קריאת שמע על המיטה

קבלת עול מלכות שמיים או שמירה מפני המזיקים?

הגמרא מביאה את חידושו של רבי יהושע בן לוי, הקובע שמלבד קריאת שמע שחרית וערבית יש לקרוא את שמע פעם נוספת:

אמר רבי יהושע בן לוי: אף על פי שקרא אדם קריאת שמע בבית הכנסת, מצוה לקרותו על מטתו. אמר רבי יוסי: מאי קרא – 'רגזו ואל תחטאו אמרו בלבבכם על משכבכם ודמו סלה'.  (ברכות ד:)

מה טעמה של קריאה זו? מדוע לא די בקריאת שמע הנאמרת בברכותיה בבית הכנסת לפני תפילת ערבית?

אפשר לנסות ללמוד על טיבו של דין זה מהמקור שמביא לו רבי יוסי מספר תהילים (ד, ה): "רגזו ואל תחטאו, אִמרו בלבבכם על משכבכם ודמו סלה". ממקור זה נראה שקריאת שמע באה כדי למנוע את האדם מן החטא. כדי שלא יבוא בשעת עלותו על יצועו לידי הרהורי עבירה ולידי מחשבות אוון כנגד רעהו, נדרש האדם לקרוא בשעה זו קריאת שמע – לקבל על עצמו עול מלכות שמיים וכך להימנע מפיתויים ומחטאים.

חיזוק להבנה זו מדברי הגמרא (ברכות ח:) המביאה את אזהרתו של רבא לבניו – "אל תשבו על מטת ארמית". הגמרא מציעה פירושים שונים לאזהרה זו, ולפי אחד מהם משמעה "לא תגנו בלא קריאת שמע". עולה מכך ששינה ללא קריאת שמע נקראת 'מיטת ארמית', ומשמע שקריאת שמע גורמת לכך שהאדם לא יישן כגוי אלא מתוך ייחוד ה' וקבלת עול מלכותו.

אומנם הבנה זו, שקריאת שמע על המיטה נועדה לשם קבלת עול מלכות שמיים לפני השינה, נתקלת בקושי מהמשך דברי הגמרא בסוגיה דלעיל:

אמר רב נחמן: אם תלמיד חכם הוא – אין צריך.   (ברכות ד:–ה.)

רב נחמן קובע שתלמיד חכם אינו צריך לקרוא קריאת שמע על המיטה. אם אכן קריאת שמע על המיטה באה לשם קבלת עול מלכות שמיים לפני השינה, מדוע תלמיד חכם פטור מחובה זו? וכי תלמיד חכם אינו נדרש לקבל על עצמו עול מלכות שמיים?! נראה ללמוד מכך שלפי רב נחמן יש לקריאת שמע על המיטה מגמה שונה – שמירה מפני המזיקים. תלמיד חכם, הואיל ו"תורתו משמרתו", אינו זקוק לשמירה ולכן אינו צריך לקרוא קריאת שמע על המיטה.[1]

הגדרה זו של תפקידה של קריאת שמע על המיטה, שמירה מפני המזיקין, עולה גם מדברי אביי:

אמר אביי: אף תלמיד חכם מיבעי ליה למימר חד פסוקא דרחמי, כגון 'בידך אפקיד רוחי פדיתה אותי ה' אל אמת'.  (ברכות ה.)

אביי אומר שגם תלמיד חכם צריך לומר "חד פסוקא דרחמי", ונראה שלשיטתו קריאת שמע על המיטה אכן נועדה לשמירה, אך גם תלמיד חכם נדרש לבקש רחמים לשמירתו. לכן תלמיד חכם אומנם אינו זקוק לקריאת שמע, אך עליו לומר פסוק של רחמים.

