ערך אביעד ברסטל

***

פתיחה

בשיעור שעבר עסקנו בסוגיית גחלת ברשות הרבים, ובמחלוקת הראשונים האם לשם סילוק "נזקא דרבים" התירו איסורי דרבנן, או שמא גם איסורי תורה. ציטטנו מספר דוגמאות בהן הפוסקים הזכירו במסגרת הדיון ההלכתי את דעת בה"ג ורבינו חננאל, שסבורים שבמקום נזקא דרבים ניתן להתיר אפילו איסור תורה. אמנם, האזכור של דעה זו היה די אגבי, וככלל ניכר שההלכה כדעת רוב הראשונים שנזק לרבים, שאיננו כרוך בפיקוח נפש, מתיר איסורי דרבנן בלבד.

בשיעור זה נפנה לסוגיא מובהקת מהלכות מדינה, שבה מצאנו הרחבה רבתי לדעת בה"ג ורבנו חננאל.

 

מאמרו של הגריא"ה הרצוג

בעבר הזכרנו שאחד המאמרים הראשונים שנכתבו בדורנו בעניין פיקוח נפש ציבורי הוא מאמרו של הרב הראשי לישראל הגריא"ה הרצוג בדבר ביטחון הפנים ופעילות המשטרה בשבת.

המאמר עוסק בנושאים שונים, ובמרכזו מצוי דיון אודות חזרה מפעילות הצלה בשבת, ולכך עוד נייחד בעתיד דיון נפרד. לענייננו, בפתח דבריו קובע הרב הרצוג בנחרצות שיציאה ברכב לשם התערבות משטרתית באירוע אלימות, ובכלל זה התמודדות מול פורץ ועבריין רכוש – מותרת בשבת, משום שאירועי אלימות ופריצה עלולים בסבירות לא קטנה להסתיים בשפיכות דמים.

לדעת הרב הרצוג, כאשר כבר פרצה תגרה או קטטה, הרי זה חשש נפשות לפנינו, ומותר לעשות את כל הדרוש כדי לטפל בכך. ברם, הרב הרצוג מתלבט מאוד לגבי ההיתר לקיים "סיור שגרתי" ברכב, שכל מטרתו היא להרתיע עבריינים פוטנציאליים עוד קודם פרוץ הריב:

"לפי הסבר האחראים על עניני הבטחון הפנימי, מכוניות המשטרה הניידות מאיימות על אנשים מסוג ידוע, וזה מונע תגרות וממילא גם שפיכות דמים. נניח שהדבר כן, אבל הן יתכן לעשות לשם זה סיורים ברגל או לכל היותר באופניים רגילים... ואין דבר ברור שמהלומות ומריבות מביאות לידי רצח, אלא בגדר מיעוט דשכיח, וע"כ א"א למתוח בהרבה את ענין פקו"נ עד כדי להתיר המכוניות הניידות בשבת, ועד כדי כך לא נראה להתיר כי אם לכל היותר איסור דרבנן... ובכלל קשה להחליט על היתר מטעם חשש פקו"נ, שהרי ודאי יש איזה גבול גם לחשש פקו"נ". (שו"ת היכל יצחק אורח חיים סי' ל"ב)

כדי לאפשר את ביצוע הפעולות באיסורי דרבנן בלבד, מאריך הרב הרצוג לדון הן באפשרות של הפעלת סיורי משטרה על ידי שוטרים שאינם יהודים, הן באפשרות לנהוג ברכב באופן של "שניים שעשאוה" והן באופן כתיבת דוחות וקנסות בדרך שלא יהיה בה איסור תורה – כמו בכתב שאינו מתקיים, או בכתב לועזי לדעת מקצת מן הראשונים.

 

דעת הגרש"ז אויערבך

בעוסקנו בעניין הגדרות פיקוח נפש הזכרנו את תגובתו של הגרש"ז אויערבך למאמרו של הרב הרצוג. לדעת הגרשז"א, יש מקום להרחיב יותר את גדרי פיקוח נפש, ולהתיר גם את הסיורים השגרתיים של המשטרה.

