השיחה ניתנה בסעודה השלישית בשבת קודש פרשת משפטים ה'תשע"ט. סיכם הדר הורוביץ, ערך אביעד ברסטל. סיכום השיחה לא עבר את ביקורת הרב.

***

פתיחה

מתן תורה מופיע לאחר עצת יתרו על מינוי הדיינים, ולפני פרשתנו, פרשת משפטים. חז"ל ראו קשר הדוק בין הדברים:

"ואלה המשפטים מה כתיב למעלה מן הפרשה 'ושפטו את העם בכל עת' ואמר כאן 'ואלה המשפטים' והדברות באמצע. משל למטרונה שהיתה מהלכת הזין [שומר חמוש; א.ב.] מכאן והזין מכאן והיא באמצע, כך התורה דינין מלפניה ודינין מאחריה והיא באמצע. וכן הוא אומר 'באורח צדקה אהלך': התורה אומרת באיזה נתיב אני מהלכת? אהלך בדרכן של עושי צדקה, בתוך נתיבות משפט. התורה באמצע ודינין מלפניה ודינין מאחריה, מלפניה שנא' 'שם שם לו חוק ומשפט', ודינין מאחריה שנאמר 'ואלה המשפטים'". (שמות רבה משפטים פרשה ל')

עשרת הדיברות ניתנו בין שני ציוויים על עשיית משפט: בין הציווי על הדינים במרה, "שָׁם שָׂם לוֹ חֹק וּמִשְׁפָּט" (שמות ט"ו, כה) ובין "וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר תָּשִׂים לִפְנֵיהֶם" (שמות כ"א, א). המדרש מבין שהסמיכות הזו מורה על כך שהמשפט והדין חשובים ביותר לתורה.

חשיבות המשפט מובעת בדרשות נוספות:

"ד"א 'ואלה המשפטים'. הדא הוא דכתיב (תהלים עב) 'לשלמה א-להים משפטיך למלך תן' וגו' 'ידין עמך בצדק': ר' אומר כשם שהזהיר הקדוש ברוך הוא על הדברות, כך הזהיר על הדין. למה? שבו העולם תלוי, שנאמר (משלי כט) 'מלך במשפט יעמיד ארץ', ובו ציון נבנית שנאמר (ישעיה א) 'ציון במשפט תפדה', ובו צדיקים מתגדלין, שנאמר (תהלים קו) 'אשרי שומרי משפט' ...ר' נתן אומר נאה לא-להים הדין שהוא שומרו ואינו נושא פנים, שנאמר (ירמיה ט) 'כי אני ה' עושה חסד ומשפט וצדקה בארץ'". (שמות רבה שם)

המשפט שקול לעשרת הדיברות, "בו ציון נבנית" ו"בו צדיקים מתגדלין", ואפילו הקב"ה מתנאה בו כביכול: המשפט חשוב מאוד.

 

חשיבות המשפט

במה חשיבותו הגדולה של המשפט? קודם כל, כדי לאפשר את קיומה של חברה מתפקדת, ובלשון הפסוק "מֶלֶךְ בְּמִשְׁפָּט יַעֲמִיד אָרֶץ" (משלי כ"ט, ד) – עשיית המשפט חיונית לקיום העולם.

גם במדרשים שראינו, ההנחה היא שבני האדם אינם מסוגלים להתנהל בעולם אנרכי שאין בו שום רגולציה או מערכת חוקים מסודרת: אילולא החוקים, אנשים היו דואגים רק לעצמם, פוגעים ברכוש זולתם, ואפילו ופוגעים זה בזה. ביסוס מערכת משפט ועשיית דין חשובים ביותר כדי למנוע מצב של "איש את רעהו חיים בלעו" (אבות ג', ב).

אמנם, פרשת משפטים איננה מדברת על משפט אנושי, אלא על "חֻקֵּי הָאֱ-לֹהִים" (שמות י"ח, טז). אכן מערכת הצדק צריכה לבטא את העקרונות הא-להיים וללכת בעקבות חוקי התורה. ובכל זאת, זו רק הקומה השנייה.

