵי יִשְׂרָאֵל בָּטָח וְאַחֲרָיו לֹא הָיָה כָמֹהוּ בְּכֹל מַלְכֵי יְהוּדָה וַאֲשֶׁר הָיוּ לְפָנָיו: וַיִּדְבַּק בַּה' לֹא סָר מֵאַחֲרָיו וַיִּשְׁמֹר מִצְו‍ֹתָיו אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה: (מלכים ב יח, ג-ו)

פועלו של חזקיה בתחום הרוחני זוכה להערכה רבה מצידו של הנביא. חזקיהו מתואר כמלך שעשה הישר בעיני ה', הרחיק את העם מעבודה זרה, בטח בה', דבק בו ושמר את מצוותיו. פסוקים אלו מהווים רקע והכנה לכל המתואר לאחר מכן.

בתקופת מלכותו שנמשכה עשרים ושש שנים התרחשו כמה אירועים דרמטיים הן ברמה הרוחנית והן ברמה המדינית. ראשית, בימי חזקיהו הראתה מלכות יהודה יציבות יחסית ואף התחזקות. אמנם ישעיהו ניבא לחזקיהו על חורבנה,[2] אך גם הבטיח שזה יתרחש רק לאחר ימיו, ואכן מלכות יהודה התקיימה עוד כמאה שנים אחרי מותו. לעומתה, מלכות ישראל נחרבה במקביל לתקופת מלכותו ואחרוני שבטיה יצאו לגלות באשור.[3]

חזקיהו היה אנטיתזה של אביו אחז. הוא דאג לטיהור המקדש מעבודה זרה ולקידושו המחודש, הסיר את הבמות ברחבי יהודה, החזיר את הכהנים והלוויים למשמרתם וחידש את מתן התרומות והמעשרות. חזקיהו לא התמקד רק בהחייאת העבודה במקדש אלא גם עשה הטוב והישר ודאג ללימוד התורה ולקיום מצוות.[4]

בצד הבטחוני חיזק את החומה הפרוצה ואת המילוא, מנע גישה של האויב למקורות המים, מינה שרי מלחמה והכין את העם מבחינה מוראלית. תקופתו מתאפיינת גם בהצלחה כלכלית ובהעשרת הממלכה.[5]

במהלך תקופת מלכותו עלה סנחריב על יהודה ורצה לכובשה. חזקיהו נתן לו ככופר כמות נכבדה של כסף וזהב מאוצרות בית המלך ומהמקדש אך לא נכנע לו. לאחר שסנחריב שלח שליחים במטרה למשוך את העם לצד שלו, חששו העם מאוד. חזקיהו קורע את בגדיו, מתכסה בשק ובא לבית ה'.[6] הוא שולח שליחים לישעיהו הנביא וגם מתפלל בעצמו:

וַיִּתְפַּלֵּל חִזְקִיָּהוּ אֶל ה' לֵאמֹר: ה' צְ-בָאוֹת אֱ-לֹהֵי יִשְׂרָאֵל יֹשֵׁב הַכְּרֻבִים אַתָּה הוּא הָאֱ-לֹהִים לְבַדְּךָ לְכֹל מַמְלְכוֹת הָאָרֶץ אַתָּה עָשִׂיתָ אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ: הַטֵּה ה' אָזְנְךָ וּשְׁמָע פְּקַח ה' עֵינֶךָ וּרְאֵה וּשְׁמַע אֵת כָּל דִּבְרֵי סַנְחֵרִיב אֲשֶׁר שָׁלַח לְחָרֵף אֱ-לֹהִים חָי: (ישעיהו לז, טו-יז)

ישעיהו מבשר לחזקיהו שתפילתו התקבלה וכי אשור לא יצליחו לצור על ירושלים. ואכן, מלאך ה' מכה במחנה סנחריב, אלפים רבים מתים במחנהו והוא נאלץ לסגת ולעזוב את יהודה.[7]

פרשיה נוספת קשורה פחות לתפקודו כמלך ומלמדת אותנו יותר על חזקיהו האיש. כשהוא חולה במחלה אנושה ישעיהו מתנבא שימות[8] אך חזקיהו אינו מתייאש אלא בוכה ומתפלל.

