שתיית קפה וההשלכות ההלכתיות (המאה ה-16)
מבוא
אגדות רבות מסופרות סביב גילוי תכונותיו של פול הקפה. כמשקה, הקפה כנראה הומצא בתימן במהלך המאה החמש עשרה, תוך שימוש בפולים מאתיופיה. הוצע שמקור שמו הוא המילה הערבית קַהְוַה (قَهْوَة), שמשמעותה הראשונית הייתה סוג של יין שמדכא את התיאבון. הקפה הופץ בעולם דרך המזרח התיכון, אפריקה וטורקיה, ולבסוף הגיע לאירופה דרך נמל ונציה במהלך המאה השש עשרה. הפופולריות של המשקה נסקה.
במאה השבע עשרה נפתח בוונציה בית הקפה הראשון, ולאחריו הוקמו עוד רבים. בתי הקפה משכו אליהם מגוון לקוחות, שראו במרכזים אלו הזדמנות לדיונים בנושאי פוליטיקה ודת. בשל תופעה זו, היו סמכויות דתיות שאסרו על ביקור בבתי קפה.
שתיית קפה, על כל פנים, לא נחשבה כדבר מאוס בעיניי יהודים. למעשה, נראה שהתפשטות הקפה בקרב הקהילות היהודיות עודדה אימוץ ציבורי נרחב של מנהגים הכוללים הימנעות משינה. המנהגים קדמו להגעת הקפה לאירופה, אך צריכת הקפאין הקלה על קיומם. ניתן למנות לפחות שלושה מנהגים כאלו:
- תיקון ליל שבועות: נוהגים ללמוד תורה במהלך כל ליל שבועות, כתיקון להתעכבות של עם ישראל בבוקר יום מתן התורה.
- תיקון ליל הושענא רבה: נוהגים ללמוד ולהתפלל עד חצות הלילה, או עד עלות השחר.
- תיקון חצות:[1] מנהג לקום בחצות הלילה, לאמירת סדר תפילה ייחודי.
בשיעור הנוכחי, נדון בשאלות ההלכתיות הרבות והשונות שעלו במאות השנים האחרונות בנוגע למשקה ה"קסום".[2] למרות שחלק מהנושאים אינם בהכרח ייחודיים לקפה, נראה בהמשך שקפה בולט מכל שאר המשקאות ומקבל מעמד מיוחד.[3]
ביקור בבתי קפה
בבתי הקפה התקיימו מפגשים חברתיים מגוונים. מלבד האיום של דיון ברעיונות כפרניים, הפוסקים היו מודאגים מהסכנה של נישואי תערובת.
חשש דומה הביא את חכמי התלמוד בבבל לאסור על שתיית משקאות אלכוהוליים במסבאות. הגמרא מזכירה שרב פפא ורב אחאי נמנעו משתיית שכר בבית מרזח של גוי, והיו שותים אותו בחוץ או בביתם.[4] לאור זאת, נפסק בשולחן ערוך שאסור לשתות שכר בבתי מרזח של גויים. עם זאת, שתייה באופן חד פעמי – מותרת.[5] האם האיסור ייחודי לבתי מרזח, או רלוונטי גם ביחס למשקאות אחרים?
הרמ"א[6] מתיר לשתות בירה העשויה מדגנים בחנות של גויים. בעל הפרי חדש[7] חולק עליו, ולדעתו הגזירה חלה על כל סוגי השכר. עם זאת, גם הוא מתיר שתיית משקאות שאינם אלכוהוליים בחנויות של גויים. בתור דוגמה, הוא מציין את הקפה.[8]
רבי יעקב עמדין[9] נראה פעם שותה קפה בבית מרזח של גויים. כשתלמידיו ציינו שזה מנוגד להלכה, הוא הודה בטעותו, וביקש שלא ילמדו ממנו. אף על פי כן, בשלב מסוים הוא הציע אפשרות שהגזירה לא תחול על קפה, שכן השפעתו הפוכה מהשפעת היין:
אף שיש לחלק קצת בין הנושאים, דשכר הוא מידי דמשכר... דמשום הכי חששו לו... משא"כ בקאפיע שאדרבא להפיג היין הוא עשוי!
