בין המצרים | תשעת הימים

אכילת בשר ושתיית יין

המשנה מלמדת כי בסעודה מפסקת, הסעודה האחרונה לפני תחילתו של צום תשעה באב, יש להימנע מאכילת בשר ושתיית יין (תענית כו ע"ב). מלבד הסעודה המפסקת, הגמרא לא מציינת איסור כזה או אחר בנוגע לאכילת בשר ושתיית יין במהלך השבוע שחל בו תשעה באב.

אמנם, במקורות מוקדמים יותר, מתועד כי אכן נהגו בעבר להימנע מאכילת בשר ושתיית יין בתוך פרק זמן זה. לדוגמא, שיבולי הלקט מביא בשם רב סעדיה גאון שיש שנהגו לפרוש מאכילת בשר ושתיית יין (שיבולי הלקט רסג).

באופן דומה, בספר הכלבו מובא כי "ראיתי נשים יקרות שנמנעות מאכילת בשר ומשתית היין משבעה עשר בתמוז עד עשרה באב ואומרות שכך קבלו מאמותיהן דור אחר דור" (כלבו סב). הוא תולה את קיומו של מנהג זה בהפסקת הקרבתו של קרבן התמיד שהתבצע בשבעה עשר בתמוז.

המרדכי (תענית תרלט), הרמב"ם (הלכות תעניות ה, ו), הרמב"ן (תורת האדם ענין אבלות ישנה ד"ה מתניתין), והרשב"א (שו"ת א, שו) גם הם מזכירים את מנהג זה. ר' וידאל די טולוזא (1300-1370) מחבר המגיד משנה, מעיד כי מנהג זה לא הגיע לאזורו, שם היו אוכלים בשר עד היום שלפני תשעה באב (מגיד משנה הלכות תעניות ה, ו).

השולחן ערוך כותב אודות המנהגים השונים בעניין זה:

יש נוהגים שלא לאכול בשר ושלא לשתות יין בשבת זו [של תשעה באב], ויש שמוסיפין מראש חודש עד התענית, ויש שמוסיפין מי"ז בתמוז. (שולחן ערוך תקנא, ט)

מנהג האשכנזים הוא ללכת בעקבות הדעה השנייה ולהימנע מאכילת בשר ושתיית יין מיום ראש חודש אב עצמו ועד ליום הצום (משנה ברורה תקנא, נח).

מהי הסיבה למנהג זה? יש שמסבירים כי כיוון שאנו ממעטים משמחה במהלך חודש אב, עלינו גם לפרוש מאכילת בשר ושתיית יין, סוגי מאכל שבאופן כללי מוזכרים בהקשר של מאורעות ורגעים משמחים. אחרים מייחסים את מנהג זה לביטול קורבן התמיד היומי, מאורע שהתרחש בי"ז בתמוז. לחילופין, הגר"א מייחס את מנהג זה לדברי הגמרא המרתקים:

תנו רבנן: כשחרב הבית בשנייה רבו פרושין בישראל שלא לאכול בשר ושלא לשתות יין. נטפל להן ר' יהושע אמר להן: בני, מפני מה אי אתם אוכלין בשר ואין אתם שותין יין? אמרו לו: נאכל בשר שממנו מקריבין על גבי מזבח ועכשיו בטל? נשתה יין שמנסכין על גבי המזבח ועכשיו בטל? אמר להם: אם כן, לחם לא נאכל שכבר בטלו מנחות. [אמרו לו – נכונים דבריך ו] אפשר בפירות, [ענה להם:] פירות לא נאכל שכבר בטלו בכורים. [אמרו לו, נכונים דבריך ו:] אפשר בפירות אחרים. [ענה להם:] מים לא נשתה שכבר בטל ניסוך המים. שתקו... תניא אמר ר' ישמעאל בן אלישע: מיום שחרב בית המקדש דין הוא שנגזור על עצמנו שלא לאכול בשר ולא לשתות יין, אלא אין גוזרין גזרה על הצבור אלא אם כן רוב צבור יכולין לעמוד בה. (בבא בתרא ס ע"ב)

הגר"א מסביר כי למרות שר' ישמעאל סובר כי אין זה מציאותי לאסור אכילת בשר ושתיית יין לתמיד בעקבות העובדה כי בית הדין אינו מתקן תקנה שרוב הציבור אינו יכול לעמוד בה, הוא באופן עקרוני סובר כי יש להימנע מאכילת בשר ושתיית יין מאז חורבן המקדש. בעקבות כך, מן הראוי לממש את עמדתו של ר' ישמעאל במסגרת זמן מינימלי (גר"א אורח חיים תקנא, יא).

