חיוב מזוזה בבית שער
הרב משה עסק במחייב במזוזה מתוך הדיון בחיוב בית שער.
הקב"ה מצווה על המזוזה "על מזוזות ביתך ובשעריך". בית שער יכול להיחשב כחלק מהבית או ככניסה אליו, וגם יכול להיחשב כשער. הגמ' אצלנו (ח:) פוטרת בית שער ממזוזה, וכן בריתא במנחות, בניגוד לגמ' ביומא (יא.) המחייבת.
הספרי קובע שאין חיוב נפרד על שער, והרמב"ם וחכמי ספרד בעקבותיו. לפ"ז הרי"ף מסביר שבית שער ביומא חייב רק כי הוא פתוח לבית קבוע החייב.
בניגוד לכך, מהבריתא ביומא עולה שיש חיוב נפרד על שער, ומהירושלמי עולה שזו מחלוקת תנאים (התוס' ישנים דוחה אפשרות זו ומציע שרק שערי המדינה חייבים משום שהם נחשבים כבית).
נראה שניתן לפרש את משמעות החיוב הנפרד על שער בשני אופנים (עפ"י משמעות 'שער' בספר דברים)- חיוב על כל מקומות היישוב, או חיוב על כל כניסה למקום ציבורי. להבנה השניה יש סמך בדברי האו"ש (מזוזה ו ז) המסביר את הדין שבית יחיד נפטר ממזוזה בשותפות עם גוי אחד, אך עיר נפטרת רק ברוב גויים, כי חיוב שער עיר הוא חיוב ציבורי התלוי באופי העיר.
מחייבים שונים אלו קשורים למטרת המזוזה:
מתשובת הרמב"ם (שמזוזה פטורה מעיבוד לשמה, כי אין יוצרים חפץ של קדושה) נראה שהמטרה היא שהאדם ייפגש עם תוכן המזוזה. לכן לדידו החיוב הוא על כניסה לבית, כי שם האדם נפגש עם המזוזה.
ר"ת סובר שמטרת המזוזה היא שתהיה מזוזה בבית (וקובעים אותה כמו מסמר באופן שאינו ניכר), ולכן נראה שהוא סובר כבעה"מ שהמחייב הוא הבית עצמו והנספחים אליו (ולא הכניסה לבית). בית שער שקבוע מספיק להיות נספח לבית חייב. שער המדינה חייב מדרבנן, או מדאוריתא מדין חיוב ציבורי 'בשעריך'.
כיוון שלישי הוא דעת המג"א ורעק"א שיש מצווה להיות מוקף במזוזה, בנוסף למצוות קביעת המזוזה. לפ"ז החיוב הוא על השער, שהוא המקום שהאדם מוקף במזוזה, ויש שני חיובים- בית ושער.
סיכום מאת איתן צור שיעור ד' מחזור נ"א. הסיכום לא עבר את ביקורת הרב:
חיוב מזוזה בבית שער
הקב"ה מצווה לתת מזוזות בפתחי הבתים "וּכְתַבְתָּ֛ם עַל־מְזֻז֥וֹת בֵּיתֶ֖ךָ וּבִשְׁעָרֶֽיךָ" (דברים ו ט).
פתיחה- דין 'בית שער' בסוגיות
סוכה ומנחות- בית שער חייב במזוזה
גדר בית החייב במזוזה עולה בגמ':
"אמר רבי לוי משום רבי מאיר: שתי סוכות של יוצרים זו לפנים מזו, הפנימית אינה סוכה, וחייבת במזוזה, והחיצונה סוכה, ופטורה מן המזוזה. ואמאי? תהוי חיצונה כבית שער הפנימית, ותתחייב במזוזה! - משום דלא קביע" (גמ' ח:)
בית קבע המשמש למגורים חייב במזוזה, ובאופן עקרוני גם בית שער חייב, אלא שאם אין הוא קבוע, או אם אין הבית אליו הוא מוביל קבוע, הוא פטור ממזוזה. אמירה דומה עולה מהבריתא במנחות:
"בית שער, אכסדרה, ומרפסת - חייבין במזוזה" (גמ' מנחות לג:)
יומא- בית שער פטור ממזוזה
ברם, מסקנה הפוכה עולה מהגמ' ביומא הפוטרת בית שער ממזוזה:
"יכול שאני מרבה אף - בית שער אכסדרה ומרפסת - תלמוד לומר בית, מה בית מיוחד לדירה - יצאו אלו שאין מיוחדין לדירה" (גמ' יומא יא.)
