תולדות | צדיק בן צדיק

א. אברהם הוליד את יצחק

פרשתנו פותחת בפסוק הגורם לתימהון, כאשר לכאורה הוא חוזר על עצמו ללא צורך:

"וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת יִצְחָק בֶּן אַבְרָהָם אַבְרָהָם הוֹלִיד אֶת יִצְחָק" (כ"ה, י"ט)

למה הוצרך הכתוב ללמדנו פעמיים שיצחק הוא בנו של אברהם? שאלה זו העסיקה רבות את הפרשנים. ידועים ומוכרים דבריו של רש"י על פי המדרש (תנחומא תולדות ג'):

"לפי שהיו ליצני הדור אומרים מאבימלך נתעברה שרה, שהרי כמה שנים שהתה עם אברהם ולא נתעברה הימנו, מה עשה הקדוש ברוך הוא, צר קלסתר פניו של יצחק דומה לאברהם, והעידו הכל אברהם הוליד את יצחק, וזהו שכתב כאן יצחק בן אברהם היה, שהרי עדות יש שאברהם הוליד את יצחק" (רש"י שם)

מדרש זה מחודש ויצירתי, אך בפשטי המקראות אין לו ביסוס ממשי. הרשב"ם מנסה, כאשר מפרש בדרך הפשט, לומר שהכתוב בא להדגיש כי יצחק הוא עיקר תולדותיו של אברהם[1]. הרשב"ם מביא ראיה לכך מדברי הימים, שגם שם יש כפילות מעין זו:

"לפי פשוטו של מקרא לפי שאמר למעלה בישמעאל בן אברהם אשר ילדה הגר המצרית. אבל כאן יצחק עיקר בן היה לאברהם שהוא הוליד את יצחק מאשתו הגמורה כדכתיב כי ביצחק יקרא לך זרע. וכן בדברי הימים (א', פרק א') לאחר שכתוב כי בני אברהם היו יצחק וישמעאל ובני קטורה, חוזר וכותב סתם ויולד אברהם את יצחק" (רשב"ם שם)

רבינו, בדרכו המקורית, מציע כאן שמונה פירושים שונים. אנו נתמקד בשלושה מהם, הסובבים סביב שאלה יסודית ומרתקת בעבודת ה'.

ב. צדיק בן צדיק

כהקדמה, נפתח בדרשה במדרש בראשית רבה על הפסוק שלנו:

"ואלה תולדות יצחק בן אברהם 'גיל יגיל אבי צדיק ויולד חכם ישמח בו' (משלי כ"ג), גילה אחר גילה, בזמן שהצדיק נולד... ר' לוי אמר מנין אתה אומר שכל מי שיש לו בן יגע בתורה שהוא מתמלא עליו רחמים תלמוד לומר 'בני אם חכם לבך ישמח לבי גם אני' (שם). רבי שמעון בן מנסיא אומר אין לי אלא לב אביו של בשר ודם, מניין שאפילו הקדוש ברוך הוא מתמלא רחמים עליו בשעה שהוא יגע בתורה, תלמוד לומר ישמח לבי גם אני גילה אחר גילה בזמן שהוא צדיק בן צדיק, ואלה תולדות יצחק בן אברהם"(בראשית רבה ס"ג, א')

במדרש מתואר שלידת צדיק בן צדיק גורמת שמחה גם לאביו בעולם הזה וגם כלפי שמיא בעולמות עליונים. המדרש אינו כותב כך בפירוש, אך נראה שלהבנתו הפסוק בא להדגיש את העובדה שיצחק הוא צדיק בן צדיק.

חשיבות העובדה שיצחק היה צדיק בין צדיק מוכרת מדבריה המפורסמים של הגמרא ביבמות, המבדילה בין תפילת צדיק בן צדיק לצדיק בן רשע ביחס לתפילותיהם של יצחק ורבקה:

"אמר רבי יצחק: יצחק אבינו עקור היה, שנאמר: ויעתר יצחק ל-ה' לנכח אשתו, על אשתו לא נאמר אלא לנוכח, מלמד ששניהם עקורים היו. אי הכי [אם כך], ויעתר לו - ויעתר להם מיבעי ליה! לפי שאינו דומה תפלת צדיק בן צדיק לתפלת צדיק בן רשע" (יבמות סד.)