למרות שהימנעות מאכילת בשר במהלך תשעת הימים היא מנהג בלבד, המרדכי כותב (תענית תרלט) כי אדם שאוכל בשר בתוך פרק זמן זה מפר את הציווי "לא תיטוש תורת אימך" (משלי א, ח). ערוך השולחן מוסיף ואומר כי מי שאוכל בשר בימים אלה עובר על איסור דאורייתא שכן 'אבותינו קבלו עליהם מנהג זה' ועל כן הוא נדר של כלל ישראל (ערוך השולחן תקנא, כג).

איזה סוג של בשר אסור באכילה? הכלבו כותב כי אין להימנע מאכילת מאכלים שבושלו עם בשר (כלבו סב). השולחן ערוך פוסק בהתאם לעמדה זאת (שולחן ערוך תקנא, י). ערוך השולחן פוסק בצורה דומה ומסביר כי המנהג איננו עוסק ב'נתינת טעם', הטעם של הבשר, אלא דווקא בבשר עצמו (ערוך השולחן תקנא, כד). אמנם, המשנה ברורה חולק ועומד על כך כי המנהג הוא להימנע מאכילת כל סוג של תערובת בשר (משנה ברורה תקנא, סג). אמנם, כל הפוסקים מסכימים כי ניתן לאכול מאכלי פרווה שבושלו בכלים בשריים. 

השערי תשובה מעיר כי יש להימנע אף משתיית יין מדולל או מיץ ענבים במהלך תשעת הימים (שערי תשובה יט). הרמ"א כותב כי ניתן לשתות חומץ יין, כמו גם משקאות אלכוהוליים אחרים, במהלך תשעת הימים (רמ"א תקנא ט, יא).

על איזה משקה מותר לברך בהבדלה שחלה בתשעת הימים? השולחן ערוך קובע כי מותר לאדם בוגר לשתות יין בהבדלה (שולחן ערוך תקנא, י) והגר"א מסביר כי עם ישראל לא קיבל על עצמו לא לשתות יין בהבדלה (גר"א שם). הרמ"א חולק וכותב כי עדיף שהיין יינתן לילד (רמ"א שם). המשנה ברורה מסביר כי יש לתת את היין לילד שמצד אחד מספיק בוגר על מנת להבין את הנאמר בהבדלה – מכיוון שהברכה על היין למעשה נאמרת עבורו – אך מצד לא מספיק בוגר בכדי להבין את המשמעות של האבל על ירושלים (משנה ברורה שם ע).

על אף כי יש אנשים שנוהגים לשתות יין ואחרים שנוהגים לתת לילד לשתות, ערוך השולחן ממליץ להשתמש בבירה ('חמר מדינה') עבור ההבדלה במהלך תשעת הימים (ערוך השולחן שם כו).

יש להעיר כי המגן אברהם מסיק מפסיקתו של הרמ"א, שיש לתת את היין לילד, כי במהלך תשעת הימים מותר להאכיל בבשר ויין קטנים שעדיין לא מבינים את טיבו של החורבן על ירושלים (מגן אברהם שם לא). אמנם, המשנה ברורה חולק (משנה ברורה שם, ע).

בשבת מותר לאכול בשר ולשתות יין כרגיל, גם אם הצום מתחיל מיד בצאת השבת (שולחן ערוך תקנב, י). לפני שבת, מותר לטעום את האוכל שמכינים עבור השבת (מקור חיים תקנא, ט) כיוון שזו מצווה לטעום ממאכלי שבת לפני שבת (מגן אברהם רנ, א).

השערי תשובה מצטט את הברכי יוסף כמתיר לאכול בסעודת מלווה מלכה את שאריות הבשר שנותרו מסעודות השבת שזה עתה הסתיימה. אמנם, הוא קובע לבסוף כי אין אנו רגילים לאכול בשר אחרי השבת בתשעת הימים (שערי תשובה יא). הרב משה פיינשטיין פוסק באופן דומה כי אפילו אדם שאוכל סעודה בשרית בכל מוצאי שבת לשם קיום מלווה מלכה לא יאכל בשר בסעודת מלווה מלכה זו (אגרות משה אורח חיים ד, כא)..

אדם חולה או חלש שצריך לאכול בשר בכדי לחזק את כוחותיו, כולל נשים שילדו, בהריון ומיניקות, יהיה רשאי לאכול בשר במהלך תשעת הימים (ערוך השולחן תקנא, כו).