במוקד טענתו של הגרשז"א עומדת סוגיית גחלת ונזקא דרבים:

"וכמו כן נלענ"ד דבעיר גדולה שאוכלוסיה מרובים ויודעים ברור מתוך הנסיון שאם המשטרה הניידת תשבות בשבת יש לחשוש טובא לתגרות דמים או גניבות וגזילות שעלולין לסכן נפשות, יש מקום לדון דאפשר שהמשטרה הניידת הו"ל כרפואה ידועה להציל מפני הרודפים כיון שמזיקים ורודפים כאלה מצויים מתוך העיר...

וגם נראה דאף שמבואר בסי' שט"ז בחיה ורמש שנושכין וממיתין, דאע"ג שנהרגין גם אם אין רצין אחריו, מ"מ אין לחפש אחריהם,[1] ואף שהמשטרה אינה הורגתם וגם אינה רודפתם, מ"מ ע"י זה היא גורמת להבריח את הארי ולהציל בכך את בני העיר מעמי הארץ כאלה שמזיקים לרבים ונושכים וממיתים, וחזי נמי לאצטרופי דעת הר"ח ובעל הלכות בשבת מ"ב ע"א "דנזקא דרבים כסכנת נפשות חשיב" ומותר לעשות גם מלאכות דאורייתא למנוע נזק של רבים...[2]

וכ"ש הכא דאלמלא מוראה של מלכות איש את רעהו חיים בלעו, נמצא דבאותם המקומות שקרוב הדבר לחשוש לתגרות ידים וכו' מסתבר דבזמננו שלומה של מלכות היינו נמי הא שתהיה מצוידת בכל המכשירים החדישים הדרושים להצלת בני העיר מנחשים כאלה.

וכמדומה לי שמותר לחלל שבת כדי להודיע לרבים שפקו"נ דוחה שבת אם הם עמי הארץ שאינם יודעים דפקו"נ דוחה שבת והם בעיר גדולה דשכיחא בה סכנת נפשות בכל יום, אך למותר הוא להדגיש שאני כותב את זה רק להערה בעלמא". (שו"ת מנחת שלמה תניינא (ב-ג) סי' ל"ז)

הגרשז"א מרחיב איפוא את גדרי ההיתר בפעילות המשטרתית השגרתית, ומדגיש בפירוש שבנוסף לנימוקים שהוא מביא, "חזי לאצטרופי" גם דעת בה"ג ורבינו חננאל המחשיבים גם "נזקא דרבים" שאין בו סכנת חיים ברורה מיידית כפיקוח נפש של ממש.

 

דעת הגר"ש ישראלי

גם הגר"ש ישראלי כתב תגובה ארוכה ומפורטת למאמרו של הרב הרצוג. הרב ישראלי, שלימים יעמוד בראשות ישיבת מרכז הרב, היה באותה העת רבה של כפר הרֹא"ה, והוא הסתייג בכמה נקודות מדבריו של הרב הרצוג.

בתשובתו הארוכה והמפורטת, מייסד הרב ישראלי מונח חדש שאותו הגדיר "מכשירי פיקוח נפש". לדעת הרב ישראלי, לעיתים ניתן להתיר גם פעולות שאין בהן הצלת חיים מיידית, כחלק מתפיסה רחבה יותר של המושג פיקוח נפש. הרב ישראלי נזקק להגדרה זו בעיקר כדי להתיר את החזרה מפעילות מבצעית, וכפי שכבר הוזכר, בעניין זה עוד נדון בהרחבה בעתיד.

לאחר שייסד הרב ישראלי את השקפתו בעניין "מכשירי פיקוח נפש", הוא מוסיף וכותב:

"אולם נ"ל שיש להכניס כאן עוד נמוק הלכותי, הראוי לשמש סניף, אם לא יסוד חשוב כשלעצמו. והיא שיטת רב האי גאון והרב בעל הלכות והר"ח לענין גחלת בשבת ברשות הרבים. ותמהו בזה הרמב"ן והרשב"א איך נתיר מלאכה דאורייתא מחמת חשש נזק וכתבו שניהם (הרמב"ן בלשון "ואולי", והוא עצמו אינו סובר כן, והרשב"א בנוסח "וי"ל" וגם לא גילה דעתו הוא מהי) "כיון דדרכו להזיק בו ורבים נזוקים בו כסכנת נפשות חשיב ליה שמואל, דא"א לרבים להזהר ממנו"...

