כיבוש יריחו בשבת

בפרק ו' בספר יהושע, הקב"ה מצווה את יהושע לכבוש את יריחו ומסביר לו שעל העם להקיף את חומות העיר במשך שישה ימים. בכל אותם הימים הכוהנים מצווים לסבוב את העיר פעם אחת ביום ולתקוע בשופרות. לאחר אותם שישה ימים, ביום השביעי, עליהם להקיף את העיר שבע פעמים:

...וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי תָּסֹבּוּ אֶת־הָעִיר שֶׁבַע פְּעָמִים וְהַכֹּהֲנִים יִתְקְעוּ בַּשּׁוֹפָרוֹת. וְהָיָה בִּמְשֹׁךְ בְּקֶרֶן הַיּוֹבֵל (בשמעכם) [כְּשׇׁמְעֲכֶם] אֶת־קוֹל הַשּׁוֹפָר יָרִיעוּ כׇל־הָעָם תְּרוּעָה גְדוֹלָה וְנָפְלָה חוֹמַת הָעִיר תַּחְתֶּיהָ וְעָלוּ הָעָם אִישׁ נֶגְדּוֹ. (יהושע ,ו, ד-ה)

ואכן, בהמשך הפרק מסופר:

וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי וַיַּשְׁכִּמוּ כַּעֲלוֹת הַשַּׁחַר וַיָּסֹבּוּ אֶת־הָעִיר כַּמִּשְׁפָּט הַזֶּה שֶׁבַע פְּעָמִים רַק בַּיּוֹם הַהוּא סָבְבוּ אֶת־הָעִיר שֶׁבַע פְּעָמִים. וַיְהִי בַּפַּעַם הַשְּׁבִיעִית תָּקְעוּ הַכֹּהֲנִים בַּשּׁוֹפָרוֹת וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ אֶל־הָעָם הָרִיעוּ כִּי־נָתַן ה' לָכֶם אֶת־הָעִיר. (טו-טז)

בעקבות הנס הגדול של נפילת חומות העיר וכיבושה, יהושע מכריז שהעיר מוחרמת. לפי פירוש רש"י, יריחו נכבשה ביום שבת – לפי פירוש זה הוא מבאר מדוע יהושע החליט להחרים את העיר:

והיתה העיר חרם. הקדש כי היום שבת קדש וראוי להיות קדש שלל הנשלל בו. (רש"י על יהושע ו', יז)

גם לפי הרד"ק מלחמת יריחו אירעה בשבת. בפירושו, הרד"ק מקשה – כיצד ייתכן שישראל הרגו ושרפו בשבת? זו תשובתו:

מי שצוה על השבת צוה לחלל שבת בכבישת יריחו וכן בשאר עיירות שהיו ישראל צרים עליהן. (רד"ק על יהושע ו', יא)

גם רש"י וגם הרד"ק מסתמכים על מדרשים רבים ובעיקר על המקור הבא בירושלמי:

שכן מצינו שלא נכבשה יריחו אלא בשבת. דכתיב 'כה תעשה ששת ימים'. וכתיב 'וביום השביעי תסובו את העיר שבע פעמים'. (ירושלמי שבת א', ח)

שיטת רס"ג

רבינו סעדיה גאון, בספרו אמונות ודעות (מאמר ג), מונה מספר מקרים שבהם נראה שהנביא – ולפעמים אפילו התורה עצמה – חולקים על מצוות ודינים אחרים בתורה. מקרים אלו "מאיימים" על ההנחה שמצוות התורה מוחלטות ולא ניתנות לשינוי, ולכן יש להסבירם. אחד המקרים אותם הרס"ג מונה הוא מלחמת יריחו. אם התורה אוסרת על חילול שבת, כיצד התיר יהושע להילחם בשבת?

הרס"ג מסביר:

אין הדבר כן כי לא זכר בכל יום מלחמה, אבל היו בכל נושאים הארון ותוקעים בשופרות, ואלו המעשים המותרים בשבת, אבל היום שבו הייתה המלחמה לא הייתה שבת.

לפי רס"ג, כיבוש העיר באופן מלא לא נעשה בשבת. נעשו רק הפעולות המותרות בשבת, כגון נשיאת הארון ותקיעת שופר. נשיאת הארון מותרת כיוון שהארון נושא את נושאיו, ותקיעת שופר מותרת כיוון שאינה נחשבת למלאכה.