תפילותיו שופעות שיח ומביעות רחשי לב. בתפילתו זו מבקש חזקיהו להמשיך לחיות, שכן המת אינו יכול להודות לקב"ה אך האדם החי יכול גם יכול:

כִּי לֹא שְׁאוֹל תּוֹדֶךָּ מָוֶת יְהַלְלֶךָּ לֹא יְשַׂבְּרוּ יוֹרְדֵי בוֹר אֶל אֲמִתֶּךָ: חַי חַי הוּא יוֹדֶךָ כָּמוֹנִי הַיּוֹם אָב לְבָנִים יוֹדִיעַ אֶל אֲמִתֶּךָ: (ישעיהו לח, יח-יט)

אכן, הקב"ה שומע את תפילתו ובניגוד לנבואת ישעיהו הוא זוכה לחמש עשרה שנות חיים נוספות.

נחזור לפן הרוחני. חז"ל טוענים שבתקופתו פרח לימוד התורה,[9] ולדעתם בימיו נכתבו גם כמה מספרי התנ"ך:

חזקיה וסיעתו כתבו ישעיהו, משלי, שיר השירים וקהלת. (בבא בתרא טו ע"א)

לגבי כתיבת ספר ישעיהו אומר רש"י על אתר:

שהרגו מנשה ולא כתב ספרו, שלא היו הנביאים כותבים ספריהם אלא לפני מותן. (רש"י שם ד"ה כתבו ישעיהו)

מדברי רש"י ברור שאנשי סיעתו של חזקיהו המשיכו את פועלו גם לאחר מותו, שהרי מנשה מלך אחריו. עם זאת, ברור שמדובר ביוזמה שקשורה בו אישית, שהרי מגמתו הרוחנית של מנשה בנו הייתה הפוכה משלו.

אולם, על סמך מה טוענים חז"ל שחזקיהו וסיעתו כתבו את משלי, שיר השירים וקהלת? האין אלו ספריו של שלמה המלך?

דבריהם מתבססים על הפסוק הבא ממשלי:

גַּם אֵלֶּה מִשְׁלֵי שְׁלֹמֹה אֲשֶׁר הֶעְתִּיקוּ אַנְשֵׁי חִזְקִיָּה מֶלֶךְ יְהוּדָה: (משלי כה, א)

לפי חז"ל אין מדובר כאן בהעתקה גרידא אלא במעורבות אקטיבית הרבה יותר מצידם של אנשי חזקיהו.[10] מכל מקום, על פי דברי חז"ל אלו, מעורבותו של חזקיה בספרי התנ"ך נכבדה מעבר לפרקים העוסקים באופן ישיר בו ובתקופתו.

ראינו בחלקו הראשון של השיעור כיצד מתואר חזקיהו על ידי הנביא בספר מלכים ב. גם בספר דברי הימים ב הוא זוכה לדברי שבח לאחר שמתוארת החזרת עבודת בית המקדש על כנה:

וַיַּעַשׂ כָּזֹאת יְחִזְקִיָּהוּ בְּכָל יְהוּדָה וַיַּעַשׂ הַטּוֹב וְהַיָּשָׁר וְהָאֱמֶת לִפְנֵי ה' אֱ-לֹהָיו: וּבְכָל מַעֲשֶׂה אֲשֶׁר הֵחֵל בַּעֲבוֹדַת בֵּית הָאֱ-לֹהִים וּבַתּוֹרָה וּבַמִּצְוָה לִדְרֹשׁ לֵא-לֹהָיו בְּכָל לְבָבוֹ עָשָׂה וְהִצְלִיחַ: (דברי הימים ב לא, כ-כא)

פסוקים אלו מהווים בסיס לדברי חז"ל על פריחת העיסוק בתורה ובמצוות בימיו.