ומקור הדבר נ"ל שיש ללמדו ממלחמת רשות... ע"כ נראה שיסוד הדברים הוא שכל מה שנוגע לשלום הצבור או סילוק נזק ממנו, הכל נחשב כפקו"נ, כי כל מה שכרוך בשלום הצבור יש בו בעקיפין ענין עם פקוח נפש...

וכן ענין של סלוק הנזק בצבור בענין הגחלת, אמנם זה מצד עצמו אינו מסוכן, אבל הרי יתכן שהנזוק לא יוכל לצאת לעבודה, ויתכן גם שהוא בודד ולא יוכל להגיד למישהו שיבאו לעזור לו, ועי"כ יכול הדבר הקטן הזה להביא לידי פקו"נ. וכיוצא בזה מיני ציורים, שאם אנו חושבים על זה לגבי היחיד הרי זה רחוק שאין לחשוש מזה, ומ"מ באופן צבורי הרי זה קורה סו"ס, ולגבי פקו"נ גם זה מובא בחשבון. זהו מה שנלענ"ד בהסבר שיטת הגאונים עפ"מ שהבינו דבריהם הרמב"ן והרשב"א.

והנה כאמור הרמב"ן חולק על שיטת גאונים זו, אולם כפ"מ שרצינו לומר שמקור הדברים הוא בדין מלחמת רשות, הרי ניתן להאמר שגם הרמב"ן לא חלק על יסוד הדברים שסכנת נזק הצבור נחשב כפקו"נ אלא שסובר שענין זה של גחלת אינו נחשב כ"כ נזק הצבור, שאין מצוי שיכשלו... באופן שאין זה רחוק כלל מהדעת לומר שכו"ע מודים בעיקר היסוד שנזק הרבים הוא שקול כפק"נ היחיד.

ומעתה נדון דידן של סיור בכדי למנוע קטטות ומריבות בצבור או לתפוס הגנבים וכיו"ב, אם אמנם הצלה ממקרי איבוד נפשות הם אולי קצת רחוקים הרי הצלת ממון ונזקים גופניים הם מצויים מאד, ואינו גרוע מגחלת ועדיף ממנה כי כאן הנזק אינו מצומצם על מקום אחד, אלא הוא פוגע בצבור כולו, וודאי שיש בזה משום הצלת הצבור מנזק, שלדעת הגאונים הרי הוא שקול כפקו"נ, וכפי שכתבנו מתקבל על הדעת שגם שאר ראשונים מודים להם בעיקר הדין וכניד"ד. ואם אמנם קשה לסמוך על זה ולעשותו עיקר הטעם להקל, מ"מ לענ"ד הרי הוא לכה"פ ראוי להצטרף כסניף ליסוד העיקרי שהעלנו להתיר מצד זה שאיזה פעמים זה יביא לידי פקו"נ, וזה יש בכוחו לתת לזה דין פקו"נ לכל דיניו כנ"ל". (עמוד הימיני סי' י"ז)

הנה כי כן, לפנינו הלכה חדשה בהלכות מדינה ופיקוח נפש ציבורי, המבוססת במידה רבה על דעת בה"ג ורבנו חננאל.

 

דוגמאות נוספות

במאמר מקיף שהוקדש לגדרי פיקוח נפש בצה"ל, כתב הרב אברהם יצחק נריה שאביו, הרב משה צבי נריה, הבין גם הוא את דעת בה"ג ורבינו חננאל בדיוק כפי שפירש אותה הרב ישראלי:

"ובחוברת "להלכות מדינה" (תל אביב תשי"ג) באר אאמו"ר הרב משה צבי נריה (שליט"א) שברבים גדר האומדנא של סכנת נפשות רחב יותר ויש חשש שבאחד מן הרבים יגיע הדבר לכלל סכנה, והר"ז כספק נפשות שדוחה את השבת". ("פיקוח נפש בשבת בצבא", בתוך: תחומין כרך ג', עמ' 20)

כך ניסח את הדברים גם הגר"י זילברשטיין:

"וכתב הר"ן... והרב בעל הלכות ז"ל התיר עוד אפילו איסורא דאורייתא... אלא שנראה שהרב ז"ל סובר דנזקא דרבים כסכנת נפשות חשיב לן עכ"ל הר"ן. גם כאן חזינן דשאני רבים מיחיד, דאע"פ שיחיד יכול להיזהר, אבל בבואנו להורות הוראה לרבים, ידעו חז"ל שמתוך הרבים יהיו יחידים שינזקו ולכן התיר". (חשוקי חמד מנחות לו.)