על פי דרשת הגמרא, הקדוש ברוך הוא נענה דווקא ליצחק מצד היותו צדיק בן צדיק – לכן תפילתו עדיפה על זו של רבקה.

יתרון זה של צדיק בן צדיק, משמש את חז"ל לענות על אחת השאלות הגדולות ביותר במחשבת ישראל. שאלה שנשאלה על ידי לא אחר מאשר משה רבינו את ריבונו של עולם:

"בקש להודיעו דרכיו של הקדוש ברוך הוא ונתן לו, שנאמר הודיעני נא את דרכיך; אמר לפניו: רבונו של עולם, מפני מה יש צדיק וטוב לו ויש צדיק ורע לו, יש רשע וטוב לו ויש רשע ורע לו? אמר לו: משה, צדיק וטוב לו - צדיק בן צדיק, צדיק ורע לו - צדיק בן רשע, רשע וטוב לו - רשע בן צדיק, רשע ורע לו - רשע בן רשע" (ברכות ז.)

העובדה העולה, לכאורה, ממדרשים אלו, לפיה יש יחס מועדף לאדם על פי הייחוס שלו, מעלה שאלה רוחנית-מוסרית לא פשוטה: מדוע אדם לא נמדד רק לפי מעשיו אלא גם לפי מעשי אבותיו?

לגבי עונשים כבר נאמר בתורה בפירוש:

"לֹא יוּמְתוּ אָבוֹת עַל בָּנִים וּבָנִים לֹא יוּמְתוּ עַל אָבוֹת אִישׁ בְּחֶטְאוֹ יוּמָתוּ"  (דברים כ"ד, ט"ז)

מדוע שהדבר יהיה שונה כאן, כאשר מדובר על תפילה או על עונשים רוחניים?!

שאלת היחס בין צדיק בן צדיק לצדיק בן רשע עומדת בבסיס שלושה מהפירושים שרבינו מציע לפסוק שלנו. נדמה כי כל פירוש שופך אור נוסף על היחס בין שני הצדיקים ומעמיד אותנו על דיוקם של דברים.

ג. צדיקים גמורים או בעלי תשובה?

בפירוש הראשון רבינו הולך בעקבות הגמרא ביבמות שזה עתה הזכרנו. הוא מציע שתולדות יצחק נקראות על שם אברהם, מכיוון שאלמלא אברהם הקדוש ברוך הוא לא היה עונה לתפילתו ומזכה אותו בזרע:

"עוד ירצה על דרך אומרם ז"ל (יבמות סד.) ויעתר לו ה' לפי שאין דומה וכו' לתפלת צדיק בן צדיק ע"כ. הא למדת כי לצד היות לו אב צדיק נתרצה ה' לו ונתן לו בנים, והוא אומרו אברהם הוליד וגו', פי' באמצעות זכות אברהם הוליד וגו' " (אור החיים כ"ה, י"ט)

פירוש זה לא נוקט עמדה לגבי עדיפות צדיק בן צדיק על צדיק בן רשע, ועל כן הוא לא מוסיף הרבה לנידון דידן על פני הגמרא. בשני הפירושים הבאים, לעומת זאת, רבינו נוקט עמדה די ברורה אם כי הפוכה במקצת.

בפירוש שנראה עכשיו, משתמע שישנה דווקא עדיפות לצדיק בן רשע:

"עוד ירמוז באומרו אברהם הוליד וגו' על זה הדרך שהגם שדימה תולדות הטוב של יצחק לשל אברהם כרמוז באומרו ואלה בתוספת וא"ו, עם כל זה לא תשוה מעלתו לשל אברהם כי הוא האב זיכה לו, והוא אומרו אברהם הוליד את יצחק בחינת הטוב שבו באה מכח המוליד מה שאין כן אברהם כי אביו עובד עבודה זרה היה והוא נתעצם להשיג בוראו ומעלת אברהם נשגבה, ולזה נקרא (ישעיהו מ"א, ח') אברהם אוהבו יתברך פי' הוא קדם להיות אוהב לקונו קודם שיאיר ה' אליו אהבתו בו הוא רדף אחריו בהתעצמות נפלא מה שאין כן יצחק כי בנה בו אברהם בנין אהבת הטוב וכשפקח עינו בעולם כבר נחה עליו רוח ה' "   (שם)

אברהם לא גדל ב'חינוך דתי', אלא בבית עובדי עבודה זרה. לעומתו יצחק כבר בא מ'בית טוב', התחנך בדרך הנכונה ובמוסדות הנכונים. לכן, מסביר רבינו, למרות שמעשיהם של יצחק ואברהם דומים, רק אברהם נקרא 'אוהבי' – כי האהבה הגיע מתוכו פנימה ללא חינוך וכיוון מהוריו.

