דילוג לתוכן העיקרי

בא | עשר המכות

קובץ טקסט

 

פתיחה – מה מטרת המכות?

חותמים אנו בפרשתנו את עשר המכות. בפשטות תפקיד עשר המכות הוא להוציא את בני ישראל ממצרים. אולם, נראה בעליל כי אין כאן פעולה תכליתית גרידא, אלא ניסיון להעביר מסר עמוק יותר. כך משתמע כבר מהפעם הראשונה בה אנו מתבשרים על גלות מצרים והגאולה ממנה בברית בין הבתרים:

"וְגַם אֶת הַגּוֹי אֲשֶׁר יַעֲבֹדוּ דָּן אָנֹכִי"  (בראשית ט"ו, י"ד)

מהפסוק הנ"ל בברית בין הבתרים משתמע, שמטרת המכות היא נקמה במצרים על יחסם הרע כלפי ישראל. בשיעור השבוע נראה שני כיוונים נוספים שרואים בעשר המכות העברת מסר רוחני ישיר יותר מאשר עונש או נקמה גרידא במצרים.

א. למען ידעו כי אני ה' – המכות כאות למצרים

לקראת המכות הנוספות המופיעות בפרשתנו פותח ה' ומסביר למשה מה תכליתן של המכות הבאות:

"וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה בֹּא אֶל פַּרְעֹה כִּי אֲנִי הִכְבַּדְתִּי אֶת לִבּוֹ וְאֶת לֵב עֲבָדָיו לְמַעַן שִׁתִי אֹתֹתַי אֵלֶּה בְּקִרְבּוֹ"  (י', א')

ה' מכין את משה לכך שליבו של פרעה קשה ומסביר גם כי מטרת הדבר היא שימת האותות בתוך מצרים. בפשטות עולה מהפסוק כאן כי מצרים הם הנמען של אותם האותות.

דברים אלו עולים גם בפרשת וארא כלפי המכות כולן, כאשר הקדוש ברוך הוא נותן למשה מעין 'פתיחה' לעשר המכות:

"וַאֲנִי אַקְשֶׁה אֶת לֵב פַּרְעֹה וְהִרְבֵּיתִי אֶת אֹתֹתַי וְאֶת מוֹפְתַי בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם... וְיָדְעוּ מִצְרַיִם כִּי אֲנִי ה' בִּנְטֹתִי אֶת יָדִי עַל מִצְרָיִם וְהוֹצֵאתִי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִתּוֹכָם"   (ז', ג'-ו')

התכלית של המכות, להבנה זו, היא גילוי השכינה כלפי המצרים. ישנן כמה סיבות לשמן המצרים צריכים 'תזכורת' כי ה' הוא המולך על כל הארץ ומנהיג העולם. בפרשת שמות פרעה אומר בפירוש כי הוא אינו מכיר בא-לוהי ישראל:

"וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה מִי ה' אֲשֶׁר אֶשְׁמַע בְּקֹלוֹ לְשַׁלַּח אֶת יִשְׂרָאֵל לֹא יָדַעְתִּי אֶת ה' וְגַם אֶת  יִשְׂרָאֵל לֹא אֲשַׁלֵּחַ" (ה', ב')

בהמשך השתלשלות המכות התורה תעיד מספר פעמים כי אכן המכות גורמות להיכרות המצרים בכוחו וגדולתו של ה'.

כך, במכת צפרדע (וכן במכות נוספות רבות) פרעה פונה אל משה כשליח ה' בבקשה להעביר את המכה:

"וַיִּקְרָא פַרְעֹה לְמֹשֶׁה וּלְאַהֲרֹן וַיֹּאמֶר הַעְתִּירוּ אֶל ה' וְיָסֵר הַצְפַרְדְּעִים מִמֶּנִּי וּמֵעַמִּי"   (ח', ד')

הפנייה אל ה' טומנת בחובה את ההכרה ביכולתו, גדלותו ושליטתו בעולם. הדברים נאמרים בפירוש על ידי החרטומים במכת כינים:

"וַיֹּאמְרוּ הַחַרְטֻמִּם אֶל פַּרְעֹה אֶצְבַּע אֱ-לֹהִים הִוא"    (ח', ט"ו)

טרם מכת ברד משה גם נצטווה לומר לפרעה בפירוש:

"כִּי בַּפַּעַם הַזֹּאת אֲנִי שֹׁלֵחַ אֶת כָּל מַגֵּפֹתַי אֶל לִבְּךָ וּבַעֲבָדֶיךָ וּבְעַמֶּךָ בַּעֲבוּר תֵּדַע כִּי אֵין כָּמֹנִי בְּכָל הָאָרֶץ"    (ט', י"ד)