הקשר שבין קריאת שמע על המיטה לשמירה מפני המזיקין מפורש באגדתות המובאות בהמשך הסוגיה:

אמר רבי יצחק: כל הקורא קריאת שמע על מטתו, כאלו אוחז חרב של שתי פיות בידו, שנאמר 'רוממות אל בגרונם וחרב פיפיות בידם'. מאי משמע? אמר מר זוטרא ואיתימא רב אשי: מרישא דענינא, דכתיב 'יעלזו חסידים בכבוד ירננו על משכבותם', וכתיב בתריה 'רוממות אל בגרונם וחרב פיפיות בידם'. ואמר רבי יצחק: כל הקורא קריאת שמע על מטתו מזיקין בדילין הימנו, שנאמר 'ובני רשף יגביהו עוף'. ואין עוף אלא תורה, שנאמר 'התעיף עיניך בו ואיננו', ואין רשף אלא מזיקין, שנאמר 'מזי רעב ולחמי רשף וקטב מרירי'.  (שם)[2]

נראה שעל פי האמור יש לקשור את קריאת שמע על המיטה, שכאמור מקורה בכתוב בתהילים "אמרו בלבבכם על משכבם", לכתוב בסוף המזמור:

בשלום יחדו אשכבה ואישן, כי אתה ה' לבדד לבטח תושיבני.  (תהילים ד, ט)

על דברים אלו יש להוסיף את דברי המדרש על השמירה שישראל זוכים לה בזכות קריאת שמע:

'הן עם כלביא יקום' – אין אומה בעולם כיוצא בהם. הרי הן ישנים מן התורה ומן המצות, ועומדין משנתן כאריות וחוטפין קריאת שמע וממליכין להקב"ה ונעשין כאריות ומפליגין לדרך ארץ למשא ומתן, אם נתקל אחד מהם בכלום או אם מחבלין באין ליגע באחד מהן, ממליך להקב"ה – 'לא ישכב עד יאכל טרף', כשהוא אומר 'ה' אחד' נאכלין המחבלין מפניו ומלחשין אחריו 'ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד' ובורחין. והוא נסמך בקריאת שמע משומרי היום לשומרי הלילה, וכשבא לישון מפקיד רוחו להקב"ה, שנאמר 'בידך אפקיד רוחי'. וכשננער ממליך בהקב"ה, השומרים בלילה מוסרין אותו לשומרי היום, שנאמר 'נפשי לה' משומרים לבוקר שומרים לבוקר'. לכן בלעם אומר, אי זו אומה כזו.   (במדבר רבה פרשה כ סימן כ)

המדרש אינו עוסק רק בקריאת שמע על המיטה, אך מפורש בו הקשר שבין קבלת עול מלכות שמיים להישמרות מפני המזיקים: הואיל ועם ישראל חי בתודעה ש"אין עוד מלבדו", אין למזיקים שליטה עליהם, וכך ישראל חוסים תחת כנפי השכינה ושמורים מכל פגע.[3]

שני דינים בקריאת שמע על המיטה

בדברי התוספות מפורש כפי שהסקנו בסוף דברינו, שקריאת שמע על המיטה באה לשם שמירה מפני המזיקין:

דאותה קריאת שמע סמוך למטה אינה אלא בשביל המזיקין, כדאמר בסמוך 'ואם תלמיד חכם הוא אינו צריך'.  (תוספות ברכות ב. ד"ה מאימתי)

אומנם מדברי ר"י מלוניל עולה שיטה שונה:

מצוה לקרותה על מטתו – כדי שילך לשכב על מטתו מתוך דברי תורה. אינו צריך – דהא בכל עת הוא עוסק בדברי תורה. חד פסוקי דרחמי – כדי להגין עליו מכל פגעים רעים.  (ר"י מלוניל ברכות ג.)

להבנתו, מסקנת הגמרא היא שקריאת שמע על המיטה כוללת בתוכה שני עניינים שונים:

א. הליכה לישון מתוך דברי התורה – חובה זו נוהגת רק במי שאינו תלמיד חכם, שבלאו הכי הוגה בתלמודו בשעת הליכתו לישון.