האור החיים הקדוש מציין את המעלה הגדולה של צדיק בן רשע, שמצליח להתמודד עם סביבתו, עם הלחץ החברתי ועם השוני המבדיל בינו לבין הסובבים אותו. התמודדות שאינה פשוטה כלל ועיקר! לפירוש זה, התורה באה להבדיל את יצחק מאברהם ולומר שעם כל צדיקותו למדרגתו של אברהם הוא לא הגיע[2].

אלא שבפירוש הבא בתור מציג רבינו אור החיים דרך, שבמבט ראשון נראית הפוכה לחלוטין:

"עוד ירמוז על זה הדרך כי תולדות יצחק היה בבחינת יותר מעולה מתולדות אברהם כי אינו דומה צדיק בן צדיק לצדיק בן רשע (יבמות סד.) שהוא אברהם בן תרח... ופעולת האב רשע תחשיך מאור נפש הבן, ובבחינה זו נתרבית הכשרת מעשה יצחק, והוא אומרו ואלה בתוספת על הראשון ונתן טעם באומרו אברהם הוליד וגו'"  (שם)

כאן, לפתע, צדיק בן צדיק עדיף – ולכן יצחק צדיק 'יותר' מאברהם! כיצד ניתן לאחוז את החבל בשני קצותיו?!

במידה מרובה, סתירה זו בדברי רבינו מזכירה את המחלוקת המפורסמת במסכת ברכות, האם עדיף צדיק גמור או בעל תשובה:

"ואמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: כל הנביאים כולן לא נתנבאו אלא לבעלי תשובה, אבל צדיקים גמורים - עין לא ראתה א-להים זולתך. ופליגא דרבי אבהו, דאמר רבי אבהו: מקום שבעלי תשובה עומדין - צדיקים גמורים אינם עומדין, שנאמר: שלום שלום לרחוק ולקרוב" (ברכות לד:)

מחד גיסא, מעלתם של צדיקים גמורים ברורה. כאשר אדם גדל בבית לא טוב, עם כל הרצון וההשקעה משהו מהבית והמשפחה דבק בו. מאידך גיסא, ברור שמהלך התשובה, הכרוך בהינתקות מהבית והמשפחה השורשית ובציות לקריאת 'לך לך' המלווה את עם ישראל מימי אברהם אבינו, קשה הרבה יותר מאשר המשך באותה הדרך בה הלכו אבותיך.

נראה, אם כן, שאכן ישנה מעלה בכל צד. ננסה לדייק אותה עוד יותר.

ד. את מי נבחר להתפלל?

שאלת היחס בין שני סוגי הצדיקים עליה הצבענו, לא נותרה נחלת בעלי המחשבה והמוסר בלבד, ויש לה גם השלכות למעשה. מתוך עין בסוגיא ההלכתית הנידונה בהקשר זה, ניתן ללבן ולדייק טוב יותר את המעלות שישנן בכל אחד מסוגי הצדיקים.

בשו"ת הרא"ש נשאל הרא"ש על מנהגי התפילה במקום מסויים, כאשר חמתו של השואל התעוררה עקב כך שהעלו חזן שבא ממשפחה לא מיוחסת. הרא"ש משיב שאכן גם הוא כועס על חזני אותה הארץ, אך מסיבה אחרת:

"גם אני נתרעמתי מיום בואי הנה על חזני הארץ הזאת; אבל לא נתרעמתי על שלך, שתלית הדבר ביחס המשפחה, ואינו כן בעיני המקום, אם הוא מיוחס ורשע, מה תועלת לפני המקום ביחס שלו? ואם הוא ממשפחה נכריה וצדיק, שלום שלום לקרוב מזרע רחוקים. אבל נתרעמתי כי חזני הארץ הזאת הם להנאתם, לשמוע קול ערב, ואפילו הוא רשע גמור אינן חוששין, רק שיהיה נעים זמירות; והקדוש ברוך הוא אומר: נתנה עלי בקולה על כן שנאתיה" (שו"ת הרא"ש כלל ד', כ"ב)