ניתן לפשר בין הסוגיות ע"י חלוקה בין מישורי חיוב שונים, כפי שעושה רש"י:
"ותיהוי כבית שער הפנימית - דקיימא לן במנחות בהקומץ רבה (לג, ב) דחייב במזוזה מדרבנן" (רש"י סוכה ח:)
הגמ' ביומא פוטרת בית שער מדאוריתא, והגמ' אצלנו ובמנחות מחייבות מדרבנן.
פתרון דומה שניתן היה להציע הוא מחלוקת סוגיות בין הגמ' אצלנו והבריתא במנחות לגמ' ביומא, אך לא נמצא מי שיאמר כך.
דרך שונה היא לעשות אוקימתא באחת הסוגיות, כפי שעושים רוב הראשונים. השאלה אם בית השער פתוח לבית ומתחייב, או למקום הפטור ממזוזה ואז נפטר גם הוא.
הגדרת 'בית שער'
מגמת הגמ' ביומא היא לפטור בית שער, אכסדרה ומרפסת (ומבנים נוספים) בכך שאינם נחשבים בית:
"יכול שאני מרבה אף - בית שער אכסדרה ומרפסת - תלמוד לומר בית, מה בית מיוחד לדירה - יצאו אלו שאין מיוחדין לדירה... מה בית העשוי לכבוד - אף כל העשוי לכבוד... מה בית שהוא חול - אף כל שהוא חול" (גמ' יומא שם)
ההגדרה שבית שער אינו נחשב בית עולה בהקשרים נוספים. בדיני מעשרות בית שער אינו קובע למעשר, כפי שפוסק הרמב"ם:
"בית שער אכסדרה ומרפסת הרי אלו כחצר אם חייבת חייבין ואם פטורה פטורים" (רמב"ם מעשרות ג ו)
וכן הרמב"ם פוסק שבית שער אינו נחשב בית לעניין עירובי חצרות:
"הנותן את עירובו בבית שער אכסדרה ומרפסת אינו עירוב והדר שם אינו אוסר עליו" (רמב"ם עירובין ח ד)
דין נוסף בו הרמב"ם פוסק שבית שער אינו בית הוא לעניין החוזר ממלחמת רשות כי בנה בית ולא חנכו:
"ואלו שאינן חוזרין הבונה בית שער אכסדרה מרפסת" (רמב"ם סוטה ח ג)
חיוב מזוזה ב'בית' וב'שער'
הנימוקים בסוגיות (עירובין עב: וסוטה מג.) לדינים אלו הם שבית שער אינו נחשב בית ודירה. חיוב מזוזה, כאמור, תלוי ב'מזוזות ביתך ובשעריך', וההנחה הפשוטה היא שחיוב מזוזה תלוי אף הוא ב'בית', אך ייתכן שיש חיוב נוסף התלוי ב'שער'. בית שער אמנם מכונה בית, אך בית זה נגרר אחר היותו שער, וזהו עיקרו. אם כן, חיוב מדין 'בית' אינו שייך בבית שער, אך חיוב מדין 'שער' יכול להיות רלוונטי בבית שער.
חיוב בית שער כחלק מהבית
חכמים בספרי מבינים את החלוקה בין 'בית' ו'שער' אחרת, לא שני מחייבים, אלא השער הוא מיקום חיוב המזוזה בתוך הבית:
"ובשעריך, שומע אני שערי בתים... במשמע? תלמוד לומר ביתך, מה ביתך בית דירה אף שעריך בית דירה.
שומע אני אף שערי בסילקאות... במשמע? תלמוד לומר ביתך, מה ביתך מקום כבוד ובית דירה אף שעריך מקום כבוד ובית דירה.
