סולם הזמן | מבט מסכם

בסדרת השיעורים שאנו מסיימים היום עקבנו אחרי האופן בו השפת אמת מתאר את סולם הזמן, כפי שמשתקף בתורותיו. כפי שראינו, השבת היא ציר מרכזי בתפיסת עולמו של השפת אמת. באופן מרתק, העקרונות המשורטטים בתורותיו ביחס לסולם הזמן משפיעים גם על הבנת מעמדו של עם ישראל ביחס לאומות העולם. בשיעור זה נסכם את השלבים השונים שראינו במהלך סדרת השיעורים, ונציג באופן שלם את התמונה הרחבה.

מבנה השבוע ותפקיד השבת

ראשית, הצגנו את חידושו של השפת אמת בנוגע למיקומה של השבת במסגרת ימי השבוע. השפת אמת הסביר שהשבת ממוקמת במרכז השבוע, ולא בתחילתו או בסופו. לפיכך, הימים רביעי, חמישי ושישי מכינים לקראת השבת. בימים אלו האדם בונה כלים לקראת קבלת השפע של השבת. לאחר השבת, בימים ראשון, שני ושלישי אנו נקראים למשוך את השפע שקיבלנו מהקב"ה אל תוך עולם המעשה.

מבנה השבוע ומשמעויותיו מובאים באופן המפורש ביותר בדברי השפת אמת לפרשת ויצא. השפת אמת מסביר שהפסוק המופיע בפרשה הוא משל למבנה השבוע: "וַיַּרְא וְהִנֵּה בְאֵר בַּשָּׂדֶה וְהִנֵּה שָׁם שְׁלֹשָׁה עֶדְרֵי צֹאן רֹבְצִים עָלֶיהָ כִּי מִן הַבְּאֵר הַהִוא יַשְׁקוּ הָעֲדָרִים".[1] על פיו דברי השפת אמת, הבאר מקבילה לשבת, עדרי הצאן הרובצים עליה הם שלושת הימים שלפני השבת, ועדרי הצאן השותים מהבאר הם משל לשלושת הימים שלאחר השבת. לאחר שעיינו בדברי השפת אמת בתורה זו, ראינו שהתפיסה של מבנה השבוע מופיעה ומובלעת באין ספור תורות אחרות. למעשה, מבנה זה הוא הבריח התיכון של כלל תורות השפת אמת ורעיונותיו.

בשלב השני, הרחבנו את המבט אל מהלך הכולל שתי שבתות. השפת אמת עסק במאמר חז"ל: "אלמלי משמרין ישראל שתי שבתות כהלכתן – מיד נגאלים".[2] השפת אמת ציטט בשם רבו תורה של רב שמעלקא, לפיה השבת הראשונה נותנת כוח לימים שאחריה, על מנת שהשבת השנייה תהיה שבת כראוי. השפת אמת פירש וביאר שהשבת הראשונה ניתנת בחסד מהקב"ה. אנחנו פועלים לתרגם את אור השבת אל עולם המעשה, ולמשוך את שפע השבת לימי החול. תהליך זה מאפשר לאדם להתכונן לקראת השבת השנייה, שבה האדם מביא לקב"ה מפרי מעשיו ("התערותא דלתתא"). בשבת השנייה מתקיים מפגש בין האדם שהתכונן לקראתה, ובין השפע החדש שמוענק על ידי הקב"ה.