למה הכוונה? יש שתי מטרות בהקמת מערכת צדק: לפני הקומה השנייה של משפט התורה, קיים רובד בסיסי הנוגע ליצירת המערכת עצמה – קודם כל, החברה צריכה להתנהל על פי חוקים בלי קשר לתוכנם. רק כאשר יש חברה מתפקדת אפשר לדון על טיבם של החוקים.

הדגשת הקומה הראשונה, של עצם קיומה של מערכת משפטית עולה בדברי ספר החינוך בפרשתנו (מצוה ע"א, "שלא לקלל הנשיא"), שמסביר שאמנם מונרכיה היא שיטת ממשל בעייתית ביותר, אך גם שיטות ממשל בעייתיות עדיפות בהרבה על אנרכיה. לפני הדיון בשאלה מהי הדרך הראויה והנכונה ביותר, יש להכיר ולהעריך את עצם התשתית המשפטית ולחזקה.

הרעיון הזה מודגש במקום נוסף, ואף זוכה להשלכה הלכתית. על הגמרא העוסקת ב"ערכאות שבסוריא" כותב הר"ן כך:

"י"מ ערכאות שבסוריא הם הדיינין שאין יודעין דין תורה אלא שהם ממונים באותן המקומות שאינן בני תורה כפי אומד דעתם". (חידושי הר"ן, סנהדרין כג.)

כלומר הם דיינים "שאין יודעין דין תורה" – ובכל זאת, אף על פי שאינם יודעים את הדינים, "הם ממונין באותן המקומות", כלומר יש למנותם כדיינים כדי למנוע מצב שלא יהיו שופטים כלל: עקרונית אנו דורשים "לפניהם ולא לפני גוים" ו"לפניהם ולא לפני הדיוטות", אך כשאין ברירה אנו מוכנים למנות דיינים "שאין יודעין דין תורה", משום שהעיקר שתהיה מערכת משפטית מתפקדת.

חשיבות המשפט בולטת בתיאורו של הרמב"ם את המלך המשיח:

"ותהיה מגמתו ומחשבתו להרים דת האמת, ולמלאות העולם צדק, ולשבור זרוע הרשעים ולהלחם מלחמות ה', שאין ממליכין מלך תחלה אלא לעשות משפט ומלחמות, שנאמר 'ושפטנו מלכנו ויצא לפנינו ונלחם את מלחמותינו'". (הלכות מלכים ד', י)

כלומר תפקידם העיקרי של המלך והמלכות הוא לעשות משפט ולהילחם. המשפט הוא חלק מתפקידיו הבסיסיים ביותר של כל שלטון.

יש לכך משמעות גם לגבינו. משום שמסיבה זו, יש לבסס מערכת משפט יציבה כדי להמשיך את קיום העולם, וכמאמר חז"ל: "רבן שמעון בן גמליאל אומר, על שלושה דברים העולם עומד: על הדין, ועל האמת ועל השלום" (אבות א', יח). מאותו טעם – מבואר בספר החינוך (מצוה ע"א) – אנו מצווים בפרשתנו "אֱ-לֹהִים לֹא תְקַלֵּל וְנָשִׂיא בְעַמְּךָ לֹא תָאֹר" (שמות כ"ב, כז): פגיעה בשלטון היא פגיעה בסדר החיים התקין, ועל כן יש להימנע ממנה.

באופן דומה, ערעור על לגיטימיות המשפט עלול להיות הרסני. לעיתים אכן מערכת משפטית חורגת לתחומים לא לה; בעיות חברתיות מסוימות יכולות, ואולי אף צריכות, להיפתר על ידי גורמים אחרים. אך רובה המכריע של הפעילות המשפטית נכון וראוי, ועוסק בעניינים שבהחלט מצויים במסגרת סמכות זו – מערכת המשפט, בסופו של דבר, היא חלק משמעותי מהמשך קיומו התקין של העולם.