ולסיום, בעיצומה של קריעת ים סוף זועקים המצריים:

"וַיֹּאמֶר מִצְרַיִם אָנוּסָה מִפְּנֵי יִשְׂרָאֵל כִּי ה' נִלְחָם לָהֶם בְּמִצְרָיִם" (י"ד, כ"ה)

דברים אלו מתוארים גם בנביא, בתוספת המעידה בפירוש כי פרעה רואה עצמו כבוראו ובורא העולם:

"דַּבֵּר וְאָמַרְתָּ כֹּה אָמַר א-ד-נ-י ה' הִנְנִי עָלֶיךָ פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרַיִם הַתַּנִּים הַגָּדוֹל הָרֹבֵץ בְּתוֹךְ יְאֹרָיו אֲשֶׁר אָמַר לִי יְאֹרִי וַאֲנִי עֲשִׂיתִנִי: וְנָתַתִּי חַחִים בִּלְחָיֶיךָ וְהִדְבַּקְתִּי דְגַת יְאֹרֶיךָ בְּקַשְׂקְשֹׂתֶיךָ וְהַעֲלִיתִיךָ מִתּוֹךְ יְאֹרֶיךָ וְאֵת כָּל דְּגַת יְאֹרֶיךָ בְּקַשְׂקְשֹׂתֶיךָ תִּדְבָּק...  וְיָדְעוּ כָּל יֹשְׁבֵי מִצְרַיִם כִּי אֲנִי ה' יַעַן הֱיוֹתָם מִשְׁעֶנֶת קָנֶה לְבֵית יִשְׂרָאֵל"   (יחזקאל כ"ט, ג'-ז')

וכך מובא גם במדרשים:

"וידעו מצרים כי אני ה'. תחת שאמר מי ה' (ה', ב'), וידעו כי אני ה' "  (פסיקא זוטרתא ז', ה')

"ומנין שלא הביא המקום פורענות ולא הביא עשר מכות על פרעה ועל מצרים אלא בשביל לקדש את שמו הגדול בעולם, שמתחלת הענין הוא אומר 'מי ה' אשר אשמע בקולו' (ה', ב') ובסוף הענין הוא אומר ה' הצדיק ואני ועמי הרשעים (ט', כ"ז)" (ספרי דברים ש"ו)

להבנה זו, העולה מפשטי המקראות, תכלית עשר המכות היא גילוי השכינה כלפי המצרים ובראשם פרעה.

ב. שיעורים באמונה

יש שלקחו את ההבנה הזו, לפיה עשר המכות הם בעצם שיעורים באמונה בשביל פרעה, צעד קדימה. כך מביא הכלי יקר מהאברבנאל ומסביר על פי זה את שינויי הלשון במכות בהם מבוארת התכלית הנ"ל:

"כה אמר ה' בזאת תדע כי אני ה'. לשון זה נאמר במכה ראשונה של סדר דצ"ך, וכן במכה ראשונה של סדר עד"ש נאמר למען תדע כי אני ה' בקרב הארץ, וכן במכה ראשונה של סדר באח"ב נאמר בעבור תדע כי אין כמוני בכל הארץ.

גם מהר"י אברבנאל נתעורר על זה ופירש שפרעה היה חולק על שלושה דברים. האחד הוא מציאות ה' יתברך, כי כיחש ב-ה' ויאמר לא הוא ולא ידעתי את ה' (ה', ב') על כן נאמר במכה ראשונה בזאת תדע כי אני ה'. השניה, שהיה חולק לומר אם תמצא לומר שיש א-לוה בנמצא מכל מקום אינו משגיח בשפלים, על זה נאמר כי אני ה' בקרב הארץ. השלישית הוא, שהיה חולק על יכולת ה' יתברך לומר שאינו יכול לשנות הטבע כלל, על זה אמר כי אין כמוני בכל הארץ, כלומר יכול לפעול כחפצו" (כלי יקר ז', י"ז)

האברבנאל מציב כאן שלושה יסודות אמונה שנלמדים מן המכות: מציאות ה', השגחת ה' ויכולת ה' לשנות את הטבע. הכלי יקר מוסיף על דברי האברבנאל ומסביר כיצד כל סידרה מהמכות מתאימה למסר האמוני אותה היא צריכה להעביר:

