ירמיהו ח' | למה לא חוזרים בתשובה?

בשונה מסתם אדם, שנופל ומיד מנסה לקום, ירמיהו מתלונן על עם ישראל שלא מנסים אפילו להתרומם על הרגליים ולחזור בתשובה. תוך שימוש בלשון נופל על לשון מחזרה בתשובה , הוא מכנה את חטאי עם ישראל שובבות ומאשים שבמקום להיות שובבות חולפת (כמו הביטוי המודרני "משובת נעורים") השובבות של עם ישראל היא "משובת נצח".

ירמיהו מצביע על שתי סיבות מרכזיות לעקשנותם של בני ישראל להישאר בחטא.

הסיבה הראשונה היא חוסר תשומת הלב. אנשים רצים בשגרת החיים שלהם ולא עוצרים לחשבון נפש אם יש מה לתקן ומה לשפר: "אֵין אִישׁ נִחָם עַל רָעָתוֹ לֵאמֹר מֶה עָשִׂיתִי כֻּלֹּה שָׁב במרצותם בִּמְרוּצָתָם כְּסוּס שׁוֹטֵף בַּמִּלְחָמָה". את הסיבה הזו הדגיש מאוד הרמח"ל במידת הזהירות בספרו 'מסילת ישרים' (פרק ב'). הרמח"ל מדגיש כמה חשוב להאט את הקצב, לעצור, ולחשוב מה כדאי לעשות ומה פחות כדאי. כאשר לא עוצרים, וחיים במרוצה, אי אפשר לשנות ולתקן.

ירמיהו מדגיש יותר את הסיבה השניה: הם טועים אידיאולוגית. בני אותו הדור לא היו סתם עצלנים שלא חושבים על מעשיהם. הם חשבו על זה, ובכל זאת הגיעו למסקנה שהם בסדר. כנגד זה ירמיהו מזדעק "אֵיכָה תֹאמְרוּ חֲכָמִים אֲנַחְנוּ וְתוֹרַת ה' אִתָּנוּ". הזכרנו את הטעות שלהם אתמול – הם חושבים שהקב"ה כרת עם ירושלים ויהודה ברית נצח, ושלא משנה מה הם יעשו ה' יהיה בצד שלהם ושל בית מקדשו. זו טעות יסודית, אבל טעות דתית. ירמיהו מנסה להסביר להם שבית המקדש יחרב, שירושלים תיפול, ושהם צריכים לתקן – אבל העם חושב שירמיהו הוא הכופר שלא מאמין בה' ובכוחו, בברית עם ה', או בקדושת ירושלים. הנביא לא סתם מנסה לשכנע את העם לחזור בתשובה אלא יוצא נגד התפיסות הדתיות של העם, ונגד טעות כזו קשה הרבה יותר להתווכח.

[כנקודה למחשבה, נסו לדמיין נביא שמודיע שלימוד תורה ותפילות לא אמורים לעמוד במרכז של עבודת ה', אלא דווקא צמחונות ואקולוגיה. איך הייתם מגיבים?]