לכאורה, רס"ג היה יכול לענות תשובה פשוטה יותר, ולהסביר שהלחימה בשבת מותרת, או לפחות שמדובר בפיקוח נפש, הדוחה שבת. מתבקש לשאול, אם כן, מדוע רס"ג לא פירש כך. ואכן, הרב שלמה גורן, במאמר על לחימה בשבת, טוען שדברי רס"ג קשים שכן הם מנוגדים למקורות בחז"ל המתירים לחימה בשבת:

אין דברי רס"ג הולמים את המקורות בתלמוד ובמדרשים... אין דעתו הולמת את ההלכה המקובלת בידינו שהיתר לחימה בשבת הנו קבוע על פי התורה.^[1] (משיב מלחמה חלק א)

הרב משה צבי נריה, במאמר מקביל,[2] חלק על דעותיו של הרב גורן בעניין הסתירות הקיימות בין המקורות ההיסטוריים המסתייגים מלחימה בשבת, לבין מקורות חז"ל המתירים זאת. כמו כן, הרב נריה הסביר את דעת הרס"ג באופן התואם למקורות חז"ל. כדי להבין את הסברו של הרב נריה, נלמד קודם את המקורות המתירים לחימה בשבת.

מקורות חז"ל המתירים לחימה בשבת

אפשרות ראשונה להתיר לחימה בשבת, היא על בסיס היתר פיקוח נפש. כלל ידוע הוא שפיקוח נפש דוחה שבת. האם ניתן להשתמש בכלל זה כדי להתיר לחימה בשבת?

לכאורה, ניתן להעלות שתי טענות המקשות על אפשרות זו.

1. הפוסקים נחלקו האם היתר פיקוח נפש בשבת פירושו ששבת "נדחתה" מפני שיקולי פיקוח נפש או שמא "הותרה".[3] אם נפסוק ששבת רק נדחתה, הרי שחילול השבת הותר רק במקרים שבהם הסכנה מוחשית, ברורה וישירה. במצבי לחימה, שבהם הסכנה לא תמיד כה ישירה, יהיה קשה להסתמך על היתר כזה.

2. כשהאויב אינו מאיים עלינו, לא בטוח שניתן לפתוח במלחמה משיקולי פיקוח נפש. דבר זה נכון במלחמת רשות, אך ייתכן שהוא נכון גם במקרים מסוימים של מלחמת מצווה.

הרמב"ם פירט את המקרים השונים של מלחמת מצווה:

ואי זו היא מלחמת מצוה? זו מלחמת שבעה עממים, ומלחמת עמלק, ועזרת ישראל מיד צר שבא עליהם. (משנה תורה, הלכות מלכים ה', א)

והרמב"ן הוסיף שגם מלחמה על ארץ ישראל נחשבת למלחמת מצווה. (השגות הרמב"ן על מצווה ד בסהמ"צ)

ניתן לחלק בין מלחמות המצווה השונות ולטעון שמלחמה לצורך עזרת ישראל מיד צר אכן דוחה שבת, בגלל שמדובר בפיקוח נפש, אך בשאר המלחמות, למשל מחיית עמלק, אסור להילחם בשבת אם אין בכך הכרח. ממילא, עלינו לחפש מקור אחר המתיר להילחם בשבת כשלא מדובר בפיקוח נפש.

שיטות הירושלמי והבבלי

הגמרא בשבת (דף י"ט ע"א( מצטטת דין שלפיו אסור לצור על עיר של נכרים "פחות משלשה ימים קודם לשבת". אך לדין יש סייג: "אם התחילו – אין מפסיקין". סימוכין לדין זה מובא משמו של שמאי, שדרש: "עד רדתה – אפילו בשבת".

מן הגמרא לא ברור באיזה סוג של מלחמה מדובר, ולכאורה הדין לא מחלק בין מלחמת מצווה למלחמת רשות. יוצא אם כן שלדעת הבבלי אין פותחים בכל סוג של מלחמה בשבת, אך אם המלחמה כבר התחילה והיא נמשכת למהלך השבת, יש היתר להמשיך ולהילחם.

אך הגמרא המקבילה בירושלמי מחלקת באופן ברור בין סוגי המלחמות.