ב. שמירה מפני המזיקים – לשם כך די באמירת פסוק אחד של רחמים.[4]

שיטה זו עולה גם מדברי המהרי"ל:

בליל פסח יקרא אדם בפני מטתו ברכת המפיל חבלי שינה וקריאת שמע, אך שאר פסוקים שאומרים להצלה מהמזיקין לא צריך, כי ליל שימורים הוא, משומר ובא מן המזיקין.   (מנהגי מהרי"ל, סדר ליל שני של פסח)

לדברי המהרי"ל, בליל הסדר, הואיל ו"ליל שימורים הוא – משומר ובא מן המזיקין", יש להימנע מלומר את הפסוקים הנאמרים להצלה מהמזיקין. עם זאת, המהרי"ל סבור שגם בליל הפסח יש לומר פרשה ראשונה ו'המפיל'.

לעומת זאת, רבי אייזיק טירנא סבור שבליל הפסח אין לקרוא כלל קריאת שמע על המיטה:

ואין קורין קריאת שמע על מיטתו, כי ליל שמורים הוא מן המזיקין.  (ספר המנהגים, ליל הסדר)

דברי רבי אייזיק טירנא מבוססים על שיטת התוספות, שכל אמירת קריאת שמע על המיטה נועדה לשמירה מפני המזיקים, ולכן היא אינה שייכת בלילה המשומר מן המזיקים. מנגד, המהרי"ל סבור – בדומה לר"י מלוניל – שלקריאת שמע על המיטה יש משמעות מצד עצמה, בלי קשר לשמירה מפני המזיקים, ולכן יש לאומרה גם בליל הסדר.

המגן אברהם טוען שתפיסות אלו עומדות ביסוד מחלוקת הראשונים אם לומר 'שמע' לפני ברכת 'המפיל' או לאחריה:

ומברך המפיל וכו' – משמע דברכת המפיל יאמר אחר שמע, כדי שתהא הברכה סמוכה לשינה, וכן עיקר, כנ"ל. ומסדור לשון הטור וש"ע משמע דאחר שמע יאמר המפיל, ואח"כ יאמר 'יושב בסתר' וכו'. וצ"ל דטעמו משום דשמע אין אומרים משום שמירה, רק משום דילפינן מקרא 'אמרו בלבבכם', כדאיתא בגמרא שצ"ל ד"ת או בקשה סמוך לשינה, לכן צריך לומר קודם ברכת המפיל, שלא יהיה הפסק בין ברכה לשינה, אבל 'יושב בסתר' ואינך דהוי משום שמירה, לא הוי הפסק. אבל הרמב"ם פ"ז והג"מ ס"ל שגם שמע אומר באחרונה, וכ"כ הרד"א בשם רבינו האי, דס"ל דגם שמע הוי משום שמירה, וכ"כ התו' ריש ברכות דמוכח כן בגמ', וכ"ה בירושלמי.   (מגן אברהם רלט, ב)

לדבריו, לשיטת הטור (אורח חיים סימן רל"ט) פרשת 'שמע' נאמרת לפני ברכת 'המפיל' ואילו המזמורים הנאמרים לשם שמירה נאמרים לאחריה, הואיל ופרשת 'שמע' אינה נאמרת לשם שמירה אלא כדין בפני עצמו – "משום דילפינן מקרא 'אמרו בלבבכם', כדאיתא בגמרא שצריך לומר דברי תורה או בקשה סמוך בקשה". לכן רק המזמורים הנאמרים לשם שמירה אינם הפסק בין ברכת 'המפיל' לשינה, אך פרשת 'שמע' היא הפסק, ולכן יש להקדימה. לעומת זאת, הרמב"ם (תפילה ונשיאת כפים ז, א–ב) סובר שיש לברך את ברכת 'המפיל' ורק לאחר מכן לקרוא את שמע. מכאן שלשיטתו גם פרשת שמע נאמרת לשם שמירה, ולכן אמירתה אינה הפסק בין הברכה לשינה.

קריאת שמע על המיטה – רשות או חובה?