***

למרות השבחים שזוכה להם חזקיהו, מהתנ"ך ומדברי חז"ל עולה שהתמונה מורכבת יותר.

וְלֹא כִגְמֻל עָלָיו הֵשִׁיב יְחִזְקִיָּהוּ כִּי גָבַהּ לִבּוֹ וַיְהִי עָלָיו קֶצֶף וְעַל יְהוּדָה וִירוּשָׁלִָם: (דברי הימים ב לב, כה)

כלפי מה אמורים הדברים? מה סיבת הביקורת על חזקיהו?

על פניו הסיבה לכך היא אירוע שהתרחש לאחר מחלתו של חזקיהו:

בָּעֵת הַהִיא שָׁלַח בְּרֹאדַךְ בַּלְאֲדָן בֶּן בַּלְאֲדָן מֶלֶךְ בָּבֶל סְפָרִים וּמִנְחָה אֶל חִזְקִיָּהוּ  כִּי שָׁמַע כִּי חָלָה חִזְקִיָּהוּ: וַיִּשְׁמַע עֲלֵיהֶם חִזְקִיָּהוּ וַיַּרְאֵם אֶת כָּל בֵּית נְכֹתֹה אֶת הַכֶּסֶף וְאֶת הַזָּהָב וְאֶת הַבְּשָׂמִים וְאֵת שֶׁמֶן הַטּוֹב וְאֵת בֵּית כֵּלָיו וְאֵת כָּל אֲשֶׁר נִמְצָא בְּאוֹצְרֹתָיו לֹא הָיָה דָבָר אֲשֶׁר לֹא הֶרְאָם חִזְקִיָּהוּ בְּבֵיתוֹ וּבְכָל מֶמְשַׁלְתּוֹ: (מלכים ב כ, יב-יג)

בעקבות אירוע זה מגיע ישעיהו אל חזקיהו עם מסר חריף ביותר שקיבל בנבואה:

וַיֹּאמֶר יְשַׁעְיָהוּ אֶל חִזְקִיָּהוּ שְׁמַע דְּבַר ה': הִנֵּה יָמִים בָּאִים וְנִשָּׂא כָּל אֲשֶׁר בְּבֵיתֶךָ וַאֲשֶׁר אָצְרוּ אֲבֹתֶיךָ עַד הַיּוֹם הַזֶּה בָּבֶלָה לֹא יִוָּתֵר דָּבָר אָמַר ה': וּמִבָּנֶיךָ אֲשֶׁר יֵצְאוּ מִמְּךָ אֲשֶׁר תּוֹלִיד יקח (יִקָּחוּ) וְהָיוּ סָרִיסִים בְּהֵיכַל מֶלֶךְ בָּבֶל: וַיֹּאמֶר חִזְקִיָּהוּ אֶל יְשַׁעְיָהוּ טוֹב דְּבַר ה' אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ וַיֹּאמֶר הֲלוֹא אִם שָׁלוֹם וֶאֱמֶת יִהְיֶה בְיָמָי: (מלכים ב כ, טז-יט)

זוהי נבואה מפורשת על גלות בבל, על פיה צאצאיו של חזקיהו יהיו סריסים בבית מלך בבל ואוצרות הממלכה יעברו לבבל. חזקיהו מקבל את הנבואה בהכנעה אך שמח על כך שהיא תתגשם לאחר מותו.

מה היה חטאו החמור של חזקיהו בחושפו את האוצרות בפני שליחי מלך בבל? נראה את דברי הרד"ק:

והיה רע בעיני ה' כי הראה להם בית נכתה כי נתגאה בבוא אליו השלוחים מארץ רחוקה וכי היה מצליח בכל דרכיו. וכן אומר בדברי הימים 'כי גבה לבו'. ואמר בשלוחים האלה שבאו לכבודו, והיה לו לומר שבאו לכבוד הא-ל כי לדרוש המופת באו... (רד"ק על אתר פסוק יג, ד"ה שמן הטוב)

גאות הלב של חזקיהו התבטאה בכך שהוא תלה בעצמו את הצלחתו. כששלוחי מלך בבל התפעמו מכך שנרפא לאחר מחלתו האנושה, יכול היה חזקיהו לקדש שם שמיים באומרו שהקב"ה ריפא אותו, אך הוא ראה את הביקור כמופנה אליו ולכבודו.