הרא"ש קובע שאין שום השלכה בענייני תפילה לייחוס של אדם. הדברים אומרים דרשני. האומנם?! הרי זה עתה ראינו את הגמרא ביבמות, לפיה הקדוש ברוך הוא ענה ליצחק רק בגלל הייחוס שלו – האם זו אינה תועלת?! המהרש"ל מתייחס לדברים ומחלק בין תפילה אישית לתפילה ציבורית:

"אלא צריך אתה לומר שאין חילוק מבן צדיק לבן רשע אלא אתפילת עצמו, שזכות אבותיו מסייעתו, אבל המתפלל בעבור אחרים, ואין בו עולה ומרמה, אדרבה חשובה לפני המקום הוא, שמניח מעשה אבותיו והולך בדרכי השם יתברך, ועליו נאמר שלום לרחוק ולקרוב (ישעיהו נ"ז, י"ט)"      (ים של שלמה חולין ז', י"ז)

דברים אלו מעוררים ויכוח גם בין האחרונים בנוגע לפסיקה למעשה. המגן אברהם (או"ח נ"ג, ח') מביא בשם הב"ח, שטוב לחזר כחזן דווקא אחרי צדיק בן צדיק. לעומתו הט"ז (שם, ס"ק ג') חולק ומביא את דברי הרא"ש, אך מטעימם בצורה שונה מהמהרש"ל.[3] הוא מבין ברא"ש שעדיפות הצדיק בן הרשע בכך שעמידתו כשליח ציבור תקרב אותו יותר לעבודת ה'. המהרש"ל, בניגוד לט"ז, מתייחס יותר למעשיו של בעל התשובה ויכולותיו הרוחניות. כך גם מרחיב רבי ברוך הלוי עפשטיין, בעל התורה תמימה, ומתייחס דווקא למידות הטובות המיוחדות שישנן לצדיק בן רשע:

"אלא שנראה לי דמי שהוא בעל מדות טובות ביותר אף על פי שהוא צדיק בן רשע בכל זאת ראוי לבכר אותו על צדיק בן צדיק שאין בו מדות טובות של צדיק בן רשע"    (תורה תמימה כ"ה, הערה י"ד)

רבי ברוך אפשטיין מוסיף גם הוכחה לדבריו מהגמרא בתענית:

"ונראה ראיה לזה מתענית כ"ה ב' מעשה ברבי אליעזר שירד לפני התיבה ולא ירדו גשמים וירד רבי עקיבא וירדו גשמים, הוו מרנני רבנן על כבודו של רבי אליעזר שלא נענה, יצתה בת קול ואמרה, לא מפני שזה [רבי עקיבא] גדול מזה [מרבי אליעזר] אלא מפני שזה [רבי עקיבא] מעביר על מדותיו וזה [רבי אליעזר] אינו מעביר על מדותיו. והנה ידוע הוא דרבי עקביא היה בן גרים, ואם כן היה רבי אליעזר לגביה בערך צדיק בן צדיק ובכל זאת נענה רבי עקיבא, מפני המדה טובה שהיתה בו יתרה על רבי אליעזר" (שם)

מתוך דבריו של התורה תמימה, נוכל לעמוד על דברי המהרש"ל ביתר דיוק. המהרש"ל חילק בין תפילת צדיק על עצמו לבין תפילתו כשליח ציבור. על כך יש לשאול - במה שונה תפילה על צרכים אישיים מתפילה כלפי הציבור? אם מדקדקים בדברי אור החיים הנ"ל ובצידודו בכל אחד מסוגי הצדיקים, נראה שניתן להבין את הדברים בצורה בהירה וברורה.