לאורך השיעורים הראשונים התקשינו בהבנה כיצד השפת אמת קורא את פרק א' בספר בראשית, שבו השבת מופיעה לאחר ששת ימי הבריאה. להבנה מעמיקה הגענו בהמשך הסדרה, כאשר ראינו את דברי השפת אמת על היחס שבין עם ישראל ובין השבת. במוקד התורה של השפת אמת עומדים דברי המדרש, שלפיהם לכל ימי בראשית יש בן זוג – למעט השבת. כאשר השבת בבדידותה פונה לקב"ה בכאב, הוא משיב לה: "כנסת ישראל יהיה בן זוגך". השפת אמת מבאר שהבריאה היא תהליך מתמשך. פרק א' בספר בראשית מתאר לנו את השלב הראשון, בו הקב"ה השפיע לעולם שפע רב במעשה בראשית. עם זאת, הקב"ה עצר את תהליך ההשפעה בשבת הראשונה, מתוך הבנה שהעולם לא יכול לקבל בבת אחת את כל השפע (האור הגנוז). כוח הבחירה שניתן לאדם מאפשר לבני אדם להיות צדיקים או רשעים. הרשעים לא יכולים להיפגש עם האור הגנוז במלואו, שכן הוא יפגע בהם. עם זאת, הבחירה החופשית היא תשתית העולם ולא ניתן לוותר עליה.

לאור זאת, ימי הבריאה אינם ימי השבוע שלנו. אלו ימים גבוהים מאוד, שהקדושה בהם הייתה גדולה עד כדי כך שהעולם לא מסוגל היה לקבל אותה באופן גלוי. הכוח של ימי בראשית מוסתר על ידי לבושים – מלאכים שמתווכים את הקדושה. אומנם שלוחו של אדם כמותו, אך אף על פי כן השליח יוצר מרחק בין המשלח למקבל. מלאכים אלו הם בעצם עולם החול, עולם המלאכוֹת. השורש הלשוני של 'מלאכה' זהה לשורש של 'מלאך'. ימי החול והעבודה שהאדם נדרש לעשות בהם, נטועים במרחבים של חומר וחיצוניות. מרחבים אלו הם הכלים שעימם ניתן להגיע לפנימיות של ימי בראשית הגבוהים והנעלמים. בכל מעשה חומרי טמונה קדושה עצומה. העולם בנוי במעין מבנה כיאסטי, כך שככל שאנו פועלים במקומות נמוכים יותר – כך ההשפעה בעולם העליון היא בשורש גבוה יותר, "עומק רום תלוי בעומק תחת".[3]

יום אחד בשבוע לא עבר את תהליך ההסתרה בלבושים – יום השבת. היום השביעי במעשה בראשית הוא היום הנמוך ביותר מבחינת הקדושה שנתן בו הקב"ה, אולם רק יום זה לא קיבל תרגום. כלומר, אנחנו פוגשים את השבת כפי שניתנה במעשה בראשית. זו משמעות דברי המדרש לפיהם לשבת אין בין זוג. יום זה הוא היום היחיד שלא התלבש בחול. השפת אמת ביאר שהקב"ה השאיר את יום השבת ללא בן זוג כיוון שהשבת היא הפתח שדרכו הקב"ה ממשיך לברוא את העולם באופן מדורג. בכל שבוע הקב"ה נותן בשבת מעט מהאור הגנוז.[4] אור זה מתפשט מהשבת אל ימי השבוע ומשפיע עליהם. כך, למרות שקדושת ימי המעשה עומדת בהסתרה גדולה כדי להגן על העולם, השבת מזכירה את כור מחצבתם הגבוה ואת שורשם בימי הבריאה. בהמשך לכך, המילה "ויכולו" מתפרשת במדרש כ"נעשו כלים". כלומר, על ידי השבת העולם הפך להיות כלי שיכול להמשיך את תהליך הבריאה באופן מבוקר ומדורג. השבת, שהייתה היום הנמוך ביותר במעשה בראשית, היא היום הגבוה ביותר בעולמנו.

השבת ועם ישראל

השפת אמת מתאר את המיקום של השבת במסגרת ימי השבוע ואת תפקידה ביחס לימי החול. עם זאת, דברי המדרש מהווים גם בסיס לתפיסת השפת אמת בנוגע לתפקיד של עם ישראל ביחס לאומות העולם. למרות שהשבת בקדושה נמוכה יותר מששת ימי הבריאה, היא במצוקה מכך שאין לה לבוש המסתיר את קדושתה. כלומר, גם קדושת השבת זקוקה לתיווך. הקב"ה בורא לשבת לבוש כדי שהאור שלה לא ייפגע מהרשעים בעולם, וכדי שגם היא תוכל להמשיך להזין את העולם מבלי לפגוע בו. הלבוש של השבת הוא עם ישראל. בכך מצטיירים קווי המתאר של תפקידו של עם ישראל אל מול שאר העולם.