בין המעשים שמונה הגמרא ככאלו שלא התקבלו על דעת חכמים מופיע גם "קיצץ דלתות של היכל ושיגרן למלך אשור". הדברים מבוססים על הפסוקים הבאים:

וּבְאַרְבַּע עֶשְׂרֵה שָׁנָה לַמֶּלֶךְ חִזְקִיָּה עָלָה סַנְחֵרִיב מֶלֶךְ אַשּׁוּר עַל כָּל עָרֵי יְהוּדָה הַבְּצֻרוֹת וַיִּתְפְּשֵׂם: וַיִּשְׁלַח חִזְקִיָּה מֶלֶךְ יְהוּדָה אֶל מֶלֶךְ אַשּׁוּר לָכִישָׁה לֵאמֹר חָטָאתִי שׁוּב מֵעָלַי אֵת אֲשֶׁר תִּתֵּן עָלַי אֶשָּׂא וַיָּשֶׂם מֶלֶךְ אַשּׁוּר עַל חִזְקִיָּה מֶלֶךְ יְהוּדָה שְׁלֹשׁ מֵאוֹת כִּכַּר כֶּסֶף וּשְׁלֹשִׁים כִּכַּר זָהָב: וַיִּתֵּן חִזְקִיָּה אֶת כָּל הַכֶּסֶף הַנִּמְצָא בֵית ה' וּבְאֹצְרוֹת בֵּית הַמֶּלֶךְ: בָּעֵת הַהִיא קִצַּץ חִזְקִיָּה אֶת דַּלְתוֹת הֵיכַל ה' וְאֶת הָאֹמְנוֹת אֲשֶׁר צִפָּה חִזְקִיָּה מֶלֶךְ יְהוּדָה וַיִּתְּנֵם לְמֶלֶךְ אַשּׁוּר: (מלכים ב יח, יג-טז)

המפרשים אינם מפרטים מה הייתה ביקורתם של חז"ל על חזקיהו. ברור מתוך המקראות שהלחץ המדיני על ממלכת יהודה היה חריף ושהכופר שהציע נועד להקל את הלחץ (דבר שלא הועיל לטווח הארוך שכן בהמשך שוב עלו סנחריב וצבאו על יהודה). ייתכן שחז"ל ראו פגם בכך שלא פנה לקב"ה אלא קיבל החלטה עצמאית; אולי הביקורת הייתה כלפי הבחירה לפגוע בהיכל ה'; ושמא כלפי הקדימות של הפגיעה בבית המקדש על פני הפגיעה באוצרות בית המלך ("ויתן חזקיה את כל הכסף הנמצא בית ה' ובאוצרות בית המלך").

פנים נוספות לאופן בו רואים חז"ל את דמותו של חזקיהו המלך עולות מהגמרא בברכות:

..."בימים ההם חלה חזקיהו למות ויבא אליו ישעיהו בן אמוץ הנביא ויאמר אליו כה אמר ה' צו לביתך כי מת אתה ולא תחיה" וגו'. מאי 'כי מת אתה ולא תחיה'? מת אתה בעולם הזה ולא תחיה לעולם הבא. אמר ליה: מאי כוליה האי? אמר ליה משום דלא עסקת בפריה ורביה. אמר ליה: משום דחזאי לי ברוח הקודש דנפקי מינאי בנין דלא מעלו! אמר ליה: בהדי כבשי דרחמנא[11] למה לך? מאי דמפקדת איבעי לך למיעבד ומה דניחא קמיה קודשא בריך הוא לעביד[12]... אמר ליה: בן אמוץ כלה נבואתך וצא, כך מקובלני מבית אבי אבא אפילו חרב חדה מונחת על צווארו של אדם אל ימנע עצמו מן הרחמים. (ברכות י ע"א)

