בהר | אֶת שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ וּמִקְדָּשִׁי תִּירָאוּ אֲנִי יְ-הוָה

בפסוק זה ובמילים אלו מסתיימת פרשת בהר. 
פירושים רבים הוצעו לפסוק. יש שהבינו את משמעות השבת במובנה הפשוט שבת בראשית, היום השביעי בשבוע. אחרים הציעו שהשבת המדוברת היא שבת הארץ שנת השמיטה, המדוברת בפרשה.  
בדומה המושג מקדשי מתפרש על ידי חלק מהמפרשים כמקדש ממש בעוד אחרים מפרשים זאת במובן של קדושה ובהקשר המקומי מיחסים את האמור בפסוק לשנת יובל המקודשת.  
מבין הפרשנים יש המציעים להבין פסוק זה בהתייחסות לחלק האחרון של הפרשה בעוד אחרים רואים בו סיכום הנוגע לכלל הפרשה.  
בדברנו ננסה להעלות הביטים שונים של פרשנות המתחילים בהיבט ממוקד המעמיד את הפסוק כדבר העומד בפני עצמו ולהרחיב את משמעותו משם.  
השבת ומקדש מייצגים שני ממדים משמעותיים של קדושה. השבת עומדת במרכז ובראש קדושת הזמן בעוד המקדש מבטא את הקדוש שבחומר. ההתקדשות בממדים אלו, שמירת השבת ויראת המקדש, מאפשרת לאדם להתחבר למקור הקדושה "אני ה". 
אך ניתן להרחיב במקצת את משמעות שמירת השבת ויראת המקדש. פעמים רבות המונח שומר שבת משמש מושג חילופי לאדם המקיים מצוות. השבת ושמירתה הם סמל לאדם הבוחר בדרך חיים המעוצבת על ידי קיום מצוות. גם בעניין המקדש, מידת הזיקה של אדם להשתתפות בתפילה בבית הכנסת - מקדש מעט מהווה מדד לעוצמת מחויבותו של האדם לעולם של חיי אמונה ועבודת ה'. השבת והמקדש (מקדש מעט) הם יסוד התודעה ל-"אני ה'".  
בקריאה מדוקדקת יותר של הפסוק ניתן להעלות ממד נוסף. התורה מדברת על השבת בלשון רבים - "את שבתותי". בדרך הפשט ניתן להסביר את לשון הרבים כמתייחסת אלא ריבוי השבתות. שמירת שבת אינה מתקיימת בשמירת שבת אחת אלא דווקא בחזרה עקבית על שמירת שבת מדי שבוע. 
עם זאת ניתן להבין שהפסוק מתייחס לשבתות שונות שבתורה. במקרא מצאנו שבת ביחס ליום השביעי בשבוע אך גם ביחס לשנה השביעית - שנת השמיטה. "את שבתותי תשמרו", הן את שבת בראשית והן את שנת השמיטה. שמירת שבת בראשית מבססת את תודעת קדושת הזמן בעוד שמירת השמיטה מלמדת אותנו להחדיר קודש גם בחול - בחיי העבודה.   
כך גם לגבי המושג מקדש. ברובד אחד והפשוט ביותר, המקדש הוא מקום עבודת ה'. אך המושג מקדש ניתן להרחבה לכלל קדושה בקיום מצוות. וכך כותב הרמב"ן (פרק כו פסוק א): 

שהזכיר הכתוב עבודה זרה ושבת... ומורא המקדש שיבא שם ברגלים ויירא ממנו, והוא הדין לכל המצות, אבל הזכיר אלה שהן אבות ללמד על כולן.  

על דרך זו ניתן להציע שפסוק זה מעבר למסר העצמי שלו ומעבר ליחסו המסכם את פרשת בהר, משמש גם כגשר בין ענייני פרשת בהר לפרשת בחקותי. פרשת בחקותי הפותחת במילים "אם בחקותי תלכו ואת מצוותי תשמרו ועשיתם אותם" המשמשים כפתיחה ומהווים מיקוד עניין הפרשה. שבתותי תשמורו ומקדשי תראו ואז בחקותי תלכו ואת מצוותי תשמרו.
שבת שלום