הקב"ה נתן לישראל במצרים את השבת הראשונה, שבת הגדול, שבה הם לקחו את קרבן הפסח. לקראת השבת השנייה במרה, העם נדרש להכין לשבת על ידי איסוף המן הכפול. בנקודה זו התחיל למעשה תהליך של שתי שבתות: שבת ראשונה שבה יש השפעה מוחלטת מצד הקב"ה, ומשם והלאה מתקיים בשבת מפגש משותף של הכנה מצד ישראל וקבלת שפע מאת הקב"ה. עם ישראל ביציאת מצרים הפך להיות הלבוש של השבת. תפקידו להתכונן לקראת השבת, ולהרחיב במשך השבוע את הכלים לקבלת הקדושה החדשה שתתקבל בשבת. קדושה ושפע אלו ממשיכים את בריאת העולם ומשרים את האור הגנוז בעולמנו. לאחר השבת, עם ישראל נדרש להמשיך את האור והשפע לעולם – להזין את ימי המעשה ואת אומות העולם באור שקיבלנו מהשבת באופן שמור ומבוקר.

מעגל השנה

התהליך של הבריאה המתמשכת קורה בכל שבת, אבל הולך ומתרחב ככל שמסתכלים על המהלך הכולל של השנה. כשם שימי השבוע מורכבים משבע פעימות, כך גם במהלך השנה ניתן לזהות שבע פעימות במסגרות זמן רחבות יותר. חמישים שבתות השנה מקבילות לתהליך של ספירת העומר (שבעה שבועות ויום טוב בסופם), ומקבילות גם לשבע השמיטות שבסופן שנת היובל. כלומר, בכל שנה אנחנו עוברים תהליך של יניקה והתקדמות, כאשר השבתות הן מסלול שבו העולם כולו הולך ונברא, ומקבל את האור הגנוז בפעימות.

במקביל לתהליך של השבת מתרחש תהליך נוסף במסגרת הימים הטובים. תנועה זו חודשה על ידי האבות. הקדושה של הימים הטובים היא עבודה אקטיבית של הכנסת הקדושה למציאות. החידוש בתנועה זו הודגש בתורות השפת אמת על ידי השוואה בין נח לאברהם. נח מקביל לשבת המקורית,  שבה יש קבלה פסיבית של קדושה מהקב"ה. אברהם לעומת זאת הוא בבחינת "מהלך בצדקו מאליו".[5] אברהם חידש את הקדושה של הימים הטובים. זוהי קדושה בעוצמה נמוכה יותר מקדושת השבת כיוון שמקורה אנושי, אבל זהו גם סוד כוחה: היא מצליחה לתקן מקומות נמוכים יותר, וממילא להשפיע בשורשים גבוהים יותר. יום טוב הוא במהותו יכולת לקחת את אחד מימי המעשה ששורשם גבוה מהשבת – ולקדש אותו. שלושת הרגלים, ראש השנה ויום כיפור הם שבעה ימים טובים, כאשר כל אחד מהם הוא תיקון של אחד מימי בראשית העליונים.

משלושת הרגלים נובעים גם חגים מדרבנן היונקים מהם, ומאופיינים על ידי קדושה פחותה אף יותר. עם זאת, כפי שראינו ביחס לימים הטובים, הקדושה הפחותה מצליחה להשפיע באופן רחב יותר, ולתקן במקומות האפלים ביותר. חנוכה הוא המשך הקדושה של סוכות, ופורים הוא המשך הקדושה של שבועות. פסח, כפי שראינו, עוד מחכה לחג מדרבנן שימשיך אותו. הצענו שיום העצמאות יכול להיות החג הממשיך של פסח, אולם הדבר דורש עוד בירור.

