יתרו | "זכור את יום השבת לקדשו"
פרשת יתרו
ננסה להבין הלכה ברמב"ם בעזרת פסוקים מפרשתנו. בפרק כט' מהלכות שבת הרמב"ם דן בדיני הקידוש בשבת. בהלכה א' קובע הרמב"ם:
"מצות עשה מן התורה לקדש את יום השבת בדברים שנאמר (שמות כ ח) 'זכור את יום השבת לקדשו'. כלומר זכרהו זכירת שבח וקדוש."
תחילה מגדיר הרמב"ם את הקידוש כמצוות עשה מן התורה על בסיס הפסוק "זכור את יום השבת לקדשו". לשיטת הרמב"ם זכירה צריכה להיות בדיבור ולא במחשבה בלבד, ולכן "לקדש... בדברים". (השווה לדברי הרמב"ם הלכות מלכים פ"ה ה"ה, בעניין זכירת עמלק. והלכות חמץ ומצה פ"ז ה"א, בזכירת יציאת מצרים)
מכאן עובר הרמב"ם להגדיר את מרכיבי הקידוש וקובע: "זכרהו זכירת שבח וקידוש". המרכיב הראשון – שבח – מובן ומצוי בברכות רבות. האדם משבח את הקב"ה על ניתנת השבת לעמו ישראל. אך מה משמעות "קידוש" בהגדרת מצוות הקידוש? על איזו קדושה אנו אמורים לומר דברים?
על הפסוק "זכור את יום השבת לקדשו" כותב הנצי"ב:
"זכור את יום השבת לקדשו. לפי הפשט משמעות לקדשו הוא איסור מלאכה שהוא כמו הקדש שאסור ליהנות ממנו."
יום השבת הוא כהקדש בכך שהוא אסור במלאכה שיש בפירותיה הנאת האדם. עקרון זה משתקף בפסוקים הבאים בהמשך:
" ששת ימים תעבד ועשית כל־מלאכתך
ויום השביעי שבת לי-הוה א-להיך לא־תעשה כל־מלאכה...
כי ששת־ימים עשה י-הוה את־השמים ואת־הארץ את־הים ואת־כל־אשר־בם וינח ביום השביעי על־כן ברך י-הוה את־יום השבת ויקדשהו." (שמות כ/ט-יב)
יום השבת מופרש ומקודש משאר ימות השבוע כבר מימות הבריאה, בהיותו יום של הימנעות ממלאכה. לאור זאת מתקשה הנצי"ב בלשון הפסוק.
"אבל אם כן אינו מובן לשון זכור את יום השבת לקדשו. מה זו זכירה לכאן. והכי מיבעי קדש את יום השבת."
נראה שדברי הרמב"ם נועדו לענות על תמיהה זו. הרמב"ם קובע שבאמירת הקידוש יש לדבר על הקדושה של שבת. על כך ששבת היא יום מיוחד שמופרש מהנאת האדם כהקדש, באיסור מלאכה שיש בה הנאת האדם. ששה ימים האדם עושה מלאכה כפי שהקב"ה עשה בבריאת העולם וביום השביעי על האדם להימנע ממלאכה המייצרת לו הנאה. הקידוש משמש כלי הכרזתי על ייחודיות היום והפרשתו מהנאת מעשי האדם. וזו כוונת הרמב"ם במילים "זכרהו זכירת... וקידוש".
לאור זאת ניתן להבין את סוף דבריו של הרמב"ם בהלכה זו.
"וצריך לזכרהו בכניסתו וביציאתו. בכניסתו בקידוש היום וביציאתו בהבדלה."
הקידוש וההבדלה שניהם חלק מקיום "זכור את יום השבת לקדשו. הקידוש מכריז על תחילת יום ייחודי, יום של הקדש באיסור מלאכה. ההבדלה תוחמת את היום מצדו השני ומכריזה שעד כאן הקדושה ואיסור מלאכה ומכאן ששת ימי המעשה.
בשורות טובות ישועות ונחמות.
שבת שלום.
תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)