צדיק בן צדיק הוא אדם שכולו קודש וטהרה, עוונותיו מועטים, זכויותיו מרובות והוא הולך בדרכי אבותיו. ממילא, כאשר הוא מתפלל על צרכיו הפרטיים הוא בא בזכויותיו ובזכויות אבותיו. לעומתו, לצדיק בן רשע יש רק את זכויותיו שלו. על כן, ראוי יותר שתישמע תפילתו של צדיק בן צדיק כלפי עצמו שכן היא באה מכח שני צדיקים. לעומת זאת, כאשר מדובר על תפילה ציבורית, עיקר תפקידו של החזן הוא "שיהא לבו שלם בתפילה" (תענית טו.).[4] שלמות הלב בתפילה קשורה ליכולת לחזור בתשובה, לצאת ממקום הנוחות של האדם ולעשות פעולה של פניה והתקרבות כלפי שמיא. זוהי תכונתן של בעלי תשובה, צדיקים שגדלו בסביבת הרשעים והצליחו להתעלות מעליה.

ה. צדיק ורע לו

הדברים מתחברים גם לגמרא בברכות (ז.), בה משה רבינו נענה שצדיק ורע לו הוא צדיק בן רשע. במה פשע הצדיק שאבותיו היו רשעים? הרי אדרבה, מגיע לו שכר רב יותר על כך שהוא הצליח לצאת ולהשתחרר ממעשי אבותיו! הראי"ה קוק זצ"ל בעין אי"ה מסביר ומחדד את הדברים:

"כי המעשים הטובים מתחלקים ל-ב' חלקים, מהם בחיריים לגמרי ומהם מוטבעים. והמוטבעים אף על פי שאפשר לשנותם על ידי בחירה, מכל מקום על פי הרוב נמשך האדם אחריהם. על כן צדיק בן צדיק המעשים המוטבעים בו הם לשבח, על כן אינו צריך להיות נצרף בכור יסורין, כי טבעו נוטה לטוב והוא על פי רוב צדיק גמור, על כן טוב לו. וצדיק בן רשע, טבעו אינו הגון, אף על פי שהוא כובש יצרו, על כן צריך הוא צירוף יסורין ואז יוציא מן הכח אל הפועל רצונו הטוב, על כן רע לו... כי הוא כובש על פי רוב לא מעולה" (עין אי"ה ברכות א', פסקה ע"ג)

אצל צדיק בן צדיק, המעשים הטובים הם כמעט חלק מהטבע שלו. לעומת זאת, צדיק בן רשע עבר תהליך. הוא יוצא מרשעות אל עולם של צדק. בשביל שהתהליך לא יהיה רגעי אלא קבוע ומוצק, דרושה השקעה יתרה ונכונות גם 'להקריב' ולשאת ייסורים בשביל הקדוש ברוך הוא.

נראה שאת דברי הרב זצ"ל ניתן לראות היטב בהבדל בין אברהם ליצחק. אברהם אבינו נתנסה בעשרה ניסיונות ועבר ייסורין לא פשוטים החל מציווי "לך לך" ועד פרשת העקידה (אבות ה', ג'). לעומתו, חייו של יצחק מתנהלים, פחות או יותר, על מי מנוחות. אין לנו סיפורי גבורה ממנו אלא בעיקר המשך מעשי אבותיו.[5]

שני הצדיקים אם כן ראויים למעלה גדולה – כל אחד למעלתו שלו – "ועמך כולם צדיקים" (ישעיהו ס', כ"א)!

נסיים בדבריו הנעימים, היפים והנכונים של רבי אלימלך מליז'נסק, שבגדלותו מסביר לנו שכל דברינו היום – בין אם אנו צדיקים בני צדיקים ובין אם בני רשעים, בין אם בעלי תשובה ובין אם צדיקים גמורים – צריכים רק לקרב אותנו לעבודתו יתברך:

"אבל באמת צריך האדם שלא להשגיח על זה הן הצדיק בן צדיק לא ישגיח על זכות אבותיו לאמר שזכות אבות יעמוד לו ולא יתאמץ בעבודת הבורא מחמת זה לא ישגיח על זה, רק צריך אימוץ וחיזוק גדול בעבודתו יתברך, והן הצדיק שאינו בן צדיק אל יתיאש עצמו לאמר מאחר שאין לו זכות אבות לסייע לא יוכל להגיע לעבודת הבורא יתברך אל יאמר כן, רק יעבוד השם יתברך באמת והבא לטהר מסייעין לו מן השמים, רק לחשוב שהשם יתברך עושה לו כל זאת שמסייע לו" (נעם אלימלך פרשת לך לך)

 

עורך: אורי יעקב בירן.