עריכה: אביעד ברסטל.

***

פתיחה

בשני השיעורים האחרונים עסקנו ביסודותיה של סוגיית "עיר הסמוכה לספר". כפי שציינו מספר פעמים, פוסקי הזמן שעסקו בהלכות צבא וביטחון העניקו לסוגיא זו משקל רב מאוד.

בשיעור זה אבקש לעמוד על מקומה של הסוגיא בפסיקותיו של מייסד הרבנות הצבאית, האלוף הרב שלמה גורן זצ"ל. כפי שניווכח לדעת, הרב גורן מבסס תשובות ופסקי הלכה רבים על דין עיר הסמוכה לספר, ורואה בה יסוד מוסד לפסיקה ההלכתית בצה"ל.

את דברינו נפתח בשני עקרונות יסוד שמציב הרב גורן בביאור הסוגיא, ולאחר מכן נסקור את פסקיו הנובעים ממנה.

 

הגדרת המדינה כולה כ"עיר הסמוכה לספר"

בשיעור הקודם עסקנו בדברי הגמרא בעירובין (מה.) המגדירה גם את נהרדעא שבבבל כעיר הסמוכה לספר. ר' אברהם חיים הירש, מגדולי רבני גליציה במחצית הראשונה של המאה השבע־עשרה, כותב כך:

"לכך נראה דנהרדעא לאו סמוכה לספר היה, והכי קאמר בבל כיון דעיירות עובדי כוכבים סמוכות שם... לכך אפילו עיר היושבת באמצע המדינה ולא באו אלא על עסקי תבן וקש הוה ליה כעיר הסמוכה לספר ומחללין עליהן את השבת שאם לא יעמדו נגדם איכא למיחש שמא יבאו פתאום וילחמו עליה ויכבשו ויהרגום...        
וכן משמע בהגה"ת אשרי שכתב ובזמן הזה אם באו עובדי כוכבים על עסקי ממון יוצאין עליהן בכלי זיין ומחללין עליהן את השבת מפני שאנו דרים בין קצת ישמעאלים ששוללים והורגים ולא גרע מעיר הסמוכה לספר". (תורת חיים עירובין מה. ד"ה ובבל)

הרב גורן איננו מצטט את דברי בעל 'תורת חיים', ואולם בתשובותיו הוא מניח באופן עקבי כי אכן עיר "הסמוכה לספר" לאו דווקא, ולעיתים גם ערים בלב הארץ מוגדרות כ"עיר הסמוכה לספר", מפאת החשש שמא פגיעה בהן תשפיע על הביטחון הלאומי. להלן שלוש דוגמאות לכך.

 

א. אבטחת המוביל הארצי בשבת

הרב גורן התיר לחלל את השבת גם באיסורי תורה כדי לאבטח את קו המים של "המוביל הארצי". בביאור ההיתר הוא מסביר:

"ברור שהשמירה על מתקני המים הארציים מפני מעשי חבלה וטרור וכן מפני החשש של הרעלת המים וכיוצא בזה היא פעולה ביטחונית ממדרגה ראשונה הדוחה שבת. כי אם נהרדעא נחשבת כעיר הסמוכה לספר מאחר שהיתה סמוכה לנכרים מצד אחד כמבואר בעירובין מ"ה, הוא הדין ארץ ישראל כולה בזמננו כאשר האויבים מנסים להפעיל קבוצות חבלנים לטרור בכל מקום ומקום, בוודאי שהשמירה על המים יותר חשובה מאשר על תבן וקש בעיר הסמוכה לספר". (שו"ת משיב מלחמה כרך א', סי' ו')

לקראת סיום התשובה קובע הרב גורן כי אם ניתן לאבטח את המוביל הארצי ולבדוק את איכות מימיו בלא נסיעה – כך יש לנהוג. ואולם, ההיתר עצמו פשוט וברור בעיניו.

 

ב. אבטחת אירועי ספורט המתקיימים בשבת

הרב גורן נשאל האם מותר לחלל את השבת לצורך אבטחה של אירועים המוניים, דוגמת משחקי ספורט, המתקיימים בשבת. הרב גורן מבהיר כמובן את "הקושי המצפוני" באבטחת אירועים הכרוכים בחילול שבת המוני, ואולם הלכה למעשה לדעתו הדבר מותר:^[1]

"כל עוד החבלנים פעילים נגד היהודים ומדינתם – נידונה כל המדינה כעיר היושבת על הספר כמבואר במסכת עירובין מ"ה. לכן כשמגיעה השבת וידוע שעומד להתקהל באיזה מקום שהוא קהל יהודי, וקיים חשש לחבלה או לפעולות עוינות כלשהן, מצוה לעשות הכל בכדי לסכל אפשרות של פגיעה בחיי אדם או רכוש מצד האויב". (שו"ת משיב מלחמה כרך א', סי' ז')

