שלום רב לאוהבי תורתך: לזכרו של הרב גדעון פרל ז"ל

אין מספידים בחנוכה, אין מספידים בראש חודש ואין מספידים בשבת, ועל אחת כמה וכמה שאין מספידים כששלושתם חלים ביום אחד; "שבת היא מלנחם, ונחמה קרובה לבוא" (נוסח המשנה ברורה, רפ"ז ס"ק ג'). אולם לימוד מדרכיו, ממידותיו ומהנהגותיו של הרב גדעון פרל ז"ל שנסתלק מאיתנו בחטף – לימוד כזה ראוי ונחוץ בכל יום, ואפילו בשבת.

כל אחד מאיתנו נושא עימו זכרונות רבים מהרב גדעון האהוב, ואני מבקש להזכיר מילה אחת בלבד, מילה אחת ולא יותר!

הרב גדעון האיר פנים לכל אדם, אך אני יכול להעיד שהארת פנים מיוחדת היתה לו לאברכים צעירים, שעושים את צעדיהם הראשונים בעולם התורה והרבנות. הרב גדעון האמין בכל ליבו שאחת המשימות המוטלות עליו היא להצמיח דור צעיר של תלמידי חכמים, שישתלבו בבוא העת בתפקידי הנהגה תורנית. כמה פעמים פנה גם אליי באופן אישי וניסה לזרז ולדרבן לקבל תפקיד זה או אחר, ואף הסביר לי באריכות את החשיבות הרבה שהוא רואה באיוש משרות תורניות דווקא על ידי רבנים צעירים. 

בשנים שבהן למדתי כאן בישיבה ובכולל, התאספנו חבורה של כמה תלמידים, והיינו מתארחים בקביעות בביתו ועוסקים הן בהלכות טהרת המשפחה והן בלימוד רחב יותר על תפקידו והנהגתו של רב קהילה. באחת ההזדמנויות, לפני קצת יותר מ-10 שנים, קיימנו בישיבה סידרה של מפגשים עם רבני קהילות, והרב גדעון כמובן היה הראשון. כדרכו בקודש, אמר לי שהוא "לא רוצה לדבר באוויר", ועל כן ביקש שאכין דף עם שאלות מרכזיות שמעניינות אותנו, והוא ישיב עליהן במהלך המפגש.

השאלה הראשונה בדף היתה: כיצד נכון להתמודד עם מחלוקות בקהילה? הרב גדעון השיב במילה אחת: לברוח.

ככה, פשוט, במילה אחת ולא יותר! ואנחנו כבר הבנו את האתגר האישי והקהילתי בבריחה מן המחלוקת ובאהבת השלום.

**

נר חנוכה ונר שבת שונים זה מזה באופיים ההלכתי: נר חנוכה מאיר כלפי חוץ, מפרסם את הנס ואסור להשתמש לאורו. נר שבת, לעומתו, מאיר פנימה אל תוך הבית, וכל מטרתו היא שיישתמשו לאורו. ואכן, הגמרא במסכת שבת מבקשת לברר איזה מבין השניים קודם, ומשיבה בפסקנות:

"נר ביתו עדיף, משום שלום ביתו".

הרמב"ם בחר לחתום את הלכות חנוכה, ולמעשה את ספר הזמנים כולו, בהלכה זו:

"היה לפניו נר ביתו ונר חנוכה או נר ביתו וקדוש היום נר ביתו קודם משום שלום ביתו שהרי השם נמחק לעשות שלום בין איש לאשתו, גדול השלום שכל התורה ניתנה לעשות שלום בעולם שנאמר "דרכיה דרכי נעם וכל נתיבותיה שלום".

קיימת זיקה מעניינת בין הלכה זו, החותמת את ספר הזמנים, ובין ההלכות הפותחות את ספר הזמנים בתחילת הלכות שבת, גם שם – אגב דיני פיקוח נפש – הבהיר הרמב"ם שמשפטי התורה באו להרבות רחמים, חסד ושלום בעולם. ספר הזמנים פותח בשלום וגם חותם בו, שכן דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום.

חג החנוכה הוא במידה רבה הוא חג של מלחמה – גיבורים ביד חלשים וטמאים ביד הטהורים. אך דווקא חג המלחמה צריך לכוון את כולנו אל השלום.

**

פרשת מקץ חותמת אף היא בשלום:

"וַיֹּאמֶר חָלִילָה לִּי מֵעֲשׂוֹת זֹאת הָאִישׁ אֲשֶׁר נִמְצָא הַגָּבִיעַ בְּיָדוֹ הוּא יִהְיֶה לִּי עָבֶד וְאַתֶּם עֲלוּ לְשָׁלוֹם אֶל אֲבִיכֶם".

אין ספק, שלמשמע דברי יוסף הללו אומרים אחיו בליבם: המילה הרחוקה ביותר מתחושתנו ברגע הזה, כאשר אנו נדרשים לשוב ליעקב אבינו בלי אחינו בנימין, היא המילה שלום. תוכל לבקש מאיתנו כל דבר, אך שלום בוודאי לא יהיה כאן! ואמנם, חז"ל במדרש רבה הרגישו בכך, ואף שיש גירסאות שונות בנוסח המדרש (צ"ב ט', הקטע האחרון בפרשת מקץ, האם גורסים "נשפה" לשון נשף וחושך, או "נשפך" – לשון שלום "שפוך", ראה ביאור "מתנות כהונה" על המדרש רבה), הכוונה אחת היא: האחים טוענים כלפי יוסף: שלום של חושך אתה מציע לנו, שלום שכל כולו אפילה ועלטה! אך המדרש ממשיך ואומר, ועל כך הגירסה ברורה ומוסכמת:

"ורוח הקודש צווחת "שלום רב לאוהבי תורתך".

החשיכה נראית מוחלטת, אך מתוכה בוקעת קרן אור של שלום, שכן יעקב אבינו – אוהב התורה הגדול – הולך ומתקרב אל המפגש המחודש עם יוסף. וכך גם נר החנוכה מפיץ אור של שלום בימים הקרים והחשוכים ביותר בשנה.

**

הרב גדעון ז"ל היה נר של שלום שהאיר בקהילת אלון שבות. על הרב גדעון, אוהב התורה ולומדיה, נאמר "שלום רב לאוהבי תורתך". הרב גדעון יחסר מאוד לכולנו, אך נחמתנו תהיה בדביקות עילאית בשלום בלי כל שמץ מחלוקת, שהרי כלשון הרמב"ם שזה עתה למדנו: "גדול השלום שכל התורה ניתנה לעשות שלום בעולם שנאמר "דרכיה דרכי נעם וכל נתיבותיה שלום".

לצפייה בסרטון על הרב גדעון פרל ז"ל >>