 

הדאגה לצדק ולתיקון עולם

עד כה עמדנו על חשיבות המשפט בכמה וכמה מקומות, והדגשנו את חשיבות קיומה של מערכת משפטית באשר היא. כעת, נפנה לקומה השנייה של המשפט, הדאגה לצדק ולתיקון העולם, שגם אותה מעלה המדרש:

"ד"א ואלה המשפטים שלשה דברים נתן משה נפשו עליהם ונקראו על שמו, ואלו הן ישראל והתורה והדינים. ישראל – כמה נצטער עליהם ונקראו על שמו שנאמר (ישעיה סג) 'ויזכור ימי עולם משה עמו'. התורה – שנאמר (מלאכי ג) 'זכרו תורת משה עבדי'. הדינין – שנאמר 'ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם'". (שמות רבה משפטים פרשה ל')

מסירות הנפש של משה רבנו על עם ישראל ידועה: הוא פעל למענם רבות בהוצאתם ממצרים ובהנהגתם במדבר, והוא התפלל עליהם עד כדי אמירת "וְעַתָּה אִם תִּשָּׂא חַטָּאתָם וְאִם אַיִן מְחֵנִי נָא מִסִּפְרְךָ אֲשֶׁר כָּתָבְתָּ" (שמות ל"ב, לב), ואת כל זה עשה גם באווירה עוינת עד כדי ש"חשדוהו מאשת איש" (סנהדרין קי.). על כן, כיוון שמסר את נפשו על ישראל על אף כל הקשיים, זכה ונקראו על שמו.

אבל המדרש מציין שני דברים נוספים שגם עליהם מסר משה את נפשו לא פחות: התורה והדינים. לא נתעכב על מסירות הנפש על התורה, אך למה הכוונה במסירות הנפש על הדינים? מסתבר שהכוונה למסירות הנפש של משה לשפוט את עם ישראל. מסירות הנפש לשפוט את עם ישראל משמעה השפעה על החברה למען תיקון העולם באמצעות השדה המשפטי.

מסירות נפשו של משה על הדינים אם כן מבטאת את אחריותו החברתית של משה. אכן, נראה שרעיון האחריות החברתית האישית בהחלט קיים בפרשתנו – לעיתים כמסר סמוי, ולעיתים יותר בגלוי. קודם כל, פרשת משפטים פותחת בחשיבות עשיית הצדק – "וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר תָּשִׂים לִפְנֵיהֶם" (שמות כ"א, א). השופטים והדיינים, כפי שפירטנו, מאפשרים את המשך קיום העולם.

הרעיון הזה עולה גם במקומות נוספים, וגם מהם ניתן ללמוד גם לזמננו אנו. התורה אומרת "וְרַפֹּא יְרַפֵּא" (שמות כ"א, יט), ולמדו חכמים "מכאן שניתנה רשות לרופא לרפאות" (ברכות ס.): ריפוי האדם והחזרת החיים אליו מחדש הם החסד הגדול ביותר שאדם יכול לעשות, ולכן עיסוק בתחום הרפואה והסיעוד הוא תרומה אדירה לחברה.

לאחר מכן מזכירה לנו התורה שיש אנשים מסכנים שעלינו לדאוג להם ולהיזהר שבעתיים מן הפגיעה בהם, בדגש על התחום הכלכלי:

"וְגֵר לֹא תוֹנֶה וְלֹא תִלְחָצֶנּוּ כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם. כָּל אַלְמָנָה וְיָתוֹם לֹא תְעַנּוּן. ...אִם כֶּסֶף תַּלְוֶה אֶת עַמִּי אֶת הֶעָנִי עִמָּךְ לֹא תִהְיֶה לוֹ כְּנֹשֶׁה לֹא תְשִׂימוּן עָלָיו נֶשֶׁךְ". (שמות פרק כב, כ-כא, כד)

יש אנשים רבים בעולם הזקוקים לחום ולעזרה, וגם בימינו תחום הרווחה קריטי ביותר בכל חברה והוא בגדר הצלת נפשות של ממש.

התרומה לחברה איננה נעצרת רק בעזרה לאדם במצוקה – בריפוי או בממון – אלא נוגעת גם להשפעה עתידית: בסוף פרשת משפטים מתואר שמשה מלמד את העם את משפטי התורה, "וַיָּבֹא מֹשֶׁה וַיְסַפֵּר לָעָם אֵת כָּל דִּבְרֵי ה' וְאֵת כָּל הַמִּשְׁפָּטִים" (שמות כ"ד, ג), ובהמשך אומר לו הקב"ה, "וְאֶתְּנָה לְךָ אֶת לֻחֹת הָאֶבֶן וְהַתּוֹרָה וְהַמִּצְוָה אֲשֶׁר כָּתַבְתִּי לְהוֹרֹתָם" (שמות כ"ד, יב): משה מלמד את המשפטים, ונקרא להמשיך ולעשות כן ולהורות לעם.

