פסח מדרבנן – יצירת החג הבא?

מבוא

סיימנו את שיעורנו האחרון במספר תורות המחברות בין החגים מדרבנן לשלושת הרגלים. בתורות אלו נשמעה נימה כפולה: מחד גיסא, השפת אמת מתייחס לחגים מדרבנן כימים שקיבלנו בשל המדרגה הנמוכה שאנו שרויים בה. מאידך גיסא, השפת אמת מדגיש את העוצמה המיוחדת הטמונה ביצירת קדושה במקומות נמוכים וחשוכים. עקרונות אלו מהווים הקדמה נפלאה לעיסוק בתורה מיוחדת של השפת אמת. תורה זו זכתה לפרסום בשנים האחרונות בבמות שונות,^[1] וידועה בציבור הדתי־לאומי כ"תורתו של השפת אמת ליום העצמאות". כפי שנראה, תורה זו משלימה את המהלך הכללי העוסק ביחס שבין החגים מדאורייתא לחגים מדרבנן:^[2]

חנוכה ופורים הם הארות מרגלים. רק הג' רגלים המפורשים בתורה הם תורה שבכתב. ויש נגד זה ג"כ רגלים מתורה שבע"פ. והם אורות המקבלים כדמיון אור הלבנה שהיא מאור החמה כידוע. כן ע"י כוחן של בנ"י בקבלתם היו"ט כראוי. נשאר מכל יום טוב רשימה בכנס"י. ובכח זה הוציאה כנגדן רגלים אחרים. וחנוכה הארה מחג הסוכות. ופורים מחג השבועות. ומחג הפסח מקוים אנו להיות עוד כמ"ש כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות. ובמ"א פרשנו רמז בפ' אסרו חג בעבותים עד קרנות המזבח שהם בחי' חנוכה ופורים. שהקרנות אינם גוף המזבח רק הארות המתפשטים והם בחי' חנוכה ופורים. והבן.

השפת אמת מסביר שכל אחד מהחגים מדרבנן ממשיך אור של רגל אחר. חנוכה מאיר מסוכות, פורים מאיר משבועות – וממילא חג הפסח ניצב בחסרונו, ומחכה להשלמה של חג חדש מדרבנן. גם חג זה יכלול איסור מלאכה חלקי, ותכניו יהדהדו את הרעיונות של חג הפסח. רבנים, דרשנים וכותבים שונים חיברו את תורה זו לדברי הטור:^[3]

סימן לקביעת המועדים; א"ת ב"ש, ג"ר ד"ק, ה"ץ ו"ף, פירוש: ביום ראשון של פסח יהיה לעולם ט"ב וסימן: על מצות ומרורים יאכלוהו (במדבר ט, יא). ביום ב' בו שבועות, וביום ג' בו ר"ה, ביום ד' בו קריאת התורה שהוא שמחת תורה, ביום ה' בו צום כיפור, ביום ו' בו פורים שעבר.

כל אחד משבעת ימי הפסח הוא סימן לזמנו של מועד בלוח השנה. הטור מתייחס לסימנים של ששת הימים הראשונים, אך ליום השביעי חסר מועד מקביל. דרשה ציונית מקובלת מסבירה ששביעי של פסח חל ביום בו חל ה' באייר, כך שיום העצמאות מהווה השלמה למערכת סימני הא"ת ב"ש של הטור: ז' – עצמאות.

על אף דרשות אלו, מערכת התכנים הדתית של יום העצמאות עוד רחוקה מכוחם האדיר של חנוכה ופורים, שהושרשו בעם ועוצבו על ידי הלכות ומצוות ייחודיות. יום העצמאות במתכונתו הנוכחית הוא חג צעיר הנעדר תוכן תורני. אין בו מצוות כלל, אלא רק קווי מתאר עדינים של מנהגים. אנו נמצאים לקראת הרבעון הרביעי של מדינת ישראל, ולפנינו ניצבים אתגרים גדולים – חיצוניים ופנימיים. חיוורונו הרוחני של יום העצמאות בולט, ונראה שעדיין לא הצלחנו להכניס את אורו של פסח, ושל שביעי של פסח, לחג זה.

בשיעור הקרוב נעמיק יותר בתורה של השפת אמת שהצגנו. נפנה לבחון כיצד נוצר חג מדרבנן, מהם האתגרים והקשיים הנלווים לתהליך הכנסת הקדושה לתוך המציאות. עיון זה ישלים את המהלך הכללי שלנו בתורת השפת אמת, החותר להבין כיצד מקדשים את החול. מהלך זה עשוי לסייע בעיצוב יום העצמאות כיום הממשיך את אורו של חג הפסח.

