ירמיהו פרק ל"ז | ירמיהו וצדקיהו

הנבואה מדלגת הרבה שנים קדימה: מימי יהויקים ותחילת האיום הבבלי, עד סוף ימי צדקיהו כשהבבלים כבר מקיפים את העיר. בפסוקים מתומצתים הנבואה מזכירה שלושה אירועים חשובים שהתרחשו בזמן שחלף: 1. יהויכין הומלך תחת יהויקים. 2. צדקיהו הומלך תחת יהויכין בידי נבוכדנאצר, ובכך נרמז שיהויכין גלה. 3. צדקיהו מרד במלך בבל. 

הפרק מציג את דמותו של צדקיהו המלך, ואת היחסים שלו עם ירמיהו. גם המלך צדקיהו, כמו קודמיו לא שמע לדברי הנביא, אך באופן מפתיע, העובדה שהוא עצמו לא שומע לדברי ירמיהו, אינה מונעת ממנו לשלוח ולבקש מירמיהו להתפלל בעד העם. בתזמון מושלם, ועוד לפני שירמיהו מתחיל להתפלל – המצרים עולים למלחמה נגד בבל. בני יהודה ביקשו ממצרים לעזור, והנה האיום הבבלי יוסר. ירמיהו מדגיש שזו קריאה לא נכונה של המציאות. המצרים לא ישארו באיזור, המצור יחזור, והעיר תיחרב. בפרק ל"ד הסברנו שבני ירושלים ניצלו את ההפוגה במצור כדי לכבוש מחדש את העבדים ובכך גזרו על עצמם את הדין. 

לירמיהו היו שני סוגי נבואות. הנבואות הראשונות הן נבואות דתיות וחברתיות – קריאה לתקן את החטאים, לזנוח את העבודה זרה וליצור חברה שיש בה שוויון וצדק. אך החל מ"נקודת האל חזור" בשנה הרביעית למלך יהויקים, ירמיהו מוסיף גם נבואות "פוליטיות". ירמיהו קורא למלך יהודה ולעם להיכנע למלך בבל ולקבל את הדין של ה'. נבואה כזו היא דרך מצוינת לקנות לעצמך אויבים, ואכן ירמיהו סופג רדיפות קשות. השרים חושדים בו שהוא בוגד וגם בפרק שלנו חושדים שהוא מעוניין ללכת אל הבבלים ושמים את ירמיהו בכלא. 

במהלך שהותו בכלא התנ"ך מציג לנו עד כמה ירמיהו אנושי. למרות שהוא נביא גדול שלא מהסס להטיח במלך צדקיהו "בְּיַד מֶלֶךְ בָּבֶל תִּנָּתֵן", הוא עדיין מפחד וירא מהתנאים והתעללויות ב"בית יונתן הסופר" שכנראה היה כלא עם תנאים רעים במיוחד. הוא מציג גם נימוק הגיוני שמוכיח את אמיתת נבואותיו: "וְאַיֵּה נְבִיאֵיכֶם אֲשֶׁר נִבְּאוּ לָכֶם לֵאמֹר לֹא יָבֹא מֶלֶךְ בָּבֶל עֲלֵיכֶם וְעַל הָאָרֶץ הַזֹּאת", וגם מתחנן "וְעַתָּה שְׁמַע נָא אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ תִּפָּל נָא תְחִנָּתִי לְפָנֶיךָ וְאַל תְּשִׁבֵנִי בֵּית יְהוֹנָתָן הַסֹּפֵר וְלֹא אָמוּת שָׁם".

דמותו של צדקיהו מצטיירת בפרק כמלך חלש. למרות שמעוניין לשמוע את דבריו של ירמיהו, הוא צריך לדבר איתו בסתר: "וַיִּשְׁלַח הַמֶּלֶךְ צִדְקִיָּהוּ וַיִּקָּחֵהוּ וַיִּשְׁאָלֵהוּ הַמֶּלֶךְ בְּבֵיתוֹ בַּסֵּתֶר", ולמרות שמאמין באמיתת נבואותיו בכל זאת נותן לו להיות בכלא במצוות השרים. גם בהמשך הספר נראה את הלחץ שהשרים מפעילים עליו שמונע ממנו לקבל החלטות בעצמו. מבחינה ריאלית זה הגיוני: צדקיהו הוצנח לכיסא במקומו של יהויכין, ככל הנראה לא התחנך למלכות ומסתבר שבעמדות הכוח עוד היו מספר אנשים מתקופתו של יהויכין, ובקרב חלקים נכבדים בעם עוד ייחלו לחזרתו של המלך האמיתי הגולה – יהויכין. כמלך חלש הוא התקשה לנווט את הממלכה, וגם בתוך החצר שלו התקשה לעשות כל מה שרוצה. במקום להיכנע לפני ה' ולהיכנע לבבל הוא נכנע לשרים שלו והמחיר יהיה חורבן לאומי ומפלה אישית.