קדושים | כי קדוש אני ה' אלקיכם

פרשתנו פותחת בציווי "קדשים תהיו כי קדוש אני י-הוה א-להיכם". הרמב"ן ומפרשים אחרים מבינים שציווי זה הוא קו מנחה לכלל המצוות המפורטות בהמשך הפרשה. מעניין לשים לב שהתורה אינה מסתפקת בציווי קדושים תהיו אלא מוסיפה מעין הסבר - "כי קדוש אני ה' אלוקיכם". מה מבקשת התורה ללמד בתוספת הדברים? 
הסבר אפשרי מבוסס על פסוק בדברים (כח/ט):

"יקימך י-הוה לו לעם קדוש כאשר נשבע לך כי תשמר את מצות י-הוה א-להיך והלכת בדרכיו".

קדושת ישראל מתבססת על "והלכת בדרכיו"' בהתנהלות המשקפת את דרכי הקב"ה. אם כן, התורה מצווה את ישראל "קדושים תהיו", בכדי שתלכו בדרכי "כי קדוש אני ה' אלקיכם". (ראה בדומה בדברי הרמב"ן כאן)  
הבנה חילופית מבוססת על הפסוקים בספר בראשית המתארים את בריאת האדם. 

"ויאמר א-להים נעשה אדם בצלמנו כדמותנו... ויברא א-להים את האדם בצלמו בצלם א-להים ברא אתו." (בראשית א/כו-כז)  

האדם נברא בצלם אלוקים בדמותו של האלוקים. אנושיותו של האדם, הינשאותו על פני שאר בעלי החיים היא מכוח היותו נברא בצלם אלוקים.  כיוון שהקב"ה הוא קדוש, "כי קדוש אני", האדם המבקש לממש את צלם האלוקים שבו, את אנושיותו צריך גם הוא להתקדש.   
אז איך יצמיח ויפתח האדם את האנושיות שבו? על ידי התקדשות. אך מה היא ההתקדשות הזו?  
ראשית היא: יראת אמו ואביו ושמירת שבת.  הימנעות מליקוט שאריות יבול השדה והכרם (לטובת עניים שיאכלום). הימנעות מגניבה ועושק, תשלום שכר השכיר בזמנו, התרחקות מלקלל חרש או הכשלת עיוון. הקפדה במצוות אלו ושאר הצווים המופיעם בפרשת קדושים.   
אך קדושה דורשת יותר מזה, קדושה דורשת מהאדם ללכת מעבר לדין המוגדר. ובעניין זה הרחיב הרמב"ן בדבריו על הציווי קדושים תהיו. "הפרישות היא המוזכרת בכל מקום בתלמוד שבעליה נקראים פרושים... בא הכתוב אחרי שפרט האיסורים שאסר אותם לגמרי וצווה בדבר כללי שנהיה פרושים מן המותרות." 
להיות אנושי, להיות יותר בדמות אלוקים, צריך האדם לנהוג בקדושה - איפוק ופרישות.  
בשורות טובות ישועות ונחמות  
שבת שלום