ספרי נשא לט–מב | ברכת כהנים | 1

 

רובן המוחלט של הדרשות המופיעות בספרי במדבר עד הנה היו דרשות הלכתיות אשר נשזרו בהן מעט דרשות אגדיות, בהן עסקנו במהלך השיעורים הקודמים. דרשות הספרי על ברכת כהנים מהוות את מקבץ האגדה הגדול הראשון של חיבור זה – אשר יהיה מושא עיוננו במהלך השיעורים הבאים. לפני שניגש למלאכה זו, נקדיש כמה מילים לתופעה של יחידות האגדה הגדולות בספרי במדבר. לאורך הספרי יש שמונה מקבצים גדולים של אגדה:

1.     ברכת כהנים (ספרי נשא מ)

2.     סיפורי התורה בפרשת בהעלותך (ספרי בהעלותך עח–קו):

דמותו של יתרו (ספרי בהעלותך עח–פא)

ויסעו מהר ה' עד סוף ויהי בנסוע (ספרי בהעלותך פב–פד)

מתאוננים וקברות התאוה (ספרי בהעלותך פה–צט)

חטא מרים (ספרי בהעלותך צט–קו)

3.     וכי תשגו ולא תעשו – עבודה זרה (ספרי שלח קיא–קיב)

4.     ציצית (ספרי שלח קטו)

5.     מתנות כהונה – (ספרי קרח קיט)

6.     וישב ישראל בשיטים – בעל פעור ופנחס (ספרי בלק קלא)

7.     העברת הנהגה ממשה ליהושע (ספרי פנחס קלד–קמא)

8.     רוצח בשגגה – השראת שכינה וסילוקה (ספרי מסעי קסא)

 

חמישה מקבצים מופיעים בתוך דרשות על מצווה (ברכת כהנים, וכי תשגו, ציצית, מתנות כהונה, ערי מקלט). שלושת האחרים מתייחסים לחלקים הסיפוריים של ספר במדבר. הראשון מתוכם כולל רצף דרשות על ארבעה אירועים המופיעים בפרשת בהעלותך (ספרי בהעלותך עח–קו), כמפורט לעיל.  

כל המצוות המופיעות בספר במדבר נדרשות בספרי, בהיותו מדרש הלכה. לעומתם, פרשיות שלמות מתוך החלק הסיפורי שבו לא נדרשו בספרי, ביניהן עניינים מרכזיים כמו חטא המרגלים ופרשת בלעם. מכאן עולה שאלה לגבי העניינים שכן נדרשו, מדוע הם נבחרו להידרש. חוקרי אגדה עמדו על התופעה, ולא הצליחו לתת לה הסבר. במהלך לימודנו ננתח כל אחד מן המקבצים במקומו, ונתבונן בממצאים העולים מכולם יחד, בניסיון לענות על שאלה זו.

ספרי על ברכת כהנים – מבנה ופתיחה

יחידת הדרשות על ברכת כהנים בספרי מתחלקת לשלושה חלקים. תוכן החלק הראשון (שתי הדרשות הפותחות את ספרי נשא לט) הוא שני כללים פרשניים המתייחסים לפסוק הראשון של ברכת כהנים, "דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן וְאֶל בָּנָיו לֵאמֹר כֹּה תְבָרֲכוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אָמוֹר לָהֶם" (במדבר ו, כג); החלק השני (ספרי נשא לט) מכיל דרשות הלכתיות המתייחסות לדיניה של ברכת כהנים; ואילו החלק השלישי (ספרי נשא מ–מב) הינו מקבץ דרשות אגדיות על סדר הפסוקים של ברכת כהנים.

מבין שני הכללים המופיעים בחלק הראשון, הראשון נוגע לתוכן המצווה המפורשת בתורה ולקשר בינו לבין הנמען שלו, ואילו השני נוגע ללשונו:

"וידבר ה' אל משה לאמר. דבר אל אהרן ואל בניו לאמר כה תברכו..." (במדבר ו, כב–כג).
לפי שכל מעשה הפרשה באהרן ובניו, הביא את אהרן והביא את בניו לכלל דיבור.
שזה כלל,
שכל זמן שדיבר לכהנים, מעשה בכהנים.
דיבר לישראל, כולו מעשה בישראל.
דיבר לישראל ומעשה בכל אדם, צריך להביא מן הגרים.