מתוך גמרא זו נראה שחז"ל ראו את חזקיהו כדמות מורכבת: מחד גיסא הוא זוכה לרוח הקודש; מאידך גיסא בחירתו שלא להביא ילדים לעולם נשפטת בחומרה רבה. יתרה מכך, מחד גיסא הוא מחליט על דעת עצמו לשנות גורל עליו למד מרוח הקודש; מאידך גיסא הוא פונה לקב"ה בעת צרתו ונוהג לפי העיקרון "אפילו חרב חדה מונחת על צווארו של אדם אל ימנע עצמו מן הרחמים". חז"ל מלמדים אותנו כאן שלא עליו לעשות חשבונו של עולם גם אם כוונותיו טובות, אך הם מעריכים מאוד את פנייתו לקב"ה בתפילה.

***

נחזור לעניין גבהות הלב המוזכר בדברי הימים. ראינו את האפשרות על פיה נאמר כך על חזקיהו משום שהראה לשליח מלך בבל את בית הנכאות והאוצרות. ייתכן שניתן לזהות מתוך כך מאפיין עמוק יותר.

לשם כך נראה את הגמרא בסנהדרין:

ביקש הקב"ה לעשות חזקיהו משיח וסנחריב גוג ומגוג. אמרה מידת הדין לפני הקב"ה: ריבונו של עולם, ומה דוד מלך ישראל שאמר כמה שירות ותשבחות לפניך לא עשיתו משיח, חזקיהו שעשית לו כל הנסים הללו ולא אמר שירה לפניך תעשהו משיח? (סנהדרין צד ע"א)

גם מגמרא זו ניתן ללמוד על גדולתו של חזקיהו – על מי עוד נאמר שהקב"ה ביקשו לעשותו משיח? ובכל זאת לא נבחר חזקיהו לכך. חז"ל מנמקים זאת בכך שלמרות כל הנסים שנעשו לו, לא אמר שירה. האם מדובר רק על היעדר מרכיב 'שירות ותשבחות' או שניתן לשמוע בדברי חז"ל אלו גם ביקורת עליו?

נתבונן בנבואה של ישעיהו:

כִּי יֶלֶד יֻלַּד לָנוּ בֵּן נִתַּן לָנוּ וַתְּהִי הַמִּשְׂרָה עַל שִׁכְמוֹ וַיִּקְרָא שְׁמוֹ פֶּלֶא יוֹעֵץ אֵל גִּבּוֹר אֲבִי עַד שַׂר שָׁלוֹם: לם רבה (לְמַרְבֵּה) הַמִּשְׂרָה וּלְשָׁלוֹם אֵין קֵץ עַל כִּסֵּא דָוִד וְעַל מַמְלַכְתּוֹ לְהָכִין אֹתָהּ וּלְסַעֲדָהּ בְּמִשְׁפָּט וּבִצְדָקָה מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם קִנְאַת ה' צְ-בָאוֹת תַּעֲשֶׂה זֹּאת: (ישעיהו ט, ה-ו)

חז"ל קושרים פסוקים נפלאים אלו לחזקיהו המלך, ומהם לומדים שהקב"ה ביקש לעשותו משיח. שוב ניכר עד כמה מוערכות תכונותיו ואופן הנהגתו. אף על פי כן טמון בפסוקים אלו גם רמז לביקורת כלפי חזקיהו. רש"י על אתר אומר כך:

ואמרו רבותינו: ביקש הקב"ה לעשות חזקיהו משיח וסנחרב גוג ומגוג. אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה, מי שקצץ דלתות ההיכל ושגרן למלך אשור יעשה משיח? (רש"י שם פסוק ו, ד"ה תעשה זאת)

