הרב משה עסק בזיקה שבין הסוכה וארבעת המינים. יסוד הדיון הוא בפרשיות הסוכה בפרשת אמור (ויקרא כג). הפרשה הראשונה מציגה את הפן המקדשי שבחג ודיני הקרבנות, והפרשה השניה מציגה את דיני ארבעת המינים והסוכה. האברבנאל טוען שאלו שלוש פרשות נפרדות, כך שאין זיקה בין המצוות. ר' בחיי טוען שהסוכה קשורה לפרשיה המקדשית, כך שהמצוות שייכות לשני פנים שונים של החג (שהספרי מציע בהוו"א להפריד ואף לחגוג כל אחד בשבעה ימים נפרדים). אפשרות שלישית היא שהפרשה הראשונה אכן נפרדת, אך בפרשה השניה הסוכה וארבעת המינים קשורים. ר' יהודה (לו:-לז.) טוען שיש לסכך בארבעת המינים, ונראה שלדידו יש קשר בין שתי המצוות. ר' מאיר חולק עליו, אך ייתכן שגם הוא רואה קשר בין המצוות, אלא דוחה את ההשלכה המעשית. שאלת הקשר בין המצוות תלויה גם במרכזיות הסוכה, הרא"ל (עלון שבות 150) טען שסוכה מעצבת את אופיו המרכזי של החג וארבעת המינים רק מצטרפים אליה, בעוד הרב קרומביין (שם) הבין שגם לארבעת המינים תפקיד מרכזי בחג. נראה שהסוכה מבטאת שלוש נקודות: קשר למקדש (הבא לידי ביטוי בדינים רבים), זכר ליצ"מ (כפי שמשמע מפשט הפסוק) והודאה על האסיף. ארבעת המינים מבטאים הודאה על האסיף (כפי שעולה מהמגמ' על נענוע- לז:, וכן תענית ב:, וכן מו"נ ג מג) (אולם לולב שבמקדש מבטא גם פן מקדשי, וייתכן שגם לולב שבגבולין קשור למקדש בגלל הריצוי שבו). אם האסיף הוא המוקד של הסוכה הרי שיש קשר בין הסוכה והמקדש ויש מקום לסכך דוקא בארבעת המינים, וכך סובר ר' יהודה. נראה שר' מאיר אינו חולק עליו, אלא סבור שיש בסוכה גם את שאר הפנים, ואין להחמיצם. (הרב קרומביין יסביר שלר' יהודה הסוכה והלולב שניהם מרכזיים ומבטאים הודאה על האסיף ולכן יש לסכך בארבעת המינים).

File

 סיכום מאת איתן צור שיעור ד' מחזור נ"א. הסיכום לא עבר את ביקורת הרב:

הזיקה בין מצוות סוכה לארבעת המינים

הכפילות במצוות ופרשיות חג הסוכות

הקב"ה מצווה על ישיבה בסוכה ועל ארבעת המינים בחג. שתי מצוות אלו מתקיימות באותו זמן, וציוויים מופיע יחד, אך במבט ראשוני אינן קשורות.

בציווי בפרשת המועדות באמור הקב"ה מצווה על שתי המצוות:

"(לד) דַּבֵּ֛ר אֶל־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל לֵאמֹ֑ר בַּחֲמִשָּׁ֨ה עָשָׂ֜ר י֗וֹם לַחֹ֤דֶשׁ הַשְּׁבִיעִי֙ הַזֶּ֔ה חַ֧ג הַסֻּכּ֛וֹת שִׁבְעַ֥ת יָמִ֖ים לַהֽ': ...

