זכריה י"ד | ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד

נזכיר מספר נקודות שנוגעות לנבואת הסיום של ספר זכריה: 

המלחמה על ירושלים: הפרק פותח בתיאור התאספות של כל הגויים לירושלים ובאמירה שיחולק שלל המלחמה. הקורא יכול לחשוב ששלל המלחמה יהיה השלל שנקבל מהגויים אחרי שה' יביס אותם. כמו בנבואת מיכה (ד, יא־יג) שם קיבוץ אויבי ירושלים היה חלק מהתוכנית של הקב"ה בשביל להכות בהם, או כמו במלחמת גוג ומגוג (יחזקאל ל"ח־ל"ט) שם גוג מובס בלי תיאור של החורבן. כאן את חלוקת השלל עושים דווקא הגויים שהצליחו בזממם: "וְאָסַפְתִּי אֶת כָּל הַגּוֹיִם אֶל יְרוּשָׁלִַם לַמִּלְחָמָה וְנִלְכְּדָה הָעִיר וְנָשַׁסּוּ הַבָּתִּים וְהַנָּשִׁים תשגלנה תִּשָּׁכַבְנָה וְיָצָא חֲצִי הָעִיר בַּגּוֹלָה וְיֶתֶר הָעָם לֹא יִכָּרֵת מִן הָעִיר". ההפתעה מעצימה את תחושת הכאב ממפלת ירושלים, ורק בשלב הזה, מתוך פורענות קשה, הקב"ה מתערב ומשנה את סדרי העולם. 

והיה ה' אחד ושמו אחד: הקב"ה מתגלה על הר הזיתים ומביא לרעידת אדמה ולחושך לא טבעי, שבסופם מים חיים יצאו מירושלים לכיוון ים המלח והים התיכון, בהמשך מתוארת גם המגיפה בה יכה את הגויים שעלו על ירושלים. המים החיים מוזכרים גם ביחזקאל מ"ז, אך ביחזקאל מתואר שהמים מגיעים רק לכיוון ים המלח, ומרפאים את הקללה שרובצת עליו מאז ימי סדום. אצלנו בזכריה מתואר שהמים מגיעים גם לים הקדמוני וגם לים האחרון — כל הכיוונים. התפשטות המים החיים היא חלק מהתגלות ה' הישירה שמובילה לחזון הגאולה הגדול מכל, אותו אנחנו מזכירים בתפילה כמה פעמים ביום: "וְהָיָה ה' לְמֶלֶךְ עַל כָּל הָאָרֶץ בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה ה' אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד". 

לא נדע איך יהיו עד שיהיו: הרמב"ם (מלכים ומלחמות יב, ב) כותב שאי אפשר לדעת באמת איך תיראה הגאולה עד שתתרחש. יתכן שרעידת האדמה והמעיין שיצאו מירושלים מתארים התרחשות ריאלית, יכול להיות שהם משל לשכינה או לתורה או אולי למשהו אחר לגמרי. אם נבואות נכתבו בתורה זה אומר שעלינו ללמוד מהן וצריך לנסות לחשוב על המסרים אותם עלינו לקחת גם מנבואות כאלו. 

ה' אחד ושמו אחד: גם בלי להיזדקק למושגים קבליים אפשר להבין ששמו של ה' הוא הדרך בה בני האנוש תופסים את הקב"ה. ההבטחה ששמו של ה' יהיה אחד היא שכולם יבינו שיש א–להים אחד, יבינו שהוא ה', ויאמינו בו. כאשר הנהגת ה' תיעשה לישירה כל כך והשכר והעונש יהיו ברורים, כל הגויים יהפכו גם הם לעובדי ה' ועם ישראל ישכון לבטח. 

חג הסוכות: בסיום הנבואה שוב עולים הגויים על ירושלים, אבל הפעם כדי לחגוג את חג הסוכות ולהשתחוות לה'. חג סוכות הוא החג האוניברסאלי, בו אנחנו חוגגים את הנהגת ה' את העולם, ומזכירים את הגשם והפרנסה. (בשונה מחג הפסח שם הנושא הוא כריתת הברית האישית בין הקב"ה לכנסת ישראל). במדרש, חז"ל הביאו שסכום מוספי החג שעולה למספר 70 הוא כנגד 70 אומות העולם, וגם כיום יש ביטויים לאוניברסאליות החג ובחג הסוכות מקיימים מצעד של אומות העולם בירושלים.

וְהָיָה כָּל־סִיר בִּירוּשָׁלִַם וּבִיהוּדָה קֹדֶש: בסיום הנבואה זכריה מדגיש שכל הסירים שיש בירושלים ישרתו את המקדש. זהו גם ביטוי לריבוי הקרבנות שיצריך את גיוס הסירים, אבל גם ביטוי לאחדות שתהיה בין הקודש לחול, כאשר כל עולם החול יגוייס בשביל לשרת את בית המקדש.