עם זאת, הוא קובע למסקנה שאין לחלק בין המשקאות.[10]
בעל החכמת אדם[11] נקט בעמדה מתונה יותר:
נוהגים להקל לשתות שכר של תבואה בבית העכו"ם ואין למחות בידם כי יש מקילין... וכל זה בשכר שמצוי אבל יין תפוחים ושאר פירות מותר דדבר שאינו מצוי לא גזרינן וכן קאווע ושאקלאדע מותר לשתות בבית העכו"ם.
למרות שנראה שהוא מסכים עם בעל הפרי חדש, הוא פוסק:
אך בעוונותינו הרבים בזמן הזה כמה קלקולים באים מזה... מלבד שעל ידי זה חס ושלום באו לידי זנות כידוע על כן כל אשר בו ריח תורה ירחיק מזה מלהכנס לבתיהם לשתות איזה משקה שיהיה.[12]
בישולי עכו"ם
המשנה (עבודה זרה ב, ו) מפרטת מוצרי מזון שיוצרו על ידי גויים שאסורים באכילה, אם כי ניתן להפיק מהם הנאה: חלב, לחם, שמן, ומזון כבוש ומבושל. הגמרא (שם ל"ח ע"א) מסיקה שאיסורים אלו נגזרו על ידי חכמים כדי להבדיל בין היהודים לבין שכניהם הגויים ולמנוע נישואי תערובת. הגמרא מוסיפה שתי הסתייגויות:
אמר רב שמואל בר רב יצחק אמר רב: כל הנאכל כמות שהוא חי – אין בו משום בישולי עובדי כוכבים. בסורא מתנו הכי.
בפומבדיתא מתנו הכי: אמר רב שמואל בר רב יצחק אמר רב: כל שאינו נאכל על שולחן מלכים ללפת בו את הפת – אין בו משום בישולי עובדי כוכבים.
הן האיסור והן שתי ההחרגות נפסקו בשולחן ערוך.[13] האם קפה נכלל באיסור בישולי עכו"ם?[14]
הפרי חדש טוען שהאיסור לא חל על קפה, כי המרכיב העיקרי של קפה הוא מים. הוכחה לטענה זו היא המנהג לברך 'שהכל' על משקה הקפה (יש מקום לטעון שהברכה על פולי הקפה הקלויים היא 'בורא פרי העץ' או 'בורא פרי האדמה'). מכיוון שמים נשתים בדרך כלל בצורתם הגולמית (בלי בישול), דין בישולי עכו"ם אינו חל עליהם.
גם הרדב"ז[15] סבור שאיסור בישולי עכו"ם אינו שייך לקפה, אך מטעמים אחרים:
אני חקרתי על פרי זה וראיתי שאינו נאכל כמו שהוא חי והוא גרעינים קשים כאבנים שאי אפשר לאוכלן כלל רק קולין אותם בכלים מיוחדים לכך ומתרכך מעט ואוכלין גם השרים והמלכים לפי שאומרים שמועיל ליבש האצטומכא מן הליחות ולנקותה וכן שותים המשקה אשר עושים מקליפתו ולפי טעם זה ראוי לאסור. אבל קושטא דמלתא הוא שאינו עולה על שלחן מלכים ללפת בו את הפת ולפיכך אין בו משום בישולי נכרים.[16]
לעומתם, בעל הפתחי תשובה[17] אוסר לשתות קפה שהוכן על ידי גוי:
אבל בקאוו"י עינינו רואות שעולה על שלחן מלכים ומזמני עלייהו לכן ראוי לבעל נפש שלא לשתות קאוו"י או טיי"א מעובד כוכבים.[18]
הרב חיים בנבנשתי[19] מעיד כי הפסיק לשתות קפה של גויים לאחר שלמד את הנושא ולא מצא לעצמו היתר. עם זאת, הוא מודה שהמנהג לשתות התפשט בקהילה היהודית.[20]
שתיית קפה לפני שחרית
הגמרא במסכת ברכות פוסקת שאסור לאכול ולשתות לפני תפילת שחרית:
מאי דכתיב: "לא תאכלו על הדם" – לא תאכלו קודם שתתפללו על דמכם.
הגמרא מבארת את הסיבה לאיסור זה, המובא בשם רבי אליעזר בן יעקב:
כל האוכל ושותה ואחר כך מתפלל – עליו הכתוב אומר: "ואותי השלכת אחרי גויך", אל תקרי "גויך" אלא 'גאיך'. אמר הקדוש ברוך הוא: לאחר שנתגאה זה – קבל עליו מלכות שמים![21]
עם זאת, נראה שישנו מקור נוסף לאיסור אכילה לפני תפילת שחרית: המשנה במסכת שבת פוסקת שאין לעסוק בשום פעילות (לרבות אכילה) לפני תפילת מנחה.[22] שתי סיבות נאמרו בטעם איסור זה:
- חשש שהתפילה תישכח.