(לט) אַ֡ךְ בַּחֲמִשָּׁה֩ עָשָׂ֨ר י֜וֹם לַחֹ֣דֶשׁ הַשְּׁבִיעִ֗י בְּאָסְפְּכֶם֙ אֶת־תְּבוּאַ֣ת הָאָ֔רֶץ תָּחֹ֥גּוּ אֶת־ חַג־ה֖' שִׁבְעַ֣ת יָמִ֑ים בַּיּ֤וֹם הָֽרִאשׁוֹן֙ שַׁבָּת֔וֹן וּבַיּ֥וֹם הַשְּׁמִינִ֖י שַׁבָּתֽוֹן: (מ) וּלְקַחְתֶּ֨ם לָכֶ֜ם בַּיּ֣וֹם הָרִאשׁ֗וֹן פְּרִ֨י עֵ֤ץ הָדָר֙ כַּפֹּ֣ת תְּמָרִ֔ים וַעֲנַ֥ף עֵץ־עָבֹ֖ת וְעַרְבֵי־ נָ֑חַל וּשְׂמַחְתֶּ֗ם לִפְנֵ֛י ה֥' אֱלֹהֵיכֶ֖ם שִׁבְעַ֥ת יָמִֽים: (מא) וְחַגֹּתֶ֤ם אֹתוֹ֙ חַ֣ג לַֽה֔' שִׁבְעַ֥ת יָמִ֖ים בַּשָּׁנָ֑ה חֻקַּ֤ת עוֹלָם֙ לְדֹרֹ֣תֵיכֶ֔ם בַּחֹ֥דֶשׁ הַשְּׁבִיעִ֖י תָּחֹ֥גּוּ אֹתֽוֹ:

(מב) בַּסֻּכֹּ֥ת תֵּשְׁב֖וּ שִׁבְעַ֣ת יָמִ֑ים כָּל־הָֽאֶזְרָח֙ בְּיִשְׂרָאֵ֔ל יֵשְׁב֖וּ בַּסֻּכֹּֽת: (מג) לְמַעַן֘ יֵדְע֣וּ דֹרֹֽתֵיכֶם֒ כִּ֣י בַסֻּכּ֗וֹת הוֹשַׁ֙בְתִּי֙ אֶת־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל בְּהוֹצִיאִ֥י אוֹתָ֖ם מֵאֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם אֲנִ֖י ה֥' אֱלֹהֵיכֶֽם: (מד) וַיְדַבֵּ֣ר מֹשֶׁ֔ה אֶת־מֹעֲדֵ֖י ה֑' אֶל־בְּנֵ֖י יִשְׂרָאֵֽל" (ויקרא כג)

בנוסף לדיני החג קרבנות הסוכות המופיעים קודם, ה' מצווה גם על ציוויי חג האסיף- ארבעת המינים והסוכות. חלוקה זו מלמדת שלולב וישיבה בסוכה אינם נפרדים (כמו שניתן היה להבין, שיש שלושה ציווי סוכות- קרבנות, לולב וסוכה), אלא מופיעים יחד. לחלופין ניתן להבין שציוויי הישיבה בסוכה חוזרים לציווי חג הסוכות בהתחלה, כך שיש שני ציויים- חג הסוכות, קרבנותיו, ציווי נוסף על הלולב, ואז חזרה לציווי הראשון- סוכה.

האברבנאל טוען שיש להפריד בין סוכה לארבעת המינים:

"טעם הד' מינים שבלולב לא היה לטעם מצוות הסכות כי היא היתה לזכרון כי בסכות הושבתי. ולקיחת הד' מינים שבלולב היה לשמחם ולהודות לה' בעבור אסיפת התבואות" (אברבנאל ויקרא כג)

גם ר' בחיי מבין שהסוכה והלולב מהווים שני מוקדים שונים של החג, וייתכן שהסוכה עומדת במרכז הפרשה הראשונה, המצווה על עצם חג הסוכות:

