ישעיהו ל"ו-ל"ז | מסע סנחריב

ארבעת הפרקים הקרובים (ל"ו-ל"ט) הם פרקים היסטוריים שמתארים את קורותיו של חזקיהו המלך, בעיקר במלחמתו מול אשור. הפרקים מקבילים כמעט לחלוטין לפרקים בספר מלכים ב (י"ח-כ'). הבדלים מסוימים כן קיימים בין מלכים לישעיהו אבל בעיקר בפרקים של מחר (לח-לט).

על אף הדמיון בפרקים הללו בין ישעיהו למלכים, בתור לומדי ספר ישעיהו – הלימוד שלנו היום יכול לקבל אופי מעט אחר. אנחנו יכולים לשים לב לניואנסים חשובים לאורך הסיפור, שבקריאה הרציפה בספר מלכים לא שמנו לב אליהם. רבשקה בנאומו שואל את חזקיהו את שאלת המפתח של ספר ישעיהו: "מָה הַבִּטָּחוֹן הַזֶּה אֲשֶׁר בָּטָחְתָּ" (ישעיהו ל"ו, ד) והוא מציע שתי אפשרויות ושולל, מבחינתו, את שתיהן – על מצרים אין לך מה לסמוך משום שהם משענת קנה רצוץ, ועל ה' אין לך מה לסמוך משלושה נימוקים שונים שמביא רבשקה, עיינו בפסוקים.

ראינו לאורך נבואות ישעיהו את ההתמודדות של הנביא עם רצון העם לרדת למצרים ולסמוך עליה מבחינה צבאית, ומצד שני את ההדגשה של הנביא שהביטחון צריך להיות בה' בלבד. מעצם העובדה שרבשקה בנאומו לירושלים מעלה את האפשרויות השונות ל"על מי בטחת כי מרדת בי", אנחנו יכולים לחוש את המפלגות השונות שהיו בירושלים – ומעניין לראות את ההתייחסות של רבשקה לכל אחת מהן. שימו לב, למשל, שבנאומו של רבשקה אל השרים הוא מעלה את שתי האפשרויות (ביטחון במצרים או ביטחון בה') ואילו בנאומו לעם רבשקה מעלה רק את האפשרות של הביטחון בה'. אולי אפשר להבין מכך שהרצון לקשור ברית עם מצרים היה חטא של השרים בלבד, וזה מסביר כמה מנבואות הביקורת של הנביא שמתמקדות בשכבת ההנהגה והשרים של ירושלים.

נקודות נוספות בהתרחשות הסיפור יושבות על נקודות עומק בספר ישעיהו. ביסוס מעמדה של ירושלים כמרכז הדתי היחיד על ידי חזקיהו היא מהמוטיבים המרכזיים בספר ישעיהו. בנוסף, חזקיהו מתפלל שישועת ה' תוביל להכרת כל העמים במלכות ה': "וְעַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ הוֹשִׁיעֵנוּ מִיָּדוֹ וְיֵדְעוּ כָּל מַמְלְכוֹת הָאָרֶץ כִּי אַתָּה ה' לְבַדֶּךָ" (ישעיהו ל"ז, כ). תשובת ה' לחזקיהו על דברי אשור מדגישה את הגאווה של אשור: "וַתֹּאמֶר בְּרֹב רִכְבִּי אֲנִי עָלִיתִי מְרוֹם הָרִים יַרְכְּתֵי לְבָנוֹן וְאֶכְרֹת קוֹמַת אֲרָזָיו מִבְחַר בְּרֹשָׁיו וְאָבוֹא מְרוֹם קִצּוֹ יַעַר כַּרְמִלּוֹ" (ישעיהו ל"ז, כד), ואשור הם בכלל כגרזן ביד ה': "הֲלוֹא שָׁמַעְתָּ לְמֵרָחוֹק אוֹתָהּ עָשִׂיתִי מִימֵי קֶדֶם וִיצַרְתִּיהָ עַתָּה הֲבֵאתִיהָ... וְשִׁבְתְּךָ וְצֵאתְךָ וּבוֹאֲךָ יָדָעְתִּי וְאֵת הִתְרַגֶּזְךָ אֵלָי" (ישעיהו ל"ז, כו-כח). תיאור המצוקה כהריון שלא מוביל ללידה "כִּי בָאוּ בָנִים עַד מַשְׁבֵּר וְכֹחַ אַיִן לְלֵדָה" (ישעיהו ל"ז, ג) מזכיר את מצוקת העם בפרק כ"ו "הָרִינוּ חַלְנוּ כְּמוֹ יָלַדְנוּ רוּחַ" (ישעיהו כ"ו, יח).

חתימת המענה של הקב"ה מביאה גם היא מוטיבים חשובים שראינו בגאולת ישעיהו: "וְיָסְפָה פְּלֵיטַת בֵּית יְהוּדָה הַנִּשְׁאָרָה שֹׁרֶשׁ לְמָטָּה וְעָשָׂה פְרִי לְמָעְלָה" (ישעיהו ל"ז, לא) – מזכיר את "וְיָצָא חֹטֶר מִגֵּזַע יִשָׁי וְנֵצֶר מִשָּׁרָשָׁיו יִפְרֶה" וכמובן "כִּי מִירוּשָׁלִַם תֵּצֵא שְׁאֵרִית וּפְלֵיטָה מֵהַר צִיּוֹן קִנְאַת ה' צְבָאוֹת תַּעֲשֶׂה זֹּאת" (ישעיהו ל"ז, לב) – כאשר גאולת השארית בהר ציון היא מהמוטיבים הראשונים שפגשנו בספר, כמו בפרק ד' למשל.

מצורף מאמרו של פרופ' בנימין מזר שסוקר את מסע סנחריב מההיבטים הריאליים וההיסטוריים שלו, תוך התייחסות הן למסופר במקרא והן לידוע לנו מתעודות אשוריות.