תזריע-מצורע | על שבעה דברים נגעים באין
חלק משמעותי מפרשות תזריע ומצורע עוסק בענייני צרעת. הפסוקים מלמדים על סוגי הצרעת השונים ועל זיהוי נגעים מטמאים ושאינם מטמאים. למעשה הצרעת בתורה היא נגע פיזי אשר משמעותו אינה בתחום הרפואי אלא בממד ההלכתי. בהיבט ההלכתי הצרעת היא נגע הבא לאדם כתגובת התראה/עונש על מעשי חטא של האדם. הגמ' במסכת ערכין (טז ע"א) מציעה שבעה חטאים עבורם תבוא הצרעת.
"אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יוחנן על שבעה דברים נגעים באין על לשון הרע ועל שפיכות דמים ועל שבועת שוא ועל גילוי עריות ועל גסות הרוח ועל הגזל ועל צרות העין."
רוב העבירות המוזכרות בגמ' יש בהם ממד של בין אדם לחברו. אפילו לגבי שבועת שוא שעל פניו נראה שהיא עבירה שבין אדם למקום הרי שבפירוט הדברים בגמ' מובא עניין שבועת שוא בהקשר שבין אדם לחברו. (אמנם יתכן שעדיין עצם האיסור הוא בין אדם למקום בעצם אמירת שם ה' בשבועה לשוא.)
מנגד התגובה לחטאים בצרעת היא לחלוטין בתחום שבין אדם למקום. משמעותה ההלכתית של הצרעת היא הטומאה. ואילו עניין הטומאה הוא ההרחקה מדברים של קדושה - מקדש וקודשיו.
"והזרתם את בני ישראל מטמאתם ולא ימתו בטמאתם בטמאם את משכני אשר בתוכם" (ויקרא טו/לא)
נראה שכאשר אדם פוגע ודוחה את זולתו, הקב"ה מצדו דוחה את הפוגע בחברו, באמצעות טומאת הצרעת. הקב"ה איננו רוצה בקרבתו של אדם אשר לא מסוגל לכבד אחרים. ואילו התוצאה הנגררת מן הצרעת היא, שהאדם אשר החזיק את עצמו מורם מאחרים, התנשא על זולתו, מוצא את עצמו מושפל, דחוי מקרב החברה ונאלץ להכריז על עצם דחייתו.
"והצרוע אשר בו הנגע בגדיו יהיו פרמים וראשו יהיה פרוע ועל שפם יעטה וטמא טמא יקרא. כל ימי אשר הנגע בו יטמא טמא הוא בדד ישב מחוץ למחנה מושבו." (ויקרא יג/מה-מו)
שבת שלום
תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)