"כה תברכו את בני ישראל", בלשון הקודש שכל מקום שנאמר ענייה ואמירה כה ככה בלשון הקודש.

כללים אלו משקפים את שיטתו של רבי ישמעאל בדרישת הכתובים, המחפשת שיטתיות בשימוש בלשון והסברים המתבארים מתוך העניין הנידון עצמו.

נעבור לדון בחלק השלישי של דרשות הספרי על ברכת כהנים. נפתח את עיוננו בדרשות על שתי התיבות הראשונות, "יברכך" ו"ישמרך", בספרי נשא מ:

א. יברכך
(מ) "יברכך ה'" (במדבר ו, כד)
בברכה המפורשת בתורה,
וכן הוא אומר:
"ברוך אתה בעיר וברוך אתה בשדה" וגו' (דברים כח, ג)
"ברוך טנאך ומשארתך" (שם, ה)
"ברוך אתה בבואך וברוך אתה בצאתך" (שם, ו)
ובאו עליך כל הברכות האלה והשיגוך" (שם, ב).
 אימתי, "כי תשמע בקול ה' אלהיך" (שם).

הדרשה הראשונה מבין דרשות הספרי על תיבת "יברכך" שבברכת כהנים פותחת בזיהוי בינה לבין הברכות המופיעות בדברים כח. ברכות אלה הינן פירוט השכר אשר יגיע לעם ישראל על קיום מצוות התורה:

"וְהָיָה אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע בְּקוֹל ה' אֱ-לֹהֶיךָ לִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל מִצְוֹתָיו אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם וּנְתָנְךָ ה' אֱ-לֹהֶיךָ עֶלְיוֹן עַל כָּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ: וּבָאוּ עָלֶיךָ כָּל הַבְּרָכוֹת הָאֵלֶּה וְהִשִּׂיגֻךָ כִּי תִשְׁמַע בְּקוֹל ה' אֱ-לֹהֶיךָ: בָּרוּךְ אַתָּה בָּעִיר וּבָרוּךְ אַתָּה בַּשָּׂדֶה: בָּרוּךְ פְּרִי בִטְנְךָ וּפְרִי אַדְמָתְךָ וּפְרִי בְהֶמְתֶּךָ שְׁגַר אֲלָפֶיךָ וְעַשְׁתְּרוֹת צֹאנֶךָ: בָּרוּךְ טַנְאֲךָ וּמִשְׁאַרְתֶּךָ: בָּרוּךְ אַתָּה בְּבֹאֶךָ וּבָרוּךְ אַתָּה בְּצֵאתֶךָ... יְקִימְךָ ה' לוֹ לְעַם קָדוֹשׁ... כִּי תִשְׁמֹר אֶת מִצְוֹת ה' אֱ-לֹהֶיךָ..." (דברים כח, א–יד).

יש לשאול מה מטרתה של הדרשה בזיהוי זה.

דברים כח עוסק בעם כולו כיחידה אחת הבאה בברית עם ה' על מצוות התורה, והפנייה אליו היא בלשון יחיד: "וְהָיָה אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע בְּקוֹל ה' אֱ-לֹהֶיךָ... ברוך אתה בעיר...". לשון ה"ברכה" לעם ביחס לכלל המצוות מופיעה בתורה גם בשמות כג, כה באופן עוד יותר מתומצת: "וַעֲבַדְתֶּם אֵת ה' אֱ-לֹהֵיכֶם וּבֵרַךְ אֶת לַחְמְךָ וְאֶת מֵימֶיךָ וַהֲסִרֹתִי מַחֲלָה מִקִּרְבֶּךָ", וכן בדברים טו, ד: "אֶפֶס כִּי לֹא יִהְיֶה בְּךָ אֶבְיוֹן כִּי בָרֵךְ יְבָרֶכְךָ ה' בָּאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱ-לֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה לְרִשְׁתָּהּ", ביחס למצווה בודדת, היא מצוות צדקה. אין בתורה עוד פירוט מעין הפסוקים המופיעים בדברים כח הנוקטים בלשון ברכה לגבי השכר על קיום כלל העם את המצוות, ועל כן הבחירה בהם לצורך הדרשה מובנת.[1] עם זאת, רובן של ברכות אלה גם הן כלליות באופיין: "ברוך אתה בעיר, בשדה, בבואך ובצאתך", ועדיין עניינה של הדרשה טעון ביאור.

