"אנחנו בריאים ואת חולה – אין לך מקום בינינו", כך אמר למשוררת רחל, שהיתה חברת דגניה, אחד מחברי הקיבוץ, רחל שחלתה במחלת השחפת עזבה את הקבוץ בבושת פנים ועברה לתל אביב.

המזמור נפתח בתפילת המשורר לה' שישמע את תפילתו, אבל לאחר הפתיחה, ברוב המזמור המשורר פונה אל אויביו. הוא שואל אותם מדוע הם מנסים לבייש ולהשפיל אותו, ומודיע להם שמזימותיהם לא יצלחו, משום שה' עומד לצדו. בהמשך לכך, הוא מזמין גם אותם לירוא מה' ולבטוח בו, ובעצם ממליץ להם להצטרף אליו ולהיות צדיקים וכך לזכות לישועה. המזמור נחתם בתיאורו של המשורר כיצד הוא הולך לישון בשקט וברוגע, מתוך בטחונו בה': "בְּשָׁלוֹם יַחְדָּו אֶשְׁכְּבָה וְאִישָׁן כִּי אַתָּה ה' לְבָדָד לָבֶטַח תּוֹשִׁיבֵנִי" (ד, ט).