מסעי | 'לדוד ברכי נפשי'

לעילוי נשמתו הטהורה ולזכרו הטוב של אהובנו דוד שורץ הי"ד, שנפל על קדושת השם, העם והארץ ביום כ"ז בטבת תשפ"ד (8 בינואר 2024)

דוד כתב על כל פרשה ופרשה, דברים שבאו מהתכת התורה שלמד בעומק נשמתו המיוחדת. לכבוד חתונתו עם אהובתו מיטל המשפחה הוציאה לכבודם את דבריו בחוברת. תהיה תורתו שלו לעילוי נשמתו הטהורה ולזכרו הטוב והמבורך.

'מסעי' מתוך 'לדוד ברכי נפשי', דברי תורה על סדר פרשיות השבוע, שכתב דוד שורץ הי"ד

דורש היה רבי עקיבא ״על כל קוץ וקוץ תילי תילים של הלכות״ דורשת הגמרא (מנחות כט, עב). סובר היה רבי עקיבא, כי לא ייתכן שתימצא בתורה מלה אחת או אף אות אחת מיותרת, וממילא, אם קיים ייתור כזה או אחר, הרי שהוא צריך לשמש כבסיס לדרישת הלכה. על הרחבת התורה בפירוט מסעות בני ישראל רבו התמיהות והקושיות. לכאורה, הקשו הפרשנים, מה פשר האריכות המופלגת במסעות ישראל במדבר, ומדוע מקפידה התורה לפרט מ״ב מסעות, ומקדישה לכך לא פחות ממ״ט פסוקים. בהסתכלות פשוטה נראה כי זוהי רשימה ארוכה של נתונים יבשים, שנועדה לשמש כעדות היסטורית למסלול ההליכה של עם ישראל במדבר. ככלל, התורה לא נכתבה לשעתה בלבד, ולעניות דעתי קדושת התורה אינה מאפשרת הסבר סתמי לשאלה זו, ואם ׳טרחה׳ התורה ופירטה את כל המסעות, בוודאי טמון כאן לימוד לדורות שדורש העמקה.

״דגל מחנה אפרים״, נכדו של הבעש״ט הקדוש כותב על הפרשה: ״בשם אא״ז הבעש״ט הק׳ זי״ע, כי כל המסעות היו מ״ב, והם אצל כל אדם מיום הולדתו עד שובו אל עולמו, כי מיום הלידה והוצאתו מרחם אמו הוא בחינת יציאת מצרים כנודע, ואחר כך נוסע ממסע למסע עד בואו לארץ החיים העליונה״. על כל יהודי לעשות מאמץ ולהקדיש זמן רב כדי לעבור מ״ב מסעות מיום הולדתו ועד העולם הבא, כדי לצאת מטומאת מצרים המושרשת בו. אחיו הצעיר הרה״ק הרב ברוך ממז׳יבוז זי״ע דורש: ״אי אפשר להסביר ליהודי מה הוא יהודי, שהשורש של כל יהודי הוא חלק א׳ ממעל הנמצא בו, וזאת אי אפשר להשיג ואי אפשר להסביר מהו, והדרך היחידה היא האמונה...״ נראה לי כי שילוב דברי האחים הוא בדיוק הלימוד הגדול של הפרשה.

התשישות, החום ותנאי הקיצון מביאים את האדם למרוד במטרה העיקרית שלשמה הוא שואף, ולשכוח לא פעם את תכלית הדרך. המדבר, שמתאפיין בתנאים אלו ובתנאי מזג אוויר קיצוניים, הוא שהביא את עם ישראל למרידה בהנהגת משה ואהרן, והוא שהביא לתלונות הרבות לאורך השנים לדעתי. תנאים אלו מביאים את האדם להבנה הברורה שמצד עצמו הוא לא יכול להתגבר על הקושי, ואין לו להשען אלא על אבינו שבשמים. דוגמא לכך היא כאשר אדם חילוני למהדרין, שאחד מקרוביו חס ושלום חולה, פותח באמירת תהילים. אמונה זו באה לידי ביטוי לעיתים רק במצבי קיצון. אריכות המסעות, הארעיות והקושי שבמדבר, הביאו את עם ישראל לאמונה הבהירה בקב״ה, ואני אבסס את הדברים באמצעות עיון בשני מקרים דומים, בהם עם ישראל נדרש למבחן מעשי באמונה בקב״ה.