מאפיין מובהק של פרשת ברכות וקללות הוא ההתניה של המצב הביטחוני והכלכלי בקיום מצוות התורה. נראה לומר כי הספרי מכוון לקריאה של האיבר הראשון של ברכת כהנים – יברכך – כאמורה לגבי אותה ברכה עצמה, התלויה במעשה האנושי. לאמר, הברכה טמונה בהליכה לפי חוקי התורה, המזכה לברכות המפורטות בה. קריאה זו היא מפתיעה בכך שאין היא מנתקת בין ההתניה האמורה בפסוקים של ברכות כי תבוא לחלות הברכה כתוצאה מן הברכה הנאמרת מפיו של הכהן. ברכת כהנים אינה סגולה המנחילה ברכה, אלא תזכורת לכך שבכל רגע ניתן להתברך על ידי ההליכה בדרך ה'. באמצעות קריאה זו, הדרשה מדגישה כי אין דרך אחרת להתברך מאשר אימוץ של ציווי ה' המופיעים בתורה כאורח חיים.

הפסוקים המובאים מתוך דברים כח בדרשה מופיעים לא כסדרם; סוף התנאי המפורש בתורה לזכייה בברכות, "כי תשמע בקול ה' א-לוהיך", המופיע לפני הברכות, מועבר לסוף הדרשה, אחרי הברכות המפורטות. נראה כי הסיבה לכך נעוצה בדרכי הדרשה, המתייחסת לתוכן הפסוק הנדרש ולמילה הנדרשת ("יברכך" בברכת כהנים). צורה זו אף מדגישה את יסוד ההתניה הנוכח באופן בו נדרשת ברכת כהנים על ידי חכמים.

התשובה המוצעת לעיל עונה על עצם החיבור בדרשה בין פסוקי הברכה בדברים כח ל"יברכך" בברכת כהנים. ברם, עיון נוסף בפסוקים המובאים בדרשה בתוך הקשרם (דברים כח, א–יד) מעלה כיוון נוסף:

(א) וְהָיָה אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע בְּקוֹל ה' אֱ-לֹהֶיךָ לִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל מִצְוֹתָיו אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם וּנְתָנְךָ ה' אֱ-לֹהֶיךָ עֶלְיוֹן עַל כָּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ:

(ב) וּבָאוּ עָלֶיךָ כָּל הַבְּרָכוֹת הָאֵלֶּה וְהִשִּׂיגֻךָ כִּי תִשְׁמַע בְּקוֹל ה' אֱ-לֹהֶיךָ: (ג) בָּרוּךְ אַתָּה בָּעִיר וּבָרוּךְ אַתָּה בַּשָּׂדֶה: (ד) בָּרוּךְ פְּרִי בִטְנְךָ וּפְרִי אַדְמָתְךָ וּפְרִי בְהֶמְתֶּךָ שְׁגַר אֲלָפֶיךָ וְעַשְׁתְּרוֹת צֹאנֶךָ: (ה) בָּרוּךְ טַנְאֲךָ וּמִשְׁאַרְתֶּךָ: (ו) בָּרוּךְ אַתָּה בְּבֹאֶךָ וּבָרוּךְ אַתָּה בְּצֵאתֶךָ:

(ז) יִתֵּן ה' אֶת אֹיְבֶיךָ הַקָּמִים עָלֶיךָ נִגָּפִים לְפָנֶיךָ בְּדֶרֶךְ אֶחָד יֵצְאוּ אֵלֶיךָ וּבְשִׁבְעָה דְרָכִים יָנוּסוּ לְפָנֶיךָ:

(ח) יְצַו ה' אִתְּךָ אֶת הַבְּרָכָה בַּאֲסָמֶיךָ וּבְכֹל מִשְׁלַח יָדֶךָ וּבֵרַכְךָ בָּאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱ-לֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ:

(ט) יְקִימְךָ ה' לוֹ לְעַם קָדוֹשׁ כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּע לָךְ כִּי תִשְׁמֹר אֶת מִצְוֹת ה' אֱ-לֹהֶיךָ וְהָלַכְתָּ בִּדְרָכָיו:

(י) וְרָאוּ כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ כִּי שֵׁם ה' נִקְרָא עָלֶיךָ וְיָרְאוּ מִמֶּךָּ:

(יא) וְהוֹתִרְךָ ה' לְטוֹבָה בִּפְרִי בִטְנְךָ וּבִפְרִי בְהֶמְתְּךָ וּבִפְרִי אַדְמָתֶךָ עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לַאֲבֹתֶיךָ לָתֶת לָךְ:

יב) יִפְתַּח ה' לְךָ אֶת אוֹצָרוֹ הַטּוֹב אֶת הַשָּׁמַיִם לָתֵת מְטַר אַרְצְךָ בְּעִתּוֹ וּלְבָרֵךְ אֵת כָּל מַעֲשֵׂה יָדֶךָ וְהִלְוִיתָ גּוֹיִם רַבִּים וְאַתָּה לֹא תִלְוֶה:

(יג) וּנְתָנְךָ ה' לְרֹאשׁ וְלֹא לְזָנָב וְהָיִיתָ רַק לְמַעְלָה וְלֹא תִהְיֶה לְמָטָּה כִּי תִשְׁמַע אֶל מִצְוֹת ה' אֱ-לֹהֶיךָ אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לִשְׁמֹר וְלַעֲשׂוֹת:

(יד) וְלֹא תָסוּר מִכָּל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם יָמִין וּשְׂמֹאול לָלֶכֶת אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים לְעָבְדָם:

הפסוקים המובאים בדרשת הספרי מהווים יחידה סגנונית מובחנת, המתחילה ב"ברוך". נוסף לכך, פסוקים אלה הינם היחידים מתוך הפסוקים ביחידת הברכה בדברים כח שאין בהם אזכור של המישור הלאומי. פסוקים ג ו־ו מתייחסים למעגל חייו של האדם במרחב – בעיר, בשדה, בביאתו ובהליכתו – ואילו פסוקים ד ו־ה מתייחסים אל פירות עמלו. על פי דברים אלה, נראה להצביע על ארבעת הפסוקים הפותחים בלשון ברכה כקבוצה בפני עצמה, המכוונת אל האדם הפרטי.

ניתוח זה מעלה שאלה על אופייה של ברכת כהנים כברכה שהנמען שלה הוא האדם הפרטי. אפשרות זו תיבחן על פי הממצאים שיעלו מתוך עיוננו בהמשך דרשת הספרי על ברכת כהנים. 

ב. וישמרך

"יברכך ה'", בנכסים, "וישמרך" בנכסים.
ר' נתן אומר: יברכך בנכסים וישמרך בגוף.
ר' יצחק אומר: "וישמרך", מיצר הרע,
              וכן הוא אומר: "כי ה' יהיה בכסלך ושמר רגליך מלכד" (משלי ג, כו).
דבר אחר: "וישמרך", שלא ישלטו אחרים עליך,
              וכן הוא אומר: "יומם השמש לא יככה וירח בלילה",
              ואומר: "הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל",
              ואומר: "ה' שומרך ה' צילך על יד ימינך",
              ואומר: "ה' ישמרך מכל רע",
              ואומר: "ה' ישמור צאתך ובואך" (תהלים קכא).
ד"א, "וישמרך", מן המזיקים, כן הוא אומר: "כי מלאכיו יצוה לך לשמרך בכל דרכיך" (שם צא, יא).
ד"א, "וישמרך", ישמור לך ברית אבותיך,
              וכן הוא אומר: "ושמר ה' א-להיך לך את הברית ואת החסד אשר נשבע לאבותיך"       (דברים ז, יב).
ד"א, "וישמרך", ישמר לך את הקץ, וכן הוא אומר: "משא דומה אלי קורא משעיר
              שומר מה מלילה שומר מה מליל אמר שומר אתא בוקר וגם לילה" (ישעיה כא,            יב).
ד"א, "וישמרך", ישמר את נפשך בשעת המיתה,
              וכן הוא אומר: "והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיי" (שמואל א כה, כט).
              שומע אני בין הצדיקים בין הרישעים?
              ת"ל, "ואת נפש אויביך יקלענה בתוך כף הקלע" (שם).
ד"א, "וישמרך", ישמור רגלך מגיהינם,
              וכן הוא אומר: "רגלי חסידיו ישמור ורשעים בחשך ידמו" (שם ב, ט).
דבר אחר, "וישמרך", ישמרך בעולם הבא,
              וכן הוא אומר: "וקווי ה' יחליפו כח יעלו אבר כנשרים" (ישעיה מ, לא).