פסח מדרבנן – קווים לדמותו

לאורך תורות רבות העוסקות בסולם הזמן, השפת אמת מתאר תהליך של התבטלות לקודש, ולאחריו פעולה בחול. תהליך זה בא לידי ביטוי במהלך הבסיסי של השפת אמת, שמרחיב את המבט על עולם הקדושה כך שיכלול שתי שבתות. השבת הראשונה כוללת קבלת קדושה מאת הקב"ה, והשבת השנייה נוצרת על ידי פעולה אנושית החוברת למעשיו של הקב"ה. הפעולה האנושית של האבות כוננה את שלושת הרגלים, והחגים מדרבנן מתכתבים עם תנועה זו. מהלך זה מקביל לתהליך של שאיפה ונשיפה. נראה שהתיאור נכון גם ל"תורה של יום העצמאות":^[4]

חנוכה ופורים הם הארות מרגלים. רק הג' רגלים המפורשים בתורה הם תורה שבכתב. ויש נגד זה ג"כ רגלים מתורה שבע"פ. והם אורות המקבלים כדמיון אור הלבנה שהיא מאור החמה כידוע. כן ע"י כוחן של בנ"י בקבלתם היו"ט כראוי. נשאר מכל יום טוב רשימה בכנס"י. ובכח זה הוציאה כנגדן רגלים אחרים.

על פי תורה זו, השלב הראשון בתהליך הוא קבלה עמוקה של החג מדאורייתא. במקרה שלנו מדובר בחג הפסח, או בשביעי של פסח. ככל שנפנים את תודעת החג, כך תיוותר בנו "רשימה" שתאפשר לנו ליצור חג חדש. החג מדרבנן הוא השתקפות של החג מדאורייתא, כפי שהלבנה מאירה מכוח אור החמה. בתורות אחרות שלמדנו ראינו שקיים גם תהליך הפוך, שמצביע על התרומה של החג מדרבנן לחג מדאורייתא. תרומה זו באה לידי ביטוי בשני אופנים:

א. חג הפסח בימינו הוא חג פגום. אין לנו יכולת לקיים אותו במלואו בשל חורבן בית המקדש. החג מדרבנן ש"יוולד" ממנו יעניק לנו תוספת קדושה, וכך נוכל להשלים את החסר במציאותנו השבורה.^[5]

ב. חלק מעם ישראל מתקשה לקיים כעם את הלכות הפסח במלואן.^[6] החג מדרבנן אמור לאפשר התעלות גם למי שמרוחק מבחינה רוחנית.

אם אכן יום העצמאות מסוגל למהלך כזה, עלינו להתאמץ בעיצוב מהותו כמעין לווין של חג הפסח בכלל, וכהשתקפות של שביעי של פסח בפרט. נראה שעלינו לנסח את תורות יום העצמאות באופן חדש. כשם שחג החנוכה וחג הפורים עוצבו לאור החגים מהתורה, כך גם עלינו להעמיק בכתיבת תורה חדשה ליום העצמאות. אנו נדרשים לזקק את רעיונותיו, ולדייק את חיבורו ליציאת מצרים ולקריעת ים סוף.

על אף שיום העצמאות במתכונתו הנוכחית והצעירה דל מבחינה רוחנית, חשוב לזכור שחנוכה ופורים עברו עיצוב וזיקוק לאורך דורות רבים עד שזכו לעוצמתם הרוחנית הנוכחית. בדורנו, אנו נזקקים להבין לעומק את התהליך של יצירת קודש בחול ואת האתגרים הנלווים, ובע"ה נזכה להצלחה בתהליך.