שומע אני אף שערי מקדש במשמע? תלמוד לומר ביתך, מה ביתך חול אף מקדש חול" (ספרי ואתחנן לו)
בשעריך הכוונה מיקום מזוזות ביתך, בשעריך של ביתך. ייתכן שזוהי גם הסיבה שהגמ' ביומא פוטרת בית שער ממזוזה, שכן הוא לא חלק מבית. הרמב"ם אכן מסביר כך בפירוש, שאין חיוב ב'שער' כלל, אלא בית שער של בית מתחייב כחלק מהבית:
"נאמר ביתך ביתך המיוחד לך... בית שער אכסדרה ומרפסת והגינה והדיר פטורין מן המזוזה מפני שאינם עשויין לדירה, אם היו בתים החייבין במזוזה פתוחין למקומות אלו חייבין במזוזה" (רמב"ם מזוזה ו ז)
הסבר מפורט בדרך זו עולה גם בתשובתו לחכמי לוניל:
"הלא תדעו שעיקר המצוה לא תלה אותה אלא בשער שנאמר על מזוזות ביתך ובשעריך וכי בשני מקומות מניחין על המזוזה ועל השער? אלא כך אמר על מזוזות ביתך ועל מזוזות כל שעריך וכך אמרו חז"ל אחד שערי בתים ואחד שערי מדינות ולא אמרו אחד פתחי בתים שכל פתח שאין לו דלתות פתח מיקרי שער לא מיקרי... ולא יסתפק דבר זה לחכם שבעולם לא דין החיוב תלוי אלא בשער בית כפשטיה דקרא" (שו"ת הרמב"ם שלה)
משמעות שער היא דלת, וברור שאין הדלת מחייבת, ואין שני מחייבים במזוזה (וגם מוני המצוות מונים מצווה אחת), אלא החיוב הוא על בית, בשערו של הבית.
בדרך זו הלך גם הרמב"ן:
"שערי חצירות חייבין וכל שפתוח לחצר חייב ואפי' שערי מדינות חייבין מפני שנכנסין מהם לרה"י שאלמלא כן היו פטורין דלאו ביתך הוא וכענין הזה שנינו במשנת מס' מעשרות בית שער ואכסדרה ומרפסת הרי אלו כחצר אם חייבת חייבין אם פטורה פטורין" (מלחמות סוכה ד.)
כל הפתוח לרשות היחיד או לבית מתחייב, אך לא מחמת עצמו, אלא כי מתבטל לבית אליו הוא פתוח.
ניסוח דומה נמצא בריטב"א:
"רבינו אלפסי תירץ דבית שער הפתוחים לבתים או לחצר שהם מקום חיוב במזוזה אף הם חייבים במזוזה כמותם, ולא מחמת עצמן אלא מחמת חיוב שהם פתוחים לו" (ריטב"א ח:)
חיוב 'שער' בנוסף לחיוב בית
חיוב נוסף עולה מהבריתא בגמ' יומא, לאחר הדיון בחיוב 'בית':
"תנו רבנן: בשעריך - אחד שערי בתים, ואחד שערי חצירות, ואחד שערי מדינות, ואחד שערי עיירות, יש בהן חובת מצוה למקום משום שנאמר וכתבתם על מזזות ביתך ובשעריך" (גמ' יומא יא.)
שערי המדינות מתחייבות למרות שאינן חלק מבית מסוים בעיר, אלא כחיוב בפ"ע ב'שער'.
שתי ההבנות בהמשך הגמ' ביומא
בהמשך הגמ' מובאת בריתא נוספת הכוללת חיובים שונים, הן מדין 'שער' והן מדין 'בית':
"והתניא: בשעריך - אחד שערי בתים, ואחד שערי חצירות, ואחד שערי מדינות, ואחד שערי עיירות, ורפת, ולולין, ומתבן, ואוצרות יין, ואוצרות שמן - חייבין במזוזה" (גמ' יומא שם)
הבריתא פותחת בחיובי שער, אך מפרטת רפת וכד' החייבים כבית. סוף הבריתא, העוסק בחיוב בית גורר דיון על פטור בית שער מדין בית:
"יכול שאני מרבה אף - בית שער אכסדרה ומרפסת - תלמוד לומר בית, מה בית מיוחד לדירה - יצאו אלו שאין מיוחדין לדירה" (גמ' יומא שם)
ניתן לראות (עפ"י הבנה זו, שיש שני מחייבים- בית ושער) בכך המשך של סוף הבריתא שעבר לעסוק בחיוב בית. לחלופין, ייתכן שכל הבריתא עוסקת רק בחיוב בית (עפ"י ההבנה הראשונה, שרק בית מחייב), בתחילה מפורטים שערים המחויבים מחמת הבית אליו הם טפלים, ואז הבריתא מפרטת מבנים הטפלים לבית וחייבים כמותו, ובית שער אינו מחויב מדין בית.
