בשלח | "אז ישיר משה ובני ישראל את השירה הזאת..."

משמעות "אז", אז ולא בזמן אחר, אז ולא ביציאת מצרים. דברים אלו הטרידו את מפרשי התורה ולכן יש מהם שהסביר שמשמעות אז אינה למעט זמן אחר אלא לבטא ייחודיות בזמן הזה. אז – בזמן של השראה. וכך עולה מדבריו של רש"י לתורה "אז כשראה הנס עלה בליבו שישיר שירה".  
המדרש מנגד, מציע שיש להבין אז לצד לשון העתיד "ישיר" כרמז לתחיית המתים. לא רק בקריעת ים סוף שר משה שירה אלא גם אז בעתיד, בזמן תחיית המתים ישיר משה ובני ישראל. 
ועם זאת פשטות הלשון היא אז ולא זמן אחר. הזמן האחר המתאים ביותר שאותו ממעט הפסוק הוא בזמן יציאת מצרים. ואמנם לא מצאנו שביציאת מצרים שרו בני ישראל שירה. מדוע?
הנצי"ב (הרב נפתלי צבי יהודה ברלין) בפירושו לתורה העמק דבר מציע להבין את הדברים על רקע ההלכה "שאין מברכין על הצלה עד סוף". וכך לדבריו עולה מן הירושלמי פסחים פרק י' תחילת הל' ו':

"כתיב [שופטים ה ב] בפרוע פרעות בישראל בהתנדב עם ברכו את ה'. התנדבו ראשי עם כשהקדוש ברוך הוא עושה לכם ניסים תהו אומרין שירה. התיבון (הקשו להם) הרי גאולת מצרים? שנייא (שונה) היא שהיא תחילת גאולתן."

רק אחרי קריעת ים סוף, אחר הטבעת צבא מצרים בים יכלו ישראל לחוש ביטחון שלא ייאלצו לחזור ולהשתעבד במצרים. רק אז יכלו לומר שירה בפה מלא. 
הלכה זו אינה שוללת הכרת טוב גם על נס חלקי או זמני אך היא שוללת אמירת שיר הלל על נס שאינו מושלם ומתקיים. דווקא צמצום אמירת ההלל בזמנים ובמצבים ראויים הוא המשמר את עוצמתו ועומקו. 
ישנם דברים ששימוש מצומצם וקפדני בהם הוא מקור עוצמתם וכוחם.
שבת שלום