הקושי ביצירת חג – צנעה, פרהסיה והלוחות השבורים

החגים מתייחסים לניסי הצלה וגאולה שאירעו לעם ישראל. אב לכולם הוא חג הפסח, בו כל אדם צריך לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים. האתגר בחגים הוא הנחלת זיכרון חי לאירוע רחוק. מי שחווה את הגאולה על בשרו מרגיש שהחג חיוור ביחס למציאות הממשית, ורחוק ממנה כרחוק מזרח ממערב. בנוגע להקמת מדינת ישראל, אנו נמצאים בדור התפר. רבים מבני עמנו ששרדו את השואה וחזו בהקמת המדינה הולכים לעולמם. נראה שבשנת המאה למדינה כבר לא יהיו בינינו מי שחוו על בשרם את גאולת דורנו. הדור "שלא ידע את יוסף" זקוק לכלים שיאפשרו לו לעצב זיכרון חי המבוסס על מסורת, ללא חוויה אישית. במילים אחרות, אנחנו נזקקים להמרה של חוויות אישיות קונקרטיות למהלך שכולל מסירת מסורת קיומית. חלקים ממאפייניה המובהקים של המרה זו הם המעברים מפרט לכלל ומצנעה לפרהסיה. הסיפור האישי הופך לסיפור כללי. זהו אינו תהליך פשוט. נעיין בתורה של השפת אמת העוסקת בסכנת המעבר מצנעה לפרהסיה. תורה זו נכתבה בהקשר של קבלת הלוחות השניים, על רקע שבירת הראשונים. התורה פותחת בציטוט מדרש המובא ברש"י על התורה. המדרש עוסק בהבדל בין הלוחות הראשונים לשניים, והוא מסביר מדוע הלוחות הראשונים נשברו, בעוד הלוחות השניים שרדו:^[7]

הלוחות ראשונות על שנתנו בפומבי לפיכך שלטה בהם עין הרע ונשתברו וכאן א"ל הקדוש ברוך הוא אין לך יפה מן הצניעות שנאמר (מיכה ו) ומה ה' דורש ממך כי אם עשה משפט ואהבת חסד והצנע לכת.

לפי המדרש, מתן הלוחות בפרהסיה סיכן את שלמותם. השפת אמת פותח בשאלה על מדרש זה:^[8]

ברש"י אין לך יפה מן הצניעות. וקשה למה לא נתן גם הראשונות בצינעא.

אם אכן התורה צריכה להינתן בצנעה, מדוע לא נתן הקב"ה כך גם את הלוחות הראשונים? השפת אמת משיב:

אבל בוודאי שניהם צריכין שבוודאי בראשונות היו בני ישראל בחי' צדיקים גמורים. והיו מוכנים להטות כל הברואים אליו ית'. ולפרסם כבוד מלכותו ית' בעולם בפרהסיא. כאשר כך הי' רצון אבינו אברהם בתחלה. אכן כאשר עמלק הרשע ימ"ש הטיל שאור בעיסה ועיכב הטובה מכל האומות אשר נדחו על ידו. כמ"ש ראשית גוים עמלק כו'. וכמ"ש במ"א. ונפלו גם בנ"י מהתלהבות הראשון עד שגרם שבאו אח"כ לכלל חטא העגל. לכן הי' אח"כ העצה בבחי' הצניעות.

הצורך בצניעות נובע מכך שעם ישראל יורדים במדרגתם. במצב של צדיקות גמורה והתלהבות אדירה יכולה להיות קדושה בפרהסיה, אך אחרי ירידה זקוקים לדרך הצנעה. עם זאת, הפרהסיה משרתת גם את הצנעה:

ומ"מ גם זה אמת כי לולי התלהבות הקודם בפירסום לא הי' אח"כ יכולת לילך בדרך צניעות. רק ע"י שכבר הקדימו בקולי קולות נתקיים אח"כ הצניעות. וזה לימוד לדורות כי בתחילה צריך להיות בהתלהבות עצום. ואם כי לא יהי' נשאר זאת ההתלהבות דבר של קיימא. עכ"ז הוא העצה גם לימי הירידה אח"כ. והאמת כי מקודם היו בנ"י למעלה מהטבע ממש כמלאכי השרת. וכמו לעתיד לבוא שיהי' עבודת הבורא ית' בפרהסיא. רק בעוה"ז צריך להיות בהסתר.

על פי השפת אמת, ההתלהבות המקורית מזינה את הכוח להתמיד בתורה גם לאחר הירידה בדרגה. תורה זו נראית כניסוח נוסף של היחס בין החגים מדאורייתא לחגים מדרבנן: החגים מדאורייתא ניתנו לעם ישראל בפרהסיה, בתקופה של קדושה גדולה ועצומה. לעומת זאת, החגים מדרבנן הם פעולה בגלות. לפיכך, עיצוב החגים מדרבנן צריך להתנהל בצנעה. עם ישראל נדרש למצוא קיום הלכתי ורוחני עדין יותר. החגים מדרבנן הם הדהוד נסתר של החגים מדאורייתא, וממילא אופיים שונה. בדומה לכך, בבואנו לעצב את החג מדרבנן השייך לחג הפסח, עלינו לנסח מצוות שאופיין צנוע יותר. השפת אמת ממשיך את דבריו:

ובוודאי הרצון צריך להיות בעין טובה להשתוקק לפרסום כבוד שמו ית'. אבל כאשר רואין רוב הסתרות וכחות הסט"א השולטים בעלמא דשיקרא. צריכין בע"כ להתנהג בהסתר ובצניעות כנ"ל. ואמרנו לשון זה אין יפה מן הצניעות הוא כלשון משנה יפה שעה אחת בתשובה ומעש"ט בעוה"ז מכל חיי עוה"ב. שאם בלי ספק גדלה קדושת עוה"ב ביתר שאת אך יש חן לפניו ית' בעבודת האדם בעוה"ז יותר. וכמו כן הצניעות הוטב בעיני הבורא ית' אם כי היא למטה ממדריגות לוחות ראשונות. והוא כיתרון הבעל תשובה על צדיק גמור.

כל דור מחויב להתנהג לפי מדרגתו. השפת אמת מדגיש שתנועה זו היא הצניעות, שיפה בעיני הקב"ה יותר מכל דבר. בדורנו אנו נדרשים להפנים את מקומנו האמיתי, ובתוך מקום זה – ומתוכו – לעצב את אופי יום הקדושה שלנו. קדושה זו תהיה חלקית, ובהתאם לכך תכלול איסור מלאכה חלקי ביותר, אולם היא תתאים למצב הנוכחי של עם ישראל לפני הקב"ה. מהלך הצניעות המשלב הפנמה של מקומנו ופעולה מתוך מקום זה, הוא למעשה עמדתו של עם ישראל בזמנים המתוקנים ביותר. כך מסיים השפת אמת את התורה החשובה:

והנה כדברים האלה הבינו בנ"י גם בראשית הענין ואמרו דבר אתה עמנו כו' פן נמות. ולא הוטב בעיני מרע"ה לאשר הוא ע"ה לא הי' לו נגיעה בזה החטא. אבל בנ"י לב יודע מרת נפשו. והסכים הקדוש ברוך הוא לדבריהם כמ"ש במ"א מזה.

בקבלת התורה, עם ישראל היה בעמדה שונה ממשה רבינו. היושר הפנימי של עם ישראל בהבנת מקומם הוביל אותם לבקש שמשה יתווך בינם ובין הקב"ה. הקב"ה קיבל את הבקשה בשל האמת שבה. צניעות זו אפשרה את קבלת התורה על אף שבני ישראל ירדו ממדרגתם הראשונה לאחר מלחמת עמלק.

מבט על הקיים ועל אפשרויות נוספות בעיצוב יום העצמאות

לקראת סיום ננסה לנתח בקצרה חלק מהמאפיינים של יום העצמאות הנוכחי, ונבחן האם וכיצד ניתן לחבר אותו לחג הפסח.

1. ראשית, נתבונן בקשר שבין יום העצמאות לבין יום השואה ויום הזיכרון, ולטקסים הנהוגים בהם. יום השואה ויום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ופעולות האיבה מחוברים באופן עמוק ליום העצמאות. במובנים רבים, היכולת לחגוג את יום העצמאות נובעת מהבנת הרקע להקמת מדינת ישראל, וההפנמה שקיומה אינו מובן מאליו. כוחם של ימים אלו גדול במיוחד, ואף ניתן לחוש שהם עוצמתיים יותר מיום העצמאות. השכול וזוועות השואה מהווים חלק מרכזי בזהות של יהודים רבים בארץ ובעולם. ימים אלו מקבילים באופן נרחב לסיפור יציאת מצרים, הפותח בעינוי של עם ישראל על ידי המצרים. עם זאת, בפסח החגיגיות ושמחת החג משמעותיות יותר מתחושות העצב והפחד הנלוות לתיאור העינוי במצרים. בדומה, עלינו לשים לב כיצד יום השואה ויום הזיכרון מזינים את יום העצמאות, ולא מאפילים עליו.

2. בשנה האחרונה נוספו לדגל ישראל משמעויות נוספות. ביום העצמאות הקרוב נראה לראשונה את השפעת אירועי השנה האחרונה על מקומו של הדגל ביום העצמאות. הדגל מהווה חיבור משמעותי ליציאת מצרים, ובפרט לשביעי של פסח. הוא מסמל את חציית ים סוף, שהתרחשה בשביעי של פסח: שני הפסים הכחולים מקבילים לחומת המים "מימינם ומשמאלם", ועם ישראל עובר בחרבה. העוצמה של הדגל יכולה להיות בסיס לתורות שתיכתבנה, ולהעמקה בתודעת החצייה המשותפת של מחסום בלתי עביר. ייתכן שבזכות החיבור המחודש לדגל יידרשו דרשות ברוח זו, שיחברו בין שביעי של פסח ובין יום העצמאות.