ירושלמי- מחלוקת תנאים אם יש חיוב שער
הכיוון הרואה שני מחייבים שונים עולה בירושלמי:
"בשעריך אית תניי תני פרט לשערי הר הבית והעזרות אית תניי תני לרבות מ"ד פרט ר' יהודה מ"ד לרבות רבנן. יאות א"ר יהודה מה טעמא דרבנן בשעריך וכי בית דירה הן התיב ר' יוסי בי ר' בון והתני בשעריך לרבות שערי המדינה וכי בית דירה הן לא שבהן הן נכנסין לבית דירה והכא שבהן היו נכנסין לבית דירה" (ירושלמי יומא א א)
מחלוקת התנאים לגבי חיוב שערי הר הבית במזוזה תלויה בשאלה האם יש חיוב מיוחד לשער, או שמא רק שער של בית.
כיוון ביניים עולה בדברי התוס' ישנים המתלבט בחיוב שערי מדינות ומסביר ששער גדול נחשב כבית, ודוחה את אפשרות החיוב מדין שער, בגלל מסקנת הירושלמי:
"ואחד שערי מדינות. וא"ת ואמאי מחייבי בה משום דנכנסין דרכו לבתים והא פטרינן לקמיה בית שער אע"פ שנכנסין דרכו לבית וי"ל דעדיפי מבית שער לפי שהוא דבר קטן אבל אלו הוה להו כפתח חצירות שהם גדולים ונכנסים דרכם לבתים... אבל אין לומר דלשון ובשעריך משמע שערי עיירות... דהא בירושלמי אמר טעמא שדרך שם נכנסין לבתים" (תוס' ישנים יומא יא.)
אולם, יש לציין שראינו שחיוב שער נתון במחלוקת תנאים בירושלמי (וכן ייתכן לקרוא בבבלי שיש חיוב זער) ולכן אין לדחות אפשרות זו.
משמעות חיוב שער
מקום יישוב
חיוב שער יכול להיות חיוב בפתחי הבית, אך בספר דברים יש לשער משמעויות נוספות- מקום המשפט, כינוי כללי למקום מגוריהם של העם בארץ. לפ"ז ייתכן שיש חיוב מזוזה בבית האדם, וגם במקומות יישוב באופן כללי. זה יכול להסביר את חיוב רפת ולול בבריתא ביומא, הנחשבים חלק מהעיר ולכן נחשבים חלק ממקומות היישוב.
מקום ציבורי
באופן מרחיב יותר ניתן גם להבין שיש חיוב מזוזה ציבורי על מקומות ציבוריים. כמובן שיש חיוב על שער העיר- מקום המשפט, אך גם יש חיוב כללי על מקומות היישוב, וזה מחייב כל כניסה למקום ציבורי. לפ"ז החיוב אינו רק על מקומות מסוימים הנחשבים חלק ממקום יישוב, אלא כל שטח ציבורי.
כיוונים אלו באים לידי ביטוי בשאלת חיוב מזוזה בדירת השותפים, כפי שפסק השו"ע שיחיד נפטר ממזוזה בשותפות גוי, אך עיר צריכה רוב גויים:
"אלו המקומות שחייבים במזוזה... בית השותפים. הגה: ודוקא כשבית השותפים ישראלים, אבל בית של ישראל ועובד כוכבים פטור ממזוזה (מרדכי ספ"ק דעבודת כוכבים) וכן חצירות או עיירות שמקצת עובדי כוכבים דרים שם, פטורין ממזוזה (חידושי אגודה פ"ק דיומא)" (שו"ע יו"ד רפו א)
האור שמח (מזוזה ו ז) מסביר ששותפות גוי יחיד בבית פוטרת ישראל יחיד במזוזה, אך עיר שצריכה אפיון כ'שעריך' אינה תלויה בגוי אלא ברוב. מכאן שיש חובה ציבורית 'בשעריך' על הכניסה למקום הציבורי- שערי העיר.