עם ישראל ואומות העולם

אם כן, התפקיד של עם ישראל ביחס לאומות העולם הוא של "ממלכת כהנים וגוי קדוש". הכוהנים הם שלוחים של הקב"ה מחד גיסא ושלוחי עם ישראל מאידך גיסא. הם מתווכים את הקשר שבין הקב"ה לעם ישראל באופן מוגן, כדי שלא יפרוץ ה' בם. בדומה לכך, עם ישראל אמור להיות המתווך בין אומות העולם לקב"ה. תפקידו לאפשר לעולם לקבל את השפע האלוקי מבלי להיפגע. מהותו של עם ישראל היא היותו לבוש לשבת.

עם ישראל חידש את היכולת לגלות בתוך ימי החול את הקדושה הגלומה בהם, כפי שבא לידי ביטוי בחגי התורה שנקבעים על ידי קידוש החודש – ולפיכך מסורים לעם ישראל. החגים מדרבנן הם המשכה רחוקה אף יותר של הקדושה. מטרתם היא לקרב את כל הבריאה לקב"ה מבלי לפגוע בכוח הבחירה, ולהצליח להאיר גם את המקומות האפלים באופן מבוקר. תפקיד זה מחדד את עוצמת השבת, שבבסיסה שני מוקדים: הכנה לקראת השבת, ועבודה לאחר השבת כדי להאיר את ימי החול.

למרבה הצער, תודעת המשכת השפע שלנו חלשה יחסית, בעוד אצל השפת אמת זו תודעה מכוננת. למעשה, כתיבת הספר התקיימה בתהליך תודעתי דומה, שכן תורות השפת אמת שניתנו בשבת נכתבו על ידו ביום ראשון. בדומה לכך, גם התודעה שעם ישראל למעשה משרת את העולם כולו על ידי קדושת השבת היא תודעה חלשה בעולם שלנו. תורתו של השפת אמת חידדה שהייעוד של עם ישראל הוא שליחות למען הגויים, ותיווך בינם ובין הקב"ה.

בסיום הסדרה ראינו שהעמדה של עם ישראל כמתווך לאומות העולם נדרשת להיות נסתרת. כשעם ישראל יצא ממצרים קדושתם ומעמדם הוסתרו על ידי ענני הכבוד. במות אהרון הסתלקו ענני הכבוד, והובלט מעמדם של עם ישראל כעם נבחר. בלק קִטרג על בחירה זו באומרו שעם ישראל "מכסה את עין הארץ"; כלומר, מסתיר את הקדושה. זהו תיאור מדויק, שכן עם ישראל אכן מסתיר אותה, אולם ההסתרה נועדה להגן על העולם. מטרת ההסתרה היא דווקא לאפשר את הענקת השפע. עם זאת, אומות העולם, ובלק כנציגם, כואבים את המצב ומערערים עליו. ערעור זה הסתיים בפגיעה גדולה הן בישראל והן במואב.

נמצאנו למדים שלמרות שעם ישראל צריך לתפקד כמתווך, תפקיד זה צריך להיות סמוי. כלומר, יש להסתיר את ההסתרה, ולכסות בענני כבוד את העובדה שעם ישראל מכסה את עין הארץ. אכן, דווקא חג הסוכות – החג של ענני הכבוד – מאפשר לאומות העולם להתקרב לקודש על ידי קורבן הפרים.

הביטוי "ההסתרה של ההסתרה", שלא הופיע בשפת אמת, עלה מתוך הלימוד שלנו. ביטוי זה בדרך כלל מסמן את הריחוק הגדול ביותר שלנו מהקב"ה, אך בדברינו מתואר ככלי להשפיע שפע אלוקי במציאות מבלי לפגוע בה.