היחידה של דרשות הספרי על וישמרך מורכבת מעשר דרשות אשר לכל אחת מהן מובאת ראיה מפסוק או פסוקי מקרא. עיון בתוכן הדרשות מראה כי הן מסודרות בשלוש קבוצות 3–4–3, כאשר הקבוצה הראשונה והשלישית הינן בנות מספר זהה של דרשות המתייחסות למישור של האדם הפרטי, ואילו הדרשות האמצעיות מתייחסות למישור הכלל. בתוך כל אחת מן הקבוצות קיימת חלוקה פנימית לשניים, באופן הבא:

האדם הפרטי      דרשות 1–3         חייו בעולם הזה – שלמות פיזית (גוף, נכסים), שלמות רוחנית
                             דרשות 8–10       האדם לאחר מותו – מוות, גיהנם וגן עדן
הכלל                    דרשות 4–5         שמירה מסכנות הקיימות בהווה – שיעבוד מלכויות, מזיקים
                             דרשות 6–7         שמירה על עם ישראל לאורך ההיסטוריה – ברית אבות, גאולה

הדרשות הינן בעלות מבנה מוגדר וברור. המישור של האומה "מוקף" – מהווה גרעין פנימי יותר – בתוך המישור של היחיד. נראה לומר כי צורה זו של הדרשה נושאת בחובה אמירה לגבי טיב הזיקה בין הטובה והגמול המגיעים לאדם הפרטי לבין המצב השורר במציאות הכללית והלאומית, אולם קשה לקבוע מהו.

עיון נוסף בארבע הדרשות האמצעיות הנוגעות לכלל מראה כי כולן מתייחסות למציאות לא שלמה, שלוש מתוכן (4, 6, 7) בפן הלאומי ואחת (5) לגבי המציאות בכללותה. גם דרשות 6–7: "וישמרך", "ישמור לך ברית אבותיך" ו"וישמרך", "ישמר לך את הקץ", שמדובר בהן לכאורה בדבר חיובי, עוסקות במצב ההיסטורי של העם לאורך הגלות, בו יש הבטחה לנצחיות שמירתו של ה' על עמו ושהגאולה בוא תבוא.[2] על פי דברים אלה נראה לומר כי מבנה הדרשות בא לחדד את האבחנה כי גם בתוך מציאות זו, הברכה האלוקית ממשיכה לשפוע במציאות, אולם היא נסתרת יותר ביחס להנהגת האומה, ובאה לידי ביטוי גלוי יותר במישור של האדם הפרטי. ניתן להצביע על כיווני חשיבה שונים – שהטובה לה זוכה האדם בחייו, והגמול המגיע לו לאחר מותו, ואף אפשרות הזכייה בעולם הבא, יונקת מן המציאות הכללית והלאומית, ואינה מנותקת ממנה.