"ואומר אני להוסיף ביאור על דבריו, להכניס כל שלוש מכות תחת סוג אחד... כי שלוש מכות ראשונות באו לאמת מציאות ה' יתברך... ובסדר עד"ש נרמז כי הוא יתברך משגיח למטה בכל פרטי האישים... בסדר באח"ב פירש מהר"י אברבנאל שבאו לאמת יכולת ה' יתברך. ולי נראה שפרעה טען שתי רשויות הם, על כן נאמר במכה ראשונה של סדר באח"ב למען תדע כי אין כמוני בכל הארץ, רוצה לומר אין עוד מלבדו יתברך איזו רשות אחר, מכלל שפרעה טען שיש עוד אלוה אחר"  (שם)

 

ג. אות ביני ובניכם – המכות כאות לישראל

רבינו לוקח את הדברים לכיוון אחר ולומד את עשר המכות כמיועדים ומכוונים דווקא כלפי עם ישראל. הפסוקים אצלנו ממשיכים ואומרים:

"וּלְמַעַן תְּסַפֵּר בְּאָזְנֵי בִנְךָ וּבֶן בִּנְךָ אֵת אֲשֶׁר הִתְעַלַּלְתִּי בְּמִצְרַיִם וְאֶת אֹתֹתַי אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בָם וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ה' "   (י', ב')

בניגוד לפסוק הקודם, המכוון את עשר המכות למצרים, האותות מיועדים להשפיע בצורה רוחנית על עם ישראל. וכך רואה אבינו את הדברים:

"ויתבאר על דרך אומרם ז"ל (שמות רבה י"ב) כי מעשה מצרים מעיד על האלהות כי הוא השליט והוא האדון, והאדון לצד שחפץ בישראל לקרבם לעבדו ולדבקה בו היה חפץ להשכילם לראות ולהביט בעין הכחשת כל אמונה חוץ ממנו...

אכן כוונת הכתוב הוא כי בא ה' להודיע כי אין תכלית הכוונה בהבאת האותות בקרבו לעשות נקמה בפרעה אלא לחזק האותו' שבהם עיקר האמונה בלב ישראל כדי שיהיה רשום בל ישכח לנצח כי כשיהי' בקרבו של פרעה יהי' בזכרון בני ישראל לעולם ועד"    (אור החיים י', ב')

ההבנה כי המכות מיועדות לישראל יכולה לשפוך אור על שתי נקודות יסודיות בהן עסקו גדולי עולם.

1. הקשה את ליבו

הרמב"ם בשמונה פרקים (פרק ח' וכן בהלכות תשובה פרק ו') מקשה את הקושיא המפורסמת – מדוע ניתן להעניש פרעה, הרי נאמר שהקב"ה הוא זה שהכביד את ליבו. שאלה זו נידונה כבר במדרש:

"ד"א כי אני הכבדתי את לבו, אמר רבי יוחנן מכאן פתחון פה למינין לומר לא היתה ממנו שיעשה תשובה, שנאמר כי אני הכבדתי את לבו, אמר לו ר"ש בן לקיש יסתם פיהם של מינים אלא (משלי ג) אם ללצים הוא יליץ, שהקדוש ברוך הוא מתרה בו באדם פעם ראשונה שניה ושלישית ואינו חוזר בו והוא נועל לבו מן התשובה כדי לפרוע ממנו מה שחטא" (שמות רבה י"ג, ג')

בניגוד לריש לקיש, רבי יוחנן מבין שאכן יש כאן בעייתיות ופתחון פה למינים. תשובות רבות הוצעו לשאלה זו, אך בעקבות ההסתכלות ולימוד הפסוקים שרבינו מציע כאן ניתן לענות תשובה נוספת: ה' מקשה את לב פרעה מכיוון שפרעה כאן אינו אלא חלק ממהלך א-לוהי המיועד כלפי בני ישראל. אין המכות עונש לפרעה על הכבדת ליבו, אלא דרך ללמד את בני ישראל עיקרים באמונה הנצרכים להם כחלק בסיסי ויסודי בהתהוותם כעם ה':

"ולזה כשמצא רשע זה, הקשה ה' לבו למען שיתי אותותי אלה שאני צריך לעשות לאות ולמופת לטעם הנזכר יהיו בקרבו שתמצאנה אותו כוסות התרעלה גם כן לצד רשעו וזולת טעם זה לא היה ה' משדד המערכות בשבילו לבד"    (אור החיים י', א')

2. למה ירדנו למצרים?