לעיל ציטטנו את דברי הירושלמי, שלפיו כיבוש יריחו נעשה בשבת. הדברים נאמרו תוך כדי דיון באותו נושא שבו עסק הדין בבבלי – התחלת מצור לפני שבת. הירושלמי מוכיח ממלחמת יריחו ומפסוק מספר דברים שמלחמת חובה דוחה שבת (בניגוד למלחמת רשות):

אין מקיפין על עיר של עכו"ם פחות מג' ימים קודם לשבת. הדא דתימר במלחמת הרשות. אבל במלחמת חובה אפילו בשבת. שכן (1) מצינו שלא נכבשה יריחו אלא בשבת, (2) וכתיב "עד רדתה", אפילו בשבת.

הפסוק המלא המצוטט בסוגיות הבבלי והירושלמי הוא הפסוק מספר דברים: "וּבָנִיתָ מָצוֹר עַל־הָעִיר אֲשֶׁר־הִוא עֹשָׂה עִמְּךָ מִלְחָמָה עַד רִדְתָּהּ" (דברים כ', כ), והגמרא מבינה ממנו שהתורה מתירה לנהל מלחמה "עד הסוף", גם בשבת.

נסכם: דעת הירושלמי, אם כן, היא שהאיסור לפתוח במלחמה בשבת (או אפילו בשלושת הימים שלפניה) הוא רק במלחמת הרשות, אך במלחמת מצווה פותחים גם בשבת. אך האם ההוכחות של הברייתא ממלחמת יריחו ומהפסוק מתירים לפתוח מלחמת מצוה בשבת, או מלמדים את עצם ההיתר להילחם בשבת?

הרב שלמה גורן הבין שהאפשרות השנייה היא הנכונה,[4] וכך פיתח את גישתו המפורסמת שלפיה הפסוק "עד רדתה" מהווה מקור ייחודי המתיר להילחם בשבת. ובלשונו:

היתר הלחימה בשבת אינו מתבסס על היתר פקוח נפש הדוחה שבת, כפי שרגילים לחשוב. אלא על היתר מיוחד המיועד אך ורק ללחימה, והנשען על דרשת שמאי הזקן בבבלי, בירושלמי, בתוספתא ובספרי מהפסוק "עד רדתה" – אפילו בשבת...[5]

שיטתו של הרב משה צבי נריה

לעומת הרב גורן, הרב נריה הבין שאין צורך במקור מיוחד כדי להתיר לחימה בשבת, שכן פיקוח נפש דוחה שבת. לדעתו, מלחמת יריחו והפסוק "עד רדתה" מובאים בירושלמי כדי להראות שמותר להתחיל מלחמת מצווה אף בשבת (בניגוד למלחמת רשות).

אך אם מותר להילחם בשבת בגלל שיקולי פיקוח נפש, מדוע צריך מקור מיוחד המתיר לפתוח במלחמת מצווה בשבת?

כדי לענות על שאלה זו, מסביר הרב נריה שהמקורות מתייחסים לכל סוגי מלחמות המצווה, ומחדשים שבכולן מדובר למעשה בפיקוח נפש. המאפיין המשותף לכל מלחמות המצווה הוא שהן נועדו לבטל סכנות המאיימות על קיומו של עם ישראל. לכן, לפי הסברו של הרב נריה, מותר אף ליזום כנגדם מלחמה משום פיקוח נפש, ולקיים את הלחימה גם בשבת. כשם שבמלחמות ל"עזרת ישראל מיד צר" אין מקום לחלק בין תחילת הלחימה להמשך הלחימה, ושניהם מותרים בשבת, כך גם אין מקום להבדיל בין שלבי המלחמה במלחמת שבעת עממין ובמלחמת עמלק:

כיון שעצם קיומם של ז' עממין ועמלק מהוה סכנה לאומה, אין מצות המלחמה בהם מסוג המצוות שדחיית שבת על ידן מותנה ב"קבוע לה זמן" אלא דומות שתי מלחמות מצוה אלו לסוג שלישי של מלחמת מצוה "עזרת ישראל מיד צ שבא עליהם". וכשם ששם "אסור להם להתמהמה למוצאי שבת" כך גם מלחמות אלו רואים אנו אותן כפקוח נפש כללי לאומה...ולכן מותר להתחיל בהן גם בשבת.[6]

לפי הסברו של הרב נריה, הבחירה של הירושלמי בכיבוש יריחו כתקדים הלכתי המלמד שמותר לפתוח במלחמה בשבת היא בחירה חשובה ומהותית, שכן מדובר בצעד שלכאורה ניתן לדחות ליום חול.