חיוב מגורים בבית עם מזוזה
בית שער אינו מחויב במזוזה, למרות שהוא כניסה למקום יישוב. לכיוון שיש חיוב עצמאי בשער, ניתן להסביר שאין לו חשיבות, כפי שהסביר תוס' ישנים, שהוא אינו נחשב כמקום. לכיוון שאין חיוב שער נאמר שבית שער שאינו מוביל למקום החייב- פטור. לדברינו, פתרון פשוט יותר הוא ששער חייב רק כשהוא בכניסה למקום ציבורי, או כשהוא טפל לבית. רש"י טוען שמדאוריתא אין חיוב בית שער אלא רק מדרבנן, לרמב"ם אין חיוב כלל אלא כטפל לבית.
חיוב המזוזה בבית ובשער יכול לנבוע מנוכחותו של האדם שם, שיבוא במגע תמידי עם המזוזה ותוכנה, ולפ"ז מוקד החיוב הוא באדם. בניגוד לכך, ייתכן שמוקד החיוב הוא קביעת מזוזה בבית.
רמב"ם- חיוב על האדם
הרמב"ם פוסק שמזוזה, בניגוד לס"ת ותפילין אינה חייבת עיבוד לשמה, ומסביר זאת בתשובה לחכמי לוניל:
"ואם תאמר מ"ט ספר תורה ותפילין צריכין עיבוד לשמן ומזוזה אינה צריכה עיבוד לשמה? לפי שעצמה של ספר ועצמן של תפילין הן המצוה ולפיכך הוצרך לעשות להן חשיבות יתירה והוצרכו לעבדן לשמן כדי שיזהר בעבודתן כדי שיעמדו ימים רבים אבל עצמה של מזוזה אינה המצוה ולא תחשב מצוה אלא מפני בית המתחייב בה ואם אין בית אין מזוזה אבל ספר תורה ותפילין חובת הגוף התדירה (שו"ת הרמב"ם שלד)
נראה (בדומה לדברי הגרי"ד בשיעורים לזכר אבא מארי) שכוונתו היא שס"ת ותפילין הם יצירת חפץ קדוש בפ"ע ולכן צריכים עיבוד לשמה, בעוד מזוזה היא העתקה של פרשיה, ומטרתה היא מפגש האדם עם התוכן, ולכן א"צ עיבוד לשמה.הגמ' דורשת ביתך- "אמר רבא: דרך ביאתך" (יומא יא:), המחייב הוא המפגש עם המזוזה. לפ"ז מוקד החיוב הוא באדם, ולא בבית.
ר"ת- חיוב על הבית
לעומת הרמב"ם, ר"ת (בר' מרדכי) סובר שיש להכניס את המזוזה אל הקיר כמו מסמר (באופן שהיא אינה ניכרת), כלומר הדגש הוא בהיות המזוזה בבית, ולא מפגש האדם עם המזוזה.