"למעלה הזכיר ענין הקרבנות שהם חקי הש"י, ושם ירמוז על של מעלה, הוא שאמר: 'ביום הראשון מקרא קדש', 'ביום השמיני מקרא קדש', אבל בכאן למטה, יבאר בשל מטה ויזכיר שם חקי ישראל שיחגו חג ה' שבעת ימים בזמן האסיפה, ושיטלו בו מצות הלולב לכפר על קלקולו של אבינו הראשון שהיה בזמן הזה, וזהו שסמך לו מיד: "ולקחתם לכם", וזה נראה לי נכון" (ר' בחיי ויקרא כג לט)

ההפרדה בין שני מוקדים אלו ושתי הפרשיות עולה בספרי:

"וידבר ה' אל משה לאמר, דבר אל בני ישראל לאמר בחמשה עשר יום לחודש השביעי הזה חג הסוכות שבעת ימים לה' מה ת"ל לפי שנאמר בסוכות תשבו שבעת ימים ואיני יודע אם שבעה ראשונים אם שבעה אחרונים כשהוא אומר ובחמשה עשר יום לחודש השביעי הזה, חג הסוכות שבעה ימים לה' הרי שבעה ראשונים ולא שבעה אחרונים" (ספרא אמור יב א)

בגלל שתי הפרשיות תיתכן הבנה שני חגים (כפי שבחנוכת הבית שלמה קיים את החג ארבעה עשר ימים). אמנם החג אחד בגלל התאריך המודגש, אך היה מקום לחשוב אחרת.

דינים משותפים לסוכה ואתרוג

איחוד בין שתי המצוות עולה בשיטת ר' יהודה שניתן לסכך רק בארבעת המינים (או חלקם, לפי הבנת האחרונים) כפי שהיא מובאת בבריתא:

"תניא: בסוכות תשבו - סוכה של כל דבר, דברי רבי מאיר. רבי יהודה אומר אין סוכה נוהגת אלא בארבעה מינים שבלולב. והדין נותן: ומה לולב שאין נוהג בלילות כבימים - אינו נוהג אלא בארבעת מינין, סוכה שנוהגת בלילות כבימים - אינו דין שלא תהא אלא בארבעת מינין?" (גמ' לו:-לז.)

לר' יהודה חלק מתפקיד ארבעת המינים הוא לסכך, כך שברור שיש קשר בין המצוות. ר' מאיר שאינו מחייב סיכוך בארבעת המינים אינו דוחה לגמרי את שיטת ר' יהודה:

"אמרו לו: כל דין שאתה דן תחלתו להחמיר וסופו להקל - אינו דין, לא מצא ארבעת מינין - יהא יושב ובטל, והתורה אמרה, בסכות תשבו שבעת ימים - סוכה של כל דבר"

ניתן לסכך בכל דבר, אך הק"ו של ר' יהודה אינו מופרך, אלא השלכותיו בעייתיות, וגם מהפסוקים משמע אחרת.

מקום נוסף בו הגמ' מעלה השוואה בין סוכה ולולב הוא בהשוואה בין סוכה ולולב לעניין דין 'תעשה ולא מן העשוי':

"ילפינן לולב מסוכה, דכתיב גבי סוכה תעשה ולא מן העשוי" (גמ' יא:)

ברם, רש"י מדגיש שאין זו השוואה בין המצוות, אלא ניתן ללמוד בבניין אב מציצית.

השוואה נוספת עולה מדברי רש"י:

"אסור להריח בו - דגמרינן מסוכה, דילפינן בפרק קמא (ט, א) דחל שם שמים על עצי סוכה ליאסר בהנאה כל שבעה, הואיל והוקצו למצוה" (רש"י לז:)

ייתכן שרש"י מתכוון ללמוד דוקא מסוכה על ארבעת המינים, ששניהם אסורים בהנאה.

ההבדלים בין לולב לסוכה

ישנם גם הבדלים בולטים בין סוכה לארבעת המינים. סוכה מלווה את האדם בכל זמן החג, בעוד ארבעת המינים הם מעשה חד פעמי, ואף הוא מהתורה שייך בגבולין רק ביום הראשון. לולב הוא רק ביום בגלל שמצוות רבות שהן מעשה מסוים שייכות רק ביום, לעומת סוכה השייכת כל היום וכל הלילה.

