כתובות | מעלה עשו ביוחסין וזרעו מיוחס אחריו
הרב משה עסק ב'מעלה עשו ביוחסין' מנקודת המבט של 'זרעו מיוחס אחריו'.
כלומר, הרב עסק בחומרא שיש ביחוסי כהנים הנובעת מפן בקדושת הכהנים- קדושת זרע אהרן התלויה בייחוס.
ר' יהושע (יג.) אוסר אישה שהתייחדה שמא נבעלה לנתין וממזר למרות שלרוב ייחוד לא אוסר, והגמ' מסבירה שזו חומרא הנובעת מכך שמעלה עשו ביוחסין.
מהגמ' (יבמות ק:, וכן תוס' אצלנו) עולה שייחוס אינו נדרש בישראל, ובכהנים הוא נדרש רק מדרבנן. בניגוד לכך הראב"ד סבור שהוא נדרש מהתורה, והרמב"ן מקבל זאת בעניינים הקשורים לעבודת המקדש. עמדת הרמב"ן מוסבתר ע"י פיצול בין שני פנים של קדושת הכהנים, העולים בדבריו עה"ת (כפי שמסביר הכלי חמדה)- קדושת זרע אהרן הדרושה לעבודה (הרמב"ם מגדיר זר כמי שאינו זכר מזרע אהרן שאינו חלל), וקדושת הכהנים הנובעת מעבודתם העכשווית במקדש ומהווה הרחבה של קדושת ישראל הכללית, וחללים ונשים שייכים בה, והיא המאפשרת לאכול תרומה.
זרע אהרן דורש ייחוס ודאי לצורך העבודה ולכן פן זה של קדושה דורש ודאות ועבורו עשו מעלה ביוחסין, לעומת קדושת כהנים רגילה שרק דורשת שלא יהיה פסול כהונה.
פיצול זה מסביר את חומרת ר' יהושע הפוסל אישה שהתייחדה, משום שעבור חילול בעלה או בנה (לעניין עבודה) צריך ודאות שהיא לא נבעלה לנתין וממזר. גם חומרת ר' גמליאל (יד.) בתרי ספיקי כשהאישה לא נאמנת קשור לכך שאם האישה אינה נאמנת הרי שאין ודאות על קדושת הכהונה של בעלה ובנה. הרב הביא עוד יישומים של דין זה שקדושת עבודה דורשת ודאות ולא מספיקים דיני ספקות.
סיכום מאת איתן צור שיעור ה' מחזור נ"א. הסיכום לא עבר את ביקורת הרב:
מעלה עשו ביוחסין וזרעו מיוחס אחריו
הקב"ה מצווה על איסור זונה (וכן מי שבא עליה נתין וממזר) לכהן "אִשָּׁ֨ה זֹנָ֤ה וַחֲלָלָה֙ לֹ֣א יִקָּ֔חוּ וְאִשָּׁ֛ה גְּרוּשָׁ֥ה מֵאִישָׁ֖הּ לֹ֣א יִקָּ֑חוּ כִּֽי־קָדֹ֥שׁ ה֖וּא לֵאלֹהָֽיו" (ויקרא כא ז) וחכמים מחמירים בייחוס משפחות כהונה כפי שמובא בגמ':
"א"ל רב פפא לאביי, לזעירי דאמר: מאי מדברת? נסתרה, וא"ר יהושע: לא מהימנא, האמר רב: מלקין על היחוד, ואין אוסרין על היחוד, לימא דלא כר"י! אפי' תימא ר' יהושע, מעלה עשו ביוחסין" (כתובות יג.)
לזעירי ר' יהושע אוסר לכהונה אישה שנסתרה עם איש בחשד שהוא פסלה לכהונה, גם בלי עדות בעילה, בגלל החומרה שביוחסין.
לר' גמליאל האישה נאמנת שלא נבעלה לפסול לה, אך הולד עלול להיות פסול כפי שדנה הגמ':
"א"ר יוחנן: לדברי המכשיר בה - מכשיר בבתה, לדברי הפוסל בה - פוסל בבתה; ורבי אלעזר אומר: לדברי המכשיר בה - פוסל בבתה. אמר רבה: מ"ט דר"א? בשלמא איהי אית לה חזקה דכשרות, בתה לית לה חזקה דכשרות.