 

ג. סיור שגרתי לאבטחת מחנות ומתקנים בשבת

אחד היסודות החשובים שאותם ביסס הרב גורן בכל הנוגע לשמירת השבת בצה"ל, הוא שפעולות המותרות בשבת – מותרות לכלל חיילי צה"ל, וחייל שומר שבת איננו נדרש להחליף משמרת עם חייל שאיננו שומר שבת. על כן, כאשר נשאל הרב גורן על סיור שגרתי, שמטרתו "הבטחת אנשים, שטח, או מתקנים צבאיים ואזרחיים, וכן הבטחת רכוש צבאי ואזרחי בפני אויב", הוא משיב בנחרצות:

"יש היתר מוחלט לנקוט בשבת בכל הצעדים האפשריים למען השגת הביצוע המושלם של המשימה הביטחונית הזאת, מאחר שהעיקרון הנקוט בידינו ביחס לפעולות הגנה מעין אלו מבוסס על סוגיית התלמוד במסכת עירובין מ"ה... והנה ברור הדבר שבמצבנו הביטחוני כיום כל הסתננות שמעבר לגבול דינה כדין נכרים שבאו על עסקי נפשות, וכל ארץ ישראל שבידינו נידונה לעניין זה כעיר היושבת על הספר, שאפילו לא באו אלא על מנת לגנוב תבן וקש, יוצאין עליהם בכלי זיין ומחללין עליהם את השבת". (שו"ת משיב מלחמה כרך א', סי' ט')

דומה, שהמציאות שמתאר הרב גורן לא השתנתה עד עצם היום הזה. גם היום, החשש מפני חדירת גורמים עוינים לבסיסי צה"ל – קיים בכל רחבי הארץ. זו הסיבה לכך שהגנת המחנות מתקיימת כסדרה גם בשבתות ובמועדים, ומטרתה למנוע לא רק פגיעה בנפש, אלא גם פגיעה ברכוש צבאי, שלא גרע מעסקי "תבן וקש".

 

"יצא הקול" – החשש מפני מתקפה עתידית

אלא, שאף אם המדינה כולה נחשבת כ"עיר הסמוכה לספר", הרי שאם נחזור למקור הסוגיה – ההיתר הוא רק כאשר נכרים צרו על העיר בפועל, וביקשו לגנוב תבן וקש. האם ניתן ללמוד מכך על ההיתר לחלל שבת כאשר החשש מפני התקפה איננו בהווה אלא בעתיד? האם שיקולי פיקוח נפש ציבורי, העומדים ביסוד ההלכה המתחדשת בעניין הסמוכה לספר, נוהגים הלכה למעשה גם כאשר קיים חשש עתידי לפגיעה בהיאחזות ישראל בארצם?

גם כאן, עמדתו של הרב גורן להיתר היתה נחרצת. דבריו מבוססים בעיקר על הגדרה מחודשת של ה'אור זרוע':

"ואין לחלק בין היכא שצרו כבר לאומרים שרוצים לבוא לשלול אלא כשהקול יוצא שרוצים לבוא לשלול אף על פי שלא באו עדיין מותר ללבוש כלי זיין לשמור ולעשות קול בעיר כדי שלא יבואו, דאין מדקדקין בפקוח נפש". (אור זרוע ח"ב, שבת סי' פ"ד, יג)

הרמ"א פסק להלכה כדבריו של ה'אור זרוע':

"ובעיר הסמוכה לספר, אפילו לא באו אלא על עסקי תבן וקש מחללין עליהם את השבת.                                
הגה: ואפילו לא באו עדיין אלא רוצים לבא". (שולחן ערוך אורח חיים, שכ"ט, ו)

הרב גורן יצא מתוך נקודת הנחה, שהמצב הביטחוני בזמננו נידון כ"יצא הקול"[2] על כך שאויבנו "רוצים לבוא" ולפגוע בכל ערי ישראל. לפיכך, גם כאשר האויב איננו נראה לעין, הסכנה בעינה עומדת, ויש להתיר לחלל את השבת כדין עיר הסמוכה לספר.