הבדל נוסף הוא שהלולב נחשב תשמיש מצווה לכל דבר, אך בסוכה יש איסור הנאה, איסור הנלמד מחגיגה. קדושה זו עולה בספרא:

"חג הסוכות שבעת ימים לה' יכול תהיה חגיגה וסוכה לגבוה ת"ל חג הסוכות תעשה לך שבעת ימים, אי חג הסוכות תעשה לך יכול יהא חגיגה וסוכה להדיוט, ת"ל חג הסוכות שבעת ימים לה', הא כיצד חגיגה לגבוה וסוכה להדיוט" (ספרא אמור יב ג)

המיוחס לר"ש אף מעלה הוו"א שיש לבנות סוכה מיוחדת בהר הבית ולהקדישה, או שיש בה מעילה:

"יכול תהיה חגיגה וסוכה לגבוה שיעשה סוכה בהר הבית ויקדשנה לשמים. מלבד סוכה לישב בה כמו שכתוב בסוכות תשבו : ת"ל חג הסוכות תעשה לך שבעת ימים לך ולא לגבוה. ויש מפרשים סוכה לגבוה שיהא בה מעילה כמו באימורי חגיגה" (מיוחס לראב"ד אמור יב ג)

מכאן שארבעת המינים שונים לגמרי מסוכה ואין להם קדושה, בניגוד לסוכה.

ההבדל בין הלולב לסוכה בא לידי ביטוי בדברי הרא"ל (עלון שבות 150) המפתח רעיון שיש מצוות שאינן רק נדרשות בחג, אלא צובעות את אופיו, והוא טוען שהמאפיין של החג הוא הסוכות, ולכן כך החג נקרא, בניגוד ללולב:

"נטילת לולב וכמוה אכילת מרור... אינן אלא מצוות הנוהגות בחג, אך אינן מגדירות ומעצבות אותו. ופוק חזי, שבפסוקים ובמטבע שטבעו חכמים בברכה, נקראו רגלים אלו חג המצות וחג הסוכות, על שם האכילה והישיבה, ואילו לולב ומרור אינם קובעים את שם המועד" (הרא"ל 'בעניין מצוות ימים טובים' עלון שבות 150 (בעניין מצוות ימים טובים (1): שמחת יום טוב | תורת הר עציון (etzion.org.il)

בניגוד לכך, הרב קרומביין מציע שהלולב כן משפיע על אופי החג:

"נוכחות ארבעת המינים משרה אווירת חגיגיות המיוחדת לסוכות, וזה מהווה קיום של "מקרא קודש" גם מחוץ לעיקר המצווה. כנראה קיום זה הוא מרכיב בעיקר המצווה, ומזה למדו אנשי ירושלים להרחיב את רישומם של ארבעת המינים לכל מעגלי הפעילות של היום" (הרב קרומביין 'נטילת לולב כקיום ציבור' עלון שבות 150 https://asif.co.il/wp-content/uploads/2021/04/150lulav.html)

הקשר בטעמי המצוות בין סוכות וארבעת המינים

פרשני התורה הצביעו על קשר מסוים בין המצוות, וניתן לבסס זאת בטעמי המצוות. הסוכות מבוססות על המקדש, המדבר, וחג האסיף:

טעמי מצוות הסוכה

1.      חג הסוכות קשור באופן הדוק לעולם המקדש, ויש לכך דוגמות רבות:

·         ההשוואה בין חגיגה לסוכה לעניין איסור השימוש בסוכה (גמ' ט.).

·         הקריאה בתורה בחג היא מוספי החג (גמ' מגילה ל:), בניגוד לעיקר הדין בשאר החגים (אנו קוראים את מוספי החגים במפטיר כמעין 'נשלמה פרים שפתינו'). הקרבנות הם קדושת היום, כי קדושת חג הסוכות מתקשרת למקדש. הקרבת הקרבנות היא היוצרת את החג ואת קדושת היום.

