ראש השנה | התשובה הגדולה בימי עזרא

השיחה ניתנה בליל ראש השנה, אור לא' בתשרי ה'תשפ"ג. השיחה סוכמה על ידי שמואל גולדברג ונערכה על ידי אביעד ברסטל. סיכום השיחה לא עבר את ביקורת הרב.

***

יום הדין

הרעיון שא' בתשרי הוא יום המלכת ה' מקורו כבר בתורה: נצטווינו ב"יוֹם תְּרוּעָה יִהְיֶה לָכֶם" (במדבר כ"ט, א), ואף במקום נוסף נאמר שיש להעביר "שׁוֹפַר תְּרוּעָה בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִעִי" (ויקרא כ"ה, ט). תרועה בשופר קשורה להמלכה כפי שעולה במקומות נוספים בתנ"ך, ואם כן מובן כי ראש השנה שבו נצטווינו בתרועה בשופר לפני ה', קשור להמלכתו יתברך. עם זאת, ראש השנה טומן בחובו ממד נוסף: הוא איננו רק יום ההמלכה, אלא גם יום הדין. אלא שלהיבט יסודי זה אין זכר בתורה; ממד העמידה בדין בראש השנה מופיע לראשונה אצל עזרא הסופר.

עזרא ערך מעמד המוני של קריאה בתורה בראש השנה, ובו השתתף העם כולו:

"...וַיִּגַּע הַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּעָרֵיהֶם: וַיֵּאָסְפוּ כָל הָעָם כְּאִישׁ אֶחָד אֶל הָרְחוֹב אֲשֶׁר לִפְנֵי שַׁעַר הַמָּיִם וַיֹּאמְרוּ לְעֶזְרָא הַסֹּפֵר לְהָבִיא אֶת סֵפֶר תּוֹרַת מֹשֶׁה אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת יִשְׂרָאֵל: וַיָּבִיא עֶזְרָא הַכֹּהֵן אֶת הַתּוֹרָה לִפְנֵי הַקָּהָל מֵאִישׁ וְעַד אִשָּׁה וְכֹל מֵבִין לִשְׁמֹעַ בְּיוֹם אֶחָד לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי: וַיִּקְרָא בוֹ לִפְנֵי הָרְחוֹב אֲשֶׁר לִפְנֵי שַׁעַר הַמַּיִם מִן הָאוֹר עַד מַחֲצִית הַיּוֹם נֶגֶד הָאֲנָשִׁים וְהַנָּשִׁים וְהַמְּבִינִים וְאָזְנֵי כָל הָעָם אֶל סֵפֶר הַתּוֹרָה". (נחמיה ז', עב; ח', א־ג)

נשים לב שהמעמד נמשך "עַד מַחֲצִית הַיּוֹם" – מעט לפני ואחרי מועד התפילה שלנו. בהמשך, במהלך תיאור הקריאה – שאף נשנתה ביום השני, שכנראה קדום ונתקן כבר בידי עזרא – נאמרים הדברים הבאים:

"וַיִּקְרְאוּ בַסֵּפֶר בְּתוֹרַת הָאֱ-לֹהִים מְפֹרָשׁ וְשׂוֹם שֶׂכֶל וַיָּבִינוּ בַּמִּקְרָא: וַיֹּאמֶר נְחֶמְיָה הוּא הַתִּרְשָׁתָא וְעֶזְרָא הַכֹּהֵן הַסֹּפֵר וְהַלְוִיִּם הַמְּבִינִים אֶת הָעָם לְכָל הָעָם הַיּוֹם קָדֹשׁ הוּא לַה' אֱ-לֹהֵיכֶם אַל תִּתְאַבְּלוּ וְאַל תִּבְכּוּ כִּי בוֹכִים כָּל הָעָם כְּשָׁמְעָם אֶת דִּבְרֵי הַתּוֹרָה: וַיֹּאמֶר לָהֶם לְכוּ אִכְלוּ מַשְׁמַנִּים וּשְׁתוּ מַמְתַקִּים וְשִׁלְחוּ מָנוֹת לְאֵין נָכוֹן לוֹ כִּי קָדוֹשׁ הַיּוֹם לַאֲדֹנֵינוּ וְאַל תֵּעָצֵבוּ כִּי חֶדְוַת ה' הִיא מָעֻזְּכֶם: וְהַלְוִיִּם מַחְשִׁים לְכָל הָעָם לֵאמֹר הַסּוּ כִּי הַיּוֹם קָדֹשׁ וְאַל תֵּעָצֵבוּ: וַיֵּלְכוּ כָל הָעָם לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת וּלְשַׁלַּח מָנוֹת וְלַעֲשׂוֹת שִׂמְחָה גְדוֹלָה כִּי הֵבִינוּ בַּדְּבָרִים אֲשֶׁר הוֹדִיעוּ לָהֶם: וּבַיּוֹם הַשֵּׁנִי נֶאֶסְפוּ רָאשֵׁי הָאָבוֹת לְכָל הָעָם הַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם אֶל עֶזְרָא הַסֹּפֵר וּלְהַשְׂכִּיל אֶל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה". (נחמיה ח', ח־יג)