3. כידוע, ישנה מחלוקת לגבי אמירת הלל בליל יום העצמאות. הלל זה קשור בעוצמה להלל הנאמר בליל הסדר. בדומה לחשיבה על דגל ישראל, נראה שגם בנושא זה ניתן להעמיק בפן הרוחני לצד הדיון ההלכתי. המשמעות של ההלל החריג הנאמר בליל הסדר, והסמליות של החיבור בין הימים, יכולות להוות בסיס לתורות שיעסקו ביום העצמאות כהדהוד של חג הפסח.

4. "זבח משפחה" ביום העצמאות: התרבות הישראלית לצאת לפיקניקים משפחתיים בטבע ביום העצמאות, מתחברת גם היא לחבורות המתאספות בירושלים לאכילת הפסח. החגיגה של העם מתקיימת במסגרת יחידות קטנות יותר – חבורות המתכנסות סביב גרעין משפחתי. הבנת מבנה החגיגה יכולה להיות פן משמעותי בעיצוב אופיו של יום העצמאות.

5. אחד המאפיינים המהותיים של שביעי של פסח הוא שירת הים. גם בליל הסדר, להלל בסעודה יש אופי של שירה. השירה ביום העצמאות באה לידי ביטוי ראשוני בטקסים לאומיים. מרכיב זה של שירה והודאה על כל הטוב שגמלנו הקב"ה דורש חידוד וליבון, וניתן להכניסו לתוך המסגרת המשפחתית והאישית.

לסיכום חלק זה, נראה שישנו דמיון מרתק בין העיצוב של יום העצמאות ובין התכנים והמאפיינים של חג הפסח. דרשות רוחנית על קשרים אלו יוכלו אולי לסייע לתודעת קדושת החול שיום זה צופן בחובו. אם נזכה, תודעה זו תתקבל על כלל עם ישראל בעוצמה גדולה, בדומה לחנוכה ולפורים.

אסיף

בשיעור זה השלמנו את מסענו בסולם הזמן על פי השפת אמת. עברנו מהשבת לשלושת הרגלים, ומשם המשכנו לשני החגים מדרבנן. סיימנו בקריאתו של השפת אמת לכינון חג מדרבנן שישלים את התפשטות הקודש במקומות האפלים. ייתכן שהשלמת המהלך מונחת לפתחנו – הדור שראה את נס התחייה והחזרה לארץ. אולי מוטל עלינו לעצב פן רוחני ליום העצמאות, אשר כולל קדושה חלקית ומשמש כלוויין מדרבנן של חג הפסח. בשיעור זה ניסינו להעמיק יותר בתנועה הנפשית ולהציע כיוון אפשרי לעבודה הנדרשת לצורך כינון אמיתי של קדושה חדשה בחול. אני מקווה שמחשבותיי יהיו לרצון, ושנזכה להיות חלק מתהליך היסטורי של המשכת הקדושה.

בשיעורים הבאים, שיסיימו את הסידרה, נפנה לעיין בהשתקפות מרתקת של תורות סולם הזמן. השפת אמת מנסח באופן ייחודי את היחס בין ישראל לעמים. על פי תורותיו עם ישראל מקביל לשבת, בעוד שאר העמים נמשלים לימי החול. כפי שראינו, תפקיד השבת הוא הכנסה של קדושה לחול. ממילא, נראה שהיחס בין ישראל לעמים על פי השפת אמת הוא יחס של פעולה וקשר הדדי, שנועדו להשכין את שכינתו של הקב"ה בעולם כולו. המהלכים שחידדנו והצגנו בתפיסת סולם הזמן של השפת אמת יסייעו לנו להבין את דרכו בנושא זה.

[עריכה: אורי שטרן] 
 

[1] ניתן למצוא דרשות ורעיונות למכביר בנושא בחיפוש ברשת: "שפת אמת ליום העצמאות".

[2] שפת אמת לחנוכה תרמ"א.

[3] שולחן ערוך אורח חיים תכח, ג.

[4] שפת אמת לחנוכה תרמ"א.

[5] שפת אמת לחנוכה תרמ"ד. עיינו עוד בנושא בשיעור הקודם.

[6] למרות שליל הסדר הוא לילה מרכזי ליהודים רבים בארץ ובעולם, פסח הוא אחד החגים המאתגרים ביותר מבחינה הלכתית.

[7] מדרש תנחומא פרשת כי תשא.

[8] שפת אמת פרשת כי תשא תרל"ט.