מחלוקת זו במהותה של קריאת שמע שעל המיטה עומדת ביסוד מחלוקת ראשונים נוספת – האם יש לברך על קריאת שמע שעל המיטה.

בתשובות הגאונים מובא מנהג לברך לפני קריאת שמע שעל המיטה 'אשר קידשנו במצוותיו וציוונו על קריאת שמע ולהמליכו באהבה', והגאון נשאל על דעתו ביחס למנהג זה:

וששאלתם, שיש בבני הדור מי שמברך קודם שיקרא ק"ש על מטתו הכי, בא"י אמ"ה אקב"ו על קריאת שמע ולהמליכו באהבה. ואנן חזי לן דהא ברכה זו אינו מטבע הברכות, והמברכה הרי הוא מברך ברכה שאנה צריכה ומוציא שם שמים לבטלה, מפני שק"ש על מטתו רשות היא, כדאמרי' שאם ת"ח הוא אינו צריך, אלמא לאו מצוה היא, ועוד מברך מצפרא אהבה רבה, ואמרינן שכבר נפטר באהבה רבה, הילכך האי ברכה ליתא כל עיקר.   (תשובות הגאונים, שערי תשובה סימן נז)

לדעת הגאון אין לברך על אמירת קריאת שמע על המיטה וברכה זו היא ברכה לבטלה.

כשיטה זו נוקט גם הרמב"ם:

וקרית שמע על מטתו לא יברך עליה, לפי שהיא רשות ולא מצוה.  (שו"ת הרמב"ם סימן קפ"ב)

לפי ראשונים אלו קריאת שמע על המיטה אינה חובה אלא רשות.[5]

בדומה לכך כתבו התוספות:

ובהלכות גדולות פירש דראשונים [=נטילת ידיים לפני הסעודה] שהם מצוה משום סרך תרומה טעונין ברכה, אבל אחרונים [=מים אחרונים] שהם לצורך אדם משום מלח סדומית אין טעונין ברכה. ומכאן כתב רבינו יהודה בפרק במה מדליקין בתוספות שאין לברך על קריאת שמע שלפני מטתו 'אשר קדשנו במצותיו וצונו לקרות שמע'.   (תוספות חולין קה. ד"ה מים)

לדברי התוספות אין לברך על קריאת שמע שעל המיטה, הואיל והיא נאמרת מחמת הסכנה בלבד – כדי להינצל מפני המזיקים.

מנגד, מצאנו בדברי הראשונים שיטה שונה:

והורה רבי יצחק הלוי: הקורא קריאת שמע על מיטתו חייב לברך 'אשר קידשנו במצוותיו וציוונו לקרות קריאת שמע', ושייך ביה לאו ד'לא תסור' מאחר שתקנוהו לאומרו.   (קיצור סמ"ג לרבי אברהם בן אפרים, עשה יח)

לדעת רבי יצחק הלוי יש לברך ברכת המצוות על קריאת שמע שעל המיטה. לפי דעה זו בהכרח קריאת שמע שעל המיטה אינה שמירה מפני המזיקים בלבד אלא יש בה ערך עצמי והיא חובה גמורה – קבלת עול מלכות שמיים סמוך לשינה.

וכן עולה משיטתו הייחודית של בעל מחזור ויטרי שחתן פטור מקריאת שמע שעל המיטה בלבד:

חתן פטור מקרוא קריאת שמע לילה הראשון עד מוצאי שבת אם לא עשה מעשה – פירוש, משום דטריד במחשבת בעילת מצוה... וקריאת שמע שאמרו זהו קריאת שמע שעל מיטתו, אבל בקריאת שמע דתפילה של ערבית ושחרית חייב.   (מחזור ויטרי סימן תס"ו)

מדבריו עולה שקריאת שמע על המיטה היא חובה גמורה, וכדי לפטור חתן ממנה יש להידרש לנימוק מיוחד – הואיל והוא טרוד טרדה דמצווה.

