בראשית | "המן העץ אשר צויתיך לבלתי אכל ממנו אכלת"
בידוע שאדם וחוה חטאו באוכלם מפרי עץ הדעת. עם זאת בקריאה רגישה ניתן לזהות חטא נוסף בו חטאו אדם וחוה.
נקדים כאן הקדמה קצרה. הגמ' במסכת מגילה (כב ע"ב) קובעת:
"אמר רב הונא... שאול (חטא) באחת - ועלתה לו, (שילם על כך באובדן המלכות) דוד בשתים - ולא עלתה לו."
מדוע שאול נענש ואילו דוד לא? נראה ששאול נענש משום שבשעה ששמואל העמיד בפניו את חטאו, ניסה שאול לתת תירוצים והסברים להצדיק את מעשיו. מצד שני דוד בשעה שנתן הנביא העמידו על חטאו, מיד אמר "חטאתי".
לאחר שאדם וחוה אוכלים מעץ הדעת הקב"ה קורא להם. תחילה הוא פונה לאדם ושואל:
"המן העץ אשר צויתיך לבלתי אכל ממנו אכלת".
במקום לענות אמנם אכלתי וחטאתי לך, אדם מנסה להעביר את האחריות על המעשה לאישה, "האשה אשר נתתה עמדי הוא נתנה לי מן העץ ואכל". הוא אפילו מנסה להאשים במידה מסויימת את הקב"ה עצמו, "האשה אשר נתתה עמדי".
לאחר מכן פונה הקב"ה אל האישה ושואל: "מה זאת עשית?" אך גם חוה נמנעת מלקחת אחריות, להודות שחטאה ולבקש סליחה. במקום זאת היא מאשימה את הנחש - "ותאמר האשה הנחש השיאני ואכל."
הן אדם והן חוה חוטאים כאשר הם אינם חוזרים בתשובה בשעה שהקב"ה נותן להם את האפשרות לעשות כן. לפי הבנה זו ניתן גם להבין מדוע אין הקב"ה שואל את הנחש להסביר את מעשיו. השאלה נועדה לעורר תשובה, תשובה היא הזדמנות הניתנת לאדם לא לבעלי חיים.
ניתן רק לתהות מה היה קורה אילו ניצלו אדם וחוה את ההזדמנות להתוודות ולחזור בתשובה. האם היה האדם נשאר להתקיים בגן עדן? ואם גם היה משולח מן הגן, האם בתגובת תשובה מיידית היה יכול אדם ללמד לבניו דרך תשובה? האם הודעה כזו יכלה למנוע את הרצח הראשון של קיין את הבל. האם קבלת אחריות על מעשיהם הייתה יכולה לקבע נורמה חינוכית בכלל האנושות של לקיחת אחרית על מעשים?
אין לנו אלא לתהות ולהבין את משמעות לקיחת האחריות וההודאה על חטאינו, לנו ולדורות שאחרינו.
שבת שלום
תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)