זכריה פרק ג | יהושע הכהן הגדול

פרק ג' הוא משפט שיהושע הכהן הגדול צריך לעבור בשמים. יהושע לובש בגדים צואים והשטן מקטרג עליו, אך הקב"ה גוער בשטן וקובע להחליף את בגדיו הצואים בבגדים נקיים. 

מפרשים ישנים וחדשים נחלקו מה מסמלים הבגדים הצואים, מה היה הקטרוג של השטן, ומה בכלל מסמלת הנבואה. היו שהסבירו שמדובר בחטא, וכאלו שפנו לכיוונים אחרים. האבן עזרא למשל מסביר שהבגדים הצואים כלל לא מסמלים חטא אלא את המצב הירוד של הכהונה באופן כללי. על פי נבואת חגי "וַאֲשֶׁר יַקְרִיבוּ שָׁם טָמֵא" (חגי ב, יד), ד"ר מיכאל קוכמן בעולם התנ"ך, מציע לומר גם יותר מכך: העם עובד במזבח גם לפני שהוקם הבית. זה טוב שהעם מקריב בלי בית במקום לדחות את עבודת הקרבנות עד לסיום הבניין, אבל המשמעות היא שבזמן הזה העבודה חסרה, ובפרט הכהנים עובדים בטומאה כאשר אין להם את הלשכות בשביל להיטהר. על פי הכיוונים האלו החלפת הבגדים היא הבטחה לגאולה ושיפור המצב. אפשר גם לפרש שהבגדים הצואים הם חטאים, והסרתם היא לא גאולה, אלא מחילה. רש"י מפרש שהבגדים הצואים משקפים חטא פרטי של יהושע הכהן הגדול –  בניו נשאו נשים לא ראויות (עיינו עזרא י, י"ח), והוא לא מחה בהם (והשוו גם לשמו"א ג, י"ד). הרב מדן (מצורף) מציע הסבר אחר: החטא הוא המתח בין יהושע הכהן הגדול, ההנהגה הדתית, לזרובבל הפחה, ההנהגה המדינית מזרע דוד. בפרק ו' מובטח שיהיה שלום בין השניים (פסוק י"ג), וזו ראיה ברורה שהיה סכסוך משמעותי. הסכסוך הזה הוא עניין שמוכר לנו מהמשך ימי בית שני – המתח שבין הכהונה לבין ההנהגה. הרב מדן מסביר שהנבואה שלנו, והנבואה בפרק הבא, פונות לשני המנהיגים ומבקשות מהם להכיר גם בצד השני. יהושע הכהן הגדול, בתור ההנהגה הרוחנית, צריך לתת מקום לזרע דוד שינהיג את עם ישראל הנהגה מדינית, ישגיח עליהם ויגן עליהם. בפרק הבא גם זרובבל יקבל את התוכחה שלו, אבל כל צד צריך לקבל את התוכחה כאילו האחדות תלויה רק בו, ורק הוא זה שיכול להשתנות. יהושע נדרש לתת מקום של כבוד לזרובבל ולהכיר בחשיבות ההנהגה שלו, ומתוך שיתוף הפעולה יצמח צמח דוד – המשיח. 

הנביא לא מזכיר מה היה הקטרוג של השטן. בשונה ממשפט אחר בתנ"ך בו השטן מקטרג – משפט איוב – שם הקב"ה מקשיב לדבריו, כאן הקב"ה גוער בו ומיד פונה להחליף את בגדיו של יהושע. זוהי גאולה של "אוד מוצל מאש" – הקב"ה בחר בירושלים, מרחם על עמו שסבל מספיק, ורוצה לגאול אותנו גם אם יש לכלוכים בדרך. הרצון של הקב"ה לגאול את העם לא פוטר את העם ואת יהושע עצמו מהצורך להשתפר, ובמהלך הנבואה זכריה מדגיש ליהושע "אִם בִּדְרָכַי תֵּלֵךְ וְאִם אֶת מִשְׁמַרְתִּי תִשְׁמֹר", אך המשפט לא שוויוני, ובסופו של יום השופט רוצה בטובתנו. מוזמנים לעיין בדבריו של הרב משה ליכטנשטיין מספרו "מבט אל ההפטרות" בהפטרה לחנוכה ובהעלותך, שם הרב מביא שיש שני מסלולים לגאולה – מסלול אחד בו אנחנו לא ראויים לגאולה, וזוכים מכוח רחמי ה', ומסלול אחד בו אנחנו נגאלים בזכות לאחר שאנחנו מתקנים את מעשינו.