ישעיהו ח' | מהר שלל חש בז והשימוש בשמות הילדים

בנבואות שבפרק ז-ח יש שימוש חוזר בשמות הילדים דרכם ממחיש את הנביא את תוכן נבואותיו. אתמול ראינו את עמנואל, שבטרם ידע למאוס ברע ולבחור בטוב - ארם וישראל יסורו מעל יהודה. והיום אנחנו פוגשים את מהר שלל חש בז שבטרם ידע קרוא אבי ואמי - "יִשָּׂא אֶת חֵיל דַּמֶּשֶׂק וְאֵת שְׁלַל שֹׁמְרוֹן לִפְנֵי מֶלֶךְ אַשּׁוּר" (ח, ד) – אשור יכבשו את ישראל ודמשק. ייתכן שבתיאורי הילדים גם רמוזה הביקורת על העם: הילד שעוד לא יודע למאוס ברע ולבחור בטוב מסמל את "הוֹי הָאֹמְרִים לָרַע טוֹב וְלַטּוֹב רָע" (ה, כ) והילד שעוד לא יודע לקרוא לאביו ולאמו מסמל את מלך יהודה שנמצא בצרה ובמקום לקרוא לאביו שבשמים קורא למלך אשור.

הבשורה אותה מביא שמו של "מהר שלל חש בז" לכאורה היא בשורה טובה ליהודה: בקרוב אשור יביסו את ארם וישראל וכך יסור האיום מיהודה. אבל בפסקה הבאה אנחנו רואים שאותה ממלכת אשור תמשיך גם ליהודה: "וְלָכֵן הִנֵּה אֲדֹנָי מַעֲלֶה עֲלֵיהֶם אֶת מֵי הַנָּהָר הָעֲצוּמִים וְהָרַבִּים אֶת מֶלֶךְ אַשּׁוּר וְאֶת כָּל כְּבוֹדוֹ וְעָלָה עַל כָּל אֲפִיקָיו וְהָלַךְ עַל כָּל  גְּדוֹתָיו: וְחָלַף בִּיהוּדָה שָׁטַף וְעָבַר עַד צַוָּאר יַגִּיעַ וְהָיָה מֻטּוֹת כְּנָפָיו מְלֹא רֹחַב אַרְצְךָ עִמָּנוּ אֵל" (ח, ז-ח) – אותו מבשר גאולה ליהודה מפני ישראל וארם הוא בעצם מבשר חורבן, שימשיך גם ליהודה ויביא חורבן גם אליה.

מה פשר הסתירה הזו, והפיכת המושיע למביא חורבן? נראה שהפסוקים הבאים מסבירים את העניין: "רֹעוּ עַמִּים וָחֹתּוּ... עֻצוּ עֵצָה וְתֻפָר דַּבְּרוּ דָבָר וְלֹא יָקוּם כִּי עִמָּנוּ אֵל" - המסר של הנביא לאחז בפרשיה זו הוא, כפי שראינו – "הישמר והשקט": אל תכניס את עצמך למלחמה ולטקטיקת הבריתות. אתה לא חלק מזה. אתה סומך על ה' שיציל אותך. זה מתחבר למסרים העקרוניים שראינו בפתיחת ספר ישעיהו: הכרתת מפעלי האדם והקביעה "ונשגב ה' לבדו ביום ההוא". ישעיהו דורש מאחז לפעול לאור עיקרון מנחה זה: הבריתות הצבאיות האנושיות הן לא מעניינות, תסמוך על ה' בלבד!

אחז לא שמע לדברי הנביא וביקש את עזרת אשור. כפי שהוזכר אתמול, כאשר אתה מערב מעצמה אתה לא יודע איך זה נגמר – ויש כאן שילוב של גמול על אי-ההקשבה לדברי הנביא ותוצאה טבעית של הכנסת אחז את אשור לתמונה: אשור שהושיעה את יהודה מפני ארם וישראל, תהפוך להיות האיום החדש על יהודה. בפרק, אם כן, יש הפיכת תמונה במשמעות שמותיהם של הילדים: שאר ישוב, עמנואל ומהר שלל חש בז – שהיו אמורים להיות מבשרי הישועה, הופכים להיות למבשרי הפורענות, בעקבות אי-הציות של אחז לדבר ה': שאר ישוב הופך ממסמל את השיבה (דגש על "ישוב") למסמל את הפורענות בפרק י, עם דגש על העובדה שרק "שאר", השארית, ישובו (י, כב). עמנואל שסימל את היות ה' עמנו – הופך ל"עמנואל" המסמל את הביקורת על כך שאחז לא נהג כאילו ה' עמנו, ולכן אשור ישטפו אותו עד צוואר (ח, ח). ומהר שלל חש בז שכוון לישראל וארם, ממשיך וממהר שלל וביזה גם ביהודה.

בהמשך הפרק התפתחות מעניינת בטקטיקת הנבואה: "צוֹר תְּעוּדָה חֲתוֹם תּוֹרָה בְּלִמֻּדָי: וְחִכִּיתִי לַה' הַמַּסְתִּיר פָּנָיו מִבֵּית יַעֲקֹב וְקִוֵּיתִי לוֹ" (ח, טז-יז) – לאחר כשלונו של אחז בהצהרת הביטחון בה', הנביא ודבר ה' הולכים להיעלם לתקופה מסוימת. יהיה כאן מבחן חדש: האם העם ישאר נאמן לה' כאשר אין נבואה? אם יצליחו, אולי יהיה בכך תיקון לחטאו של אחז: היכולת להישמר ולהישקט, אפילו כאשר אין נביא זמין, ולסמוך על ה' – שהוא לבדו המושיע, בלי לדרוש אל האובות והידעונים.

מאמרו המצורף של חנן אשל עוסק באחד הפסוקים הקשים להבנה, הפסוק האחרון של פרק ח'. הוא מציע להבינו מתוך הקבלה למלחמת אסא ובעשא וניתוח גיאוגרפי של מלחמה זו והמלחמה שבפרקנו. מתוך זה הוא מציע הסבר גם לאזכור "יום מדין" בפרק ט'. בהקשר של יום מדין, נזכיר אנחנו שיום מדין מתחבר לנושא של פרקנו גם מן הכיוון התיאולוגי: במלחמת מדיין נאמר לגדעון שעליו לצמצם את מספר הלוחמים "פֶּן יִתְפָּאֵר עָלַי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר יָדִי הוֹשִׁיעָה לִּי" (שופטים ז, ב) – וגם אצלנו, הנביא חותר להכרת העם בכך שהישועה מגיעה מה' בלבד.