עת יציאת בני ישראל ממצרים אחרי מאתיים ועשר שנות עבודת פרך, רואה כל אחד מישראל בניסים גדולים ומופלאים כעשרת המכות וכקריעת ים סוף - ״ראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל בן בוזי הכהן״ (ילקוט שמעוני בשלח רמז). למרות כל זאת טוענים בני ישראל כנגד משה ואהרן: ״מִי יִתֵּן מוּתֵנוּ בְיַד ה׳ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם בְּשִׁבְתֵּנוּ עַל סִיר הַבָּשָׂר בְּאָכְלֵנוּ לֶחֶם לָשֹׂבַע כִּי הוֹצֵאתֶם אֹתָנוּ אֶל הַמִּדְבָּר הַזֶּה לְהָמִית אֶת כָּל הַקָּהָל הַזֶּה בָּרָעָב״ (שמות טז, ג). תחושת הרעב והחסרון, מביאה את עם ישראל למרוד בהנהגת משה ואהרן בפרט, ובמטרת היציאה ממצרים בכלל. במקרה נוסף, בו עם ישראל נדרש לעמוד פעם נוספת בנסיון דומה, בני ישראל בוחרים להגיב בצורה הפוכה לחלוטין. מיד לאחר חציית הירדן בכניסה לארץ כתוב: ״וְלֹא הָיָה עוֹד לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל מָן וַיֹּאכְלוּ מִתְּבוּאַת אֶרֶץ כְּנַעַן בַּשָּׁנָה הַהִיא״ (יהושע ה, יב). במקום למרוד ביהושע, ופעם נוספת למצוא פתח לתהיות נוספות במטרת היציאה ממצרים, עם ישראל בוחר לאכול מתבואת ארץ כנען. בחירה זו בוודאי הצריכה מאמץ בסיסי שנדרש כדי להוציא לחם מן הארץ - כזריעה, חרישה, קצירה ועוד. לדעתי קשיי המדבר הם שהביאו לתגובה השונה, וגם היא מהווה ביטוי ללימוד החשוב שלמד עם ישראל. על ידי ההליכה המפרכת ואריכות המסעות, זוכה עם ישראל לאמונה השלימה בקב״ה. תגובה שונה זו בימי יהושע, ממש טומנת בתוכה את התהליך שעבר עם ישראל במדבר ארבעים שנה. צריך לומר שאם מניחים שלימוד זה של האמונה היה נדרש, צריך להסביר בצורה שונה את כל ההבנה של חטא המרגלים. לפי הבנה זו, ההליכה הארוכה במדבר היתה נצרכת לכתחילה, והיא לא באה בדיעבד בעקבות החטא. ההליכה הארוכה, וריבוי המסעות באו כדי להוציא מישראל את טומאת מצרים ואת קטנות האמונה בה׳. מצב ירוד זה של עם ישראל ביציאת מצרים הצדיק מצד עצמו את תכלית ההליכה במדבר, וזה כמובן לא גורע ממטרות נוספות שהיו דרושות למסעות אלו.

״כדי להבין מהו יהודי״ - כדי להבין מהי תמצית עבודת ה׳ אפשר רק באמונה, מסביר הרב ברוך ממז׳יבוז. אמונה זו נדרשת מצד עצמה לכל אחד ואחד, מלמד אחיו הגדול ה״דגל מחנה אפרים״. הפרשה אם כן מלמדת את הדרך לקניה חשובה זו של האמונה ומשלימה את דברי האחים. קנייה זו של האמונה דרשה מבני ישראל ארבעים שנה במדבר, והיא כרוכה במאמץ עילאי של כוחות הנפש והגוף. מחד, היא מלמדת את הקושי שברכישתה, ומאידך את גודל חשיבותה.

״כי יקר בעיני ללמד עיקר מעיקרי הדת והאמונה יותר מכל אשר אלמדהו״

(פירוש המשנה לרמב״ם על סוף מסכת ברכות)