נעיר כאן, שרבים שאלו כיצד הירושלמי מוכיח מכיבוש יריחו שבמלחמת מצווה מותר להתחיל במצור גם בשלושת הימים שלפני שבת, שהרי המצור החל שם ביום ראשון. הרב פרופסור שאול ליברמן הוכיח מתיאור הלחימה בספר יהושע שסיבוב העיר אינו נחשב להתחלת המצור שכן בכל לילה העם חזר ללון במחנה; לכן הכיבוש ביום השביעי, בשבת, נחשב כתחילת הלחימה.[7]

שיטות המדרשים

בדומה לתלמוד הירושלמי, כמה מדרשי חז"ל מציינים גם הם שכיבוש יריחו נעשה בשבת; אך בניגוד לירושלמי, נראה מהם שמדובר בצעד חריג.

כך מובא במדרש תנחומא:

אם יאמר לך אדם למה חילל יהושע את השבת ביריחו? אמור לו על פי הגבורה עשה, שנאמר 'ויאמר ה' אל יהושע ראה נתתי בידך את יריחו', וכתיב 'וסבותם את העיר' וגו', 'כה תעשה ששת ימים ושבעה כהנים' וגו' 'וביום השביעי תסבו את העיר שבע פעמים והכהנים יתקעו בשופרות', ומנין שהיתה שבת, שאין לעולם שבעת ימים בלא שבת. (תנחומא (בובר) פרשת נשא, לא)

מדרש אחר מתייחס למלחמת יהושע בגבעון. במלחמה זו ביקש יהושע בתפילתו שהקב"ה יעכב את שקיעת השמש – "שמש בגבעון דום". מה היה הרקע לבקשה זו? לפי המדרש, יהושע חשש שהמלחמה תימשך לשבת:

עד שבא יהושע ועשה מלחמתן של ישראל. וערב שבת היתה, וראה יהושע בצרתן של ישראל שלא יחללו את השבת... מה עשה יהושע? פשט ידו לאור השמש ולאור הירח ולאור הכוכבים, והזכיר עליהם את השם, ועמדו כל אחד ואחד שלשים ושש שעות עד מוצאי שבת, שנאמר 'וידם השמש וירח עמד עד יקם גוי איביו'. (פרקי דרבי אליעזר, פרק נ"ב)

לפי מדרשים אלו, נראה שיהושע פעל ביריחו על פי הוראת שעה, ומגבעון אנו לומדים שאילולי הנס עם ישראל לא היה נלחם בשבת! לכאורה, מדרשים אלו מלמדים שאין היתר למלחמה בשבת ויש צורך בהוראת שעה כדי להתיר.

אכן, כך הבין הרב גורן. הוא תמה על מדרשים אלה וטען "שלא הייתה הלכה זו של היתר לחימה בשבת מקובלת ומוחלטת בידם".

הרב נריה טען כנגדו:[8]

לולא שנצטווה על כך מפי הגבורה הייתה פעולת יהושע ביריחו חילול שבת, לא מפני שהם סבורים שמלחמה בשבת אסורה אלא אף על פי שכל המלחמות ההכרחיות מותרות, הנה מלחמת זו הייתה באמת אסורה כיון שלא היה בה כל הכרח חיוני, ואפשר היה לקיימה בימות החול.

כלומר, לפי המדרשים יש לחלק בין סוגים שונים של מלחמת מצווה. במלחמת מצווה יזומה, שאין הכרח לפתוח בה דווקא בשבת, אין להתחיל את המלחמה בשבת.

בניגוד למדרשים אלה ישנם מדרשים אחרים שמהם עולה שכיבוש יריחו לא בהכרח קרה בשבת.[9]

ממדרש נוסף עולה הבנה אחרת לגמרי:

כתיב 'וזכרתי את בריתי יעקוב' וגו' 'והארץ אזכור'. מן הפסוק הזה אתה למד שני דברים: שארץ ישראל שקולה כנגד המילה, כשם שמילה דוחה את השבת כך כבושה של ארץ ישראל דוחה את השבת... (ילקוט שמעוני עקב, רמז תתס)

מדרש זה מבין שיש התר מיוחד להילחם בשבת כאשר מדובר במצוות כיבוש ארץ ישראל. ייתכן שמדרש זה מסביר את הדעה המקובלת על רוב המקורות, שלפיה כיבוש יריחו נעשה בשבת.