קריאת שמע על המיטה כעיקר קיום מצוות קריאת שמע[6]

על פי האמור עד כה נראה שקריאת שמע שעל המיטה נבדלת בשורשה מקריאת שמע הנאמרת בברכותיה בבית הכנסת: בבית הכנסת מקיימים את מצוות קריאת שמע מחמת ציווי התורה "ובשכבך", ולפני השינה קריאת שמע נאמרת פעם נוספת – כדי לישון מתוך דברי תורה וקבלת עול מלכות שמיים וכשמירה מפני המזיקים.

תפיסה זו עולה גם ממיקומה של קריאת שמע שעל המיטה בדברי הרמב"ם. בהלכות קריאת שמע הרמב"ם אינו מזכיר במאומה את קריאת שמע שעל המיטה, והוא מביא אותה רק בהלכות תפילה (ז, א–ב), בפרק שבו הוא עוסק בסדר היום: ברכות השחר, ברכות התורה, החיוב לברך מאה ברכות בכל יום וכדו'.

עם זאת, מתשובת הגאונים עולה שיטה שונה:

ותלמידי חכמים פטורין לקרות קרית שמע על מטתן, דכד אמר רב נחמן בר יצחק תלמיד חכם אינו צריך, טעם ברור אמר בה: מה טעם חייבין ישראל לקרות קרית שמע על מיטתן? כדי שיקיימו 'ובשכבך ובקומך'. תלמידי חכמים ודאי כיון שתמיד עוסקין בתורה אין חייבין.   (אוצר הגאונים חלק התשובות סימן י"ח)

לפי תשובה זו, חיוב קריאת שמע על המיטה הוא "כדי שיקיימו 'בשכבך ובקומך'".[7] נראה שהדברים מבוססים על הבנה שאומנם מצוות קריאת שמע מתקיימת בקריאה בבית הכנסת עם הברכות, אך אין בכך כדי להוציא את הכתוב מידי פשוטו: "ובשכבך" – בשעת השכיבה. על פי תפיסה זו, אומנם להלכה זמן המצווה הוא כל הלילה, אך הרעיון העומד מאחורי המצווה הוא שיומו של האדם צריך להיות 'עטוף' בדברי התורה, ולכן יש לקרוא את שמע בשעה שהאדם קם משנתו ופותח את יומו ובשעה שהוא מסיים את יומו ועולה על יצועו. כדי לקיים זאת, גם כאשר האדם קיים את המצווה מבחינה פורמלית בקריאת שמע שבבית הכנסת, עליו לשוב ולקרוא קריאת שמע בשעה שהוא הולך לישון. באופן זה קריאת שמע אכן חותמת את יומו של האדם מבחינה מעשית, וכך יומו 'עטוף' משני עבריו בדברי התורה.[8]

מאבות דרבי נתן עולה שיטה קיצונית עוד יותר:

מנין שעשו חכמים סייג לדבריהם? שאמרו חכמים לקרות קריאת שמע עד חצות, רבן גמליאל אומר עד קריאת הגבר. אלא שלא יאמר אדם, הואיל ואני מותר לקרות קריאת שמע כל הלילה, אלך ואישן לי אימתי שארצה אני קורא קריאת שמע, חטפתו שינה ולא קרא, הרי זה מתחייב בנפשו. מכאן אמרו חכמים: עלה אדם למיטה – יקרא, אם היה תלמיד חכם – יקרא את שמע בתחילה, ואם רצה לשנות – ישנה, וכל העובר על דברי חכמים הרי זה מתחייב בנפשו, שנאמר 'חופר גומץ בו יפול ופורץ גדר ישכנו נחש'.  (אבות דרבי נתן נוסחה ב פרק ג)

מנוסחה זו משתמע שמן הדין יש לקרוא את שמע דווקא סמוך לשינה – קריאת שמע שעל המיטה היא שעת קיום מצוות קריאת שמע, ואין לקרוא את שמע קודם לכן.[9]