האם יהיה מותר לאכול בשר באירועים מיוחדים במהלך תשעת הימים? הרמ"א כותב:

ובסעודת מצווה כגון מילה, ופדיון הבן, וסיום מסכתא, וסעודת אירוסין אוכלים בשר ושותים יין כל השייכים לסעודה. אבל יש לצמצם [בכמות האנשים] שלא להוסיף. ובשבוע שחל ט' באב בתוכה אין לאכול בשר ולשתות יין, רק מניין מצומצם. (רמ"א תקנא, י)

ר' יקותיאל יהודה הלברשטאם (1904-1995), הרבי מקלויזנבורג, מוסיף כי חגיגת בר מצווה בזמנה ואף כזו שנדחתה נחשבת גם היא לסעודת מצווה אם הנער נותן דבר תורה, ולכן מותר למשתתפים לאכול בשר (דברי יציב אורח חיים ב, רלח). ככל הנראה, המנהג היה להחריג אירועים מסוג זה מהאיסור הזמני של בשר ויין.

קהילות רבות ומחנות קיץ נוהגים לערוך 'סיומים' במהלך תשעת הימים ולהגיש בשר במסגרת סעודת הסיום. ואכן, בתלמוד הבבלי נאמר:

ואמר אביי: תיתי לי [הלואי ואזכה לכך ש] דכי חזינא צורבא מרבנן דשלים מסכתיה עבידנא יומא טבא לרבנן [כשאראה תלמיד חכם מסיים את מסכתו אקיים יום חג עבור כל התלמידי חכמים]. (שבת קיח ע"ב-קיט ע"א)

יש אחרונים שמגנים באופן קשה את האנשים שמכוונים להתאים את קצב הלימוד שלהם על מנת שיסיימו מסכת במהלך תשעת הימים. למשל, ערוך השולחן כותב:

איך לא נבוש ולא נכלם? הלא הרבה מהאומות שאין אוכלים הרבה שבועות לא בשר, ולא חלב, ולא ביצים ואנחנו עם בני ישראל, שעלינו נאמר "קדושים תהיו" – לא יאבו לעצור את עצמם שמונה ימים בשנה לזכרון בית קדשינו ותפארתינו?

ערוך השולחן מעיד על עצמו שהוא דחה במכוון את ה'סיום' עד לאחר תשעת הימים.[1]

יש אחרונים המתירים ללמוד יותר בזריזות או לדלג על קטע מסוים ממסכת שנלמדה קודם תשעת הימים בכדי לערוך סיום. מותר לעשות זאת כל עוד אכילת הבשר איננה כוונתו העיקרית של המסיים והמוזמנים.

יש הנוזפים באנשים שבדרך כלל אינם משתתפים ב'סיום' אך כן לוקחים חלק באירוע זה במהלך תשעת הימים. לעומת זאת, הרב משה פיינשטיין ור' שלמה זלמן אויערבאך פוסקים כי בקייטנה או במסגרת לימודית כל החניכים או המשתתפים, כולל הנשים, רשאים להשתתף ב'סיום' (מובא בנטעי גבריאל יח, ז).

איזה סוגים של סיום מצדיקים קיום של סעודת מצווה? הרמ"א כותב במפורש כי סיום של מסכת בתלמוד מצדיק סעודה שכזאת (רמ"א תקנה, א), אך הרב ראובן מרגליות (1889-1971) מעיר כי ייתכן שהרמ"א התכוון לסיום של ספרים אחרים גם כן. הוא מציין כי מספר פרשנים חולקים על ההיתר של הרמ"א לאכול בשר במסיבת אירוסין, שכן השולחן ערוך אוסר לערוך סעודת אירוסין בתוך תשעת הימים (שולחן ערוך תקנא, ב).

בכדי לפתור את בעיה זו חלק מהראשונים פשוט משמיטים את קטע זה בדברי הרמ"א (ראו מגן אברהם לד), אך הרב מרגליות מציע כי לקטע זה השתרבבה טעות סופר. הוא משער כי בטקסט המקורי הרמ"א השתמש בראשי תיבות 'וס"א' שהתפרשו מאוחר יותר כמתייחסים לסעודת אירוסין, אך במקור הכוונה הייתה ל'וספרים אחרים'. במילים אחרות, ייתכן כי הרמ"א התכוון לכך כי מותר לקיים 'סיום' של מסכת בתלמוד או של ספרים אחרים במהלך תשעת הימים (נפש חיה תקנה, א).

