שמות | ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה

ספר ופרשת שמות פותחים בפסוק:

"ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה את יעקב איש וביתו באו." 

פסוק זה מציב מספר שאלות. ראשית, מדוע חוזרת התורה פעמיים על עובדת ביאת בני ישראל למצרים? האם לא יכלה התורה לכתוב ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה איש וביתו באו? ושנית, מדוע פעם אחת התואר הוא בני ישראל ובשנית את יעקב? מדוע לא התמידה התורה באחד השמות? 
השימוש בשמות יעקב וישראל מהווה נושא לדיון במפרשים. באופן כללי השם ישראל משמש לתאר את יעקב במצב רוחני מרומם ואילו יעקב מתארו במצבים ארציים מחוסרי רוחניות מוגברת.  
חלוקה זו בולטת מאד בתיאור מהלך ירידתם של יעקב ובניו למצרים. בשוב האחים ממצרים אחר שיוסף מתגלה להם הם באים אל יעקב. אך לאחר שהוא שומע ומפנים את העובדה שיוסף עדיין חי, מתוארת אצל יעקב התרוממות רוחנית הבאה לידי ביטוי בשינוי השם לישראל. שם ישראל משמש עד שהקב"ה נראה אליו בבאר שבע ומגלה לו שאין זו ירידה לזמן קצר, לראות את יוסף, אלא זו תחילתה של גלות ממושכת יותר. מכאן חוזר הוא להיות יעקב עם הברקה קצרה של ישראל בשעת המפגש עם יוסף. כך גם שנותיו במצרים, "ויחי יעקב בארץ מצרים", ורק בשעת מתן הברכות ברוח הקודש חוזרת התורה לשם ישראל.  
בהתאם לדברים הללו ניתן להבין את הפסוק הפותח את ספר שמות. כאשר יעקב ובניו באים למצרים הם באים במעמד כפול. מחד בעומק ליבם הם בני ישראל, אנשי רוח מרוממים. מצד שני מצב דעתם ורוחם בעת בואם למצרים הוא כבניו של יעקב היורדים לגלות ממושכת. 
"ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה" - אלה הם האנשים המרוממים במהות, אנשים עם זיקה עמוקה לקב"ה, הבאים למצרים. אך מנגד "את יעקב איש וביתו באו" - מצב רוחם ותפיסת עולם היא של אביהם יעקב, היורדים לתקופת גלות.  
פסוק זה משמש כפתיח להבנת כל ספר שמות. בבואם למצרים מצב רוחם ודעתם של הבאים היא כיעקב. לאור זאת ניתן להבין היטב את חוסר ההתנגדות המופיע בפרשתנו לתהליך השעבוד. מצד שני בני ישראל הבאים מצרימה מסביר את מקור הכוח לזעקה כלפי שמים. כמו כן, בשל היותם בני ישראל, ניתן להבין את הזכות המובילה ליציאת מצרים ובהמשך למעמד הר סיני ולבניין המשכן.  
הזהות הכפולה של בני ישראל וילדי יעקב נמצאת ביסוד ההיסטוריה היהודית.  
שבת שלום