בירושלמי מובאת מחלוקת מפורשת בעניין זה:

רבי יסא מפקד לחברייא: אין בעיתון מתעסקא באוריתא, אתון קרייה שמע קודם חצות ומתעסקין. מילתיה אמרה שהלכה כחכמים. מילתיה אמרה שאומר דברים אחר אמת ויציב. תני: הקורא את שמע בבית הכנסת, בשחר – יצא ידי חובתו, בערב – לא יצא ידי חובתו.  (ירושלמי ברכות א, א)

הירושלמי מביא את שיטת רבי יסא שאפשר לקרוא קריאת שמע הרבה קודם שעת השינה, וכך יכול האדם לקרוא קריאת שמע ולהמשיך בתלמודו. הירושלמי מביא ברייתא החולקת על כך, ועל פיה הקורא את שמע בערבית בבית הכנסת לא יצא ידי חובתו. הירושלמי מוסיף וכותב: "מילתיה אמרה שאין אמר דברים אחר אמת ויציב" – לשיטה זו אין לדבר לאחר קריאת שמע של ערב.[10]

לכאורה הברייתא נוקטת כשיטת אבות דרבי נתן: קריאת שמע צריכה 'לעטוף' את היום, ולכן עליה להיות הדבר האחרון שהאדם עושה לפני שהוא נרדם. עם זאת, הירושלמי מוסיף:

מה בין הקורא בשחרית ומה בין הקורא בערבית? ר' הונא בשם רב יוסף: מה טעם אמרו אדם צריך לקרות שמע בביתו בערב? בשביל להבריח את המזיקין.   (שם)

הירושלמי שואל מה טעמו של הדין שהקורא את שמע בבין הכנסת לא יצא ידי חובתו, ומשיב שיש לקרוא את שמע על המיטה "כדי להבריח את המזיקין". על פי האמור דברי הירושלמי מחוסרים ביאור: החילוק בין קריאת שמע של שחרית לקריאת שמע של ערבית ברור, שכן את קריאת שמע של שחרית יש לומר לכתחילה בבית הכנסת, ואילו את קריאת שמע של ערבית יש לומר על המיטה לפני השינה. ואם כן, מדברי הירושלמי האלו נראה שהוא אינו מקבל את התפיסה שייחסנו לו, ולדעתו קריאת שמע על המיטה לא נועדה לסיים את היום בקריאת שמע אלא "כדי להבריח את המזיקין", בדומה לבבלי. אומנם לפי זה קשה מדוע החובה לומר קריאת שמע על המיטה אוסרת לדבר לאחר 'אמת ויציב', ומחמתה הקורא את שמע בערבית בבית הכנסת לא יצא ידי חובתו. על פי האמור דברי הירושלמי צריכים תלמוד, וה' יאיר עינינו במאור תורתו.[11]
 

כל הזכויות שמורות לישיבת הר עציון ולרב שלמה ליפשיץ.

עורך: יהודה רוזנברג, תשפ"ה.

[1] אומנם להלן נראה שלר"י מלוניל (ברכות ג.) הבנה שונה, ועל פיה קריאת שמע על המיטה נתקנה כדי שאדם ילך לישון מתוך דברי תורה, ולכן תלמיד חכם שבלאו הכי הוגה בתורה פטור מכך.

[2] עיקרון זה של שמירה על המיטה מפני המזיקין עולה גם מהגמרא בשבועות (טו:) המספרת על רבי יהושע בן לוי שהיה אומר מזמורים לשמירה על מיטתו.

[3] בעזרת ה' נרחיב בעניין זה כשנעסוק במצוות מזוזה.