- התנהגות כזו מעידה על כך שהתפילה משנית בחשיבותה לפעילויותיו האישיות של האדם.[23]
אם כן, מה מוסיפה הגמרא בברכות על משנה זו?
נראה שהאיסור המוזכר במשנה מתייחס לכל פעילות, וחל לפני כל מצווה. דברי הגמרא על הפסוק "לא תאכלו על הדם" הם איסור ייחודי לאכילה לפני תפילת שחרית. האיסור בהקשר זה נובע מהדרישה שיהודי יתחיל את יומו בקבלת עול מלכות שמים. אכילה או שתייה לפני התפילה טומנת בחובה מעשה של גאווה. היא למעשה מביעה שצרכים גופניים של האדם חשובים יותר מהעמידה לפני הקב"ה. יתרה מכך, ייתכן שאיסור זה (בניגוד לאיסור במסכת שבת) הוא איסור דאורייתא.
הפוסקים הציעו שבמקרה שבו אוכלים או שותים פריטים שאינם מבטאים גאווה, ניתן להתיר זאת. הראבי"ה[24] קובע שהאיסור מוגבל למשקאות אלכוהוליים, שכן הם מפגינים גאווה. הוא מתיר במפורש לשתות מים. פוסקים אחרים נחלקים בשאלה אילו משקאות מבטאים גאווה ואסורים לפני התפילה.[25]
בשולחן ערוך נפסק שאסור לאכול ולשתות לפני שחרית, אך מותר לצרוך מאכלים ומשקאות למטרות רפואיות.[26]
רבי משה זכות[27] נשאל האם מותר לשתות מים או קפה לפני תפילת שחרית בשבת. הוא השיב שלדעתו קפה הוא מעין תרופה:
נל"עד דאין בו חשש, וכ"ש במקום חולי. ויש להבי' ראיה ממנהג כל א' ומלכות תוגרמה, דנוהגין לשתות הקא"וי כל אחר חצות משום דהוי כעין דוגמת רפואה דהיינו לנדד השינה כנודע.[28]
עמדה דומה מבטא בעל הפרי חדש, שכותב ששתיית קפה לפני התפילה היא נצרכת:
ובפרט בארץ מצרים שאין הדעת מתיישב בלא קאוי אבל בצוקאר אסור.[29]
השימוש בסוכר, כנראה, מסמל גאווה ולכן אסור. בעל המשנה ברורה (פט, כב) פוסק שהוספת חלב דומה להוספת סוכר, ושניהם אסורים.
בימינו השתנתה דרך שתיית הקפה, ומכיוון שחלב וסוכר נפוצים ונגישים, פוסקים רבים מתירים להוסיף אותם לקפה או לתה לפני תפילת שחרית.[30]
ברכה ראשונה ואחרונה
הברכות על שתיית קפה נידונו על ידי הפוסקים. שלוש ברכות אפשריות הוצעו לפני שתיית קפה: 'בורא פרי העץ', 'בורא פרי האדמה' ו'שהכל נהיה בדברו'.[31]
בנוגע לברכה אחרונה, עצם החיוב בה נתון במחלוקת. חיוב ברכה אחרונה חל רק על שתיית משקה בנפח רביעית, בפרק זמן שלוקח לאכול חצי כיכר לחם ("כדי אכילת פרס"). לפי הרב חיים נאה מדובר בנפח של שמונים ושישה מיליליטרים הנשתה בפרק זמן של כארבע דקות.