גם בימינו תחום החינוך חשוב הוא מאין כמוהו. באמצעות החינוך אפשר ממש להושיע אנשים ולעשות נפשות, ולא בכדי דרשו חז"ל כי "הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר עָשׂוּ בְחָרָן" (בראשית י"ב, ה) אלו כל האנשים והנשים שגיירו אברהם ושרה, והכניסום תחת כנפי השכינה (ראו ספרי דברים ל"ב).

 

חתימה

את הדרישה לתרום לחברה ולדאוג לזולת, מסכמת פרשת משפטים במשפט אחד: "וְאַנְשֵׁי קֹדֶשׁ תִּהְיוּן לִי" (שמות כ"ב, ל). היכולת להיות "אַנְשֵׁי קֹדֶשׁ" לא רק בסיוע אקראי כזה או אחר לאדם במצוקה אלא כדבר שבשגרה, תלויה מאוד במקצוע שהאדם בוחר לעסוק בו, ונסיים בכמה נקודות למחשבה בנושא זה.

קודם כל, ברור שצריך לבחור במקצוע שניתן להתפרנס באמצעותו כראוי: לא טוב יעשה אדם אם יבחר בתרומה לחברה, אך לבסוף ייפול כנטל על הציבור. אל לנו להיות צדיקים על חשבון אחרים, אף אם כוונותינו טובות.

על גבי זה, יש לבחון באיזה תחום האדם יוכל לתרום תרומה מרבית לחברה: "מסירות נפש" בעניין הזה מתבטאת בבחירת מקצוע מתוך שאיפה לעזור ולסייע כמה שיותר, ולא על פי מה שנוח לעשות, או מה שיניב משכורת גבוהה יותר. בכל המקצועות שציינו במהלך דברינו – רפואה, חינוך, רווחה ומשפט – ניתן לראות בבירור את ההשפעה על הסביבה, אבל בהחלט ניתן לציין מקצועות נוספים: ככלל אצבע, ניתן לומר שהאדם צריך לשאול את עצמו איזה מקצוע יאפשר לו להסתכל על עצמו בסוף חייו, ולהגיד בכנות שהוא היטיב לעולם במידה הרבה ביותר שיכול.

המהפכה התעשייתית הביאה להתקדמות טכנולוגית, וכיום רבים מבקשים לעסוק בתחומים טכנולוגיים. עם זאת, חלק מהפיתוחים אינם משפרים את החיים עצמם אלא נועדו לספק נוחות או בידור. כך, דיברתי עם בוגר של הישיבה שסיפר לי שהוא עוסק בפיתוח מצלמות משוכללות. הוא אמר שהוא מאוד מקווה שישתמשו בטכנולוגיות אלו גם בעולם הרפואה, אבל כרגע המצלמות הללו מיועדות לצלם במשחקי פוטבול מעשרות זוויות שונות: האם אדם רוצה להגיד לעצמו בסוף ימיו שהוא עזר בשיפור חווית הצפייה של 'יושבי קרנות'?

עם זאת, את ההסתייגות הזאת עצמה יש לסייג, פעמיים: ראשית, משום שכפי שנרמז בוודאי יש מקומות שבהם חשובה מאוד הטכנולוגיה – כמו בצבא כדי 'לשבר זרוע הרשעים', ובעולם הרפואה כדי להציל נפשות. שנית, משום שניתן לעסוק במקצוע שאיננו מועיל בהכרח לחיים עצמם, ולרתום אותו לטובתם: אבי ז"ל אמר פעמים רבות, שעדיף להיות רואה חשבון של בית חולים מרואה חשבון של חברת קוסמטיקה.

אם כן, מעבר לשיקול הכלכלי של פרנסת המשפחה, על כל אדם לבחור את עיסוקו גם מתוך דאגה לחברה ולקיחת אחריות חברתית. כך יתרום כל אדם לתיקון העולם כפי שלמדנו מפרשת משפטים, וזאת על גבי הקומה הראשונה, של קיום חברה יציבה, הודות למשפט.