מעין עולם הזה

לסיום, אחת התורות הנסתרות ביותר בשפת אמת שבהן עסקנו מכילה קריאה חדשה של המילים "זיכרון למעשה בראשית". כפי שראינו הפירוש המרכזי בשפת אמת הוא שהשבת מזכירה לימי השבוע את שורשם העליון על ידי השפעה תמידית של האור הגנוז. אולם בתורה אחת מיוחדת מציע השפת אמת ש"זיכרון למעשה בראשית" הוא תיאור של השבת לעתיד לבוא. מקובל לומר שבעולם הזה השבת היא מעין עולם הבא, ומזכירה לבני העולם הזה את העולם הבא. כך, כשם שבעולם הבא אין חומר וממילא אין כלל מלאכה, כך אנחנו בשבת בבחינת "מעין עולם הבא", וחיים ללא חומר. השפת אמת מחדש שהתהליך ההפוך מתקיים גם בעולם הבא: בעולם הבא יתבטל החול לגמרי ולא תהיה גשמיות כלל, ושם תפקיד השבת יהיה להזכיר את עולם החול, את מעשה בראשית. השבת של עולם הבא תהיה "מעין עולם הזה". דברי השפת אמת סתומים, ולא בכדי הם נסתרים בתוך תורותיו של השפת אמת עצמו. עם זאת, מתוך דברים אלו אנו רואים שהשבת היא כלי מחבר. לשבת אין כלום מעצמה, וכל תפקידה הוא לשרת את העולמות – העולם הזה והעולם הבא.

***

בסיום הסדרה אודה בכל לב לקב"ה שזיכני לשמוע, ללמוד, ללמד ולכתוב את הדברים. בעזרת ה' שנזכה לקיים ברצון, בלב ובגוף את מצוות השבת. תודה לישיבת הר עציון על האכסניה, לרב ראובן ציגלר על העידוד ולאורי שטרן על העריכה. תודתי שלוחה גם לכם, הקוראות והקוראים, ולתלמידותיי בשש השנים האחרונות בישיבת דרישה, שבזכותן התחלתי לראות את התבניות, את החזרות ואת הבריח התיכון בתורתו של השפת אמת.

[עריכה: אורי שטרן]
 

[1] בראשית כט, ב.

[2] מסכת שבת קיח ע"ב.

[3] שפת אמת בראשית תרל"ו.

[4] לא התעכבנו ארוכות על נקודה זו במהלך הסדרה. ניתן לראות את דברי השפת אמת בנושא בתורה לפרשת תצווה תרמ"ב:

"ואתה תצוה ויקחו אליך. דכתיב נר מצוה ותורה אור. דאיתא אור שברא הקדוש ברוך הוא היה מאיר מסוף העולם כו' וגנזו לצדיקים. ואיתא בזוה"ק פרשת תרומה כי בכל יום יש נקודה מאור הנ"ל בעולם. ועל זה כתיב בטובו מחדש בכל יום מעשה בראשית. כי זה האור שנאמר עליו כי טוב. והוא התורה שנקראת לקח טוב. ובשעת קבלת התורה הי' נגלה אור הזה. ואחר החטא חזר ונגנז. ונשאר אצל מרע"ה כמ"ש חז"ל וכולן זכה משה ונטלן. לכן העצה ע"י המצות הם כלים שיוכל להתגלות ניצוצות מאור הנ"ל בעולם. וז"ש ויקחו אליך כמ"ש בגמ' קח לך כביכול משלך אני רוצה יותר. כי למרע"ה הי' נגלה עצם האור. ובבנ"י בא על ידי המצות. להעלות נר תמיד הוא הנקודה שמחדש בכל יום תמיד ממנה מעשה בראשית. לכן זה הי' עדות שהשכינה שורה בישראל. שע"י המצות שלהם מתגלה האור בעולם כנ"ל. אך צריך להיות מכוון המצות כדי לעורר על ידי זה אור התורה. שהנר הוא רק כלי והכנה לקבל האור. כענין ויקחו אליך. וכן ביטול הימי מעשה להשבת שהוא התגלות אור תורה כמ"ש בשבת יעשה כולו תורה".

[5] רש"י בראשית ו, ט.