איתיביה ר"א לרבי יוחנן: בד"א - בעדות אשה בגופה, אבל עדות אשה בבתה - דברי הכל הולד שתוקי; מאי לאו שתוקי ופסול! לא, שתוקי וכשר. ומי איכא שתוקי כשר? אין, כדשמואל, דאמר שמואל: עשרה כהנים עומדים, ופירש אחד מהם ובעל - הולד שתוקי. מאי שתוקי? אילימא שמשתיקין אותו מנכסי אביו, פשיטא, ומי ידעינן אבוה מנו? אלא שמשתיקין אותו מדין כהונה, דכתיב: והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כהונת עולם, מי שזרעו מיוחס אחריו, יצא זה שאין זרעו מיוחס אחריו" (כתובות יג:)
התוספתא מכנה את הולד 'שתוקי', ונחלקו האמוראים האם זהו מעמד הפוסלו לכהונה, או תיאור מציאותי בלבד אך מעמדו נותר כשר. אם הולד אינו נחשב נתין וממזר אלא יש לאמו נאמנות מסוימת עליו, משמעות כינויו שתוקי היא שאין לו דין כהונה התלוי בזרע מיוחס לאביו.
כהונה- זרע אהרן וקדושת כהונה
הצורך בייחוס בשביל מעמד כהונה עולה כאן מעיקר הדין, אך תוס' טוענים שהוא רק מדרבנן:
"זרעו מיוחס אחריו דרבנן וקרא אסמכתא בעלמא הוא" (תוס' כתובות יג: 'בעינן')
כך עולה מהגמ' שא"צ בייחוס אלא כהן, אך ישראל אינו מצריך ייחוס מלבד עצם איסור הנישואין עם גויה:
"אמר שמואל: עשרה כהנים… מתקיף לה רב פפא: אלא מעתה, גבי אברהם דכתיב: להיות לך לאלהים ולזרעך אחריך, התם מאי קא מזהר ליה רחמנא? הכי קאמר ליה: לא תנסב עובדת כוכבים ושפחה, דלא ליזיל זרעך בתרה. מיתיבי: ראשון ראוי להיות כהן גדול; והא בעינן זרעו מיוחד אחריו וליכא! זרעו מיוחס אחריו דרבנן, וקרא אסמכתא בעלמא" (יבמות ק:)
למסקנה גם כהן אינו צריך ייחוס אלא מדרבנן וקרא אסמכתא, וישראל א"צ.
בניגוד לכך, הראב"ד מבין שיש מקרים בהם כהן צריך ייחוס מהתורה ובת ישראל ללא ייחוס פסולה לכהונה מהתורה:
"עוד יש לי ראיה לדברי הראשונים שהולד פגום לכהונה מדאמר שמואל לקמן י' כהנים עומדים ופירש אחד מהם ובעל הולד שתוקי ומפרשינן לה שמשתקין אותו מדין כהונה משום דבעינן זרעו מיוחס אחריו וליכא ורבי יוחנן נמי הכי ס"ל כדאיתא בכתובות פ"ק אבל בעדות אשה ובתה דברי הכל הולד שתוקי וקא מפרש ר' יוחנן שתוקי וכשר וכדשמואל אלמא אף על גב דכשר לקהל לכהונה מיהא פגום משום דאינו מתייחס אחר אביו ותו לא מידי" (ספר הזכות יבמות טו.)
הרמב"ן מקבל את הדברים רק לגבי עבודה במקדש. מכאן שגם לדידו ייחוס הוא בעל תוקף דאוריתא, אך לא לעניין מעמד כהונה רגיל.
רש"י טוען שאין משמעות לחומרה ביוחסין ביחס לעם ישראל, אלא רק לכהנים. כך עולה מרש"י על התורה המסביר שעם ישראל נבחר כחלק היותו מעם ה' ולגרים אין פחות מקום, וא"צ בייחוס בכדי להשתייך לעם:
"כי עם קדוש אתה - קדושת עצמך מאבותיך.ועוד, ובך בחר ה'" (רש"י דברים יד ב)
קדושת כהונה קשורה להיותם 'כהנים בני אהרן', בניגוד לעם ישראל שאינם דורשים ייחוס. ממזר אינו פוגם בקדושת עם ישראל שבו, אלא רק נאסר עליו לבוא בקהל. בניגוד לכך, פסולי כהונה נחשבים חללים, הם אינם כהנים מלאים, והרמב"ם ממש מגדירו כזר "חלל של תורה הודאי הרי הוא כזר" (רמב"ם איסו"ב יט י). כשהקדושה אינה מגיעה מהשתייכות לעם אלא מייחוס של כהן הרי כשיש בעיה בייחוס גם מעמד הכהונה פגום.