גם כאן, נציין שתי דוגמאות ליישום עיקרון זה:

הבאנו לעיל את דבריו של הרב גורן אודות אבטחת "המוביל הארצי" בשבת. בתוך דבריו שם הוא מעיר כי לכאורה ההיתר קיים גם בלי "להסתייע בדברי האור זרוע והרמ"א... כי במצבנו כיום אם לא נעמוד על המשמר יומם ולילה לשמור שמירה היקפית ביטחונית ושמירה בפני הרעלה עלול הדבר להביא לידי סיכון חיים בהיקף נרחב ח"ו". אולם, לקראת סוף התשובה הרב גורן מדגיש שאכן יש להעניק משקל רב לשיטת ה'אור זרוע':

"כבר בררתי את הנושא הזה של 'סכנה לפנינו'... והגענו למסקנה שכאשר מדובר במדינה שלמה או בציבור גדול של יהודים העלולים להימצא בסכנה, הרי כל הפעולות כדי למנוע את בואה של הסכנה מותרות הן, כפי שקבע האור זרוע והרמ"א, שאפילו לא באו עדיין הנכרים אלא שמעו שרוצים לבוא, דהיינו שהקול יוצא שרוצים לבוא אף על פי שלא באו עדיין מותר ללבוש כלי זיין ולשמור...          
ובנידון דידן הם בעצמם מתפארים בכוונות הזדון שלהם ולכן ברור שיש לדון בשאלה כאילו הסכנה לפנינו". (שו"ת משיב מלחמה כרך א', סי' ו')

כפי שכבר הודגש, סוגיית עיר הסמוכה לספר אכן מהווה יסוד מוסד בתפישה שלפיה גם סכנה עתידית נתפסת כסכנה מוחשית המתירה חילול שבת.

הרב גורן פסק שמותר לחלל את השבת כדי לטפל בחללי אויב שנפלו בשדה הקרב. מעבר לחובה המוסרית שבדבר, הרב גורן מבהיר שמדובר על שיקול ביטחוני – אם צה"ל לא יפעל לאיסוף החללים, קיים חשש שמא האויב יבקש לעשות זאת בעצמו:

"אם קיים חשש סביר שהאויב עלול לחדור לשטחנו על מנת לקחת איתו את חלליו... אפשר לדון מקרה כזה כגויים שצרו על עיירות ישראל, שבעיר הסמוכה לספר אפילו לא באו אלא על עסקי תבן וקש מחללים עליהם את השבת... ובאור זרוע מוסיף 'וכל כשהקול יוצא שרוצים לבוא, אף על פי שלא באו עדיין מותר'. הוא הדין בנידון דידן, אם קיים חשש שמא יהוו החללים גורם לחדירה מחודשת לשטחנו כדי לחלץ את הגויות, זה עדיף מעסקי תבן וקש...". (שו"ת משיב מלחמה כרך ב', סי' ק"ס)

גם כאן, ללא ספק מדובר על חשש עתידי ורחוק, ובכל זאת לדעת הרב גורן, מסוגיית עיר הסמוכה לספר למדנו להחשיב גם חשש כזה כפיקוח נפש המתיר חילול שבת.

 

דוגמאות נוספות

את שני העקרונות שהצגנו מיישם הרב גורן הלכה למעשה בתשובות רבות. אף שבשיעורים אלה בדרך כלל איננו עורכים סקירות ביבליוגרפיות, מצאתי לנכון לאסוף את הפסקים הנוספים שקושר הרב גורן לסוגיית עיר הסמוכה לספר. היות שהדוגמאות רבות, אסתפק בציון מראה מקום ועיקרי הדברים בלבד, והמעיין יוכל להרחיב ולהעמיק יותר.

א. היתר לפנות חללים משדה הקרב בשבת, מחשש שמא הגופות תיפולנה בשבי האויב. הרב גורן מסביר שמניעת נפילת חיילינו לידי אויב "חיונית וחשובה יותר מאשר ההגנה על תבן וקש בעיירות היושבות על הספר" (שו"ת משיב מלחמה, כרך א' סי' ב').

ב. היתר לחלל שבת עבור שמירה על כשירות מערכות ספינות חיל הים בשבת גם בעת שגרה, ולא רק במהלך מלחמה או מבצע צבאי, והציע לדמות את הספינות ל"עיר הסמוכה לספר" (שו"ת משיב מלחמה כרך א', סי' י"א).[3] אמנם, הוא טורח להדגיש שכשמדובר בטיפולים שאינם מתבצעים מדי יום, חובה גמורה לתכנן שיתבצעו בימות החול ולא בשבת. אך אותם טיפולים המתבצעים מדי יום ביומו – יתבצעו גם בשבת, כחלק מן השמירה על הספינה כ"רכוש" בעיר הסמוכה לספר.