·         בל תאחר, שלאחת הדעות האיסור חל לאחר שעובר חג הסוכות. הסיבה לכך היא שסוכות הוא הזמן המתאים להבאת הקרבן משום שזו משמעות החג, ולאחר החג האיסור חל.

·         מדינא דגמרא שלוש מההפטרות סוכות בחו"ל מגיעות מחנוכת הבית בספר מלכים.

·         שבעת ימי הישיבה בסוכות  נלמדים משבעת ימי המילואים בהם הכהנים ישבו בפתח אוהל מועד.

עולה שיש קשר עמוק, המעוגן בדיני החג, בין חג הסוכות לבין המקדש.

2.      בפשט הציווי על הישיבה בסוכה נאמר שיש לזכור את הישיבה בסוכות במדבר. אם מדובר בסוכות ממש ברור הקשר ליציאת מצרים והמדבר. אם מדובר בענני כבוד הרי שזהו אותו ענן ששכן במקדש.

3.      הקשר בין הישיבה בסוכה לחג האסיף וההליכה במדבר מופיע בדברי הרשב"ם:

"סוכה ממש. וזה טעמו של דבר. חג הסוכות תעשה לך באוספך מגרנך ומיקבך באוספך את תבואת הארץ ובתיכם מלאים כל טוב דגן ותירוש ויצהר, למען תזכרו כי בסוכות הושבתי את בני ישראל במדבר ארבעים שנה בלא יישוב ובלא נחלה, ומתוך כך תתנו הודאה למי שנתן לכם נחלה ובתיכם מלאים כל טוב" (רשב"ם ויקרא כד מב)

בכיוון דומה הולך הרמב"ם במו"נ:

"הדעת בסוכות, להתמיד זכר אותות המדבר לדורות, אמנם המדות הוא שיהיה האדם זוכר ימי הרעה בימי הטובה, בעבור שירבה להודות להשם ושילמוד מדת ענוה ושפלות" (מו"נ ג מג)

טעמי מצוות ארבעת המינים

ארבעת המינים גם הם קשורים לאסיף, כפי שעולה במו"נ:

"ארבעת מינים שבלולב, שהם שמחה בצאתם מן המדבר אשר היה לא מקום זרע ותאנה וגפן ורמון ומים אין לשתות, אל מקום האילנות נותני פרי והנהרות, ולקח לזכרון זה הנאה שבפירות האדמה, והטוב שבריחו, והיפה שבעלין, והטוב שבעשבים ג"כ, ר"ל ערבי נחל" (מו"נ ג מג)

בגמ' גם קיים קשר בין ארבעת המינים לאסיף:

"נענוע מאן דכר שמיה? ... אמר רבי יוחנן: מוליך ומביא - למי שהארבע רוחות שלו, מעלה ומוריד - למי שהשמים והארץ שלו. במערבא מתנו הכי, אמר רבי חמא בר עוקבא אמר רבי יוסי ברבי חנינא: מוליך ומביא - כדי לעצור רוחות רעות, מעלה ומוריד - כדי לעצור טללים רעים. אמר רבי יוסי בר אבין, ואיתימא רבי יוסי בר זבילא: זאת אומרת שירי מצוה מעכבין את הפורענות. שהרי תנופה שירי מצוה היא, ועוצרת רוחות וטללים רעים. ואמר רבא: וכן בלולב" (גמ' לז:-לח.)

הלולב נועד לתפילה על הטבע והשפע של האסיף. דבר מפורש יותר בגמ' בתענית:

"מאימתי מזכירין על הגשמים - רבי אליעזר אומר: משעת נטילת לולב, רבי יהושע אומר: משעת הנחתו. אמר רבי אליעזר: הואיל וארבעת מינין הללו אינן באין אלא לרצות על המים. וכשם שארבע מינין הללו אי אפשר בהם בלא מים - כך אי אפשר לעולם בלא מים" (גמ' תענית ב:)

הלולב נועד לרצות על המים, כחלק מהתפילות של חג האסיף.