מכאן שקדושת הכהונה מגיע מאהרן- לו ולרעו ברית כהונת עולם, ותלויה בייחוס. הרמב"ם משווה את הכהונה למלכות, ושניהם תלויים בשושלת, בניגוד לשייכות הכללית לעמ"י ולתורה:
"בשלשה כתרים נכתרו ישראל, כתר תורה וכתר כהונה וכתר מלכות, כתר כהונה זכה בו אהרן שנאמר והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כהנת עולם, כתר מלכות זכה בו דוד שנאמר זרעו לעולם יהיה וכסאו כשמש נגדי, כתר תורה הרי מונח ועומד ומוכן לכל ישראל" (רמב"ם ת"ת ג א)
הבית ישי טוען שכהונה דורשת משיחה (בדומה למלך) ולכן הדורות הבאים נסמכים על משיחה זו ותלויים בזרע, וניתן להעלות הסברים נוספים.
רמב"ן- בין בני אהרן לכהנים
מכאן ברור דינו של הראב"ד שיש צורך בזרע שאינו פגום וייחוס שאינו פגום מהתורה, ובת ישראל ללא ייחוס יכולה להיות פסולה לכהן מהתורה. הרמב"ן טוען נגדו שכהן כזה רק פסול מעבודה אך לא מכל מעמד הכהונה:
"לא אמרו לשתקו מדין כהונה אלא לומר שאינו עומד ומקריב ע"ג המזבח לא שיהא כחלל ומטמא למתים אלא אוכל הוא בתרומה וכל דיני כהונה עליו אלא שאינו חולק במתנות כהונה ובתו נשאת לכהן וכן השתוקי הזה עצמו בנקבה נשאת לכהן גדול והרי הוא לענין יוחסין ככשר שבישראל" (ספר הזכות יבמות טו.)
לכן הרמב"ן כן מודה שכהן שתוקי פסול מעבודת המזבח מהתורה, אך כשר בתרומה.
עמדה זו נמצאת בסתירה, כפי שמקשה הגמ' בהקשר אחר:
"תניא: הרי שבא ואמר בני זה וכהן הוא - נאמן להאכילו בתרומה ואינו נאמן להשיאו אשה, דברי רבי; אמר לו ר' חייא: אם אתה מאמינו להאכילו בתרומה - תאמינו להשיאו אשה, ואם אי אתה מאמינו להשיאו אשה - לא תאמינו לאכול בתרומה" (כתובות כה:)
נראה שקדושת העבודה שאינה קיימת בשתוקי נובעת ממקור קדושה כהני אחר, הקשור ומאפשר את עבודת המקדש, כפי שמצווה הקב"ה:
"וְקִדַּשְׁתּ֔וֹ כִּֽי־אֶת־לֶ֥חֶם אֱ-לֹהֶ֖יךָ ה֣וּא מַקְרִ֑יב" (ויקרא כא ח)
הכהנים כבני לוי (כפי שמתבטא לדוגמה בפקידתם בבמדבר) קדושים בקדושת ייחוס היונקת מהיותם זרע אהרן. בנוסף, יש קדושת כהנים בעבודת המקדש המהווה המשך או שיא של קדושת עם ישראל, והיא נובעת מעבודת המקדש. זוהי קדושה הנובעת מקדושת ישראל עכשיו, בניגוד לקדושת זרע אהרן היונקת מהעבר.
חלוקה זו קיימת בעבודת יו"כ בה ישנה התלבטות האם הכהנים מתכפרים כחלק מהעם כפי שעולה בברייתא:
"תנו רבנן: ... הכהנים - כמשמען, עם הקהל - אלו ישראל, יכפר, אלו הלוים - הושוו כולן לכפרה אחת, שכולן מתכפרין בשעיר המשתלח בשאר עבירות, דברי רבי יהודה..." (יומא סא.)
ודנה בחלוקה זו הגמ':
"ואילו בני אהרן עם קדושך לא קאמר, מאן תנא? אמר רבי ירמיה: דלא כרבי יהודה. דאי כרבי יהודה - הא אמר: יש להם כפרה בשעיר המשתלח. אביי אמר: אפילו תימא רבי יהודה, אטו כהנים לאו בכלל עמך ישראל נינהו" (יומא סו.)
ייתכן שהכהנים הם חלק מהעם, אך ייתכן שהם נפרדים.