[4] לעומת תפיסה זו, המאירי (ברכות ד: ד"ה אף על פי) כותב: "אף על פי שקרא אדם את שמע בבית הכנסת, מצוה לקרותה על מטתו, ולא על המטה ממש אלא סמוך לשכיבתו, כמו 'ועליו מטה מנשה'. ולא על מטתו, כאלו שקורים אותן דרך הדיטות ובגלוי הראש, אלא באימה וביראה. וטעם קריאה זו פירשו בתלמוד המערב, להבריח את המזיקים. וביאורו אצלי, המזיקים הידועים, והם הדעות הכוזבים. והזקיקוהו בעתות הפנאי ליחד את השם, שלא יטעה באמונות השניות. וכשיקרא על הכונה הראויה, תהא מטתו בטוחה מהם". לדברי המאירי, אומנם קריאת שמע נועדה לשמור מפני המזיקין, אך קבלת עול מלכות שמיים והישמרות מפני המזיקים חד הם – הינצלות מפני "המזיקים הידועים", שהם הדעות הכוזבות.

[5] וכן נוקט בעל האשכול (ליקוטי הלכות תפילה): "אמר רב יצחק בר שמואל בר מרתא משמיה דרב: אמר 'שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד' ונאנס בשינה – יצא, וכל שכן אונס אחר שיצא. ומי שמפרש ומוקים להא מילתא בקרית שמע שעל מטתו טעותא היא, דקרית שמע שעל מטתו רשות היא, וליכא למימר בה נאנס בשינה יצא".

[6] חלק נכבד מהדברים מבוסס על מאמרו של פרופ' י"מ תא־שמע: 'קריאת שמע על המיטה – מה היא?' (בספרו 'מנהג אשכנז הקדמון' עמ' 311–326).

[7] וכן עולה מתשובת רבנו תם המובאת במחזור ויטרי (סימן קא): "שכך שנינו: אף על פי אדם קרא שמע בבית הכנסת, מצוה לקרותה על מטתו, משום שנאמר 'ובשכבך'".

[8] הבנה זו, שעל אף שהמצווה מתקיימת בקריאת שמע שבבית הכנסת עיקרה בקריאת שמע שעל המיטה, משתמעת מדברי רבנו גרשום מאור הגולה (שו"ת רגמ"ה סימן י"ג): "נשאל רבינו גרשון היאך מברכין על תקיעות שמיושב, שאינן עיקר אלא כדי לערבב, ואין מברכין על תקיעות שמעומד, שהן עיקר, כדאיתא 'הזכירו לפני מלכיות זכרונות ושופרות' וכו'. והשיב שמצינו כיוצא בזה בשנים מקומות: בקריאת שמע ערבית שמברכית בבית הכנסת, ובקריאת שמע שעל מיטתו שהוא עיקר אין מברכין; וכן בכזית מצינו באחרונה שהיא עיקר אין מברכין ובראשונה מברכין, הכא נמי לא שנא". אומנם ייתכן שיש לדחות שכוונתו לקריאת שמע הנאמרת בבית הכנסת לפני זמן קריאת שמע, כמנהג המובא בדברי רש"י (ברכות ב. ד"ה עד סוף).

[9] אומנם בנוסחה א של אבות דרבי נתן הברייתא מובאת באופן שונה [וכנוסח המובא בבבלי (ברכות ד:)]: "אל יאמר אוכל קימעא ואשתה קימעא ואישן קימעא ואחר כך אקרא קריאת שמע, נמצא ישן כל הלילה ואינו קורא. אלא אדם בא ממלאכתו בערב, ילך לבית הכנסת או לבית המדרש, אם רגיל לקרות קורא ואם רגיל לשנות שונה, ואם לאו קורא קריאת שמע ומתפלל, וכל העובר על דברי חכמים חייב מיתה". לפי נוסח זה קריאת שמע אינה סמוכה לשינה.

[10] עי' קרן אורה (ברכות אות טז) שעמד על מחלוקת הבבלי והירושלמי בשאלה אם סמיכת גאולה לתפילה נוהגת רק בשחרית או גם בערבית.

[11] בפירוש 'אור לישרים' (על הירושלמי, שם) טוען שבדברי הירושלמי יש שתי דעות שונות בעניין זה, אך במדרש תהילים (ד, ט) נראה לא כך.