הקשר בין סוכה וארבעת המינים

אם מוקד הסוכה הוא בחג האסיף, הרי שהסוכה והלולב קשורים, משום ששניהם קשורים לשפע ולהודאה ולתפילה על היבול. ר' יהודה הולך בדרך זו וסבור שיש לשלב את הסוכה וארבעת המינים בגלל הקשר שלהם לאסיף, אך גם לחכמים הסוכה נועדה לחגוג את האסיף, וארבעת המינים נועדו לתפילה עליו לעתיד (גם בלולב עצמו ניתן לדבר על מרכיבים שונים הקשורים למים וליבול).

פסוקי התורה מצביעים על כך, שכן הישיבה בסוכה נועדה להכרת הטוב (בהווה ובמדבר, כפי שאומר הרב ברויאר).

בניגוד לכך, אם מוקד הסוכה הוא זכר למדבר, ולא הודאה על האסיף, ארבעת המינים קשורים לאסיף והסוכה מגיעה למטרה שונה, למרות שהם חלים באותו זמן (כדברי האברבנאל). הסוכה היא מאפיין החג, והלולב מצטרף אליה.

בכיוון זה הולך ר' בחיי הסובר שיש לחלק את פרשיות הסוכה באמור לשני חלקים: הראשון עוסק בחג ובקרבנות, לעומת הפרשיה השניה המתמקדת באסיף. הפרשה הראשונה קשורה למקדש, כמו שאר החגים המוזכרים בה, והפרשיה השניה נוגעת רק לאסיף. היא מצווה על ארבעת המינים הקשורים לשמחה. לרשב"ם הסוכה קשורה גם היא לאסיף ולארבעת המינים, כך שיש קשר בין הפן ההיסטורי לאסיף. ייתכן שהסוכה חוזרת לפרשיה הראשונה, וקשורה למקדש. ייתכן שיש בה פן העומד בפ"ע- היא זכר ליציאת מצרים, כדברי האברבנאל.

שאלת הקשר בין לולב לסוכה תלוי במוקד הסוכה, מבין שלושת היסודות עליהם היא בנויה: מקדש, אסיף ויצ"מ.

ייתכן ששאלה זו היא יסוד מחלוקת ר' יהודה ור' מאיר בגמ' (לו:). לר' יהודה הסוכה היא הצובעת את אופי היום, ולכן אם ארבעת המינים מבטאים את האסיף ר"ו שעל הסוכה לעשות זאת ולכן עליה להיעשות מארבעת המינים. ר' מאיר יטען כנגדו שהסוכה מורכבת מעניינים נוספים, כגון מקדש ויצ"מ, ולכן אין להגיע לחשש שאנשים יתבטלו ממצוות סוכה לצורך האסיף, על חשבון שאר ההיבטים. לכן ר' מאיר אינו חולק על שיטת ר' יהודה, אך כן על הבלעדיות שלה.

לולב שבמקדש

הלולב שבמקדש אינו הודאה חד פעמית, אלא הוויה של הודאה מתמשכת. ייתכן שלולב במקדש קשור לסוכה, לעומת לולב בגבולין. בלולב יש קיום של חג האסיף ולא של הפן ההיסטורי. בסוכה יש קיום של הפן ההיסטורי, וייתכן שיש גם קיום של אסיף, וכאמור, אם הוא במוקד- הרי שיש ממשק רחב בין סוכה ללולב וכך סובר ר' יהודה. בסוכה יש פן של המקדש, שאינו קיים בלולב שבגבולין, אך כן בלולב שבמקדש. למרות שתוס' כן מציינים שיש ריצוי בלולב שבגבולין.