הרמב"ן מחלק בבירור בין שני מושגים אלו, וטוען שבני אהרן במקדש וכהנים מחוץ לו, אך זו קדושה הנובעת מעבודת המקדש:
"וטעם הכהנים - כי במצות אשר הם בעניני הקרבנות יאמר "אל אהרן ואל בניו" ולא יזכירם בשם "הכהנים", כי הענינים ההם בקרבנות או במעלות הקדש, אבל בכאן יזהיר שלא יטמאו במת לעולם אפילו בעת שלא יבואו במקדש והיא מעלה להם בעצמם, ולכך הזכיר הכתוב "הכהנים" לאמר כי בעבור שהם כהני ה' ומשרתי אלהינו יאמר להם שיתנהגו כבוד וגדולה בעצמם ולא יטמאו לעולם. והנה החללים מוצאים מן הכלל הזה" (רמב"ן ויקרא כא א)
רעיון זה מורחב בכלי חמדה המסביר את החלוקה בין שני המושגים:
"נראה דהנה בכהנים בני אהרן יש שני קדושות א' הקדושה הבאה מכח האבות שהם בני אהרן ב' במה שהם עצמם כהנים" (כלי חמדה אמור א)
לכהנים יש קדושה בנוסף לקדושתם העצמאית כבני אהרן, וקדושה זו אינה קיימת בחללים (אך בגלל שהוא בן אהרן בדיעבד עבודתו כשרה כפי שנאמר בגמ' (קידושין סו.)).
רעיונות אלו נמצאים בדברי האחרונים והרחיב בכך הרב תבורי (עלון שבות 150 https://asif.co.il/wp-content/uploads/2021/04/150kohanim.html)
קדושת כהנים תלויה בבגדי כהונה כפי שחידש ר"ת (והקשה עליו ר' פטר שייטמאו כהנים בזה"ז שאין בגדים. האחרונים מסבירים שכהן העובד בבגדים גם מועל במקדש, וכהן בלי בגדים הוא עדיין כהן אך לא בתפקיד). אכילת תרומה, איסור גרושה נשיאת כפיים וכו' אינם דורשים ייחוס אלא קדושת כהנים ולכן גם חלל חייב בהם.
קדושת כהנים המהווה הרחבה של קדושת ישראל, וקדושת זרע אהרן היא קדושה נפרדת.
הרמב"ם מגדיר מיהו זר שאסור להיכנס למקדש:
"אי זהו זר כל שאינו מזרע אהרן הזכרים" (איסו"ב ט א)
כל מי שאינו מזרע אהרן נחשב זר אינו יכול לעבוד, ולזאת צריך ייחוס.
וכך הוא מרחיב את ההגדרה:
"הכהנת אוכלת המתנות אף על פי שהיא נשואה לישראל מפני שאין בהן קדושה, ולא עוד אלא הבעל אוכל מתנות בגלל אשתו, אבל חללה אינה אוכלת, שאין חללים בכלל כהנים" (רמב"ם ביכורים ט כ)
כהנת נחשבת קדושה בקדושת הכהנים המרחיבה את קדושת ישראל ונובעת מעבודת המקדש, אך אינה שייכת בזרע אהרן (זכרים) ולכן אינה עובדת (אם היא חללה אינה אוכלת למרות שחלל כן אוכל).
כך עולה מהגמ' המתארת שכהנת מותרת באכילת תרומה:
"עולא הוה יהיב מתנתא לכהנתא, איתיביה רבא לעולא: מנחת כהנת - נאכלת, מנחת כהן - אינה נאכלת ואי אמרת כהן ואפילו כהנת והכתיב: וכל מנחת כהן כליל תהיה לא תאכל! אמר ליה: רבי, מטונך! אהרן ובניו כתובין בפרשה" (גמ' חולין קלא:- קלב.)
כל אישה נחשבת זרה לעניין עבודת מקדש, אך היא כן חלק מזרע אהרן ואוכלת בתרומה (אולם היא כן נטמאת למתים). ייתכן שאין לה קדושת כהונה אך כן ייחוס כהונה.
מעלה עשו ביוחסין
כאמור, הרמב"ן טוען שוודאות היוחסין נדרשת לגבי כהן העובד, ויש לכך כמה יישומים:
· כהן שתוקי פסול לקדושת זרע אהרן משום שאין לו ייחוס רצוף.
· במשנה (יג.) אם האישה התייחדה ר' יהושע אוסרה לכהונה לחומרא כי מעלה עשו ביוחסין.
למרות שבמקרי ספק רבים חכמים קובעים הנהגה ע"י חזקה וכד', לעתים יש צורך בוודאות. המעלה ביוחסין אינה חומרא, אלא שאין להסתמך על ספקות ביצירת מעמד כהונה. קדושה עכשווית שייכת גם בשתוקי, אך קדושת זרע אהרן דורשת ייחוס מלא וודאות בשושלת, והיא המאפשרת עבודה.