ובכן, אף שניכר שרוב הראשונים לא נקטו להלכה את דעת בה"ג ורבנו חננאל, כפי שכבר הסברנו, הרי שכאשר נדרשו הגרשז"א, הגר"ש ישראלי, הרבנים נריה והרב זילברשטיין להכריע בהלכות פיקוח נפש ציבורי, הם מצאו בדעה זו "שריד למשפטי המלוכה", והרחיבו מכוחו את גדרי פיקוח נפש בהרחבה משמעותית.

 

סיום – שמירת השבת במשטרה מאז ועד היום

כאמור, נושא השבת במשטרה נידון על ידי הרב הרצוג ופוסקי הדור כבר בראשית ימיה של מדינת ישראל. אלא, שהרב הרצוג מדגיש בראשית תשובתו:

"אולם מכיון שכפי מצב הדברים כיום אין המוסדות הממונים על כך נוטים לפי שעה להתחשב עם הוראות ההלכה, לשם קביעת חוקה שתחייב את כל הפועלים בזה לנהוג לפיה, אין לדיון הניתן אופי הלכה למעשה, והרי הוא יותר בגדר משא ומתן של הלכה, שצורתה המעשית המדויקת תקבע ברצות ה', אחרי עיון והתיעצות נוספים לכשהתנאים יהיו מתאימים לכך". (שו"ת היכל יצחק אורח חיים סי' ל"ב)

הגר"ש ישראלי הסתייג בתוקף מהערה זו, וקבע שאדרבה, דווקא משום שהמשטרה בתקופה ההיא לא הקפידה כלל על פעילות בהתאם להלכה, חובה לברר וללבן את הסוגיות, ואף לתת להן אופי הלכה למעשה, כדי ששוטרים שומרי מצוות יוכלו להשתלב בשורות המשטרה:

"הרבה הגיעו לפריקת עול רק מתוך זה שהיה נראה להם שאין אפשרות ליישב את התורה עם צרכי המדינה, ורק הודות לאפשרות של השתמשות עם יהודי "שבת-גוי" יכולה היהדות הדתית להחזיק מעמד. נמצא שע"י שתקבע ההלכה המאפשרת את מילוי הצרכים הדחופים במדינה עפ"י הדין יגרום הדבר להתחזקותם של אלה שיהדותם רופפת ותלויה, והרי אנו מצילים אותם ממכשולים גדולים לכל חייהם...

והרי נדמה שדוקא לענין שאלה זו של פקו"נ שבאה ע"י המשטרה יש מצד ההלכה הזאת עצמה צורך לרבות יותר ויותר שומרי תורה שם, כי רק הם יודעים כראוי ערך האדם והם לא יתעצלו באמתלאות של נוחיות אלא יהיו תמיד זריזים וראשונים לדבר מצוה... ואין שום ספק שמילוי תפקידי המשטרה שיש בהם הרבה משום פקו"נ ייעשה ביתר יעילות אם ירבו בשורותיה שומרי תורה, חוץ ממה שגם קלסתר פניה של המדינה בכלל למניעת שחיתות ומעשי עול גם מצד אנשי המשטרה עצמה הרבה תלוי מי ומי הם השוטרים. וכשם שנצטוינו על מינוי השופטים, כן נצטוינו על מינוי השוטרים, ועל שניהם נאמר "ושפטו את העם משפט צדק". והיש לך מכשול גדול מזה, של ריחוק שומרי תורה משורות המשטרה?!