מתואר כאן מעמד של חשבון נפש עמוק, מאיסה בחטאים וחזרה בתשובה. למרות שההמון איננו מבין עברית, הכל נאספים ומקשיבים לתורה במשך שעות ארוכות, מפנימים את הדברים ומחליטים לפעול על פיהם. הם מחליטים לשנות את דרכם, לתקן את החטאים ולהיות לאנשים אחרים. יש כאן אירוע עצום והיסטורי שמוביל עזרא ואנשי הכנסת הגדולה. חזרה בתשובה של העם היושב בציון – שהוא חלק משמעותי מכלל ישראל – לא מתוך צרה, לא מיראת העונש, אלא מאהבה; מתוך הכרה בתורת ה' והרצון לקיימה.

חשבון נפש ציבורי ופרטי כאחד, הנערך במהלך ראש השנה משקף היטב את אופיו כיום הדין. אך עזרא לא הסתפק במעמד זה, וחז"ל מוסרים כי הוא שתיקן לקרוא את הקללות שבמשנה תורה בסמוך לראש השנה (מגילה לא:).

תשובה מאהבה

הטעם המובא שם (מגילה לא:) לתקנה, הוא "כדי שתכלה השנה וקללותיה"; אך בשולי הדברים, אפשר שעזרא ראה לנכון שנקרא את פרשת ניצבים־וילך בשבת הסמוכה לראש השנה מסיבה נוספת – בגלל התשובה המתוארת בה: תשובה מאהבה. 

הרב אלקלעי דייק, ובצדק, שהתשובה המתוארת שם היא רק "עַד ה'" (דברים ל', ב); עד ולא עד בכלל. רק אחר כך מגיעים לארץ ישראל, ורק שם, בארץ ישראל, שבים אל ה' לגמרי, מאהבה, ומקיימים את מצוותיו. כך היה בימי עזרא – רק אחרי שהגולה עולה לארץ בעליית זרובבל, היא חוזרת בתשובה מאהבה בימי עזרא. למעשה, כך היה גם בימינו־אנו במידה מסוימת: תחילה, בראשית המאה ה־19, עם עליית תלמידי הגר"א ואחרים, הייתה תנועת עלייה בלבד, ורק אחר כך הגיע הרב קוק ופעל להניע גם תהליך של חזרה בתשובה בקרב העם. עם זאת, בפועל אנו יודעים שהצלחתו של הרב קוק הייתה מוגבלת מאד. מהו אם כן, סוד ההצלחה העצומה של עזרא בהגעה לתשובה מאהבה?

כדי לענות על כך, יש לשוב למאורע שהתרחש כעשור וחצי לפני המעמד שערך עזרא. בימי מרדכי ואסתר, העמיד הקב"ה על ישראל מלך קשה – המן – שאיים על השמדת כל העם. כבר אז הייתה חזרה המונית בתשובה – מתוך יראה. אחרי שהקב"ה הושיע את ישראל באופן פלאי, או אז בשלה העת לתשובה המונית נוספת, והפעם מאהבה. עזרא ואנשי הכנסת הגדולה מנצלים את העת הזאת, ומצליחים להוביל את ישראל לתשובה גדולה. לעומתם, לרב קוק לא הייתה תשועה כה גדולה בתקופתו שעליה ניתן היה לבנות תנועת תשובה כה המונית. 

איננו יודעים מה בדיוק אירע במעמד הר סיני, אך משום מה, חז"ל כל הזמן מדגישים את היראה שהייתה שם, כמו בדרשה המפורסמת ש"כפה הקב"ה עליהם את ההר כגיגית" (שבת פח.), ומימרות נוספות. אמנם בני ישראל קיבלו את התורה בהר סיני בכפייה, אך חז"ל קובעים ש"הדור קבלוה בימי אחשוורוש" (שבת פח.) – ובעיניי, ברור שאין הכוונה לימי אחשוורוש ממש, אלא לתקופת אחשוורוש, כלומר לתשובה הגדולה שהוביל עזרא בימי ארתחשסתא יורשו. אחרי היראה הגדולה בימי המן, בעקבות התשועה הגדולה ממנו גברה האהבה שהביאה לתשובה גדולה.