שאלה נוספת נוגעת לברית בין הבתרים אותה הזכרנו לעיל. כבר בראשית התגלות ה' לאברהם, היהודי הראשון, הוא מבשר לו על גלות מצרים כחלק מהפיכת בניו להיות עם ה':

"וַיֹּאמֶר לְאַבְרָם יָדֹעַ תֵּדַע כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה:  וְגַם אֶת הַגּוֹי אֲשֶׁר יַעֲבֹדוּ דָּן אָנֹכִי" (ט"ו, י"ג-י"ד)

מה חשיבותו של תהליך זה? למה צריך כחלק מבניית עם ה' לחוות את הגלות הנוראה במצרים? בחז"ל יש שראו בכך עונש לאברהם אבינו. כך, בגמרא בנדרים מובאות כמה סיבות מדוע 'נענש' אברהם אבינו בעונש זה:

"אמר רבי אבהו אמר רבי אלעזר: מפני מה נענש אברהם אבינו ונשתעבדו בניו למצרים מאתים ועשר שנים? מפני שעשה אנגרייא בת"ח, שנאמר: וירק את חניכיו ילידי ביתו.

ושמואל אמר: מפני שהפריז על מדותיו של הקדוש ברוך הוא, שנאמר: במה אדע כי אירשנה;

ורבי יוחנן אמר: שהפריש בני אדם מלהכנס תחת כנפי השכינה, שנאמר: תן לי הנפש והרכוש קח לך" (נדרים לב.)

יש שראו את גלות מצרים כתוצאה של חטאים אחרים[1].

לפי דברי רבינו הגלות אינה תוצאה של חטא, אלא חלק מתהליך של בניין העם ויצירתו. דברים אלו מקבלים חיזוק מהמקומות בהם המקרא מתייחס למצרים כ'כור הברזל' (ראו דברים ד', כ'; מלכים א' ח', נ"ב; ירמיהו י"א, ד') שתפקידו לחשל ולבנות את הברזל. האברבנאל בפירושו לבראשית מביא שניים מרבותינו הראשונים שלמדו כך את גלות מצרים:

"ואחרוני החכמים מהמחברים הביאו בזה דעת חמשי והם הר"ן והר' חסדאי תלמידו בספרו אור ה'.

שכתב הר"ן שלא היה גלות מצרים על חטא כלל כי אם להכניע לבותם של ישראל כדי שיהיו ראוים לקבלת התורה ושהיה זה מכלל יסורין של אהבה.

וה"ר חסדאי כתב שהביאם הקדוש ברוך הוא למצרים כדי להרבות שם מופתיו באופן שיתבאר להם יכולת השם ולא ישאר בלבם שום ספק כי היתה ארץ מצרים מלאה כשופים ונתברר שמה כי פעולות השם לא היה על ידי כשוף כי אם בכח היכולת הבב"ת וכמ"ש ולמען תספר ונאמר וידעת כי אני ה'.

הצד השוה על שני הרבנים האלה הוא שהיה גלות מצרים חסד והטבה לישראל ולא עונש על חטא כלל"   (אברבנאל בראשית ט"ו)

הר"ן מבין כי הגלות מהותה ייסורים, אך ייסורים של אהבה שמטרתם לחשל ולבנות. לעומתו רבי חסדאי ממש נוגע בנקודה בה נוגע רבינו – מהות הגלות היא בניית האמונה של בני ישראל על ידי ניסי הגאולה.

ד. למה דווקא אתתי אלה?

רבינו מדייק בדברי הפסוק כי יש חשיבות מרובה דווקא לאותות אלו, הלא הם ג' המכות המופיעות בפרשה שלנו:

"יראה שעיקר הטעם שהכביד לבו הוא לצד אותות אלה לשומם שנראה שיש צורך בשימת אותות אלה ולא זולתם"  (אור החיים י', א')

מה המיוחד ב-ג' מכות אלו דווקא שלא ניתן לראות וללמוד במכות הקודמות? רבינו מבאר את הדברים כך:

1. ארבה – עושה מלאכיו רוחות

"...גם לאשר יטעה כי בורא הרוח אינו בורא העפר... והוצרך ה' להראותם במעשה הארבה כי עשה מלאכיו רוחות להביאם גם להחזירם, גם לשאת את המתים לבל יהנו מהם המצריים"  (אור החיים שם)

החידוש האמוני במכת ארבה, לדברי רבינו, הוא יכולת ה' להביא ולהחזיר את מלאכיו. במבט ראשון הדברים תמוהים: אם הכוונה להבאת והחזרת הארבה – אזי נראה שאין בזה חידוש גדול, שכן ה' הביא כבר את הערוב ולקחם! אם הכוונה להראות כי ביכולת ה' לשלוט בגרמי השמיים – אזי הדברים באו לידי ביטוי כבר במכת ברד! ייתכן שיש כאן נקודה חדשה עליה מצביע רבינו. ארבה זו מכה בה ה'רוח' תופסת מקום מרכזי.