...סוף דבר נ"ל כדבר ברור שהדיון בנקודה זו אינו צריך להביא בחשבון את מספר שומרי התורה במשטרה כיום הזה. עלינו גם לחתור שיהפכו שם לרוב, לא פחות ממה שעלינו לשאוף להגיע לרוב במקומות אחרים. אלא אנו מחויבים לדון כאילו כולם מוכנים לשמוע בקול התורה ולהשמיע להם את ההלכה כפי שהיא לכולם באופן שוה, ועד כמה שהמותר הרי זה מותר לכולם, ואין ראוי להמנע מזה, ועד כמה שזה אסור עלינו לחתור שיהא זה חוק כללי הנוהג ומחייב את כל אנשי המשטרה כאחד, וגם עד שיתקבל חוק זה לא נהסס מלאומרו ברבים, השומע ישמע והחדל יחדל, ולא עלינו תלונתו ואחריותו". (עמוד הימיני סי' י"ז)

דבריו המרגשים של הרב ישראלי, היוצאים מן הלב, לא לגמרי פעלו את פעולתם, וחלפו עוד כמה עשרות שנים עד שהיו במשטרה קצינים בכירים שביקשו להיוועץ בתלמידי חכמים בקביעת המותר והאסור בפעילות המשטרה. הנושא עלה על שולחן מלכים לפני כארבעים שנה, והיה מן הנושאים הראשונים שבהם עסק מכון צומ"ת באלון שבות. בכרכים הראשונים של כתב העת תחומין (בעיקר א'-ג') נכתבו מספר מאמרים שעסקו בהיבטים שונים הקשורים לשמירת השבת במשטרה, הן בשאלות פרטניות, הן בשאלות רעיוניות, ולכך הצטרף גם מאמר יסודי ומקיף פרי עטם של הרבנים ישראל רוזן ואורי דסברג ז"ל שכותרתו "השבת במשטרה" (בתוך תחומין ב'; המבוא זמין כאן באתר מכון צומת, והמאמר עצמו כאן), ובו מפורטת בהרחבה רבה תפיסת "פיקוח נפש ציבורי" על מקורותיה ותקדימיה.

עם זאת, למיטב ידיעתי ההלכות שהתבררו במכון צומ"ת באותם ימים לא הוטמעו בעבודת המשטרה. זכות גדולה נפלה בחלקי, לכתוב ולפרסם בשנת תשע"ד קובץ הלכות סדור הנוגע לפעילות המשטרה הצבאית החוקרת. בדומה לשאר הקבצים ההלכתיים מבית מדרשה של הרבנות הצבאית, גם קובץ זה נכתב בתיאום מלא עם מפקדים בכירים וזוטרים במשטרה הצבאית החוקרת, וההלכות שבו נקבעו לאחר לימוד מעמיק של אופי הפעילות ביחידה. הקבצים כולם נגישים באתר הרבנות הצבאית במרשתת.

קובץ ההנחיות הופץ כהוראה צבאית מחייבת בחתימת מפקד המשטרה הצבאית החוקרת. זאת, כדי להבטיח שההתנהלות היחידתית תהיה בהתאם להלכה, כמתחייב מפקודות צה"ל. כך נראית הכריכה:

 

 

 

 

 

 

 

כאשר הקובץ יצא מבית הדפוס, הגשתי אותו למפקד המשטרה הצבאית החוקרת דאז, ואמרתי לו שזכות גדולה נפלה בחלקנו בעבודתנו המשותפת, להקים משטרה יהודית בארץ ישראל הפועלת בהתאם להלכה, מה שלא זכינו לו מאז ימי מלכות ישראל המפוארים לפני אלפי שנים. המפקד התרגש מדבריי, קם מכסאו, הכניס את קובץ ההנחיות לכיס ואמר לי: אמנם אינני חובש כיפה, אך לאחר מאה ועשרים כאשר אעלה לשמיים, אם לא יכניסו אותי לגן עדן אוציא את החוברת מהכיס ואומר שזכיתי להקים משטרה יהודית בארץ ישראל הפועלת בהתאם להלכה, שלא היתה כאן מאז ימי דוד המלך...

בשנים האחרונות, עם הקמתה מחדש של רבנות משטרת ישראל בהובלת הרב רמי רחמים ברכייהו נ"י, שעימו אני עומד בקשרי ידידות ועבודה יומיומיים, במסגרת עיסוקנו המשותף בהלכות ביטחון ופיקוח נפש ציבורי. אני שמח לומר שלמיטב ידיעתי גם משטרת ישראל עושה צעדים גדולים לכיוון שמירת שבת כהלכתה בהתאם לגדרי פיקוח נפש ציבורי, וחזונם הגדול של הרב הרצוג והרב ישראלי הולך ומתגשם.