עפר אני תחת כפות רגליו של רבנו יונה גירונדי, מחבר הספר החשוב 'שערי התשובה', אבל משום מה הוא תמיד מדגיש את הצער שבחזרה בתשובה. הוא קובע שבעל תשובה חייב להרגיש תחושות כמו צער, יגון וחרטה; אך כנגד גישה זו, קיימת אפשרות נוספת –תשובה מאהבה. עזרא אמר לעם שלא לבכות יותר מדי על חטאיהם, והתמקד בשמחה שבחזרה שבתשובה. גם הרב קוק שם דגש גדול מאד על השמחה שבחזרה שבתשובה, וספרו המהפכני 'אורות התשובה' מלא במסר זה. למרות אורכם, אצטט שני ניסוחים חשובים במיוחד, מתוך כל אותם האזכורים של מסר זה:

"גדול ונשגב הוא אושר התשובה. האש השורף של צער החטא בעצמו הוא מזקק את הרצון, מטהר את האופי של האדם בטהרה עליונה ומאירה, עד שהעושר הגדול אשר באוצר החיים של התשובה הולך ומתפתח לפניו. הולך הוא האדם ומתעלה ע"י התשובה. ע"י מרירותה וע"י נעמה, ע"י יגונה וע"י שמחתה.אין דבר מצרף ומטהר את האדם, מעלהו למעלת אדם באמת, כהעמקת התשובה, 'במקום שבעלי תשובה עומדים, צדיקים גמורים אינם יכולים לעמוד'". (אורות התשובה י"ג, יא)

"התשובה אינה באה למרר את החיים כי־אם להנעימם. ונעימות־החיים הבאה ע"י התשובה היא מתגלה מתוך כל אותם גלי המרורות, שהנפש מסתבכת בהם בתחלת מצעדיה במהלך החיים של התשובה. אבל זאת היא הגבורה העליונה היוצרת, שתדע ותבין כי נועם היא מחשפת מכל מרירות, חיים מכל חבלי מות, עדני עולם מכל מדוה ומכאובים. והידיעה הנצחית הזאת הולכת היא ומתבררת בשכל, ברגש, בטבע הגוף ובטבע הנפש, והאדם מתחדש לבריאה חדשה ויוצק בעז־רוח רוח־חיים חדש על כל סביבותיו ומבשר לכל דורו ולדורות עולם שמחות ישרים, גילת ורנן ובטחון גאולה, צהלה ורנה, 'ויספו ענוים בד' שמחה,ואביוני אדם בקדוש ישראל יגילו'". (אורות התשובה ט"ז, ו)

הרב מאריך לבאר כמה מעולים הם בעלי התשובה וכמה נפלאה היא התשובה עצמה. אין ספק, שזהו יסוד מרכזי במשנת התשובה של הרב קוק, וראויים הדברים למי שאמרם.

לזהות את ההזדמנות

אנו עומדים עתה בלילו הראשון של ראש השנה, וגם אנחנו חייבים להפנים את חשיבות התשובה מאהבה דווקא, וליישם אותה בשמחה. 

שוב העמיד עלינו הקב"ה מלך קשה כהמן, ולא עוד אלא שארץ מוצאו הוא זהה לזו של המן. לא נביא ולא בן נביא אנכי, אך יש לי תחושת־בטן עמומה שייתכן שאנו ניצבים לפני תשועה גדולה שיביא לנו הקב"ה. מתי ואיך וכיצד תראה, אי אפשר לדעת. אך מכל מקום, אנחנו צריכים להיות מוכנים כבר מראש ליום שאחרי: אנחנו חייבים להיות מוכנים לנצל את התשועה הזאת לחזרה בתשובה – ומאהבה. לא אתן עכשיו שיחה ליום העצמאות, אבל הניסים הגלויים שנעשו כאן בשניים וחצי הדורות האחרונים, בלתי נתפשים. בהקמת מדינת ישראל, שלוש שנים לאחר השואה וכאשר הטראומה ממנה עדיין טרייה מאוד, הייתה הזדמנות גדולה למפעל חזרה בתשובה, אלא שהרב קוק כבר הסתלק וכבר לא היה מי שימלא את מקומו.

מה יקרה בפעם הבאה? אני ראיתי את החיילים החילוניים ביותר מתפללים אל בורא העולם במלחמת יום הכיפורים, אך כמה מזה נשאר אחרי? צריך לנצל את היום שאחרי המלחמה, היום שאחרי התשועה, לתשובה עמוקה יותר; אחרת היא לא שורדת. המצב של עם ישראל כיום לא טוב – ראיתי לאחרונה את הנתונים של אחוז ההורים היהודיים בסביבות תל־אביב שאינם מלים את בניהם, ומדובר במספרים שלפני כמה שנים בלבד לא היו יכולים לעלות על הדעת.

ובכל זאת, עדיין יש פוטנציאל. אני הייתי באצטדיון בפתח תקווה שבו ארגן הרב שי פירון תקיעה בשופר לאלפי אנשים – כמעט אצטדיון מלא – שמעולם לא שמעו תקיעת שופר, ויש עוד סיפורים רבים מעין זה. יש פוטנציאל רב לתשובה המונית מאהבה, ועלינו רק לנצל אותו ולהוביל את המהלך. עלינו מוטלת המשימה לדאוג לכל עם ישראל. ויהי רצון שיחדש עלינו הקב"ה ביום הדין הזה שנה טובה, המלאה באהבתו ויראתו.

כל הזכויות שמורות לישיבת הר־עציון ולרב יעקב מדן

עורך: אביעד ברסטל, ה'תשפ"ג