כך בהבאת הארבה:

"וַ-ה' נִהַג רוּחַ קָדִים בָּאָרֶץ כָּל הַיּוֹם הַהוּא וְכָל  הַלָּיְלָה הַבֹּקֶר הָיָה וְרוּחַ הַקָּדִים נָשָׂא אֶת הָאַרְבֶּה"  (י', י"ג)

וכך בלקיחתו:

"וַיַּהֲפֹךְ ה' רוּחַ יָם חָזָק מְאֹד וַיִּשָּׂא אֶת הָאַרְבֶּה וַיִּתְקָעֵהוּ יָמָּה סּוּף לֹא נִשְׁאַר אַרְבֶּה אֶחָד בְּכֹל גְּבוּל מִצְרָיִם"   (שם, י"ט)

עד מכת הארבה 'שלט' הקדוש ברוך הוא במכות רק על דברים גשמיים שניתן לחוש ולהרגיש אותם. כאן יש כבר חידוש גדול – שליטה ברוח, שהיא הרבה פחות גשמית וקרובה יותר לרוחני.

2. חושך – השמש והירח

"כי בכל שבע מכות שעברו אין בהם הכחשה למשתחוה לשמש או לירח... ובמכת חושך כי הוא יוצר המאורות ושלט בהם, גם יצירת החושך וגזר עליו לשמש עבות למצרים"   (שם)

מאז ומתמיד גרמי השמיים היוו מקור לעבודה זרה. העובדה שהם עליונים ובלתי ניתנים להשגה ולהבנה  גרמה לרבים מהאומות הקדומות לסגוד לשמש ולריח ולייחס להם כוחות עליונים. במכת חושך הקדוש ברוך הוא הראה קבל עם ועדה כי הוא השליט הבלעדי והיחיד בגרמי השמיים ויצא חוצץ נגד עבודה זרה זו.

כאן ישנה גם עליית מדרגה מהמכה הקודמת, לא די בזה שהקדוש ברוך הוא שולט ברוח אלא גם באור ובחושך. יד ה' שולטת בדברים גשמיים עוד פחות!

3. מכת בכורות – היוצר והמכיר

"והגם ששלט ה' על הארץ במה יודע כי הוא בורא רוח הוא היוצר אדם וצר צורה... ובמכת בכורות נודע כי הוא היוצר צורה בתוך צורה ומכיר טיפת הבכור"    (שם)

מכת בכורות חידשה את העבודה ש-ה' בקיא בפרטי העולם הזה, גם אלו שאינם נראים לבני אדם. הגמרא בבבא מציעא אליה מפנה רבינו ממחישה את הנקודה הזו:

"אמר רבא: למה לי דכתב רחמנא יציאת מצרים ברבית, יציאת מצרים גבי ציצית, יציאת מצרים במשקלות? אמר הקדוש ברוך הוא: אני הוא שהבחנתי במצרים בין טפה של בכור לטפה שאינה של בכור - אני הוא שעתיד ליפרע ממי שתולה מעותיו בנכרי ומלוה אותם לישראל ברבית, וממי שטומן משקלותיו במלח, וממי שתולה קלא אילן בבגדו ואומר תכלת הוא"  (בבא מציעא סא:)

ממכת בכורות אנו יכולים ללמוד ש-ה' יראה ללבב – ה' יודע להבין גם כאשר אין כל סימן חיצוני מי בכור ומי לא. הדברים הללו מתחזקים בעקבות דברי רש"י:

"דבר אחר מצריות מזנות תחת בעליהן ויולדות מרווקים פנויים, והיו להם בכורות הרבה, פעמים הם חמשה לאשה אחת, כל אחד בכור לאביו"   (רש"י י"ב, ל')

כאן שליטת הקדוש ברוך הוא כבר מוחלטת – במחשבות ובנבכי נשמת האדם שאינה ניתנת לשליטה גשמית כלל. את היסוד הרוחני ממכת בכורות אנחנו יכולים לקחת גם לחיינו אנו. בימינו כבר לא מתמודדים עם עבודת אלילים לשמש ולירח, אך ההרגשה ש-ה' בקיא בכל פרטי החיים ורואה ללבב בהחלט יכולה להתחזק אצלנו יותר.

[עורך: אורי יעקב בירן]


[1] ראו רמב"ן בראשית י"ב, י'.

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)