לך לך | אברהם – אב המון גוים

השיחה ניתנה בסעודה שלישית פרשת לך־לך ה'תשע"ט וסוכמה על ידי אביעד ברסטל. סיכום השיחה עבר את ביקורת הרב.

בפרשתנו ישנן שתי בריתות בין אברהם לקב"ה: ברית בין הבתרים וברית המילה. בשתי הבריתות הללו, ובהזדמנויות רבות נוספות, חוזרות על עצמן שתי הבטחות: ברכת הזרע והבטחת הארץ. ננסה להבין את הקשר בין שתי הבטחות אלה זו לזו ולבריתות:

ברית בין הבתרים נפתחת בתיאור:

וַיּוֹצֵא אֹתוֹ הַחוּצָה וַיֹּאמֶר הַבֶּט נָא הַשָּׁמַיְמָה וּסְפֹר הַכּוֹכָבִים אִם תּוּכַל לִסְפֹּר אֹתָם וַיֹּאמֶר לוֹ כֹּה יִהְיֶה זַרְעֶךָ: וְהֶאֱמִן בַּה' וַיַּחְשְׁבֶהָ לּוֹ צְדָקָה: וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲנִי ה' אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאוּר כַּשְׂדִּים לָתֶת לְךָ אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת לְרִשְׁתָּהּ: (בראשית טו, ה-ז)

ובציווי על ברית המילה:

וַהֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי בֵּינִי וּבֵינֶךָ וּבֵין זַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ לְדֹרֹתָם לִבְרִית עוֹלָם לִהְיוֹת לְךָ לֵאלֹהִים וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ: וְנָתַתִּי לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ אֵת אֶרֶץ מְגֻרֶיךָ אֵת כָּל אֶרֶץ כְּנַעַן לַאֲחֻזַּת עוֹלָם וְהָיִיתִי לָהֶם לֵאלֹהִים: וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל אַבְרָהָם וְאַתָּה אֶת בְּרִיתִי תִשְׁמֹר אַתָּה וְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ לְדֹרֹתָם: (שם י"ז, ז-ט)

נראה שהמכנה המשותף העיקרי כאן הוא ההבדלה. ברית המילה והארץ מיחדות את זרע אברהם – בברית בין הבתרים מבטיח ה' זרע וארץ לאברהם ולזרעו, בברית המילה יוצק ה' תוכן להבטחות אלו, את תכליתו של דבר. בריתות אלו הופכות את זרע אברהם לעם ה' החי בארץ שה' בחר בה לשכן שמו עליה, ולשכן בה את עמו.

ת"ר: חביבין ישראל שסיבבן הקדוש ברוך הוא במצות, תפילין בראשיהן ותפילין בזרועותיהן וציצית בבגדיהן ומזוזה לפתחיהן, ועליהן אמר דוד: שבע ביום הללתיך על משפטי צדקך; ובשעה שנכנס דוד לבית המרחץ וראה עצמו עומד ערום, אמר: אוי לי שאעמוד ערום בלא מצוה! וכיון שנזכר במילה שבבשרו נתיישבה דעתו, לאחר שיצא, אמר עליה שירה, שנאמר: למנצח על השמינית מזמור לדוד, על מילה שניתנה בשמיני. רבי אליעזר בן יעקב אומר: כל שיש לו תפילין בראשו ותפילין בזרועו וציצית בבגדו ומזוזה בפתחו, הכל בחיזוק שלא יחטא, שנאמר: והחוט המשולש לא במהרה ינתק, ואומר: חונה מלאך ה' סביב ליראיו ויחלצם. (מנחות מג:)

הקב"ה הקיפנו במצוות שונות, ומהן שצמודות לגוף כמו תפילין וציצית; אולם ברית המלה טבועה בבשרנו באופן פיזי; לא ניתן להתנתק ממנה. היא מבטאת באופן פיזי ובכל זמן את הקשר הייחודי בינינו לבין הקב"ה ואת החובות הנגזרות מכך. בלשון הספורנו היא "חותם האדון על העבד".

כך גם הארץ: ארץ ישראל אינה ככל הארצות. היא מגיבה למה שקורה בה. היא כמעט 'חיה': כאשר חלילה היא מלאה בחטאים היא מקיאה את החוטאים ויוצאים לגלות. כך, "ולא תחניפו את הארץ"; "ולארץ לא יכפר", "ולא תקיא אתכם הארץ..", ועוד.