רש"י תולה את הביקורת כלפי חזקיהו באותה 'ם' סופית שמופיעה בפסוקים, כפי שגם הגמרא בסנהדרין מבינה שאותה 'ם' מלמדת שחזקיהו אינו יכול להיות המשיח:

אמר רבי תנחום: דרש בר קפרא בציפורי, מפני מה כל מ"ם שבאמצע תיבה פתוח וזה סתום? ביקש הקב"ה לעשות חזקיהו משיח... תעשהו משיח? לכך נסתתם. (סנהדרין שם)

קיצוץ דלתות ההיכל ושיגור הזהב למלך אשור נעשה כבר בתחילת דרכו של חזקיהו; בהמשך הוא בוחר על דעת עצמו שלא להביא ילדים לעולם כדי שלא יהיו לו בנים 'דלא מעלו'; ולאחר שהוא ניצל ממחלתו הוא אינו אומר שירה. ייתכן שחז"ל מזהים כאן את דרך פעולתו העצמאית של חזקיהו. מכך, דעתם של חכמים אינה נוחה. חזקיהו אמנם היה ישר וטוב, דבק בקב"ה והיה מגדולי המתפללים, אך עם זאת לא תלה את הישועה בקב"ה.

נשים לב לפסוק המדבר על גבהות ליבו של חזקיהו: "וְלֹא כִגְמֻל עָלָיו הֵשִׁיב יְחִזְקִיָּהוּ כִּי גָבַהּ לִבּוֹ". גובה ליבו מביא לכך שהוא לא השיב כגמול ידיו. כאשר היה חולה הוא בכה והתפלל אך לאחר שנרפא לא ידע לומר שירה. כשבאו שליחי מלך בבל לבקרו תלה את ביקורם בכבודו ולא ראה בכך הזדמנות לכבד את הקב"ה.

כִּי תָבֹא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱ-לֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ וִירִשְׁתָּהּ וְיָשַׁבְתָּה בָּהּ וְאָמַרְתָּ אָשִׂימָה עָלַי מֶלֶךְ כְּכָל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר סְבִיבֹתָי: שׂוֹם תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱ-לֹהֶיךָ בּוֹ... וְהָיְתָה עִמּוֹ וְקָרָא בוֹ כָּל יְמֵי חַיָּיו לְמַעַן יִלְמַד לְיִרְאָה אֶת ה' אֱ-לֹהָיו לִשְׁמֹר אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת וְאֶת הַחֻקִּים הָאֵלֶּה לַעֲשֹׂתָם: לְבִלְתִּי רוּם לְבָבוֹ מֵאֶחָיו וּלְבִלְתִּי סוּר מִן הַמִּצְוָה יָמִין וּשְׂמֹאול לְמַעַן יַאֲרִיךְ יָמִים עַל מַמְלַכְתּוֹ הוּא וּבָנָיו בְּקֶרֶב יִשְׂרָאֵל: (דברים יז, יד-כ)

לפי תיאור חז"ל, דרך החיים של חזקיהו מתאימה מאוד לפסוקים אלו. התורה הייתה מרכזית בחייו, הוא ירא את ה' ודבק בו ("וידבק בה' לא סר מאחריו וישמר מצוותיו"). ובכל זאת, התורה מזהירה מהאפשרות של גבהות הלב – "לבלתי רום לבבו מאחיו"[13] – ודווקא דבר זה – כי גבה ליבו – נאמר על חזקיהו. נראה שלא בכדי נכתב כך בדברי הימים. בעל דברי הימים רצה ללמדנו שחזקיהו היה מלך ראוי מבחינות רבות ובכל זאת היה בו חיסרון.

ראייה מורכבת זו מהווה רקע להבנת המעשים המפורטים באדר"נ, מעשים שעליהם נאמר 'והסכימה דעתו לדעת המקום'. באלו נעסוק בשיעורים הבאים.