בכל מקרה, יש אחרונים הכותבים כי מותר לערוך 'סיום' על השלמת לימוד התנ"ך, סדר משנה (ואולי אפילו מסכת יחידה) וכן על סיום של חלק אחד מארבעת חלקי השולחן ערוך. יש המוסיפים כי סיום שכזה ייחשב לסעודת מצווה רק אם הנושא נלמד ברצינות, עם תשומת לב ועיון מעמיק, במשך פרק זמן משמעותי.

הרב מנשה קליין כותב כי אפשר לקיים 'סיום' על השלמת חלק מהשולחן ערוך או אפילו על השלמת לימוד של נושא ספציפי כגון הלכות שבת (משנה הלכות ו, קסו). באופן דומה, ראש ישיבת הר עציון, הרב יהודה עמיטל, התיר למי שלקח חלק בבחינות הסמכה במהלך תשעת הימים לחגוג זאת בסעודה בשרית.

עשירי באב

במסגרת ניסיונה של הגמרא ליישב בין שני פסוקים סותרים שעוסקים ביום בו נחרב המקדש (מלכים ב כה, ח-ט; ירמיהו כב, יב) נאמר כי:

בשבעה [באב] נכנסו נכרים להיכל ואכלו וקלקלו בו שביעי, שמיני, ותשיעי. סמוך לחשכה הציתו בו את האור והיה דולק והולך כל היום כולו... והיינו דאמר רבי יוחנן: אלמלי הייתי באותו הדור לא קבעתיו [את יום האבל] אלא בעשירי, מפני שרובו של היכל בו נשרף. ורבנן [כיצד חכמים יסבירו את קביעתם של יום האבל לתשעה באב]? [משום שסוברים כי] אתחלתא דפורענותא עדיפא. (תענית כט ע"א)

למעשה, בירושלמי נאמר כי ר' אבין היה צם הן בתשעה באב והן בעשירי באב ור' לוי היה צם במהלך הלילה של עשירי באב (ירושלמי תענית ד, ו). בהתבסס על כך, האבודרהם כותב כי הרא"ש לא היה אוכל בשר בלילה של מוצאי תשעה באב (סדר תפילת התעניות), וההגהות מיימוניות כותב כי היו אנשים שנהגו לחכות עד לאחר חצות של העשירי באב (הגהות מיימוניות תעניות ה, י).

השולחן ערוך כותב כי זהו "מנהג כשר שלא לאכול בשר ושלא לשתות יין בליל עשירי ויום עשירי" (שולחן ערוך תקנח, א). הרמ"א מוסיף כי יש אנשים שמחמירים שלא לאכול בשר עד חצות אך לא מאוחר יותר (רמ"א שם). אחרונים רבים פוסקים כי בנוסף, אין להתרחץ או לכבס עד לזמן זה. דבר זה רומז לכך כי ההלכות הנוגעות לתשעת הימים ממשיכות עד לחצות של עשירי באב.[2] עם זאת, הביאור הלכה מצטט את המאמר מרדכי, שמגביל את חומרה זו לבשר ויין (ביאור הלכה שם ד"ה עד).

כאשר תשעה באב חל בשבת ובעקבות כך י' באב חל ביום ראשון, לשיטת הרמ"א ניתן יהיה לאכול בשר בבוקרו שאחרי הצום (רמ"א תקנח, א). המשנה ברורה כותב כי יהיה מותר להסתפר ולכבס אפילו באותו הערב (משנה ברורה שם ד).

כאשר תשעה באב חל ביום חמישי וממילא י' באב חל ביום שישי, הרחיצה, התספורת והכיבוס מותרים במסגרת ההכנות לשבת (כבוד שבת). פוסקים רבים אף מתירים לעשות את הפעולות הללו מיד בצאת הצום (ראו פסקי תשובות תקנח, ג, הערה יז). אמנם, אין לאכול בשר, לשתות יין או לעשות את אחת מהפעולות שציינו לעיל אך לא בשביל שבת, עד אחר הצהרים של יום שישי.

גם במהלך שנה שבה תשעה באב לא חל בשבת או ביום חמישי, בנסיבות מקלות, דוגמת אדם שעוזב את ביתו ביום שלמחרת מוקדם בבוקר לפרק זמן ממושך, יהיה מותר לכבס בגדים על מנת ללבוש בגדים נקיים תוך הסתמכות על דעתו של המאמר מרדכי שהובא לעיל (נטעי גבריאל מא, טז).