בהקשר זה, יש לשים לב לכך שרבים מן הטיפולים הנדרשים לספינה אינם קשורים להתקפת אויב, אלא לפגעי הטבע בים שמזיקים לספינה. הרב גורן מחדש, שבעיר הסמוכה לספר התירו להתגונן גם מפני פגעי הטבע, משום שסוף סוף אם תיחלש אחיזת ישראל במקום, קיים החשש שמא "משם תהא נוחה הארץ להיכבש לפניהם".

ג. היתר אבטחת היאחזויות נח"ל בשבת, בין שמדובר בהיאחזויות בגבולות המדינה ובין שמדובר על יישובים מבודדים בפנים הארץ. היתר זה הוא יישום מפורש לדין עיר הסמוכה לספר, ואכן הרב גורן מצטט בהרחבה את הסוגיא, ואף נושא ונותן בדברי הגמרא במסכת בבא בתרא (ז:) שכבר הזכרנו בשיעורים הקודמים, אודות חובת השמירה המיוחדת בעיר הסמוכה לספר (שו"ת משיב מלחמה כרך א', סי' י"ג).

ד. היתר ללוחמי צה"ל בפעילות בט"ש לצאת למארבים יזומים בשבת כנגד עברייני רכוש (שו"ת משיב מלחמה, כרך א', סימן י"ד).

ה. בתקופה הקצרה שבה שלטו כוחות צה"ל בחצי־האי סיני לאחר מבצע קדש ('מבצע סיני'), הוקמו היאחזויות בסמוך לרפיח, ובשארם (אל)שיח' (ובשמו העברי 'מפרץ שלמה'). בעקבות החלטת הממשלה לפנות את האזור, אחד מאחרוני החיילים בשארם שאל את הרב גורן האם מותר לחלל את השבת כדי להשלים את הפינוי וכך להבטיח שציוד צבאי לא ייפול בידי האויב. הרב גורן משיב כי לכתחילה בוודאי אין לתכנן את הפינוי דווקא לשבת, ואולם אם בפועל נוצר מצב שבו הפינוי לא הסתיים – מותר להשלימו גם בשבת, כדי לוודא שציוד צבאי אינו נופל ביד אויב. הרב גורן מדגיש שההיתר נוגע לא רק לנשק ולתחמושת, שבוודאי אסור שייפלו ביד אויב, אלא לכל ציוד צבאי באשר הוא, שאינו שונה מ"תבן וקש" (שו"ת משיב מלחמה כרך א', סי' ט"ז).

ו. היתר לשוטרת צבאית לקחת חלק בפיזור הפגנה בלתי־חוקית של בני מיעוטים בשבת, וגם כאן סבור היה שאכיפת החוק במקומות מסוג זה הרי היא כהבטחת שלומן וביטחונן של ערי הספר (שו"ת משיב מלחמה כרך א', סי' י"ז).

ז. היתר לחברי גדנ"ע בהיאחזות מבודדת בערבה, להפעיל גנרטור בליל שבת לצורכי תאורה ושמירה, כדי להבטיח את קיומה של שמירה אחראית על אזורי הספר (שו"ת משיב מלחמה כרך א', סי' מ"ט).

ח. היתר לצאת למרעה בישובי ספר בשבת, אף שהדבר מחייב טלטול כלי נשק מחוץ לעירוב. הרב גורן מסביר, שהשמירה על השדות באמצעות המרעה נחשבת כאבטחת עיר הסמוכה לספר, ועל כן היא מותרת אף שהיא כרוכה בחילול שבת (שו"ת משיב מלחמה כרך ב', סי' נ"ז).

ט. במאמר עקרוני שבחן את "מלחמת שלום הגליל לפי ההלכה", הדגיש הרב גורן שמלחמה זו בוודאי הוגדרה כמלחמת מצוה. הוא מדגיש, שסוגיית הגמרא בעירובין לא רק מתירה את ההגנה על יישובי הספר, אלא מגדירה הגנה זו כ"מלחמה", ועל כורחנו לראות מלחמה זו כמלחמת מצוה לכל דבר (שו"ת משיב מלחמה כרך ג', שער ה').

 

סיום

סוגיית "עיר הסמוכה לספר" הינה 'פזמון חוזר' בתשובותיו של הרב גורן. שוב ושוב חוזר הרב גורן אל סוגיא זו, כדי להבהיר שפעולות הגנה מותרות בשבת באופן נרחב עד מאוד: לדעתו, בכל הנוגע לפיקוח נפש ציבורי ולאומי, גם חששות עתידיים נחשבים כפיקוח נפש, והם מתירים לחלל את השבת, ולהבטיח את שלומה של מדינת ישראל, וביטחונה.