הדרשות על "וישמרך" מצביעות על סיוע אלוקי הניתן לאדם ולאומה, אף בדברים שהינם בתחום אחריותו של האדם – העמידה כנגד יצר הרע וגן עדן וגיהנם שהינם גמול על מעשיו בעולם הזה. בניתוח של דרשת הספרי לעיל על "יברכך", עמדנו כל כך שהברכה הנאמרת בברכת כהנים מתייחסת לשפע טובה בעולם הזה התלוי בקיומם של מצוות התורה. כך, שתי התיבות הפותחות את ברכת כהנים – יברכך וישמרך – משלימות זו את זו, כאשר הראשונה מתייחסת למעשיו של האדם ואילו השני מתייחס לסיוע הא-לוהי בשמירה מן הרע הקיים במציאות.

ב.1 וישמרך – ספרי וספרי זוטא

המקבילה בספרי זוטא ו, כד מביא את הדרשות המופיעות בספרי על "יברכך" ו"וישמרך", אבל מובאות בו גם דרשות אחרות שלא מופיעות בספרי:

"יברכך ה'", זו ברכה האמורה בתורה, "ברוך תהיה מכל העמים" (דברים ז, יד), "ברוך פרי בטנך" וגו' (שם כח, ד), "ברוך אתה בבאיך וברוך אתה בצאתיך" (שם, ו), "ברוך אתה בעיר וברוך אתה בשדה".
הרי הן מבורכין, מניין אף שמורין? ת"ל "וישמרך".
ר' יצחק אומר: אתה אם מבורכין הן שמורין הן, ואם שמורין הן מבורכין הן, ומה ת"ל "וישמרך"?
אלא וישמרך מיצר רע שלא יוציאך מן העולם.
ד"א, "וישמרך", ישמרך מן המזיקין המקיפין אותך, שנא' "פול מצדך אלף וגו' (תהלים צא, ז), הרי הן מבורכין ושמורין. ומניין אף שכינה תהא ביניהן? ת"ל, "יאר ה' פניו אליך", אף שכינה תהא ביניהן.
ד"א "יאר ה' פניו", יגן עליך ממאור השכינה. הרי הן מבורכין ושמורין ושכינה ביניהן. ומניין אף חנונים בדעת ובבינה? ת"ל, "ויחנך", אף חנונים בדעת ובבינה.
דבר אחר, "ויחנך", יתן בהם דעת שתהו חוננים זה את זה ומרחמים זה את זה. כענין שנאמר: "ונתן לך רחמים ורחמך" (דברים יג, יח).

בחלקן הראשון של הדרשות בספרי זוטא (עד לקטע המקביל לספרי "ד"א, יברכך בנכסים וישמרך בנסכים") תיבותיה של ברכת כהנים מוצגות כנושאות בחובן מעגלים מדורגים של ברכה, המוסיפים זה על זה: ברכה בענייניו של האדם בעולם הזה ("יברכך"), שמירה מכוחות רוחניים הרסניים בתוך המציאות הנבראת בתוך נפשו של האדם פנימה או מחוצה לה ("וישמרך"), השראת שכינה ("יאר ה' פניו אליך"), חנינה בדעת ומודעות ואחריות חברתית ("ויחנך").[3] דבר זה עולה מן השאלות המשובצות לאורך הדרשה, המהוות חוליות קישור בין הדרשות על כל אחת מן התיבות. חוליות אלה נעדרות פעמים רבות מן הטקסט המדרשי, והמעיין המנסה להתחקות אחרי החוט הרעיוני המשתזר לאורך הדרשה נצרך לעמל רב על מנת לגלותו. שלא כעולה מן המבנה אשר זיהינו בספרי, בספרי זוטא אין הבחנה בין ההתייחסות לאדם הפרטי לבין ההתייחסות כלל; השאלות והמענה עליהן מנוסחות בלשון רבים ומכוונותם אל הציבור (לדוגמא: "ומניין אף שכינה תהא ביניהן?... הרי הן מבורכין ושמורין ושכינה ביניהן"), בעוד חלק מן הדברים המנויים בדרשה – כמו יצר הרע – מתייחסים למישור הפרטי. השוני בין הדרשות בשני החיבורים התנאיים מהווה חיזוק לטענה אשר נטענה לעיל, שמוקד דרשת הספרי על ברכת כהנים הינו האדם הפרטי.

בשיעור הבא נמשיך לעיין בהמשך דרשות הספרי על ברכת כהנים.