שיטה בגאונים

באוצר הגאונים על מסכת יומא מובא בשם פרקוי בן באבוי, שהיה מתלמידיו של רבי יהודאי גאון,שהבין כך את ההתר לחימה ביריחו בשבת:

ועוד אתה למד (מן יהושע) שהקיף את יריחו שבעת ימים ואין שבעת ימים אלא ששבת בתוכן, ואלו שבת יהושע וישראל ושמרו שבת בזמן שהקיף את יריחו ולא עמדו בכלי זיין בשבת, היו אנשי יריחו יוצאין והורגין שונאיהן של ישראל בשעה אחת. (אוצר הגאונים על מסכת יומא דף פ"ב)

יוצא אם כן שלשיטתו הלחימה ביריחו בשבת הותרה משום פיקוח נפש, מפני הסכנה; הלחימה הותרה משום שבלעדיה היה חשש שאנשי העיר יצאו ויהרגו בישראל.

סיכום

לפי מסורת מקובלת בחז"ל, המסתמכת על פשט הכתובים בספר יהושע, מלחמת יריחו וכיבושה נעשו בשבת; זאת על אף שמצאנו בחז"ל גם דעות אחרות.

האם ניתן ללמוד ממסורת זו שלחימה הותרה בשבת? מה חשיבותו של כיבוש יריחו בשבת כמקור הלכתי? בשאלה זו מצאנו מחלוקת גדולה:

1. הירושלמי מזכיר את כיבוש יריחו בשבת כאחד מהסניפים שמכוחם ניתן להתיר לחימה בשבת. מה כיבוש יריחו מלמדנו?

   1. הרב גורן הבין שדעה זו שייכת לתפיסה בסיסית יותר, המניחה שקיים היתר כללי להילחם בשבת גם ללא פיקוח נפש. במלחמת מצווה כמו מלחמת יריחו יש היתר לתקוף גם בשבת עצמה וניתן ללמוד מדין זה לדורות.

   2. הרב נריה מבין שהיתר הלחימה בשבת מבוסס על דין פיקוח נפש, וכיבוש יריחו מלמדנו שניתן גם ליזום מלחמת מצווה בשבת משום פיקוח נפש.

2. במדרשים מצאנו שיטה שלפיה מלחמת יריחו הותרה בהוראת שעה ולא ניתן ללמוד ממנה לדורות. ייתכן שגם הבבלי הבין כך, ומשום כך לא הזכיר את כיבוש יריחו בשבת. שיטה זו חולקת על הירושלמי וטוענת שאין לפתוח במלחמת מצווה יזומה בשלושת הימים הקודמים לשבת.

לפי רס"ג, הכיבוש לא נעשה בשבת. כפי שציינו, שיטה זו תואמת כמה מדרשים, הטוענים שאין הכרח להבין שמלחמת יריחו אירעה בשבת. לדעת הרב נריה, רס"ג פסק כשיטת הבבלי – כלומר, חשב שלא ניתן ללמוד מכיבוש יריחו לדורות. מדוע הוא לא הסביר זאת? לדעת הרב נריה, רס"ג "הלך בדרך הידועה והמקובלת בוויכוחים ובמקום להיכנס במשא ומתן של הלכה עם המכחישים דחה אותם בקש והשיב להם כי לפי פשטו של מקרא אין כלל הוכחה שמלחמת יריחו בשבת הייתה".

[1] משיב מלחמה ח"א, עמ' 47, הוצאת האידרא רבה, ירושלים, תשנ"ד.

[2] מלחמות שבת, הוצאת היכל שלמה, ירושלים תשי"ט.

[3] לגבי שאלה זו, עיינו בסיכום של הרב עובדיה יוסף בשו"ת יחווה דעת חלק ד סימן ל.

[4] משיב מלחמה, שם, עמוד 71.

[5] שם, עמוד 88.

[6] מלחמות שבת, עמוד 47.

[7] תוספתא כפשוטה, עירובין, עמוד 343.

[8] מלחמות שבת, עמ' 55

[9] עיין בתוספתא כפשוטה, עירובין, עמוד 343