שתי אלו בעצם מבדילות בינינו לבין הגויים; אולם, כיוון שהבדלה זו לא לשם עצמה היתה, אלא כדי ליצור יכולת השפעה והארה על כל האנושות, כייעוד שה' הועיד לאברהם, בשינוי שמו: "והיה שמך אברהם, כי אב המון גויים נתתיך", ניתן לראות בפרשתנו ובהמשך קו מנחה נוסף, של השתלבות והצלחה בתחומים הארציים והחומריים המובילים למעורבות והשפעה בסביבה:

פעם אחר פעם מודגש שהאבות היו בעלי רכוש רב,  שהצליחו בעסקים, במקנה בכסף ובזהב, במציאת מקורות מים ועוד, ויתרה מכך, נראה שדוקא עקב כך הם יכלו להשפיע לטובה על הסביבה. כך, רק לאחר שיצחק זרע ומצא מאה שערים – רק כאשר כולם ראו את הצלחתו הכלכלית, בא אבימלך לכרת אתו ברית.

כך, במלחמת ארבעת המלכים את החמשה, אברהם לא מהסס ומתערב ואף זוכה לנצחון שבו הוא מציל את לוט. מיד לאחר מכן הוא זוכה לכבוד מעמי הסביבה: מלכיצדק מברכו ומלך סדום מציע לו את השלל; או כלשון חז"ל: "עמק שוה – ששם הושוו כל האומות ועשו לאברהם מלך עליהם".

במדרשים השונים חז"ל אומרים שהאבות למדו תורה כל הזמן, אך ידוע שמהפסוקים משתמע אחרת, ונראה שהם עשו דברים נוספים. התשובה לסתירה היא לא שאחד מהם אינו נכון אלא ששני הדברים נכונים: האבות התקרבו לקב"ה והלכו בדרכיו ודוקא מתוך אותו קשר ייחודי ואותה היבדלות מהסביבה, הם יכלו להשתלב בעולם ולהשפיע עליו לטובה. כדברי הרמב"ם במורה הנבוכים:

ונראה לי עוד, כי אשר גרם הישארות ארבעה אלה כפי תכלית השלמות לפני ה', והשגחתו בהם תמידית ואפילו בעת התעסקם בהגדלת הממון, כלומר בעת הרעייה ועבודת האדמה והנהגת הבית, מפני שכל תכליתם הייתה בכל אותם הפעולות להתקרב לפניו יתעלה קרבה כל שהיא, מפני שהייתה תכלית סעייתם במציאותם, המצאת אומה אשר תדע את ה' ותעבדהו: כי ידעתיו למען אשר יצווה וגו'.                                                             
הנה נתבאר לך כי כל סעייתם הייתה תכליתה מופנית כלפי הפצת ייחוד השם בעולם, והנחיית בני אדם לאהבתו יתעלה, ולפיכך נתקיימה בידם הדרגה הזו, כי אותם ההתעסקויות עבודה גדולה בהחלט, ואין דרגה זו דרגה שאפשר שיחשוב איש אשר כמוני להדריך בני אדם להשיגה. (ג, נא)

זוהי משמעות שינוי שמו של אברם לאברהם. כפי שרש"י מפרש, ה-ה"א הנוספת מסמלת תפקיד חדש ואוניברסלי שמוטל על אברהם:

וְלֹא יִקָּרֵא עוֹד אֶת שִׁמְךָ אַבְרָם וְהָיָה שִׁמְךָ אַבְרָהָם כִּי אַב הֲמוֹן גּוֹיִם נְתַתִּיךָ. (בראשית יז, ה)

כי אב המון גוים - לשון נוטריקון של שמו. ורי"ש שהיתה בו בתחלה, שלא היה אב אלא לארם שהוא מקומו ועכשיו אב לכל העולם (רש"י שם)

על אברהם לקחת אחריות על העולם, וזאת, דוקא מתוך אותה היבדלות ברורה מסביבתו: רק מתוך היבדלות אמתית ששומרת על ייחודיותו הוא יכול להשפיע על העולם לקרא בשם ה'.

כך גם היום,  שני תנאים נחוצים ליכולתו של עם ישראל, להגשים את ייעודו לתקן עולם במלכות שדי: היבדלות מן האומות באימוץ מלא של מערכת הערכים, המצוות והמוסר של תורה; והשתלבות מלאה בהתפתחויות הכלכליות, הטכנולוגיות, ובכל התחומים הארציים. שני אלה יחדיו, הם התשתית שיכולה להוביל להשפעה משמעותית.

זהו מה שאנו מתפללים בראש השנה – ובכן יתקדש שמך ה' אלהינו על ישראל עמך – קידוש שמו של ה' בעולם, ייעשה על ידי עם ישראל, שיעמוד באתגרי אברהם אבינו.

גם כתלמידי הישיבה, עלינו לאמץ את שתי המשימות הללו – שקיעה בלימוד משמעותי, שבו נעמיק ונשכיל בתורת ה' ובמשימותינו הרוחניות, לצד מודעות לכך שההשפעה המלאה תבוא מאוחר יותר בהשתלבות מלאה של עם ישראל כעם, בכל מרחבי העשייה הארציים.

כל הזכויות שמורות לישיבת הר עציון ולרב ברוך גיגי
עורך: שמואל פוקס, ה'תשפ"ה