· בהמשך הגמ' ר"ג מחמיר יותר מר' יהושע ופוסל בספק ספיקא:
"התם חד ספיקא, הכא תרי ספיקי; הלכך לרבן גמליאל, אלים ליה ברי - דאפילו בחד ספיקא נמי מכשיר, וקיל ליה שמא - דאפילו בספק ספיקא נמי פסיל; לרבי יהושע, אלים ליה חד ספיקא - דאפילו בברי נמי פסיל, וקיל ליה ספק ספיקא - דאפילו בשמא נמי מכשיר" (כתובות יד.)
הגמ' (טו.) קובעת שצריך 'תרי רובי' בשביל להתיר לכהונה, והרשב"א מסביר שר' יהושע דורש ביוחסין ודאות חיובית כי מעלה עשו ביוחסין. כשיש ספק אחד הוא מחמיר, כי זה לא מספיק לייחוס. לעומתו, ר' גמליאל הולך לפי נאמנות, והאישה נאמנת אף במקום ספק אחד, אך בלי נאמנות גם שני ספקות לא יועילו, משום שיש להחמיר ביוחסין אא"כ יש נאמנות גמורה לאישה.
· הגמ' (כה.) מביאה מחלוקת אם עד אחד נאמן להאכילו בתרומה אבל לא לייחוס. עד אחד אינו יוצר וודאות מספיקה לייחוס של קדושת זרע אהרן לעניין ייחוס, אך כן לעניין תרומה (בניגוד לשני עדים):
"תניא: הרי שבא ואמר בני זה וכהן הוא - נאמן להאכילו בתרומה ואינו נאמן להשיאו אשה, דברי רבי; אמר לו ר' חייא: אם אתה מאמינו להאכילו בתרומה - תאמינו להשיאו אשה, ואם אי אתה מאמינו להשיאו אשה - לא תאמינו לאכול בתרומה" (כתובות כה:)
· נאמנות כהן בנוגע לאשתו ובניו בבריתא:
"תנו רבנן: אשה נשאתי במדינת הים - מביא ראיה על האשה וא"צ להביא ראיה על הבנים, ומביא ראיה על הגדולים ואין צריך להביא ראיה על הקטנים; במה דברים אמורים - באשה אחת, אבל בשתי נשים - מביא ראיה על האשה ועל הבנים, על הגדולים ועל הקטנים. אמר ריש לקיש: לא שנו אלא בקדשי הגבול, אבל ביוחסין לא, ורבי יוחנן אמר: אפילו ביוחסין" (קדושין עט:- פ.)
רשב"ל סובר שיש לכהן נאמנות רק בנוגע לתרומה, ולר"י גם לייחוס. נראה שלרשב"ל יש צורך בוודאות בשביל ייחוס.
· המשנה מצריכה בדיקת ייחוס של האישה:
"הנושא אשה כהנת, צריך לבדוק אחריה ארבע אמהות שהן שמנה" (קידושין עו.)
ר"ת מסביר שאין מדובר בחשש ממזרים אלא בייחוס לצורך עבודה הדורש וודאות:
"חששא דמתני' הוא משום חללות אבל משום ממזרות לא שייך חששא כלל דמכירין ישראל ממזרים שביניהם" (תוס' קידושין עו. 'צריך')
· רש"י כותב שחזקת האם לא מועילה לבנה, העומדת בסתירה לגמ' אצלנו (יג.) למ"ד שמי שמכשיר בה מכשיר בבתה:
"בנה זה הנדון אין לו חזקה דכשרות שהרי מעידים על תחילת לידתו בפסול" (רש"י קידושין סו. 'סמוך')
יש להסביר ששם מדובר על כהן העובד (ינאי המלך לבש את הציץ) ולכן יש צורך בוודאות.
העולה הוא שייחוס הוא תחום בו אנו מחמירים ולא מניחים היתר כברירת מחדל בניגוד לשאר דיני ספקות שבתורה בגלל 'מעלה עשו ביוחסין' כי רעיון היוחסין דורש ייחוס חיובי לזרע אהרן, ולא רק שאין פסול.
קדושת הכהן העובד במקדש נשענת על ייחוס חיובי בגלל דרישת אהרן ובניו, אך דיני כהונה הבנויים על קדושה כללית יותר המרחיבה את קדושת עמ"י ניתן יהיה לתת מעמד כהונה גם בייחוס פסיבי, כלומר כל עוד אין סיבה לאסור, עפ"י דיני הספקות.
(ולכל הנושא יש לעיין במאמר של הרב בעלון שבות 150 https://asif.co.il/wp-content/uploads/2021/04/150kehuna.html)
תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)