ירמיהו כ"ו | דין מוות לירמיהו?

פרק כ"ו מספק לנו חלון הצצה מרתק להתרחשות סביב נבואות ירמיהו ולדרמה שהוא עורר. פרקנו מספק את הסצנה בה התרחשה ונאמרה הנבואה של פרק ז'. כפי שראינו בפרק ז', ירמיהו עומד אל מול העם שבטוח בכך ש"היכל ה'" לא יכול להיחרב, ומתרה בהם שאם לא ישובו בתשובה – המקדש יחרב, כפי ששילה נחרב. בפרק ז' ראינו רק את תוכן הנבואה עצמה, ובפרק שלנו אנחנו מקבלים השלמה לסצנה שבה היא נאמרה, ולתגובות שהיא עוררה.

נבואת ירמיהו על חורבן המקדש עוררה זעם קדוש: "וַיְהִי כְּכַלּוֹת יִרְמְיָהוּ לְדַבֵּר אֵת כָּל אֲשֶׁר צִוָּה ה' לְדַבֵּר אֶל כָּל הָעָם וַיִּתְפְּשׂוּ אֹתוֹ הַכֹּהֲנִים וְהַנְּבִאִים וְכָל הָעָם לֵאמֹר מוֹת תָּמוּת: מַדּוּעַ נִבֵּיתָ בְשֵׁם ה' לֵאמֹר כְּשִׁלוֹ יִהְיֶה הַבַּיִת הַזֶּה וְהָעִיר הַזֹּאת תֶּחֱרַב מֵאֵין יוֹשֵׁב וַיִּקָּהֵל כָּל הָעָם אֶל יִרְמְיָהוּ בְּבֵית ה'" (ירמיהו כ"ו, ח-ט). דברי ירמיהו כל כך אינם מתקבלים על הדעת בקרב העם, שהעם מעוניין להוציא אותו להורג – אולי הם מתייחסים אליו כנביא שקר – כיצד אתה טוען בשם ה' שהמקדש יכול להיחרב?

הסיפור שבפרק מכניס אותנו בצורה מרתקת אל הדין והדברים סביב הרעיון להוציא את ירמיהו להורג על נבואתו. בסיפור אפשר לשים לב למספר שחקנים משמעותיים: הכהנים והנביאים (!) הם אלה שמעוניינים להוציא את ירמיהו להורג (אגב, נתון זה יכול לשפוך אור על נבואות הביקורת הקשות על ההנהגה הרוחנית, דהיינו על הכהנים והנביאים. שימו לב מה מצבם של אלה שאמורים להיות המנהיגים הרוחניים של העם). שחקנים נוספים להם תפקיד חשוב בסיפור הם השרים והעם. בתחילה נראה שהעם משתכנע מדברי הכהנים והנביאים "וַיִּתְפְּשׂוּ אֹתוֹ הַכֹּהֲנִים וְהַנְּבִאִים וְכָל הָעָם לֵאמֹר מוֹת תָּמוּת" – ובהמשך, נערך מעין "משפט" בו שוטחים את טענותיהם הכהנים והנביאים, לאחר מכן ירמיהו, ונראה שהמאזינים לטענות שני הצדדים, ואלה שאמורים להכריע – הם השרים והעם. "וַיֹּאמְרוּ הַכֹּהֲנִים וְהַנְּבִאִים אֶל הַשָּׂרִים וְאֶל כָּל הָעָם" (ירמיהו כ"ו, יא); "וַיֹּאמֶר יִרְמְיָהוּ אֶל כָּל הַשָּׂרִים וְאֶל כָּל הָעָם" (ירמיהו כ"ו, יב).

נראה שהשרים והעם משתכנעים מדברי ירמיהו: "וַיֹּאמְרוּ הַשָּׂרִים וְכָל הָעָם אֶל הַכֹּהֲנִים וְאֶל הַנְּבִיאִים אֵין לָאִישׁ הַזֶּה מִשְׁפַּט מָוֶת כִּי בְּשֵׁם ה' אֱלֹהֵינוּ דִּבֶּר אֵלֵינוּ" (ירמיהו כ"ו, טז). בשלב זה נוספים לדיון הזקנים שמביאים תקדים היסטורי (שמוכר לנו מן הנביא מיכה) למעשה ירמיהו, ולתגובה המצופה מן העם בעקבותיו. "מִיכָה הַמּוֹרַשְׁתִּי הָיָה נִבָּא בִּימֵי חִזְקִיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה... כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת צִיּוֹן שָׂדֶה תֵחָרֵשׁ וִירוּשָׁלַיִם עִיִּים תִּהְיֶה וְהַר הַבַּיִת לְבָמוֹת יָעַר: הֶהָמֵת הֱמִתֻהוּ חִזְקִיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה וְכָל יְהוּדָה הֲלֹא יָרֵא אֶת ה' וַיְחַל אֶת פְּנֵי ה'" (ירמיהו כ"ו, יח-יט).

לאחר מכן מסופר לנו על תקדים שבו יהויקים הרג את נביא ה', אוריה, שניבא בדומה לדברי ירמיהו. הפרק מסתיים בלי הכרעה ברורה לנו כקוראים – לא ברור לגמרי מה הכריעו השרים והעם ומה רצה יהויקים לעשות לירמיהו בסופו של דבר. אבל מן הפסוק האחרון בפרק נשמע שסכנת המוות המשיכה לרחף מעל ראשו של ירמיהו, שהיה זקוק להצלתו על ידי אחיקם בן שפן: "אַךְ יַד אֲחִיקָם בֶּן שָׁפָן הָיְתָה אֶת יִרְמְיָהוּ לְבִלְתִּי תֵּת אֹתוֹ בְיַד הָעָם לַהֲמִיתוֹ" (ירמיהו כ"ו, כד).