מכיוון שקפה מוגש בדרך כלל כשהוא רותח ונשתה לאט, היינו מכריעים שאין מתחייבים בברכה אחרונה. עם זאת, רבי אברהם בן מרדכי הלוי[32] טוען שזוהי הדרך הטבעית לשתות קפה, ולכן יש לברך.[33]
היו שהציעו שניתן להשאיר מעט קפה עד שיתקרר ולשתות אותו בפרק זמן קצר, וכך להתחייב בברכה אחרונה. אולם, החיד"א[34] טען כי זו אינה הדרך הרגילה לשתות קפה, ולכן העושה כך – "בטלה דעתו אצל כל אדם".[35]
לאחר שדן בעניין זה באריכות, הרב עובדיה יוסף פוסק שלא לברך ברכה אחרונה, אך הוא מודה שפוסקים אשכנזים רבים חולקים על כך, במיוחד אם משאירים חלק מהקפה לשתייה רציפה כשהוא קר.[36]
נושאים אחרים
שאלות הלכתיות נוספות התעוררו ביחס לקפה:
- האם קפה נכלל באיסור קטניות בפסח?[37]
- האם ניתן להבדיל במוצאי שבת על קפה? בנושא זה חלק מהפוסקים טוענים שמותר להשתמש רק במשקאות אלכוהוליים.[38] הרב אליעזר ולדנברג פוסק שניתן להבדיל על קפה, שכן הוא נחשב למשקה חשוב ("חמר מדינה").[39]
- האם ניתן להכין קפה בשבת, וכיצד?
קפה, אם כן, נתפס בעיני רבים כ"שיקוי קסם", שביכולתו אף לסייע בשמירת ההלכה והמנהגים. עובדה זו, בצירוף מעמדו כמשקה חשוב בעל משמעות חברתית, הביאו את הפוסקים לדון ביישומים ההלכתיים השונים הנובעים משתייתו.
[1] לסיכום המקורות הללו, ראו: Elliott Horowitz, “Coffee, Coffeehouses, and the Nocturnal Rituals of Early Modern Jewry”, AJS Review, Vol. 14, No. 1 (Spring 1989, Cambridge University Press).
[2] נושא זה נידון בפלטפורמות רבות בימינו. ראו: Dr. Ari Greenspan, “The Halachic History of Coffee, Tea, Sugar and Chocolate”, Ḥakirah, the Flatbush Journal of Jewish Law and Thought 23 (2017). ניתן לעיין גם במאמרו של הרב יונתן זירינג, זמין ברשת – קישור.
[3] לפני מספר שנים, ארגוני הכשרות בארה"ב דנו בהרחבה בנושא שתיית קפה, במיוחד ביחס לרשת 'סטארבקס'. הנושא המרכזי הנידון היה כשרות הקפה. בשיעור זה לא נתמקד בכך.
[4] עבודה זרה לא ע"ב.
[5] יורה דעה קיד, א.
[6] הרב משה איסרלס.
[7] רבי חזקיה די סילוה (1659–1698).
[8] פרי חדש, יורה דעה קיד, "ויש מתירין".
[9] גרמניה, 1697–1776.
[10] שאלת יעב"ץ ב, קמב.
[11] הרב אברהם דנציג (1748–1820)
[12] חכמת אדם סו, יד.
[13] יורה דעה קיג, א.
[14] סיכום של כלל הדעות ניתן למצוא בתשובה של הרב עובדיה יוסף, יורה דעה ד, מב.
[15] רבי דוד בן זמרא (1479–1573).
[16] שו"ת רדב"ז ג, תרלז.
[17] הרב אברהם הירש בן יעקב אייזנשטט (1812–1868).
[18] פתחי תשובה, יורה דעה קיד, א.
[19] טורקיה, 1603–1673.
[20] שו"ת בעי חיי, יורה דעה קנב.
[21] ברכות י ע"ב.
[22] שבת ט ע"א.
[23] ראו הרב אלי ליפשיץ, תורת אמך א, עמ' 360 (מעלה אדומים).
[24] רבי אליעזר בן יואל הלוי (גרמניה, 1140–1225).
[25] בית יוסף, אורח חיים פט, ג.
[26] שולחן ערוך, אורח חיים פט, ג.
[27] ונציה, 1625–1697.
[28] שו"ת רמ"ז, נט.
[29] פרי חדש, אורח חיים פט, ב.
[30] הרב שלמה זלמן אוירבך, כמצוטט בהליכות שלמה, תפילה ב, ב.
[31] סיכום של הדיון ניתן למצוא בדברי הרב עובדיה יוסף, יורה דעה ד, הערת שוליים על עמ' 221.
[32] 1650–1712.
[33] גינת ורדים, אורח חיים א, יז.
[34] הרב חיים יוסף דוד אזולאי (1724–1806).
[35] ברכי יוסף רד, ו.
[36] יביע אומר ה, יט.
[37] ראו יצחק זאב כהנא, מחקרים בספרות התשובות (מוסד הרב קוק), עמ' 433–434.
[38] הרב עובדיה יוסף, יביע אומר ג, יט.
[39] ציץ אליעזר ח, טז.
תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)