חיוב בבית וחיוב על האדם
קיומם של שני החיובים עולה מדברי המג"א המעלה אפשרות שיש מצווה לגור בבית עם מזוזה, בנוסף למצווה לקבוע מזוזה:
"אפשר דה"ה במזוזה אם קבע בו מזוזה קודם שדר בתוכו כשנכנס לדור בתוכו מברך אקב"ו לדור בבית שיש בו מזוזה כנ"ל" (מג"א יט א)
בדרך זו הולך רעק"א (שו"ת ט) המחדש שיש לברך על מזוזה אף אם עובר לגור (או חוזר) בבית עם מזוזה, אף שהמזוזה כבר קבועה, שכן יש מצווה לגור בבית עם מזוזה, ולא רק מצווה שתהיה מזוזה בבית:
"ואגב אודיעו מה דנ"ל לדינא, במי שיצא מדירתו לבית אחר לדור שם, ויש שם מזוזה מכבר שהניח שם הדר הראשון דמחוייב הוא לברך על המזוזה דזהו מצוה חדשה לו בבית זה, ואף דהוא פשוט, כמדומה אין נזהרים בזה ומצוי לשכוח. ונ"ל דגם ההולך מביתו לעסקיו בשוק שעות הרבה ופעמים נוסע מעירו על איזה ימים, דלכאורה הדין דכשחוזר לביתו יברך על המצוה, דהא בנתים שלא היה בדירת ביתו לא היה עליו חובת מזוזה, ומתחיל עתה חיוב חדש... אחר זמן רב בא לידי ספר. ברכי יוסף, וראיתי שכתב בפשיטות בדין הראשון הנ"ל דשוכר בית שיש בו מזוזה דאינו מברך, דלא תקנו הברכה רק על שעת קביעת המזוזה, וממילא גם בדין הב' הנ"ל בנוסע מעירו ואח"כ חוזר לביתו אינו מברך, ולדינא צל"ע" (שו"ת רעק"א ט)
יש חיוב להיות בבית שיש בו מזוזה, ולכן בכל פעם שבא לבית כזה מקיים את המצווה מחדש.
יישום מוקד החיוב בבית שער
ככל שנמקד את החיוב בחובת הבית נראה שגם המבנה המחייב במזוזה יהיה תלוי בבית (כרמב"ם), ואילו חיוב שער מוביל לכיוון של רעק"א, יש חיוב על מזוזה בכל שער שאדם נפגש בו, כדי שיפגוש מזוזות.
ברם, הרמב"ם אינו סובר שחיוב המזוזה הוא רק על האדם, ולכן נראה להסביר שלדידו החיוב מוטל על הבית, ומיקום החיוב הוא בשער, כלומר החיוב הוא על הכניסה לבית. בגלל שהאדם צריך להיפגש במזוזה עליו לתתה בכניסה לביתו, וכל דבר הנחשב כניסה לבית יתחייב. המג"א ורעק"א אכן יכולים לטעון שיש חיוב נפרד על השער, שכן החיוב אינו בבית אלא באדם, והשער הוא המקום המקיף את האדם במזוזה. לר"ת שיש חיוב רק על הבית, הרי שאין חיוב על שער כלל אלא רק על בית וכל מה שטפל לו.
מכאן שחיוב בית שער יכול להיות כנספח לבית, כפתח לבית או כשער. כך יש להבין את הגמ':
"ואמאי? תהוי חיצונה כבית שער הפנימית, ותתחייב במזוזה! - משום דלא קביע" (גמ' סוכה ח:)
הסוכה הפנימית, כלומר הבית, חייבת במזוזה. בית השער פטור כי הוא לא מספיק קבוע, או כי הפנימית אינה מספיק קבועה בכדי לחייב את החיצונית. בעל המאור מחלק שבית שער של אכסדרה פטור ושל בית חייב. (הראב"ד חולק כי לדידו חיוב בית השער תלוי בבית, אז לא יכול להיות חילוק ביניהם). נראה שבעה"מ סבור שהמחייב אינו הכניסה, אלא הבית עצמו. בית חשוב יחייב אף את בית השער שלפניו, לא בתור מקום הכניסה לבית, אלא כחלק מהבית ממש. חיוב שערי המדינות יכול להיות חיוב מדרבנן, ואם מדובר על חיוב דאוריתא נסביר כחובה ציבורית על שער העיר שאינו קשור לחיוב על הבית.
הרמב"ם מחייב כניסה לבית, אך בית שאינו קבוע כלל אינו נחשב ככניסה לבית משום שהוא אינו יכול להצטרף אליו. ייתכן להסביר לשיטתו ששערי מדינה חייבים כדברי התוס' ישנים, ששער כזה נחשב כבית.
לרש"י שחיוב בית שער רק מדרבנן נאמר שהמחייב הוא בית ולא כניסה. התורה מחייבת רק את הבית עצמו, ומדרבנן החיוב יכול להיות כניסה או הרחבה של הבית
תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)